הרשמה לניוזלטר

שרף את עצמו

במקום לפטר את הפרשן שסרח שלמה שרף, בחינמון "ישראל היום" אפילו לא פירסמו התנצלות | אייל ברקוביץ' חותך לערוץ הספורט | ותזכורת להופעה של יואב ברוק ב"ידיעות אחרונות"

שלמה מן 20.06.2012

פרשת שלמה שרף והטור המפוברק ב"ישראל היום" הסתיימה בהתנצלות ובהשעיה לתקופת היורו. אין בכך די. מאמן העבר צריך להפוך גם לפרשן העבר. הוא שיטה בקוראיו וכיוון שכך איבד אותם ואת אמונם. הוא לא רלבנטי יותר.

ב"ישראל היום" הגיבו אמנם במהירות, אבל לא סיפקו את המגיע לאלפי הקוראים: הבהרה והתנצלות במקום שבו פורסמה פרשנות על משחק שהפרשן לא צפה בו. "ישראל היום" הוא העיתון היחיד בעל "אמנת חזון" ובה חמישה עקרונות, שתמציתם מודפסת מדי יום בעמוד הראשון של העיתון. ביניהם, כך מובטח לקוראים, "לבדוק עובדות, ואם טעינו – לתקן".

וכך נכתב שם: "אנו, 'ישראל היום', כלי התקשורת הראשון בישראל שהקים מחלקת 'בירור עובדות'. אנו מתחייבים לבדוק מראש כל עובדה ופרט לפני שנפרסם. ואם למרות כל המאמצים תיפול טעות באחת מהידיעות, המערכת לא תטאטא את המשגה מתחת לשטיח, כמקובל, אלא תפרסמו במקום בולט וראוי". עשרה ימים עברו מאז האירוע המביך, ו"ישראל היום" לא מימש את התחייבותו.

אסור שהמקרה הזה יהפוך לקוריוז. את המשפט החומל "מודה ועוזב ירוחם" אפשר היה ליישם כאן אם שרף היה מודה מיד שבמקום לצפות במשחק העדיף לנסוע להופעה של שלמה ארצי. אלא שברגע שנתפס בקלקלתו, בחר לתרץ ולהתחמק ("ראיתי את המשחק באייפון"). בכך הוסיף חטא על פשע ואיבד את זכותו למחילה.

ב-15 השנים מאז סיום כהונתו כמאמן נבחרת ישראל, הפך שרף למעין פרשן לאומי ("ידיעות אחרונות", "ישראל היום", ערוץ הספורט ואינספור משחקים בטלוויזיה), אבל בעיני רבים מהציבור הוא נתפס כמיושן, עילג וגס רוח. על טיב פרשנותו אפשר ללמוד מדבריו לפני כמה חודשים בערוץ הספורט, כשאמר בביטחון מלא שקריית-שמונה לא תזכה באליפות. ולמה? "כי אין לה מסורת ואין לה מספיק שחקנים איכותיים בקאדר שלה". הפייבוריטית שלו לזכייה היתה מכבי חיפה. סוף דבר: חיפה סיימה את העונה במקום החמישי, 15 נקודות מתחת לקריית-שמונה האלופה.

כעת לא מדובר בדעה על איכות הפרשנות, אלא באמינותה. שרף איבד את הלגיטימיות להיות המטיף והמוכיח בשער כאחד מצעקני "יציע העיתונות", הנוזפים בשחקנים ומאמנים ומפטרים אותם. איך אפשר יהיה להקשיב למי שבעצמו סרח באופן כה מחפיר? איך יוכל להשתמש בקלישאות שלו "גונב דעת", "הדג מסריח מהראש", "אוכל חינם" ו"בושה וחרפה", כשהוא בעצמו גילם את כולן בשבוע שעבר?

שלמה שרף שרף את עצמו בעיני הציבור. כל גוף תקשורת שימשיך להעסיק אותו יאבד את אמון הקהל.

המהפכה של ברקוביץ'

כשנדב יעקבי חתך לשלושה שבועות מערוץ הספורט לצ'רלטון, זה היה מהלך שהדהים את תקשורת הספורט. כשאייל ברקוביץ', טאלנט של one, עובר כעת, על-פי דיווח באתר "וואלה", לערוץ הספורט, זה כבר רעש אדמה בדרגה 8. ברקוביץ' אמנם ימשיך לשדר עם אופירה אסייג את תוכנית הספורט ברדיו תל-אביב, אבל המעבר שלו הוא מכה קשה ליוקרתו של one. הכותרת שהעניקו ב"וואלה" – "פרסום ראשון: אייל ברקוביץ' מצטרף לערוץ הספורט" – נכתבה בחיוך של שמחה לאיד.

ברקוביץ' מזוהה בחמש השנים האחרונות עם one. לשיא הגיעו הדברים כשהאתר הריץ אותו לתפקיד מאמן הנבחרת. ברקוביץ' האמביציוזי אף אירגן לעצמו מסיבת עיתונאים, שבמהלכה הודה לראשי one על התמיכה האישית בו. הוא לא הסתיר את המקרה שבו צילצל אליו אחד העורכים באתר וביקש את רשותו לפרסם ידיעה שלפיה ההתאחדות פנתה למאמן איטלקי כדי שיאמן את הנבחרת. זה היה סיפור שלימד על מעמדו של ברקוביץ' באתר.

המעבר שלו לערוץ המתחרה הוא מכה קשה לערוץ one. טאלנט כמו ברקוביץ' זקוק לבמה גדולה מול אולם מלא. בערוץ one תפרו לו תוכנית אישית של שיחה עם מאזינים. היא היתה קלושה למדי. לפי הפרסום, ברקוביץ' יגיע ל"יציע העיתונות" הפופולרית, המקום המתאים לו ביותר. הוא מביא איתו פה גדול שיורה צרורות מהבטן. כך למשל ההבטחות שהבטיח לפני שלושה חודשים לארגן הפגנות מול ההתאחדות עד למהפכה. אחרי שתי הפגנות עם עשרות משתתפים בלבד, ברקוביץ' כבר דוהר למהפכה הבאה שלו, מהפכה בקריירה.

האם הגעתו ל"יציע העיתונות" אומרת שהתוכנית מוותרת על אחד משני הטאלנטים הוותיקים שלה, אלי אוחנה או שלמה שרף? ברקוביץ' מכוסח קשות עם אוחנה. קשה להאמין שיישבו יחד באותו פאנל, ממש כמו שצביקה שרף לא יישב באותה תוכנית עם אלי סהר. אם בערוץ הספורט ילכו עם ברקוביץ' עד הסוף ויהדקו סביבו את מלכודת הדבש, הם עשויים לזכות בו לבסוף באופן מלא ולבסס את שליטתם המוחלטת במגזר הטאלנטים. גלעד שליט יחכה לסבב הבא.

לא רק גלעד שליט

ה"סאנדיי טיימס" פירסם השבוע שיואב ברוק, שחיין עבר ומנכ"ל סוכנות איסת"א ספורט, מנצל את מעמדו כסוכן מורשה של הוועד האולימפי הבינלאומי ומספסר לכאורה כרטיסים לאולימפיאדה במחירים מופקעים. לפני כשלושה שבועות הופיע שמו של ברוק ב"ידיעות אחרונות" כשהוא חתום על טור פרשנות בעקבות הישגי השחיינים הישראלים באליפות אירופה. "ההופעה הגדולה בהיסטוריה", כתב. הוא גם חלק שבחים למאמן הנבחרת ולאיגוד השחייה ועקץ את אחד השחיינים שמסוכסך עם האיגוד וסיפק תוצאה חלשה.

בטור אחר שהתפרסם באותה כפולה היה אבינעם פורת מתון הרבה יותר: "כבוד בהחלט כן, אבל בפרופורציות הנכונות". פורת הסביר את חוסר התלהבותו בכך שבאליפות חסרו כוכבים רבים, ששמרו את עצמם לאולימפיאדה. אז למה יואב ברוק התלהב כל-כך?

את התשובה האפשרית סיפק כמה ימים אחר-כך עמיר פלג, בטורו הארסי ב"ידיעות", כשתקף את ברוק על המחמאות שחלק לשחיינים. "רק דבר אחד ברוק לא גילה: שהוא משמש מנכ"ל איסת"א ספורט, שנותנת שירותים לאיגוד השחייה ומקבלת ממנו הרבה מאוד כסף. אז מה אכפת לאינטרסנט לסגור חשבון קטן עם שחיין שמצוי בסכסוך עם האיגוד? את החשבון הגדול הוא כבר יסגור איתם בבנק".

פלג התלונן על חוסר גילוי נאות מצד ברוק, שלמעשה ניצל את הבמה הנדיבה שניתנה לו כדי לפרגן לגוף שנמצא איתו בקשר עסקי. אפשר לראות בכך גם עקיצה קטנה כלפי עורכיו בעיתון, שלא התעקשו לדרוש מברוק גילוי נאות, ולמעשה הכניסו את עצמם לשדה מוקשים כשמכל שחייני העבר בחרו לפנות דווקא אליו.

מרגלית ב"ישראל היום"

בין הברווזונים שמשייטים בפגרה, התגלה בשבוע שעבר אחד גדול במיוחד. "ישראל היום" פירסם ביום חמישי שעבר שאיש העסקים אראל מרגלית עשוי לתמוך בקבוצת בני-סכנין. "היקפי התמיכה עדיין לא ברורים", כתב ליאב נחמני, "אך גורמים המעורים בפרטים סיפרו כי מדובר ביותר משני מיליון שקל". בידיעה גם הופיעה סקירה על עסקיו של מרגלית, כולל הערכת הונו.

למחרת נגוז הסקופ כלא היה. מדור הספורט של שרוליק נאלץ להקדיש שוב כותרת ראשית לעניינו של מרגלית, הפעם להפרכה מוחלטת של הפרסום מהיום הקודם. "כל העובדות המופיעות בכותרת הכתבה ובגוף הכתבה אינן נכונות לחלוטין וכל קשר בינן לבין המציאות אינו קיים בכלל", נכתב בתגובה נזעמת מאת מרגלית. על הידיעה היה חתום הפעם "כתב 'ישראל היום'" ורובה המכריע היה הודעת הכחשה של איש העסקים, המלמדת על עומק הפאשלה של העיתון. הידיעה הראשונה אמנם קיבלה חיזוקים ממקורבים לקבוצה, אבל אי-ההצלבה עם בעל העניין הולידה ברווז עיתונאי מגעגע בקול גדול.

4 קטנות

פרסום שני. ynet יצא ביום ראשון בבוקר ב"פרסום ראשון": גאידמק הודיע רשמית שהוא עוזב את בית"ר ירושלים. האתר פירסם מכתב מפרקליטו של האוליגרך שמופנה למועדון, אבל העורך לא קרא כנראה את מדורי הספורט בעיתוני אותו יום, שפירסמו את דבר עזיבתו הצפויה ואפילו ויתרו על הטייטל הקבוע.

פרסום ראשון. אופירה אסייג, מנהלת התוכן של one, סיפרה בראיונות בעבר כי תעשה הכל כדי להשיג סקופים. ביום שישי האחרון היא הוכיחה זאת שוב עם "פרסום ראשון" – מכבי תל-אביב שיחררה את ברק יצחקי. אלא שהידיעה לא היתה בלעדית. היא נשלחה כהודעת sms מסוכנו של השחקן אל כמה עיתונאים בו בזמן. אסייג פשוט היתה הזריזה מכולם להקליד ולפרסם (שתי דקות לפני ערוץ הספורט!). בכל פעם מחדש מפתיע להיווכח כיצד "מוסד" הסקופים בתקשורת הספורט, המפוקפק ממילא, הפך לסמרטוט.

טוניסאי, דבר טוניסאית. אבי רצון, "מעריב", טעה כשכתב בעיתון ששפתם השנייה של אוזיל וחדירה, שחקני נבחרת גרמניה, היא טורקית. חדירה הוא במקור טוניסאי. הטעות נותרה בעיתון, אלא שבגרסת nrg היה מי ששם לב ותיקן. אם רצון היה מאפשר להגיב לטוריו באתר, אפשר היה לזרוק מלה טובה לעורך הערני שמילט את הכותב מטעות כפולה.

סערונת ברשת. מנחם לס עזב או הועזב מאתר הבלוגים "דה-באזר", שהסתפח בחודש האחרון לערוץ הספורט. לס, 75, המתגורר בארה"ב, כתב בעיקר על NBA וספורט אמריקאי. לקוראים שביכו את עזיבתו ענה העורך איתן בקרמן: "גם הגולשים וגם אנשי 'דה-באזר' הם אנשים נבונים מספיק להבין שקורה שזוגות נפרדים. לרוב זה לא כיף לאף אחד, לפעמים כולם או חלקם מפסידים, אבל תנו לכולנו את הקרדיט שכנראה כך היה צריך לקרות".