הפגנה בירושלים, שלשום (צילום: יואב ארי דודקביץ')

התשקורת

ניתן ללמוד מעט מאוד מתשובות שמתקבלות בסקרי דעת קהל. עוד פחות מכך מתשובות שמקבלות במשאלים אקראיים. מי שרוצה לחלץ תובנות משאלונים כאלה, מדעיים יותר ופחות, מוטב שיתעלם מהתשובות ויתבונן בשאלות.

"האם מפגיני המחאה החברתית עברו את הגבול?", נשאלו אתמול קוראי "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות". התוצאות מתפרסמות הבוקר, באותו המוסף. בעיתון "הארץ", לעומת זאת, מוקדשת הכותרת הראשית הבוקר לתוצאות סקר דעת קהל שנערך אתמול, ובמהלכו הוצגו, בין היתר, השאלות הבאות:

"האם אתה תומך או לא תומך בחידוש המחאה החברתית?"; "בשנה שחלפה מפרוץ המחאה, האם לדעתך המצב החברתי השתפר, הורע או לא השתנה?"; "מי לדעתך אשם יותר באלימות בהפגנה שהיתה ביום שבת בתל-אביב – המשטרה או המפגינים?".

הערת אגב: הסקר, שבוצע על-ידי מכון דיאלוג בפיקוח פרופ' קמיל פוקס, כך נכתב, נערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל. זו בחירה גזענית פסולה. מכל מקום, גם אם לחץ הזמן, מגבלות התקציב או כל גורם אחר מחייבים לוותר על מגזרי אוכלוסייה שבהם קשה יותר לבצע סקרים, לא מומלץ להציג את התוצאות כאילו מדובר בתוצאות הציבור הישראלי כולו, כפי שמשתמע מהכותרת הראשית של העיתון ונאמר במפורש בידיעה מאת עופר אדרת. עם גזענות התרגלנו לחיות עד כדי כך שהיא נראית לנו טבעית. הטעיית הציבור עדיין עלולה להרגיז חלקים נכבדים ממנו.

עינכם הרואות: בעוד שב"ידיעות אחרונות" מסמנים את עצמם כמאוזנים על-ידי מתן תשובה חיובית ושלילית לשאלה העוסקת בהתנהגות המפגינים, ב"הארץ" שואלים קודם כל על תמיכה עקרונית במחאה ועל המצב הכלכלי של הנשאלים. גם השאלה המתייחסת לאלימות מאפשרת למשיב לשלוח אצבע מאשימה אל עבר נציגי השלטון, לא רק לעבר המפגינים.

באופן לא מפתיע, "הארץ" הוא גם העיתון היחיד שבו הכותרת הראשית הבוקר מוקדשת למחאה החברתית. הטבלואידים מעדיפים להתעסק בנושאים אחרים. זהו מהלך טבעי של עיתונות מסחרית פופולרית מהזרם המרכזי, שנוטה בדרך כלל לשמש כלי של הממסד ולפעול כדי לשמר את הסדר הקיים. אם יש לתמוה על משהו, הרי זה על היחס שהעניקו בתחילת הדרך "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לתנועת המחאה של השנה שעברה.

מהבחינה הזו, המצב כעת נורמלי יותר. "התקשורת" עוינת את המחאה והמחאה מתלוננת על עוינות "התקשורת". הנתון החריג במשוואה מצוי בהרכב האנושי של המפגינים. לא פלסטינים המוחים על גזילת קרקעות, לא חרדים הדורשים שמירת שבת, אפילו לא מחאה מזרחית דוגמת ואדי סליב או הפנתרים-השחורים. במחאה הנוכחית ניכר המספר הרב יחסית של האנשים שהיו אמורים להשתלב באופן טבעי בסדר הקיים (יהודים, חילונים, מזרחים ואשכנזים כאחד), אך מצאו שהסדר הקיים לא ממש מקבל אותם ועונה לציפיותיהם. לזירה משפיעה אחת הצליחו בכל זאת נציגי הציבור הזה לחדור במספרים נאים – לתקשורת. שם יש עיתונאים רבים המזדהים עם עמדות המפגינים, אך נאלצים לעבוד תחת מו"לים שמעוניינים לחנוק את המחאה. המאבק, כמו תמיד, הוא יומיומי.

קשובים למחאה

עמ' 3 של "הארץ" מוקדש לסיקור המחאה. יניב קובוביץ וחיים לוינסון מסבירים מדוע הוגשו כתבי אישום רק נגד 14 מפגינים מבין ה-90 שנעצרו שלשום: שוטר יס"מ הורה לשוטרים העוצרים להתעלם מהוראות החוק ולא למלא דו"ח מעכב שבו מצוינות נסיבות המעצר. "העצורים הגיעו לתחנת גלילות ללא הדו"חות הנחוצים, והחוקרים לא יכולים היו לדעת על מה נעצרו", מדווח.

ב"מעריב" מוקדשת כל הכפולה השלישית לסיקור המחאה. בעמ' 7 מודפס מחדש התצלום [אמיר מאירי] שבו נראה שוטר חונק מפגינה. הפעם הוחלף הכיתוב "המפגינה מאיה גורקין מתעמתת עם קצין משטרה" בכיתוב: "סנ"צ שפרלינג חונק את גורקין בהפגנה".

אבי אשכנזי ויובל גורן מביאים את "גרסת 'הקצין החונק'", לשון כותרת הגג. בדיווחם נכללים ציטוטי דברים שאמר סגן-ניצב יוסי שפרלינג "למקורביו". "הספקתי לשמוע אותה צועקת לעברי, 'אתה צורר נאצי!', ואז היא ירקה לעברי. מבחינתי זה היה קו אדום, קו שלא חוצים. הסתובבתי, תפסתי אותה ואמרתי לה, 'את עצורה'. לא חנקתי ולא הכיתי אותה". שפרלינג, כך מדווח, משרת במשטרה 21 שנה, וכיום מכהן כראש ענף המבצעים של משטרת מחוז תל-אביב. עמיתיו אומרים שהוא "נחשב לקצין איכותי ורגוע". "הורי עלו מפולין", אמר שפרלינג "למקורביו", "חלק ממשפחתם נרצח בשואה. כשמכנים אותי 'צורר נאצי' זה מבחינתי חציית קו אדום'".

גורקין, לעומת זאת, מכחישה את הקללה: "לא אמרתי צורר, לא אמרתי נאצי ולא ירקתי. [...] כשהוא דחף אותי אמרתי לו, 'איך אתה לא מתבייש, איך אתה מעז', ואז הוא הסתובב אלי, חנק אותי ודחף אותי [...] אחרי מה שראיתי בימים האחרונים, זה לא מפתיע אותי שהמשטרה לאורך כל הדרך ממציאה ומעלילה על המפגינים ומייחסת להם כל מיני דברים שלא היו. המחאה שלנו היא גם על הדברים האלה, על האזרח הקטן מול המערכת. מי שלא מאמין לתמונות, אני מציעה שיבוא להפגנה הבאה ויראה בעיניים שלו מה באמת קורה שם".

"ההתנפלות של גבר במדים על אשה היא תקיפה מגדרית כפולה", טוענת צפי סער במדורה "גברת מג'ונדרת" ב"גלריה", מוסף "הארץ". "בנוסף להתנכלות האישית, של אדם לאדם, זו גם תקיפה-ברשות-המדינה".

ידיעה נפרדת ב"מעריב", מאת יובל גורן, אבי אשכנזי ועמי פרידמן, מדווחת על כוונה להקים מאהל מחאה בראשון-לציון, על פיצוץ ישיבת מועצת עיריית תל-אביב אתמול ועל בקשה שהוגשה למשטרת ישראל לאשר הפגנה המונית בתל-אביב במוצאי שבת הקרובה. לפי ידיעה נוספת, מאת מאיה הורודניצ'אנו, עיריית ירושלים החליטה להגביל את ההפגנות בעיר עד שעה 11 בלילה והקמת אוהלים תותר רק בגן הוורדים ובכיכר אגרנט – עד עשרה אוהלים קטנים בלבד לשבעה ימים. כותרת הנוהל החדש שהפיצה העירייה: "חופש ביטוי במרחב הציבורי".

בסך-הכל סיקור המחאה ב"מעריב" הבוקר מאוזן ואינפורמטיבי. גם הוא עוסק, כרגיל, בביטויי המחאה על פני השטח ולא במדיניות הכלכלית שהובילה אליה. יפה שהעיתון מתקן את כיתוב התצלום המביש מאתמול ומנסה לדווח לעומק יותר על האירוע. חבל שעל אף שהוקדשה כל הכפולה השלישית למחאה, נעדר הנושא לחלוטין מעמוד השער. אפילו לא כותרת קטנה או הפניה.

ב"ידיעות אחרונות" הסיקור דל עוד יותר ומתמצה בידיעה אחת, בעמ' 14, על פיצוץ ישיבות מועצת העיר, בלא הפניה מהשער. בראש שער "ישראל היום", לעומת זאת, התייחסות למחאה. מצד הממסד, כמובן. "משטרת תל-אביב: 'אפס סובלנות לאלימות'", נכתב בכותרת. בעמ' 13 מדווחים דן לביא, יהודה שלזינגר, מאיה כהן, איציק סבן ויעל ברנובסקי על אירועי אתמול וההכנות לימים הקרובים.

מעניינת יותר הידיעה שצמודה אליה, מאת זאב קליין, המוקדשת לתגובת הממשלה. "השר ארדן: קשובים למחאה; פועלים להורדת יוקר המחיה", נכתב בכותרת הגג של הידיעה. "ההטבות לאזרח: מנקודות זיכוי עד טיפולי שיניים לילדים", נכתב בכותרתה. הנה ההישג הראשון של ההפגנות מהימים האחרונים – תשומת הלב של הממשלה התקבלה. תשומת הלב הזו חשובה במיוחד בימים אלה, לקראת הדיונים על תקציב שנת 2013.

שיקולים הנוגעים למחאה

"שינוי התפיסה הוא התרומה האמיתית של המחאה החברתית של השנה שעברה", אומר ד"ר דני גוטליב, סמנכ"ל המחקר של הביטוח-הלאומי, בראיון לעיתונאי "כלכליסט" שאול אמסטרדמסקי. "היתה כאן העלאת דרגה של הנושאים החברתיים, וזה משפיע על כולם. זה משפיע על הכלכלנים באוצר, על ראש הממשלה בעצמו, על השרים ועל חברי-הכנסת. לכן, לא הייתי מודד את התוצאות של המחאה על-ידי כמה מתוך המלצות ועדת טרכטנברג אושרו או לא".

העמדה האופטימית הזו מובאת בסיומו של ראיון פסימי. מממצאי מחקריו של ד"ר גוטליב עולה כי בישראל 400 אלף עניים ששיטת המדידה הנוכחית מפספסת באופן עקבי. גם הזהות שלהם מעניינת – "הם בעיקר גברים יהודים לא חרדים", כותב אמסטרדמסקי ומוסיף כי "מתברר שהעוני בקרב משפחות עם שני הורים עובדים וילדים קטנים גדול פי שלושה ממה שחשבנו עד כה". מומלץ לקרוא את הראיון המלא כדי להבין מנין צצו אותם 400 אלף עניים, ומה הפתרון שמציע הסמנכ"ל.

"אם יש מגבלה תקציבית, ותמיד יש, אסור להגדיל את הגירעון", אומר גוטליב. "אבל האם זה אומר שצריך להתאכזר למדיניות החברתית? לא ולא. אפשר לשמור על הגירעון שלא יהיה גדול מדי, ועדיין יש הרבה מאוד כסף להביא מהחלקים הפחות פרוגרסיביים של מערכת המס".

"הגזירות ימותנו, הגירעון יגדל", לשון כותרת ידיעת השער ב"עסקים", מוסף "מעריב". יהודה שרוני מדווח על הצפוי בתקציב השנה הבאה ומזכיר ארבע פעמים את השפעת המחאה החברתית. לפי שרוני, "הדיונים על התקציב בממשלה, שנועדו להתחיל בחודש יולי, יידחו לחודש אוגוסט על רקע חידוש המחאה החברתית. הדחייה תקצה לממשלה פרק זמן נוסף לקביעת סדרי העדיפויות התקציביים, בתקווה שעד אז הלהבות של המחאה יונמכו".

שרוני מוסיף כי "הגורם המשפיע ביותר על משוואת תקציב 2013 הוא גודל הגירעון, וההחלטה הסופית תתקבל גם משיקולים הנוגעים למחאה. [...] הגדלת הגירעון תסייע למתן מעט את מכת הגזירות. הגזירות הבולטות שעמדו על הפרק היו פגיעה בקצבאות הילדים והעלאת הבלו על הדלק, אך ספק אם תוכניות אלה יופעלו במתכונתן המקורית לנוכח חידוש המחאה. נראה כי המע"מ יועלה ב-1% [...] אין לשלול את האפשרות שכדי למנוע קיצוץ עמוק יותר בתקציב השירותים החברתיים, ייאלץ ראש הממשלה להסכים להעלאה של 1% במס החברות".

ב"דה-מרקר" מוקדשות שתי כפולות לסיקור המחאה: אחת עוסקת במעצרי המפגינים והאחרת בתרומה בסך 800 אלף שקל שקיבל יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי מקבוצת אי.די.בי עבור מיזם קהילתי בלוד.

"עם כאלה בעיות, יש להם עוד כסף לתרום?", תוהה סמי פרץ בטור נלווה. "עם כל-כך הרבה חובות לציבור, הם עוד מתיימרים להצטייר כפילנתרופים?". לדבריו, "ניתן היה לצפות שבמצבה הנוכחי, קבוצת אי.די.בי תתרכז בעיקר בהבראת החברה ובדאגה לבעלי החוב הרבים שלה, ולא בפרויקטים חברתיים. במקום לתרום לשכונה בלוד, היא יכולה למשל למכור את מטוס המנהלים שלה שחונה בלוד".

השער האחורי של העיתון מוקדש לסיקור הבעיות של נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, ושל בעלי הון אחרים. "האג"ח של דנקנר, פישמן ואלוביץ' ממשיכות לצלול; אי.די.בי בשפל היסטורי", נכתב בכותרת העמוד. בשער "השוק", מוסף "כלכליסט", מתמקדים בפישמן. "אג"ח ה' של כלכלית-ירושלים נסחרות ב-15% תשואה", נכתב בכותרת מוסף זה. בעיתון של דנקנר ("מעריב") אין ידיעה על מצב אגרות החוב של אי.די.בי. בעיתון של פישמן ("גלובס") דווקא יש ידיעה מאת אביב לוי על הנושא ("בשוק ההון מסבירים את הסיבות לחולשה בשוק האג"ח הקונצרניות"), אך כלכלית-ירושלים אינה מוזכרת.

הכותרות הראשיות

"סקר 'הארץ': רוב מוחלט בעד חידוש המחאה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".

"הקרב הגדול על גיוס חרדים" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", לקראת הגשת ההמלצות של הוועדה לקידום השוויון בנטל – בשבוע הבא.

"היום מתחיל פינוי הבתים בשכונת האולפנה בבית-אל", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום".

"מתקרבים" היא הכותרת הלא אינפורמטיבית, בת המלה האחת, שמתנוססת בראש שער "מעריב", מעל תצלום של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

חיוכים גדולים

כל הכפולה המרכזית של "מעריב" מוקדשת לסיקור ביקורו של פוטין בירושלים. עיקר הכפולה תפוס על-ידי ידיעה ארוכה, מאת אריק בנדר, המסכם את הצדדים השוליים בביקורו של פוטין. לפי דיווחו של בנדר, הביקור "נפתח עם הרבה בכי ודמעות והסתיים עם חיוכים גדולים".

בנדר כותב על ילדים שבכו, על וטרנים שהזיעו בשמש ועל ראש עיריית נתניה ששיבשה את שמות האורחים הרוסים. עוד מציין בנדר כי הגברת שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, הדביקה נשיקה ללחיו של פוטין כשהגיע לביתה, כי ראש הממשלה הסתיר את רגלו המגובסת מהצלמים וכי האוליגרך מישה פרידמן לא הורשה להיכנס לאירוע בבית הנשיא.

ידיעה קטנה יותר בעמוד, מאת בן כספית, מנתחת את הפן המדיני של הביקור. במדור הדעות, עם הפניה מהשער, מוחה כספית על היחס המלכותי שניתן לפוטין.

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים יובל קרני ואיתן גליקמן על חוויותיו של נשיא רוסיה לאורך היום, בדומה לדיווח של בנדר, עם מעט פחות פיקנטריה ומעט יותר עיתונאות מן המניין. ידיעה נפרדת מאת קרני עוסקת בחוויות מהארוחה שהוגשה לפוטין בבית הנשיא, ואילו ידיעה קצרה מאת צביקה ברוט מוקדשת להפגנה שנערכה אתמול מחוץ לבית ראש הממשלה.

בשער "ישראל היום" מודפסים שני תצלומים מביקורו של פוטין. בתחתון שבהם נראה פוטין לצד הנשיא פרס. בעליון נראה נשיא רוסיה לצד הגברת שרה נתניהו, רעיית ראש ממשלת ישראל. תצלום נוסף של שרה נתניהו ופוטין מתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון, לצד תצלום נוסף של פוטין ופרס. גם נתניהו וליברמן זוכים בעמודים אלה לתצלומים עם נשיא רוסיה. שלמה צזנה, יורי ילון ונצחיה יעקב מדווחים על הביקור תוך התעלמות גמורה מכל הזוטות שמוזכרות בדיווחים של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות".

ב"הארץ" מוקדש כל עמ' 4 לסיקור ביקורו של נשיא רוסיה. "הארץ", יוזכר, הוא בבעלות חלקית של האוליגרך ליאוניד נבזלין, המסוכסך קשות עם פוטין ואף מבוקש ברוסיה בגין אשמת ניסיון לרצח.

במרכז העמוד ידיעה מדינית, מאת יהונתן ליס. סביבה שתי ידיעות היתוליות יותר. אלי שווידלר התלווה, כמו עיתונאים אחרים, לפמלייתו של נשיא רוסיה, והתיאור שלו צונן ואירוני ("הנשיא פוטין איחר בשעה וחצי. אולם יש לזכור שבעבר איחר גם לפגישה עם מלכת אנגליה"). מומלץ לקרוא גם את רשמיו של רועי צ'יקי ארד מהאירוע שאורגן לנשיא רוסיה בבית הנשיא פרס ("אנחנו אינטליגנטיות ואסתטיות", אמרה לו אחת הדיילות במקום, שסיפרה כי בסוכנות חיפשו בנות ממוצא רוסי).

במרכז העמוד בולט תצלום מעולה [אלי דסה/"מעריב"] שבו נראים פוטין וליברמן יושבים זה לצד זה כזוג יונים. ראשיהם קרובים, פוטין מתבונן בחיבה בשר החוץ הישראלי, ואילו ליברמן עוצם עיניו ומחייך.

בשולי החדשות

במדור חדשות החוץ של "מעריב" דיווח מתורגם מאת רוברט בארנס מה"וושינגטון פוסט" ולפיו "אושר חלקית חוק ההגירה של אריזונה". בכותרת המשנה נכתב: "למורת רוחו של ממשל אובמה, בית-המשפט העליון אישר את החוק מעורר המחלוקת. החשש: שוטרים יעצרו אנשים על בסיס גזעי". ב"הארץ" מדווחת נטשה מוזגוביה על אותו אירוע. הכותרת לדיווח קוראת "ניצחון לאובמה: חוק ההגירה של אריזונה נפסל".

עמ' 16 ב"מעריב" מוקדש לסיקור גירושם של דרום-סודאנים מישראל. בראש העמוד תצלום גדול [AP] של ילד דרום-סודאני מציץ מתוך חלון אוטובוס בדרכו לנמל התעופה בן-גוריון. התצלום קשה למראה. יובל גורן מדווח כי אמש המריאה טיסה לדרום-סודאן ועליה 144 "מסתננים". בינתיים נתקלת רשות ההגירה בקושי לגרש למעלה מ-300 בני-אדם נוספים משום שאין להם מסמכים שמזהים אותם כדרום-סודאנים (אם כך, מדוע הם מכונים בידיעה "דרום-סודאנים"?). בעיה נוספת שעליה מדווח גורן היא שלא ניתן לגרש מהמדינה שוהים בלתי חוקיים בניגוד לרצונם אלא בטיסה מסחרית, אך אין טיסה כזו בין ישראל לדרום-סודאן. גבריאל קוואל, מראשי הקהילה הדרום-סודאנית בישראל, מצוטט בידיעה וקורא לשחרר בינתיים את העצורים ממעצר כדי שיוכלו להתארגן לקראת גירושם.

ב"ידיעות אחרונות" מדווח נעם ברקן כי בשלוש השנים האחרונות הוגשו למשרדי הממשלה 51 תלונות בגין הטרדות מיניות. מנתונים שאספה התנועה לחופש המידע עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית עולה כי המשרד שבו הוגשו הכי הרבה תלונות על הטרדות מיניות משנת 2009 הוא משרד הביטחון.

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך דיווח אמש ב"גלובס" כי שר האוצר מסרב לפגוש את בעלי המניות של ערוץ 10.

באותו עיתון מתפרסמת כתבה מאת טל שניידר, ששוחחה עם יועצי תקשורת בעקבות פסק הדין בפרשת אלי עזור.