איור: אסף חנוכה

כמה פעמים בשנה האחרונה ראיתם בעמוד הראשון של העיתון את הכותרת: "הדולר לשיא: ...." בצירוף: "שער הדולר המעודכן, חסר התקדים, הגבוה מאי-פעם"? קשה לספור. "מעריב" דיווח, למשל, ב-25 באפריל בעמודו הראשון, "הדולר לשיא", וחלפו רק חמישה ימים עד ששוב גויסה הכותרת, ב-30 באפריל, כאשר הדולר המשיך וטיפס. ולא חלפו אלא שבועיים, וגם שיא זה נשבר ובכותרת הראשית של מדור הכלכלה נכתב ב-15 במאי: "הדולר לשיא חדש", ובסקירה בעמודים הפנימיים ריצדה הכותרת: "הדולר ממשיך לטוס". עם העלייה המתמשכת בשערו של המטבע האמריקאי חל שינוי מסוים בלשון הכותרות: "הדולר לא עוצר..." נכתב ב-28 במאי, ולמחרת: "הדולר לא מפסיק לעלות" ושוב חזרה לשיאים: ב-12 ביוני מככב הדולר תחת הכותרת: "הדולר ממשיך לשבור שיאים".

וכך, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, נאלצים עורכי החדשות לאמץ כותרות ממדור הספורט כדי לתאר את התהליך הכלכלי שאיננו מסתיים, למרות כל מאמציו של נגיד בנק ישראל. בניגוד למדורי הספורט, שם שיאים ישראליים הם עניין נדיר למדי, בכלכלה נשברים השיאים מדי יום.

לשון השיאים אינה נחלתו הבלעדית של "מעריב". כך מתנסחים גם עורכים בעיתונים האחרים. הדולר בכותרות העיתונים אינו סתם מטבע. הוא מקבל חיים משל עצמו, והופך ליצור חי ונושם: שובר שיא, נסוג, מזנק, בדרך ל.., מתרומם, לא נבהל מהנגיד. כל הדימויים הללו מציירים את המסחר במטבע לא כאוסף פקודות קנייה ומכירה המרוכזות בתוך מחשב, אלא כמשחק ספורטיבי אשר בסיומו צד אחד מנצח, וצד שני מפסיד.

הדולר, על גחמותיו ותעלוליו, הוא רק גיבור אחד במשבר הכלכלי שישראל מצויה בתוכו. המשבר, המקיף רבדים נרחבים בכלכלה הישראלית, הצליח לראשונה זה זמן רב לדחוק מעט מהכותרות הראשיות גם את העיסוק השוטף בענייני הביטחון, שזכה כמעט למונופול תקשורתי מאז פרצה האינתיפאדה, בסוף ספטמבר 2000.

המדד, התקציב, הרפורמה במיסוי - כבשו בחודשים האחרונים, לצד הדולר, את הכותרות הראשיות והעמודים הראשונים. הדולר הנוסק, האינפלציה שהרימה ראש, תוכנית החירום הכלכלית המדשדשת, המדיניות המוניטארית השנויה במחלוקת של בנק ישראל, כל אלה הצליחו לשנות את סדר-היום התקשורתי.

באמצע יוני הצליחה הכלכלה לדחוק את הנושא הבטחוני-מדיני גם מן העמודים הראשונים של מוספי השבת. "המשק הישראלי היום הוא צרור מפותל ומסובך של צרות ובעיות, מין פצצה סופר-מתוחכמת עם אלף מרעומים שכל אחד מהם יכול לפוצץ את האחרים", כתב בפתח מוסף השבת של "מעריב" העורך הכלכלי משה פרל. "שעון הספרות שלה כבר פועם לאחור, וכשהיא תתפוצץ - נמצא את עצמנו עם ברוך כלכלי ענק". ובעמודים הבאים התחרו מובטלים ומומחים בתיאור המציאות הקשה. ב"ידיעות אחרונות" דיווחו נחום ברנע ושמעון שיפר מוושינגטון על הצל הקשה שהטיל המשבר הכלכלי על ביקורו של ראש הממשלה שם. הכותרות הראשיות עסקו במפגש הפסגה המשולש שרון-שלום-קליין שארגן ראש הממשלה מיד בשובו ארצה, ובמדורי הכלכלה ניתחו ופירטו כיצד תשפיע הרפורמה במס על כיסו של האזרח.

לא כולם מתלהבים מלשון מדורי הספורט שחדרה לכותרות הראשיות העוסקות בכלכלה. כותרות דרמטיות בעיתונים מחריפות את הטלטלה הכלכלית, ועלולות לגרום לעתים לנזקים, טוענים בחדרי המסחר.

"כותרות העיתונים משפיעות מאוד על אנשים", אומר יעקב הרפז, מנכ"ל "אקסלנס גלובל מרקט", חברה המפעילה חדר עסקאות במטבע חוץ ומייעצת בתחומי המט"ח והריבית. הוא מוטרד מכותרות דרמטיות מדי: "יוצרים כותרות בומבסטיות כדי להתבלט", הוא אומר. כך היה, למשל, ב-24 באפריל, כשכותרות ענק בעיתונים דיווחו על התוכנית הכלכלית המתגבשת. התוכנית נחשפה לציבור רק באותו ערב, והעיתונים התבססו בעיקר על הערכות לגבי הצפוי. אי-הוודאות שנוצרה במהלך אותו יום הריצה את המשקיעים למכור קרנות נאמנות ומניות, בצעדים ששלחו את מדד תל-אביב 100 לירידה של קרוב ל-3%. הכותרות תרמו גם למסחר ער במיוחד בדולר, שהתחזק באותו יום ב-1.6% ושבר שיא של כל הזמנים מול השקל. השיא הזה קבע, כמובן, גם את כותרות העיתונים ביום שלמחרת, כותרות שגם הן השפיעו ללא ספק על השחקנים בשוק.

"צריך לראות כיצד מסקרים את הנושאים הכלכליים ב’דאו ג’ונס’ או ב’ניו-יורק טיימס’ כדי לראות עד כמה שוגים בעיתונות הכלכלית הישראלית", טוען הרפז. יש לו הסבר מדוע נוהגת כך העיתונות הישראלית: לא מזימות כלכליות עומדות מאחורי הכותרות הדרמטיות, אלא פשוט אותה וולגריות הפושטת גם בחלקים האחרים של החברה הישראלית. הרפז מביא לדוגמה את מצב המסחר בשקל: בחודשים מאי ויוני התרחשה בהלת מכירות של המטבע הישראלי ומעבר לדולר. בכל בוקר שבו כותרות העיתונים נצבעו אדום בחדשה כלכלית דרמטית, כגון "הדולר לשיא חדש", הורגשה בהלה בכל הקשור למסחר במט"ח, בהלה שחרגה לעתים מפרופורציות.

בעניין הדולר מתנהל ריטואל יומי, כמעט קבוע: השער היציג של הדולר מתפרסם בימים שני עד שישי על-ידי בנק ישראל בשעה 15:30. קביעת השער היציג מתבססת על דגימת שערים של עסקאות מט"ח שבוצעו בשעה שקדמה לכך -בין 14:15 ל-15:15. מאחר שהשער היציג מככב גם בכותרות העיתונים ביום שלמחרת, פעמים לא מעטות ניתן להבחין כי המסחר הער בדולר מתרחש בעיקר בשעה שמשפיעה על קביעת השער היציג. השחקנים המרכזיים בשעה זו הם לא אחת ספקולנטים ובנקים, שמעונינים לקצור רווחים מבהלת הקניות המחודשת של היום שלמחרת. פעמים רבות, לאחר קביעת השער היציג, הדולר שוב נסוג במסחר הבין-בנקאי, אך אין בכך כדי לשנות את כותרות היום שלמחרת.

לדעתו של הרפז שותפה ליאונור טירקלטאוב, מנהלת חדרי עסקאות בחברת "גיפט -אילנות בטוחה". לטענתה היו לא מעט מקרים שכותרות סנסציוניות החדירו בהלה בשווקים, ולא לצורך. "לעתים נראה לי שהכותרות הן יותר סנסציוניות מאשר כלכליות", משוכנעת טירקלטאוב. "העיתונאים חייבים לנקוט משנה זהירות כשהם כותבים על כלכלה. עליהם קודם כל לדווח אמת, ולעשות זאת באחריות כדי לא לגרום נזק". להערכתה, המצב הכלכלי השורר בישראל אכן משתקף מעל דפי העיתון, אך המציאות נצבעת שם בצבעים דרמטיים מדי, שלא לצורך.

שותף לדעה זו גם פרופ’ משה יוסטמן מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון בבאר-שבע: "העיתונים אולי מדווחים אמת, אך הם עושים דרמטיזציה למצב", הוא אומר בהתייחסות לדרך סיקור חדשות הכלכלה בעמודים הראשיים. "העיתונים לא מספקים תמונה מאוזנת של הבעיה, הם לא מאירים את הבעיה האמיתית, ונוטים להתמקד בנושאים דרמטיים שפחות חשובים מבחינה כלכלית". דרמה במינון מוגזם עלולה אף לגרום לנזק מסוים למשק, מעריך פרופ’ יוסטמן, אך אפשרות זו קטנה יחסית בהווה, נוכח ריבוי מקורות המידע הזמינים לכל קורא.

גלית חמי, עורכת המדור הכלכלי ב"ידיעות אחרונות", אינה מסכימה ומדגישה כי העיתונות הכלכלית בישראל הנה מקצועית מאוד, מקפידה להיות אחראית ונזהרת עד מאוד מלעורר בהלה. פרופ’ בן-ציון זילברפרב, שכיהן כמנכ"ל משרד האוצר בשנים 1998 ו-1999, מצטרף לקביעה ומציין כי העיתונות הכלכלית בישראל פועלת ברמה טובה. "העיתונות הכלכלית בישראל מאוד מקצועית", קובע פרופ’ זילברפרב, "והעיתונאים ככלל יודעים היטב על מה הם כותבים".

למרות החשיפה הרבה לענייני הכלכלה בחודשים האחרונים, יש הטוענים כי כשהתותחים רעמו, לא רק המוזות שתקו, אלא גם מנגנוני האזהרה והביקורת. אמצעי התקשורת, שהיו אמורים להתריע מפני המשבר הכלכלי החמור שעומד בפתח, נכנסו למצב של תרדמת. העיתונות הישראלית שעסקה בהרחבה בנושא הבטחוני הותירה לטיפול בסוגיות הכלכליות במה צנועה בלבד. למעט העיתונים "גלובס" ו"דה מרקר", שהסיקור הכלכלי הוא עיסוקם היחיד, העיתונים המובילים במדינה טיפלו במצב הכלכלי בהיקף צנוע בלבד בעמודים המרכזיים וחדשות המשק נדחקו למדורי הכלכלה.

הכלכלנית הלה זך מחברת "מודלים כלכליים" מאמינה כי העיתונות לא מילאה את תפקידה, בכך שלא הזהירה את הציבור מפני המשבר הכלכלי העמוק שהולך ומתרחש. על דרך הטיפול הנוכחי של התקשורת במצב הכלכלי אומרת זך: "מעט מדי, מאוחר מדי". להערכתה, העיתונות לא התריעה על הסכנות הכלכליות עד עתה מאחר שלא רצתה לפגוע במוראל הציבור, וגם עתה היא אינה מביאה את מלוא התמונה בפניו. אם יש הסתברות למשבר כלכלי, צריך לעמוד על הסיבות לכך באופן מעמיק ולספק לציבור את מרב המידע הרלבנטי. "העיתונים ממציאים מציאות כלכלית חדשה", היא מאשימה, "צובעים את הכתבות בצבעים שלא תואמים את המציאות, וכך הם נכשלים בתפקידם".

זך מביאה לדוגמה את "הבהלה לנאסד"ק". מדד מניות הטכנולוגיה האמריקאי עלה ביותר מ-200% מספטמבר 1998 ועד מרץ 2000. בתקופה זו, כמעט בכל יום עלו לכותרות סיפורי הצלחה הקשורים לשוק ההון האמריקאי - חברות קטנות שהוקמו במחסן אחורי ונמכרו במאות מיליוני דולרים, צעירים בני עשרים שהפכו לעשירים בן לילה ואגדות התעשרות-בזק אחרות טיפחו את אשליית הנאסד"ק. ואז, במרץ 2000, התחולל המפנה: המדד החל לגלוש במדרון ותפס את העיתונאים המסקרים את הבורסה בניו-יורק לא מוכנים. העיתונאים, שאך אתמול טיפחו בהתלהבות את מודל "הכלכלה החדשה", ראו איך הקרקע נשמטת מתחת לרגליהם. חלק מן הציבור, זה שהשכלתו והבנתו הכלכלית מסתכמת בחומרים העיתונאיים שקרא על נפלאות הנאסד"ק, מצא את עצמו משלם מחיר כבד. השקעות רבות ירדו לטמיון. לזכותם של הכתבים יש לומר שגם מנתחי השוק, האנליסטים, לא צפו את ההתרסקות.

נשמעת גם ביקורת על כך שאמצעי התקשורת בישראל מתמקדים לעתים קרובות בממד האישי של הכלכלה. כך, למשל, העיסוק במערכת היחסים התחרותית והעוינת בין שר האוצר לנגיד בנק ישראל. גם עיסוק נרחב מדי בשכר ובבונוסים של בכירים במשק נכלל בקטגוריה הזו ואולי גם הסגנון הקליל יחסית שבו טיפלו בעיתונים עד לאחרונה בפיחות החד בערך השקל, ללא הסבר מעמיק לתהליכים שהובילו לכך.

פרופ’ אריה ארנון מהחוג לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון טוען כי הנטייה להתמקד בסיקור של רכילות כלכלית - מי הרוויח כמה, מי מסוכסך עם מי - מעניקה לעיתונות הכלכלית ממד שטחי במקרים מסוימים. מבחינתו הארת הפן האנושי, ולא הכלכלי העמוק, מסיטה את הדיון למחוזות רדודים, לא תמיד ענייניים.

למרות הביקורת הרבה ניתן לשמוע גם לא מעט הערכות הפוכות, חיוביות, על הסיקור הכלכלי. כאשר יש חדשה כלכלית חשובה, העיתונים היומיים עוסקים לא רק בדיווח, אלא גם בתרגום הלשון הכלכלית המקצועית לשפה מובנת לקורא. "העיתונים נערכים בצורה טובה למלא את חלל אי-ההבנה", גורס זילברפרב ומציין כי כל עיתון, כל אחד בסגנונו המיוחד, נותן במה לפרשנים ולמעניקי עצות שימושיות, כדי לפזר מעט את ערפל אי-הוודאות.

לדעה זו שותף גם פרופ’ משה יוסטמן, המעריך כי בעשותם כך, העיתונים מקרבים את הנושאים הכלכליים לציבור. "הציבור רוצה לדעת כיצד כל זה משפיע עליו - וכאן העיתונים עושים עבודה טובה", הוא אומר. כך, למשל, אִפשרה תוכנית הרפורמה במיסוי, שעיצבה ועדת רבינוביץ’, לכתבי הכלכלה ולעורכים להציג תמונה רחבה ומגוונת של מידע, פרשנות, רקע וייעוץ. למחרת הצגת הרפורמה הוגשו בכל העיתונים פירוט נרחב ההמלצות, לצד פרטים שדלפו-הודלפו קודם לכן. בכל עיתוני סוף השבוע של ה-14 ביוני, יומיים לאחר הצגת הרפורמה, הוקדש חלק ניכר מהמדורים הכלכליים לביאור פרטים ממנה. חלק מהעיתונים יזמו "קו פתוח" שבו השיבו מומחים לשאלות הקוראים, ופרסמו תשובות מפורטות במדורים הכלכליים. הכותבים הבכירים סיפקו לקוראים טיפים שימושיים להתמודדות עם המצב.

אמיר אייזנברג, פרשן כלכלי ב"מעריב", מציין כי כאשר יש התרחשות משמעותית ודרמטית בתחום הכלכלי, התחושה במערכת היא שיש להעמיד את הנושא על הבמה המרכזית של העיתון -עמודי החדשות -ולספק לקוראים את כל הכלים הנדרשים להבנת המצב. לשם כך מגויסים פרשנים מן המערכת ומומחים מן החוץ, ואין ספק שהקורא נחשף למגוון מועיל של דעות, הערכות ועצות.

בסופו של דבר, הדילמה שבפניה ניצבים עורכים בעיתונים בתחום הכלכלי דומה גם לתחומי סיקור אחרים. הקונפליקט המתמיד בין סיקור חדשות ענייני ו"יבש", תוך מתן ביטוי להיבטים מגוונים של הסוגיה הנידונה, גם אלה שפחות נעימים לאוזן הציבור -לבין הבלטת נושאים שיימשכו את כלל קהל הקוראים, הוא מובנה בעבודה העיתונאית. הנזק שעלול להיגרם מיצירת בהלה מיותרת כתוצאה מכותרת דרמטית מתקזז לעתים עם השורה התחתונה, שבה הקוראים, לאחר שקראו את הכותרת ועברו לידיעה ולפרשנות הנלווית אליה, מבינים קצת יותר טוב את העולם הסבוך והמורכב של המשק הישראלי. ואולי גם הצליחו להסיק מסקנות מעשיות שיסייעו לכיסם.

יהודה שויצר הוא סגן עורכת חדשות חוץ ב- TheMarker

גיליון 39, יולי 2002