בקיץ 2004, ערב השקתו של אתר nrg־מעריב, העתיד נראה מזהיר. nrg אמור היה להיות ההבטחה שתסמן את תחילתה של תקופה חדשה לאתרי התוכן בישראל. עופר שני, לשעבר העורך הראשי של "וואלה" ואז היועץ המיוחד לענייני אינטרנט של בעלי העיתון, עופר נמרודי, ראה לנגד עיניו את האתר החדש כ"מקור השראה לשאר האתרים", שהיו לדבריו "רדומים עד אז". בהשקעה של 25 מיליון שקלים עלה לרשת nrg־מעריב שהוגדר כאתר חדשני ודינאמי והחליף את "מעריב און ליין" הכושל. במסיבת העיתונאים המיוחדת שכונסה, שידרו יעקב ועופר נמרודי אופטימיות. "קבוצת 'מעריב' אומנם התעכבה בכניסה לזירת האינטרנט", אמר נמרודי הבן, אולם "כאחד המו"לים הגדולים במדינה, הבנו שאנחנו חייבים להיות שם, ולא להגביל את עצמנו לצינור הפצה אחד". נמרודי ציפה להגיע לאיזון באתר החדש בתוך שנה וחצי עד שנתיים ולתפוס נתח של 25 אחוזים מעוגת הפרסום בתוך שנה: "עם מאות העיתונאים שעומדים לרשותנו וקופת מזומנים של למעלה מ־500 מיליון שקל, זה לא צריך להיות קשה במיוחד" (7.06.04, "דה־מרקר").

יעד מוצהר נוסף של nrg ערב הקמתו היה להפוך בטווח של חמש שנים לאחד משלושת האתרים המובילים. לאחר שנתיים של פעילות, סקר TIM האחרון מספטמבר 2006 מציג את האתר במקום השישי, אחרי "גוגל", "וואלה", ynet,  MSN ו"נענע". הישג לא מבוטל, אך רחוק עדיין מהצהרות המייסדים. לפי הסקר, nrg רושם גם עליה מתונה בשיעורי החשיפה השבועיים: גידול של כ־2.6 אחוז בקרב הגולשים בני 13 ומעלה ברשת הישראלית. בדצמבר 2005 עמד nrg על 22.5 אחוז ואילו כעת הוא עומד על 25.6 אחוז (עליה של כ־ 13 אחוז לעומת נתוני דצמבר). שאולי אלימלך, מנכ"ל nrg, מרוצה: "nrg־מעריב הצליח בתקופה קצרה להוכיח את ביסוסו ומעמדו בשוק התוכן הישראלי. לראיה, מספר הגולשים שמגיע ל־2.2 מיליון גולשים ייחודיים בחודש. 18 חודשים לאחר הקמתו יש גם שיפור בתוצאות העסקיות של החברה. ברבעון הראשון של 2006 גדל nrg מעריב ב־ 128 אחוז מול הרבעון הראשון של 2005. הפרסום מהווה נתח של כ־80 אחוז מסך עוגת ההכנסות של nrg. שאר ההכנסות מורכבות מעולם הסלולר, מלוחות הסחר האלקטרוני ומהעיתון האלקטרוני".

אלא שלצד התוצאות העסקיות והדיבור במספרים, ראוי לבחון גם את המוצר עצמו. האם הפך nrg לכלי תקשורת אינטרנטי מוביל בזירה העיתונאית בכלל והחדשותית בפרט? עם הקמתו, לא עמדו מול nrg גדודים של מתחרים. "דה מרקר" ו"גלובס" הם עיתוני נישה כלכליים, "נענע" ו־MSN עסקו בעיקר בבידור ואיזוטריה, "הארץ" לא ייצר תכנים מקוריים לאתר האינטרנט שלו, וגם "וואלה" נסמך על ספקי תוכן חיצוניים. למעשה, אתר התוכן הרציני היחיד שפעל אז, והיום, היה ynet מבית "ידיעות אחרונות". בחמש השנים שקדמו להפעלת nrg פעל ynet בלא תחרות של ממש מצד "מעריב" והצליח לבסס את מעמדו כאתר החדשות המוביל בישראל. ברוח התחרות האין־סופית בין "מעריב" ל"ידיעות אחרונות", מתבקשת ההשוואה בין nrg ל־ynet במישור העסקי והתוכני כאחד. "בניגוד ל־ynet, nrg הוא דוגמא לאתר שההתנהלות שלו מונחית על פי שיקולים של ניהול תקציבי ולא של מערכת עיתונאית", אומר עובד לשעבר ב־nrg, שמצביע על אלמנט נוסף בתחרות: "קשה להיות ynet בתקציב קטן מזה שהושקע ב־ynet". לשיטתו, "קיימות שתי אסכולות: הראשונה, הרואה באתר עסק כלכלי שהתוכן משמש בו כלי, והשנייה שגורסת: אנחנו רוצים להיות כלי תקשורת, ולשם כך צריך לעשות דברים שאין להם ערך כלכלי אבל יש להם ערך תדמיתי. ynet רצה להוביל אג'נדה ולהיות במעמד של כלי תקשורת מוביל. ואילו nrg מצליח יחסית להיקף ההשקעה, אבל אינו מתנהג ככלי תקשורת ברמה הלאומית".

עופר שני, ממייסדי האתר: "החזון של האתר היה, ואני חושב שנשאר גם היום, "do more with your life". החזון משקף את הרצון שלנו להגיש לנמען אווירה משוחררת המציגה מגוון וחופש בחירה בין תחומי עניין רבים לצד עדכוני חדשות וכלים שימושיים. אווירת פרוספריטי, עם תמונות גדולות וערוצי תוכן שמאפשרים לספק חוויה מרחיבה ולא מצמצמת. החזון בא לידי ביטוי בעיסוק בתחומי תוכן שלא היו קודם באתרים האחרים: סטייל, רכילות, יהדות, ניו אייג' וברנז'ה – כל אלה תחומים שאנחנו פיתחנו, והאחרים הוסיפו עם הזמן ערוצים, לא פחות טובים יש לומר". למרות – ואולי בגלל – חזונו המפואר של שני, גולשים רבים רואים עד היום ב־nrg אתר נטול עמוד שדרה וטון אחיד, שלא הצליח לגבש לעצמו זהות ברורה. יובל דרור, כתב לענייני טכנולוגיה ב"ידיעות אחרונות", שואל, "האם nrg הוא אתר חדשות או אתר ניו אייג'? האם הוא אתר למבוגרים? אתר תוכן או אתר מסחר אלקטרוני? אתר של ניתוחים רציניים, או אתר שיש בו קהילות של ילדים בני 12? המישמָש הזה לא עובד. nrg לא מצליח כי מועמסים עליו אינספור נונסנס. התוצאה – אתר מקושקש עם תכנים ירודים, בלי אופי ובלי שדירת עורכים".

ריבוי הערוצים בא לא אחת על חשבון היומרה להיות דינאמי ועדכני. בנוסף לערוצים הסטנדרטיים, כמו חדשות, ספורט, תרבות וכלכלה, כולל nrg גם מגוון ערוצי נישה: "ברנז'ה" המיועד לקהילת הפרסום והמדיה, "ניו אייג'" ו"סקס", "סטייליסימו", ערוץ "כיף", ואפילו ערוץ "יהדות" משגשג הפונה אל הקהל הדתי. אלא שלמעשה, רוב הערוצים סטטיים למדי ואינם מתעדכנים במהירות כנדרש. כך, למשל, רשימה על ספרו האחרון של דודו בוסי התפרסמה במדור תרבות ימים ארוכים בלי שמישהו טרח לעדכן ולהחליף אותה בביקורת על ספרים חדשים, בעוד שב־ynet מתפרסמות ביקורות ספרים חדשות כמעט מדי יום. יובל דרור: "ב־nrg חושבים שריבוי הערוצים הוא נכס, משום שהוא לא קיים ב־ynet, אבל הם יורים לעצמם ברגל. אני לא חושב שנכון לעשות את זה לפני שהאתר זוכה לזהות עצמאית. ynet מיצב את עצמו כאתר החדשות של המדינה. על nrg אי־אפשר להגיד שהוא אתר חדשות. יש כאן עודף ערוצים מקבילים, שהם בעצם אותו ערוץ עצמו. כשאין תוכן טוב למלא בו את הערוצים השונים, האתר נראה כמו שהוא נראה. ואם זה לא מספיק, הערוצים הביזאריים, 'ניו אייג'' ו'יהדות', משתלטים על הערוצים המרכזיים. ערוץ היהדות הפך לבמת שיסוי ימנית קיצונית תחת הכותרת 'יהדות'. זה פשוט ערוץ מרתיח מאין כמוהו. את הפרשנויות שלי לחדשות אעדיף לקבל ממקום שעל פניו משדר מסר סולידי יותר". לעומת זאת, אנשי nrg דווקא מתגאים בערוץ היהדות שהצליח ליצור שיח בקהילה שעד אז לא קיבלה נגישות דומה בכלי תקשורת מרכזי. גורם נוסף שטישטש את האבחנה בין התכנים הרציניים לבידור היה עיצוב האתר, שהוצג עם השקת האתר כחדשני ופורץ דרך. העיצוב הוחלף בתקופה האחרונה, מסביר אורי רפאל־באום, ממלא מקום העורך הראשי: "העיצוב הקודם של האתר לא עשה לנו חיים קלים, אבל אני חושב שהעיצוב הנוכחי יותר נעים לעין ומזמין את הגולשים".

למרות כל המכשלות, ולמרות ה"באז" התקשורתי שמדבר על צרות צרורות באתר, עופר שני אינו מודאג. "אני חוזר עכשיו לארץ לאחר שהות של שנה בניו יורק, שם ראיתי דברים אחרים. רוב הישראלים שפגשתי משתמשים ב־nrg כעמוד הבית, פשוט כהרגל מהימים שבהם ynet היה חסום לגולשים מחו"ל. מבחינת התוכן, מהירות התגובה והחדשנות, מהנכר לא הבחנתי בנחיתות של nrg מול האתרים האחרים. כדי ש־web property ששואף להיות מרכזי יתפוס ויצליח, נדרשת תקופה של שנתיים עד ארבע שנים. המומנטום מתחיל אחרי שנתיים־שלוש, והדבר הופך למפלצת רייטינג לקראת השנה הרביעית. זה היה המצב ב־ynet, למשל. מדובר בתחום בו ההרגל הוא אלמנט מרכזי והוא מתעצם בפרקי הזמן שציינתי".

שני אולי מאמין כי הצלחה היא רק ענין של זמן, אבל אתר חדשות מתקשה להצליח בלי מערכת גדולה וחזקה, ונראה ש־nrg לא מסוגל להחזיק בעיתונאים שלו לאורך זמן. בחודשים האחרונים עזבו את nrg העורך הראשי, רוב עורכי הערוצים השונים וכותבים רבים. לדעת יובל דרור, זו "עדות לכך שהאתר לא אטרקטיבי אפילו בעיני עובדיו. אנחנו עדים לגל עזיבות שלא רואים במקבילה שלו, ynet. קשה לי להאמין שהסיבה היחידה היא כסף. יכול להיות שהמשכורות ב־nrg מעליבות במיוחד, אבל יש מקומות אחרים שבהם משלמים משכורות מעליבות ובכל זאת מצליחים להכניס בעובדים מוטיבציה". גדי שמשון, בעבר עורך "וואלה" ו"נענע" והיום יועץ בתחום האינטרנט, מסכים לניתוח: "בתחילת הדרך לקחו שם קאדר גדול של אנשים שהיה להם פוטנציאל להיות דרג ביניים של עורכי מדורים וחדשות, וכולם ברחו כל עוד נפשם בם. מקום שמקדם באופן שיטתי את הבינוניות לא חושב על העתיד".

לא רק דרג ביניים חסר ב־nrg, מיום היווסדו של האתר לא היה לו עורך ראשי דומיננטי במשרה מלאה. נוכחותו של עופר שני, "היועץ המיוחד", שרתה על המקום בחודשיו הראשונים, אך בוודאי לא היתה תחליף הולם לעורך ראשי. הוא עצמו עוקב אחר ההתפתחויות מרחוק: "הבעיה היא שלא משנה כמה מדהים הרכב שאתה מתכנן ובונה, אם אין לו נהג מדהים – כל העבודה לא שווה כלום. אין מי שינווט את הספינה הזאת קדימה. הוקמה מערכת חדשות גדולה ובתחומי הנישה עבדו הכישרונות המבטיחים ביותר בשוק. אבל כל עורכי הערוצים עזבו לאחר תקופה קצרה". בשלב מאוחר יותר, נעשה צעד בכיוון הנכון עם מינויו של רון לשם לעורך הראשי. לשם היה בעבר כתב ורכז כתבים ב"ידיעות אחרונות" ונחשב לאיש מקצוע בעל שם, אך כשהגיע ל"מעריב" החזיק בשני כובעים: עורך ראשי ב־nrg וסגן־עורך העיתון המודפס – עומס לא סביר על אדם אחד, מוכשר ככל שיהיה. כעבור חודשים אחדים מונה לשם לסמנכ"ל רגולציה ב"קשת" ואת מקומו ב־nrg תפס אבי לן, עורך לשעבר של המדור "24 שעות" ב"ידיעות אחרונות" וחסר ניסיון בתחום האינטרנט. אלא שגם הוא עזב כעבור שבעה חודשים בלבד, ביולי 2006, ובתקופה האחרונה משמשים בתפקיד שני סגניו של לן, גיל לבנוני ואורי רפאל־באום. וכדברי עובד לשעבר באתר, "עם הקפיצות וחוסר העקביות בהחלטות אי אפשר להגיע להישגים".

לאחר עזיבתו, העלה לן בבלוג שלו פוסט שבו תיאר מנקודת מבטו את המתרחש באתר, ובייחוד גולל את מערכת יחסיו עם עופר נמרודי. בבלוג (3 בספטמבר 2006, מדור "ארון תקשורת") הוא מתוודה כי בעת כהונתו כעורך nrg התקפל בפני הבוס נמרודי בעקבות לחץ שהפעיל איש יחסי הציבור רני רהב בקשר למאמר דעה על אחת מלקוחותיו, שרי אריסון. גם על מערכת יחסיו עם עורך "מעריב", אמנון דנקנר, היכה אבי לן על חטא (25 באוגוסט, מדור "ארון תקשורת"). לטענתו, ביקש דנקנר לצמצם את השימוש בכתבות מ"מעריב" ב־nrg אולם הורה לו לפרסם קטע חיובי שהתפרסם במוסף "סופשבוע" על ראש הממשלה, אהוד אולמרט. לן סירב ופירסם ב־nrg טור עוקצני על ראש הממשלה. כעבור שעה קיבל מלשכתו של דנקנר הודעה להסיר את הטור מהאתר. הפרטים המביכים שחושף לן רק ממחישים את המובן מאליו – לתפקיד העורך הראשי נחוץ אדם בעל שיעור קומה שידע לדפוק על השולחן כשצריך ולא יקבל כל תכתיב מגבוה, אדם כמו יון פדר, העורך הראשי של Ynet, שמשדר יציבות, הבנה באינטרנט ובעיתונות.

על המחסור במערכת חדשות עצמאית וחזקה אמורים היו לכסות תכנים כתובים שיגיעו מהמהדורה המודפסת של "מעריב". עופר שני טוען כי תפקידו הכפול של רון לשם כעורך האתר ובעל תפקיד בכיר בעיתון גרם ל"זרימת תכנים מאוד הרמונית ואורגנית בין שתי הפלטפורמות, הישג שחברות מדיה אחרות מקיזות דם כדי להגיע אליו". אלא שבפועל, מערכת היחסים בין העיתון למהדורת האינטרנט שלו רחוקה מלהיות אידיאלית. עובד לשעבר באתר משחזר: "'מעריב' הציב ל־nrg תקרת זכוכית. האתר תמיד היה בעמדת נחיתות מול העיתון". שיתוף הפעולה הראשוני התמסמס עד מהרה, וכתבי העיתון החליטו שהם אינם מעוניינים לבזבז את הסקופים שלהם על nrg. יובל דרור מספר, שהבעיה החמירה ברגע "שאמנון דנקנר התקשר לאבי לן ואמר, 'זהו. מעכשיו אתם לא לוקחים תכנים מהעיתון.' אם הם לא לוקחים תכנים מהעיתון הם בבעיה, כי מלכתחילה הם בנו על הנחת מוצא של שיתוף פעולה. כיום המערכת הזו לא מסוגלת לעמוד בעומס של אתר שעומד בפני עצמו. נראה כאילו אין שם יד מכוונת אמיתית". ואומנם, בעייה זו אינה ייחודית ל־nrg. גם הקשרים בין "ידיעות אחרונות" ל־ynet אינם פשוטים (ראו,"העין השביעית" 63, יולי 2006) והניכור בין המערכות גדול. הן ynet, הן nrg נחשבים לבנים חורגים של עיתוניהם. אלא שנדמה שב־ynet מצליחים להיענות לאתגר של בניית מערכת עצמאית שגם עושה כותרות מעת לעת, מצב שב־nrg יכולים רק להתקנא בו – מה שמחזיר אותנו לסוגיית העורך הראשי החזק, הנהנה ממעמד ומסמכותיות.

לתוך הוואקום שנוצר נכנס האיש החזק באתר, המנכ"ל שאולי אלימלך, מקורבו של המו"ל, נמרודי, שהצליח להצדיק את קיום האתר בעיני הבוס. האתר לא מפסיד, המחלקה המסחרית רושמת הצלחות, אבל הרושם שנוצר הוא שלכאורה האתר מנוהל בידי אנשי כספים ולא בידי אנשי תוכן. ניסן שור, שהיה עורך מדור התרבות ב־nrg והיום הוא תסריטאי ראשי בערוץ הבידור הישראלי, מצביע על המתח המובנה בין השיקולים המסחריים לשיקולי התוכן: "מול האגף העסקי צריכים להציב אנשי תוכן חזקים. כל עוד האתר עושה כסף, מה שמתרחש בו לא מעניין את המנהלים המסחריים. לא אנשי המכירות אמורים לערוך את הטקסטים, אלא עורכים. nrg התחיל בתור רעיון גדול ומדהים: בפעם הראשונה היתה חבורת אנשים מוכשרים שהרוח שלהם נבעה מהאינטרנט ולא מהעיתונות המסורתית. זה היה חזון נכון, אבל כנראה שהוא לא יכול להחזיק מעמד תחת מכבש הלחצים של מקום כמו 'מעריב'. ההידרדרות הגדולה החלה בעזיבתו של רון לשם. רוב העורכים המוכשרים כבר לא שם. היה סחף של עזיבה. הם עזבו את nrg כי זה היה מקום שמביך לעבוד בו. מביך שהשם שלך קשור למוצר כל כך מרושל. nrg היום הוא מוצר לא אמין ולא מהימן. יש בו טעויות כתיב והגהה. רואים שכבר שנה אף אחד לא משגיח על המוצר הזה. האינפורמציה במדורי התרבות שלו מוטעית. האתר הזה צריך גאולה ושיקום".

למרות כל אלה, הגולשים לא מתייאשים. גם יובל דרור ממשיך לפקוד בנאמנות את nrg מדי יום, למרות הכעס העצום שלו עליו: "זה מכעיס אותי, כי התחרות האמיתית היא אינטרס של כולם. כגולש יש לי עניין שהאתר הזה יצליח. זה טוב לכולם. זה טוב לעיתונאים, זה טוב אפילו למתחרים. ההרגשה שלי שב־ynet יושבים עם רגלים על השולחן. הם הבינו שלא מ־nrg תבוא מפלתם".

ואם הגולשים ממשיכים לגלוש, ומספרם גדל והולך, קשה לראות מישהו שיגייס את האנרגיה המקצועית, הארגונית והנפשית החיונית כל כך כדי להעלות את המוצר הזה על הפסים, לטובתו ולטובת הקוראים שלו.

שאולי אלימלך: אצלנו האנשים הכי טובים

"בנוף האינטרנטי הישראלי, nrg מעריב מביא בשורה אינטרנטית חדשה של אינפוטיימנט (מידע+בידור)" – אומר בתגובה שאולי אלימלך, מנכ"ל nrg. "אנשים מחפשים את השילוב בין אינפורמציה און ליין. מצד שני, הם מחפשים את המגזין הרך. התפיסה הייחודית הזו מצליחה להוכיח את עצמה מחודש לחודש.

"'שוקס' הוא הצלחה מסחררת. הוא אתר של צעירים שהקונספט שלו: בוא תשוויץ במי שאתה. בחודשיים האחרונים מי שמחליפים את אבי לן, בהצלחה אדירה, הם גיל לבנוני ואורי רפאל־באום שעושים עבודה מדהימה. במקביל לזאת, מרואיינים אנשים מתוך הארגון ומחוצה לו שמגישים את מועמדותם. אני מקווה שבתקופה קצרה נקבל החלטות ונוכל להודיע על מינוי העורך החדש. יש הפרדה מוחלטת בין המערך המסחרי/שיווקי למערך התוכן. nrg מעריב הוא גוף תוכן שבו יש הפרדה בין תוכן למסחר.

"ב־nrg מעריב יש את האנשים הכי טובים בתעשייה. אני לא אכחיש שיצא לנו לקלוט לא מעט אנשים בפונקציות שונות שלא הצליחו לעמוד בלהט, באנרגטיות ולהתחבר לחזון העסק. חלקם עזב מרצון וחלקם לא התאימו לחזון ולכן הועזבו על ידנו. הייתי שותף לקבלת ההחלטה איך הלוק של nrg מעריב משדרג את עצמו. יצירת היררכיה תוכנית ומקום רב להצפת התכנים האיכותיים של nrg. מצד שני, ההיררכיות הפרסומיות וההפרדה בין השניים. nrg מעריב הוא יצרן תוכן מוביל שלא מעט פעמים אפשר להיתקל בפולאפים שלו. הוא מייצר אג'נדה וסקופים כמו כל כלי תקשורת ממלכתי ורציני. nrg מעריב מייצר במה רחבה שתוכל לצרוך בה כל מה שמעניין אותך".

"הגרף של nrg בכל הפרמטרים נמצא בעליה" – טוען אורי רפאל־באום ממלא מקום העורך הראשי. "אני חושב שמערכת החדשות של nrg עשתה כמה דברים שלא רק שהייתי גאה בהם, הם קיבלו פולואפים מרשימים. יש אנשים שעזבו את המקום והיו כמה אנשים שהועזבו בפרק זמן אולי יותר קצר מהמקובל. כל האנשים שהועזבו שלא מרצונם כנראה שלא התאימו למקום. אני חושב ששאולי אלימלך עושה עבודה מדהימה. nrg נמצא במצב מאוזן. הוא מנוהל נכון. האתר הוא דוגמא לאיך צריך לנהל מקום עבודה. היום לכל אחד מהערוצים שיש ב־nrg יש צידוק. הכל שאלה של מינון. יש ערוצים שצריכים לקבל בולטות גדולה יותר".

ובינתיים ב"מעריב"...

שוקי טאוסיג

לא ניתן לנתק את הקורות באתר האינטרנט nrg מן התהליכים הקשים העוברים על עיתון האם שלו, "מעריב". גם מצבם הכלכלי של שני היומונים הוותיקים האחרים אינו מלבב, אך בניגוד להם, היותו של מעריב חברה בורסאית מחייבו לחשוף את נתוניו העסקיים. אלה מגלים כי מאז שנת 2000 נתון העיתון בהפסדים מעמיקים והולכים. נתוני הרבעון השני של 2006, שהתפרסמו בסוף אוגוסט, הצביעו על הפסדים של 22.5 מיליוני שקלים, המצטברים מתחילת השנה ל־39.5 מיליוני שקלים. מקורם של ההפסדים בעליית מחירי הנייר, אולם גם בירידת מחירי המודעות בעיתון ובהשקעות כושלות.

סמוך לפרסום הנתונים, בספטמבר האחרון, הכריז המו"ל עופר נמרודי על "היערכות מחדש" ו"שינויים אסטרטגיים" שיכללו גל פיטורים של עשרות עובדים מכל מחלקות העיתון, כמו גם קיצוצים רוחביים בשכר. לגל הפיטורים הנוכחי קדם גל פיטורים גדול עוד יותר לפני כשנה וחצי, שכנראה לא הביא לשיפור המיוחל בתוצאותיו העסקיות של העיתון. לבד מפיטורים של אנשי שיווק ומִנהלה, כתבים ועורכים זוטרים רבים, נפרדו בשנה האחרונה ב"מעריב" גם מסגן העורך, מהעורך הכלכלי, מעורך מוסף "סופשבוע" ומעורך מוסף התרבות והבידור "פרומו".

בחודשים האחרונים דיווחו העיתונים הכלכליים "דה מרקר" ו"גלובס" על מגעים שניהלו בעלי המניות של "מעריב" עם אנשי עסקים שהתעניינו ברכישתו: חיים סבן, מבעלי השליטה ב"בזק" וב"קשת", ונעם לניר, בעליה של חברת הימורים באינטרנט. לניר, סבן ונמרודי הכחישו את הידיעות, ונמרודי צוטט כמי שאומר ש"מעריב במצב טוב ויש לו עדיין חמישים מיליון דולר בקופה". לטענת העיתונים, העסקה היתה צריכה להיעשות לפי שווי של 130 מיליון דולר, אולם נמרודי היה מעוניין במחיר גבוה יותר. שם אחר שנקשר להצעה לרכישת "מעריב" היה זה של שלדון אדלסון, גם הוא מיליונר שעשה את הונו מהימורים ונחשב ליהודי העשיר בעולם. אדלסון פתח בינתיים עיתון משלו, "ישראלי", המתיימר להתחרות ב"מעריב" ראש בראש.

"מעריב" שייך למשפחת נמרודי מאז רכשה אותו מעזבונו של רוברט מקסוול ב־1992. כיום כוללת קבוצת "מעריב", לצד היומון השני בגודלו במדינה, גם את אתר האינטרנט nrg, רשת מקומונים, המגזינים "רייטינג", "את", "מעריב לילדים" ו"מעריב לנוער". הוצאת הספרים של הקבוצה נמכרה זה לא כבר. בנתח נכבד של המניות מחזיק המיליונר היהודי ממוצא רוסי ולדימיר גוסינסקי, שעשה את הונו כאיל תקשורת ברוסיה. כעשרה אחוזים מהמניות מוחזקים בידי הציבור. משפחת נמרודי מחזיקה את עיקר מניותיה ב"מעריב" באמצעות חברת "הכשרת היישוב", שהיא בעלת הרוב בה. בעלי עניין אחרים בחברה הם איש העסקים אילן בן־דב, דרך חברת ההשקעות ירדן, ומשפחת דנקנר (אין קשר לאמנון דנקנר). נמרודי מכר השנה את עסקי הביטוח של חברת "הכשרת היישוב", העוסקת בעיקר במלונאות ונדל"ן ומחזיקה בחברת שירותי הרפואה "נטלי" ובחברת הפרסום "רפיד".

גיליון 65, נובמבר 2006