ב-18 בדצמבר 2001 ביטל בית-המשפט העליון את זכייתה של קבוצת "חדשות 24" במכרז להקמת ערוץ חדשות ייעודי. ההחלטה שמה קץ למחלוקת בת כשמונה חודשים בין קבוצת "חדשות 24" לקבוצת "חדשות ישראל", שערערה על הזכייה. "חדשות ישראל" עתרה נגד שר התקשורת, המועצה לשידורי כבלים ולוויין ו"חדשות 24" הזוכה. טענתה היתה ש"חדשות 24" לא עמדה בתנאי הסף שהוצבו במכרז ושהמועצה כוועדת המכרזים לא מילאה את תפקידה כראוי. מה שלבסוף הכריע את הכף לטובתה של "חדשות ישראל" היה "גורם הישראליות". משמע, אחוזי הבעלות של גורמים ישראליים בקבוצת "חדשות 24" לא הגיעו לשני השליש הנדרשים.
אך ההכרעה על בסיס טענה זו מנעה התייחסות מצד בית-המשפט העליון לטענה נוספת שעלתה מצד "חדשות ישראל". זו נגעה להיותם של העיתונאים הבכירים בקבוצה, נסים משעל המנכ"ל ויעקב אילון, ראש דסק החדשות והמגיש הראשי, בעלי מניות בה. כל אחד מהשניים החזיק 10% ממניות הקבוצה. פרקליטי "חדשות 24" השיבו על טענה זו ("גלובס", 5.6.01, כתבה מאת משה גורלי): "מדובר בשני עיתונאים ותיקים ומקצועיים, שאין כל טעם להניח שיפקירו את הסטנדרטים המקצועיים שלהם לטובת אינטרס אחר, שמהותו כלל לא ברורה".
עו"ד יורם מוקדי, ראש מנהלת הסדרת השידורים לציבור, האחראית למכרזים, אומר שההעדפה מבחינתם היתה שעובדים מקצועיים יקבלו רק משכורת. ואכן, ועדת המכרזים שדנה בהצעות לא התעלמה מהיותם של אילון ומשעל בעלי מניות והורידה נקודות ל"חדשות 24" בסעיף "הפרדה בין מערכת עיתונאית ועסקית". אך כיוון שהיו בוועדת המכרזים מי שטענו שהחזקת המניות דווקא מחזקת את הצד העיתונאי מול הצד הפיננסי בקבוצה, מספר הנקודות שהורד היה קטן באופן יחסי. זאת על אף שכל מהותו של ערוץ החדשות היא עיתונאית.
עם הצטרפותם לקבוצת "חדשות 24" עשו יעקב אילון ונסים משעל את המתבקש מעיתונאים במעמדם ופרשו מתפקידיהם הטלוויזיוניים: אילון מהגשת המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 ומשעל מהגשת התוכנית "משעל חם". אך עוד לפני שהסתיים הטיפול בעניינה של קבוצת "חדשות 24" בבית-המשפט, החליטה זכיינית ערוץ 2, "רשת", להחזיר את משעל לעונה נוספת של "משעל חם". כלומר שבעוד שמשעל ממשיך להיות שותף עסקי של האחים עופר, "דנקנר השקעות", "קומברס" ו"תיאטראות ישראל" (שותפיו ל"חדשות 24" יחד עם יעקב אילון, שי נשר ואמנון דיק), חזר להגיש תוכנית אקטואליה מרכזית.
איור: אפרת בלוססקי
דוברת "רשת", מיכל קיזלשטיין, אומרת שזו מדינה קטנה שבה נפגשים עיתונאים עם מקבלי החלטות ובעלי השפעה על הטריבונה באיצטדיון הכדורגל. לכן יש לצאת מתוך נקודת הנחה שהעיתונאי הוא בעל יושר פנימי ויודע לעשות את ההפרדה בין מערכת קשריו האישיים לתפקודו המקצועי. ב"רשת" סברו שלאור המצב הבטחוני, הקהל היה מפסיד אם משעל לא היה חוזר להגיש את התוכנית, ובכל מקרה, לתחנה עורך ראשי שהיה מתערב אם היה בכך צורך. אך האם ישיבה על הטריבונה כמוה כשותפות עסקית?
בסופו של דבר בוטלה זכייתה של "חדשות 24" יומיים אחרי שחזר משעל להגיש את תוכניתו.
יעקב אילון הצטרף ל"חדשות ישראל" והוא עתה מגיש מהדורות החדשות של "ישראל 10". כשיקום ערוץ החדשות הוא יהיה המגיש המרכזי שלו. אך אילו היתה זוכה "חדשות 24" במכרז, היה הופך לראש דסק חדשות ומגיש ראשי בעודו בעל אינטרס משותף עם חברות שלהן אינטרסים בתחומי התקשורת, הנדל"ן והאנרגיה, התלויים במקבלי החלטות ממשלתיים וציבוריים: האחים עופר, שותפיו לקבוצה, מעורבים בפרויקטים רבים בתחום הנדל"ן, שותפים להרחבת מתקן להתפלת מים בתקציב ממשלתי, בהפקת גז טבעי, בייצור חשמל פרטי ובעוד פרויקטים רבים אחרים. שותפיו האחרים, "דנקנר השקעות", הם חלק מבעלי השליטה ב"בנק הפועלים" ומעורבים גם בנדל"ן, בעסקי תקשורת (מת"ב, "פרטנר", "ברק"), חברות כימיקלים ואנרגיה. האם התכוון אילון להתעלם מכל אלו בערוץ החדשות? תגובתם של משעל ואילון לא הגיעה עד סגירת הגיליון.
המקרה של אילון ומשעל אינו היחיד בתקופה האחרונה. שמו של גדי סוקניק הועלה לאחרונה כמי שיהיה חלק מקבוצה המתמודדת על המכרז לערוץ המוסיקה. סוקניק הוא מגיש מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 (לצד מיקי חיימוביץ’), והחליף בתפקיד זה את יעקב אילון. לקבוצה המתמודדת על המכרז לערוץ המוסיקה התנהלות מול משרד התקשורת, משרד החינוך והתרבות וגופים אחרים המסוקרים על-ידי מערכת החדשות של ערוץ 2. האם מתכוון סוקניק להישאר בתפקידו כמגיש בעודו בעל מניות בערוץ המוסיקה (באם יזכה)? סוקניק עונה בחיוב ולא רואה בכך בעיה. זאת משום שלא יהיה מעורב בתפקיד ניהולי בערוץ המוסיקה וכיוון שלדעתו, אין בין שותפיו בקבוצה מי שיכולים להיות ממושאי הכיסוי של חדשות ערוץ 2. בחברת החדשות אומרים שבאופן עקרוני הם נגד מעורבות מסוג זה, אך במקרה הספציפי של סוקניק הם מפרידים בין ההתמודדות במכרז לניהול בפועל של ערוץ המוסיקה. שלומית אברהם, דוברת החברה, אומרת ש"אם וכאשר הקבוצה של גדי תזכה, אנו נתמודד עם כך וניקח בחשבון את כל ההיבטים".
נראה שעיתונאים בכירים בישראל אינם מסתפקים במעמד מקצועי ובתגמול על עבודתם העיתונאית ומתפתים למצוא נתיבי רווח נוספים או אפיקים עסקיים. הרדיו האזורי שימש אפיק כזה עד לא מזמן. נסים משעל החזיק במניות "רדיו ללא הפסקה", חיים הכט החזיק במניות "רדיו קול רגע" ורפי רשף וראודור בנזימן מחזיקים עדיין במניות "רדיו ת"א".
נראה שבישראל אין לעיתונאים בעיה להיות מזוהים עם חברה או מותג. יעידו על כך מספר העיתונאים העוסקים בקריינות לפרסומות. ב-1997 דרשה ועדת האתיקה של אגודת העיתונאים את הפסקת חוזי הפרסום של עיתונאים ששימשו קריינים לפרסומות. אך כידוע, עיתונאים רבים ממשיכים בעבודתם כקריינים, ביניהם קובי מידן, מיכה פרידמן, רפי רשף, יורם ארבל, יעל דן וגבי גזית.
עיסוק נוסף של עיתונאים רבים הוא ניהול חברות תקשורת בעודם ממשיכים בתפקידיהם העיתונאיים. כך, למשל, המשיך דן מרגלית להגיש את "פופוליטיקה" בעודו עומד בראש קבוצת "אפיק-רום" שהתמודדה על המכרז לערוץ המסחרי השלישי.
בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות בישראל יש כמה סעיפים שאמורים היו לשמש מורי דרך לעיתונאים בתחום זה. כך, למשל, סעיף "ניגוד עניינים" אומר: "לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב שבו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין כל אינטרס אחר". סעיף "עיסוק נוסף" אומר: "לא יעסוק עיתונאי בכל עיסוק, עבודה, שירות, יחסי ציבור, פרסומת ואיסוף מודעות המעוררים חשש או מראית עין לניגוד אינטרסים או להטעיית הציבור". המסקנה המתבקשת: אם רוצים עיתונאים לנצל את הידע המקצועי והקשרים לטובת מיזמי תקשורת, עליהם לוותר לפחות על המשך עבודתם העיתונאית. מבלי להטיל ספק ביושרם ובאמינותם של העיתונאים שהוזכרו לעיל, קשה לא לראות בשותפויות הללו מראית עין לניגוד אינטרסים. השינוי צריך לבוא מצד הקהילה העיתונאית והחברה הישראלית, המקבלות בהבנה כל עיסוק נוסף של עיתונאי, אם זה קריינות פרסומות לחברה מסחרית או שותפות בקבוצה מסחרית.
שחר אבירי הוא עורך שירות מידע של טלוויזיה אינטראקטיבית
גיליון 37, מרץ 2002