ראש הממשלה בנימין נתניהו אתמול במפגש עם אנשי עסקים מתחום האנרגיה (צילום: לע"מ)

תזכורת

"בתחילת הפגישה הציגו ראשי האוצר את מצב המשק והתקציב, למיטב הבנתם, וכן את המלצותיהם להמשך המדיניות המקרו-כלכלית שהם הנהיגו בשנתיים הקודמות. במלים אחרות, העלאות מסים נוספות. זאת, לאחר שהמע"מ כבר הועלה ל-18%, מס ההכנסה השולי הוקפץ לכ-63%, הוטל מס רווחי הון וגזירות חדשות הונחתו חדשות לבקרים. התחושה במשק, שתרמה רבות למצב הקשה, היתה, ובצדק, כי לראשי האוצר אין שום שליטה במצב, וגרוע מכך – אין להם מושג מה לעשות", מספר ירון זליכה בספרו "הגווארדיה השחורה". בפגישה הראשונה של שר האוצר הטרי בנימין נתניהו עם הנהלת המשרד נכח זליכה מעט לפני שנכנס לתפקיד החשב הכללי ואיש אמונו של שר האוצר. השנה: 2003.

"נתניהו ואני הבנו זאת", ממשיך וכותב זליכה בשחצנות המשמשת גיבורת משנה בספר, "ולכן גם החלטנו מראש כי תוכנית מפורטת חייבת להיות מגובשת במהרה, בין היתר כדי לשדר לציבור הצרכנים והמשקיעים כי יש יד חדשה על ההגה, והיא גם יודעת לאן צריך לנסוע. שנינו גם הזדעזענו מדברי החשב הכללי, ניר גלעד, שהעריך כי הגירעון השנתי בתקציב המדינה צפוי להסתכם בין 8 ל-10 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי. נתניהו, שנדהם הן מהשיעור הגבוה להחריד והן מטווח ההערכה הרחב, ביקש מגלעד הסבר לקביעה 'בין 8 ל-10 אחוזים'. 'אתה מדבר על בין 45 ל-55 מיליארד ש"ח. אתם לא מסוגלים להעריך את הגירעון הצפוי ברזולוציה נמוכה יותר מפער של 10 מיליארד ש"ח? זהו טווח אדיר'. גלעד הנבוך השיב כי הכנסות המדינה יורדות מיום ליום. בכל חודש מתקבלות הכנסות נמוכות מהחודש שקדם לו, המודלים קרסו והאוצר כבר איננו מסוגל לאמוד. יתר על כן, אף שהריבית על גיוסי הממשלה הגיעה לשיא חסר תקדים, הממשלה אינה מסוגלת לגייס את כל הכסף הדרוש למימון גרעונות הענק. לנתניהו ולי לא היה ספק. ממשלת ישראל הגיעה לפשיטת רגל.

"נתניהו התאושש ראשון. 'חברים, אל ייאוש. אנו ניחלץ את המשק במהרה. בכוונתי להנהיג שינוי דרסטי במדיניות הכלכלית. בכוונתי לשנות מהיסוד את המדיניות המקרו-כלכלית ולהוסיף עליה סדרה ארוכה של שינויים מבניים במשק שיגבירו את התחרותיות והפריון. המטרה הראשונה של התוכנית היא להחזיר את האמון לציבור הצרכנים והמשקיעים' [...] כדי לשפר מעט את אווירת הנכאים ששידרו ראשי האוצר, סיפר להם נתניהו את משל השמן והרזה הידוע שלו מימיו בטירונות סיירת מטכ"ל [...] כאשר סיים לספר פנה אלי וביקשני לפרט את עיקרי המדיניות המקרו-כלכלית החדשה שסיכמנו קודם לכן, ולהסביר את הרקע התיאורטי שלה".

הרקע התיאורטי שלה

"בניגוד לחשיבה ולדפוס העבודה המקובלים באוצר שנים רבות, הקשר בין הוצאה תקציבית ובין תוצר בישראל הוא שלילי, דומיננטי ומובהק, אף אם ההוצאה מיועדת לצרכים חשובים למשק, כמו תשתיות. קשר שלילי כה דומיננטי הוא נדיר ביותר וכמעט שלא התקיים בהיסטוריה הכלכלית של העולם, אולם בישראל הוא קיים. [...] נוכח מצבו הקשה של המשק, אין אפשרות להמר אלא ליישם חבילה כוללת של מרכיבים המופיעים בספרות המקצועית הכלכלית. בראש ובראשונה מדובר בקיצוץ בתשלומי ההעברה ובשכר של המגזר הציבורי. [...] משמעות דרישתי לקיצוץ של 10 מיליארד ש"ח בשנה, שחלקה הראשון כבר מסתיים, הוא קיצוץ אפקטיבי של קרוב ל-20 מיליארד ש"ח בחישוב שנתי מלא. עוד דרשתי להפחית לאלתר את תקרות המיסוי השולי" (ירון זליכה, "הגווארדיה השחורה").

הכותרות הכלכליות

"האוצר החליט להעלות את המע"מ ל-17%", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "ראש הממשלה נכנע ללחץ שהופעל עליו. ביום שני יביא לאישור הממשלה סדרה של צעדים הכוללת גם הטלת מסים על כמה מוצרים וקיצוץ רוחבי", נכתב בכותרת המשנה. מתחת לתצלום המרכזי, של ראש הממשלה נתניהו ושל שר האוצר שטייניץ, מפורטות ההעלאות השונות: מע"מ, מס הכנסה (יעלה למשתכרים מעל מיליון שקל), סיגריות, אלכוהול, רווחה, דלק.

"הגזירות", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "הגירעון בתקציב המדינה הלך ותפח – והדרך לצמצם אותו עוברת בכיס שלנו: בתוך ימים ספורים יעלו המסים, וצפוי גל התייקרויות. ובינתיים, המשק גולש למיתון: הצמיחה יורדת והאבטלה עולה". אינפוגרפיקה מעל לכותרת הראשית מפרטת את "הגזירות": המע"מ יעלה, קיצוץ של 700 מיליון שקל בתקציב, מס על סיגריות ואלכוהול, "מס מיוחד לעשירים 2%", מחיר הדלק יזנק בכ-50 אג' לליטר.

"החגיגה נגמרת: קיצוצים ומסים בדרך", נכתב בכותרת על שער "הארץ", שכותרתו הראשית והחלק העליון מעל לקפל מוקדשים לעניינים בטחוניים. מתחת לה כותרת נוספת, למאמר של נחמיה שטרסלר: "חוש ההומור של נתניהו".

כתמיד, את חוש ההומור של נתניהו אפשר לצרוך באופן ישיר, כמעט ללא תיווך, בחינמון "ישראל היום". "המע"מ יעלה ב-1%; עשירים ישלמו יותר מס", נכתב בכותרתו הראשית. המע"מ, כמובן, לא יעלה באחוז. עלייה ממס של 16% למס של 17% היא עלייה של 6.25%. בנוגע ל"מס העשירים", אם זה אכן יושת (ולמרות דיווחים חוזרים ונשנים בשנים האחרונות כי הנה זה קורה, המהלך תמיד סוכל), הרי שמדובר בגזירה קלת הערך ביותר מבין אלו המתוכננות, הן מבחינת התרומה שלה לקופה הציבורית (כמה מאות מיליונים, לפי ההערכות היותר נדיבות המתפרסמות היום בעיתונים, לעומת המיליארדים שיניבו הגזירות האחרות) והן מבחינת המשמעות שלה בנוגע למי שהמס יחול עליהם (מדובר בתוספת של 2% בלבד למרוויחים מעל מיליון שקל בשנה).

מעל לכותרת הראשית של "ישראל היום" מודפס המשפט הבא: "רה"מ: אי-אפשר לבזבז בלי חשבון, אין ארוחות חינם. מסתמן:".

אתנחתא

לפי כתבה ב"אטלנטיק" המתומצתת בידיעה של "גלובל פוסט" ומופיעה במדור השטויות של המוסף היומי של "מעריב", אסטרונאוטים אומרים ש"ריחו של החלל" (כיוון שבזמן שהות בחלל האסטרונאוטים נושמים ממיכלי חמצן, הכוונה לריח הנודף מבגדיהם לאחר שהם חוזרים לחללית) "מזכיר להם את ריחם של סטייק צרוב על האש או של משהו מתכתי. אחרים מתארים את הניחוח כמתוק, משהו שבין ריח של פטל לריח של רום".

פרשנות כלכלית

העיתונים מצטטים היום מתוך הודעה לעיתונות על אודות דברים שאמר אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו במפגש עם "ראשי משק האנרגיה": "הטלטלה הכלכלית שאנחנו מצויים בה, לא רק שלא פחתה בעולם, היא בעצם הולכת ומתעצמת. בשנה האחרונה הורידו את דירוגי האשראי של כל המדינות המובילות; ארה"ב והמדינות המובילות באירופה. זה לא קרה לנו כיוון ששמרנו על כללים של התנהגות כלכלית אחראית, ואנחנו נמשיך לעשות את זה. אנחנו יודעים כלל אחד פשוט בכלכלה שצריך לשמור עליו, אין ארוחות חינם. אנחנו מביאים החלטה להעניק חינוך בגני ילדים חינם – זה עולה כסף, זה אף פעם לא חינם.

"אנחנו משלימים את הגדר בפעולות למען עצירת מסתננים. בשבוע שעבר עברו 16 מסתננים, הם נכנסו כולם למעצר – זו הצלחה שעולה כסף. אנחנו נערכים עם מערכות טכנולוגיות שונות ומערכות נשק חדשות והגנה חדשות אל מול האיומים החדשים – וזה עולה כסף. אין ארוחות חינם. כדי לממן את זה אנחנו צריכים לעשות את התיקונים הדרושים בתקציבים, ונעשה את זה כבר ביום שני הקרוב בישיבת הממשלה, ואחר-כך בהגשת תקציב אחראי. מי שאומר שאפשר להוציא כסף בלי חשבון, בלי כיסוי, למטרות פופוליסטיות – פשוט מסכן את מדינת ישראל ויכול להביא אותה בקלות למצב שראינו בכלכלות מובילות באירופה, שנמצאות על סף פשיטת רגל. זה לא קרה פה, אני לא אתן שזה יקרה פה. אנחנו שומרים גם על הביטחון וגם על הכלכלה על-ידי שמירה על דרך אחראית. אותו דבר אני גם מתכוון לעשות בשוק האנרגיה. אנחנו צריכים לפתח, לעשות הרבה רפורמות ולשמור על מסגרת אחראית למדינה".

"כשהממשלה עיוורת" היא כותרת טור הפרשנות המרכזי של "ידיעות אחרונות", וכפי שאפשר לנחש, סבר פלוצקר חובט במסגרתו בראשי המערכת הפוליטית. מס ערך מוסף אינו מס צודק, קובע פלוצקר (משום שאינו פרוגרסיבי), אבל הוא קל לגבייה, ולכן מעלים אותו כעת. לדבריו, העלאה זו אכן הכרחית בשל התרחבות הגירעון, אולם היה אפשר להימנע ממנה אם הממשלה היתה פועלת בזמן: "לא מדובר בגזירה משמים. הממשלה עצמה אשמה במצב ה'אין ברירה' שאליו היא נקלעה. ההתרחבות של הגירעון ידועה זה חודשים רבים". לראיה, פלוצקר עצמו כתב על העניין לפני ארבעה חודשים, הוא מזכיר.

בזמנו, הוא טוען, היה על הממשלה להעלות את מס ההכנסה על הכנסות גבוהות ואת המס על רווחי הון, לקצץ בתקציב הביטחון, להעלות את המע"מ באופן סלקטיבי ולמסות את העשירים (אכן, ההמלצה הראשונה וההמלצה האחרונה הן אותה המלצה). "אז אל נא תנסו לעבוד עלינו, ראש הממשלה, שר האוצר ושרי ממשלה אחרים: לא המשבר באירופה אשם בכך שהמע"מ עולה עכשיו. העיוורון העצמי שלכם אשם". הדברים נכוחים, כן או לא, אבל אל תיתנו ל"ידיעות אחרונות" לעבוד עליכם: נפנוף במאמר זה או אחר מלפני ארבעה חודשים אינו תחליף למדיניות עריכה רצינית, אחראית ואמיצה, ששמה לה למטרה להעלות לסדר היום, בלי להרפות, עניינים אזרחיים בעלי חשיבות, לפחות באותו להט שמקדישים למאבקים מסחריים (חשיפה נוספת בפרשת הכדורים בבית האח הגדול!!!) או אינטרסנטיים (השוטרים שהאזינו לרמון לא ניקו קודם את האוזניים!!). הנזיפה של "ידיעות אחרונות" בממשלה אינה נשענת על מדיניות כזו, אלא על מדיניות אחרת: של נזיפה בממשלה.

מלבד הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של "מעריב" ("שעת הגזירות"), מודפסים שם ידיעה תחת הכותרת "פעילי המחאה: 'נתניהו מוריד את הציבור לשפל חדש'" וטור פרשנות של יהודה שרוני. "ביבי נתן, נתניהו לקח" היא כותרת הטור, שנפתח בתזכורת: רק לפני שלושה שבועות נתניהו "הרעיף על אזרחי המדינה הפחתה של מכסים ומסי קנייה על מאות מוצרי חשמל ומזון בהיקף של 750 מיליון שקל". שרוני מחמיץ את האפשרות להוסיף כי סכום זה דומה מאוד לסכום הקיצוץ המיידי הנוכחי: 700 מיליון שקל. לפי שרוני, נתניהו נמנע מהעלאת מסים וקיצוצים כי אלו אינם פופולריים, נדחק לכך על-ידי פישר והאוצר ולבסוף על-ידי הנתונים הכלכליים – אולם זה "מעט מדי ומאוחר מדי". שרוני חתום גם על כתבה במוסף "עסקים", המוקדשת כולה לציטוט עמדותיו של שטייניץ, הקורא – תחזיקו חזק – לשים את הפופוליזם בצד.

"הדבר הטוב העיקרי בהודעה ששיחרר ראש הממשלה, בה נרמז כי כבר ביום שני הקרוב יתחיל תהליך הקיצוצים בתקציב המדינה, ואולי גם תהליך העלאת המסים (אין לכך אישור רשמי לפי שעה מאף גורם), הוא שראש הממשלה מתחיל סוף-סוף להגיד את האמת לציבור", נכתב בעוד טור מצוין של שאול אמסטרדמסקי, שפורסם אתמול באתר "כלכליסט" (ולא מצאתיו בעיתון), "שבקרוב תבוא שעה קשה מאוד על המשק הישראלי, שהקיצוצים התקציביים לא ייגמרו במיליארד שקל וגם לא במיליארדים בודדים, שתהיה כאן העלאת מסים משמעותית, רוחבית, ושסביר מאוד להניח שנראה גם קיצוצי שכר במגזר הציבורי ואולי גם קיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי, או בחלקן.

"למה זה קורה? זה קורה משתי סיבות עיקריות. האחת מקורה בצד ההוצאות של הממשלה, והשנייה מקורה בצד ההכנסות. בצד ההוצאות, בשנתיים האחרונות הממשלה הגדילה עוד ועוד את ההתחייבויות התקציביות שלה. הסכמי שכר עם המגזר הציבורי, עם הרופאים ועם קבוצות לחץ אחרות, הקמת גדר בגבול ישראל-מצרים, הקמת מתקנים למעצר מסתננים, הגדלת תקציב הביטחון מעבר למתוכנן, הגדלת התקציבים למערכת ההשכלה הגבוהה, וגם יישום חלקי של המלצות ועדת טרכטנברג. למעשה, כפי שאמר ל'כלכליסט' בכיר באוצר לשעבר, זו הפעם הראשונה מאז שנות ה-80 שהממשלה איבדה שליטה על הוצאותיה".

"גל הגזירות שעוד יגיע הוא כורח המציאות – החור בתקציב המדינה פשוט גדול מדי", כותב חזי שטרנליכט, הפרשן הכלכלי של "ישראל היום", בטור פרשנות בכפולה הפותחת. "המע"מ הוא דרך המימון הנוחה לכל הגזירות שהאוצר מטיל. התוספת הצפויה היא התוספת שנהוג לקבל. דווקא מס העשירים שמדברים עליו הוא חמקמק. קל לדבר בסיסמאות על תפיסת העשירים בארנק שלהם, קשה יותר לעשות זאת. לטעמי, גם מיותר להיטפל אליהם. זה עניין למעמד הביניים. למרבה הצער, כתבנו כאן בימי המחאה, ולא רבים הסכימו להקשיב, שהחשבון יוגש בסוף למעמד הביניים. רוצים צדק חברתי? תשלמו. אז מה עשינו בזה? אין לי מושג. אני רק יכול להגיד שאם נלך לפי אסכולת מחאת 2012, קיצונית וסוציאליסטית עוד יותר, הכלכלה שלנו תישרף בלהבות. לפחות מרבית הציבור התעשת והבין. על טרכטנברג משלמים, והחשבון הוגש במהירות".

"ועוד מלה אחרונה על המחאה", כותב אמסטרדמסקי. "עוד רגע קט יתחילו הספינולוגים בשכר מטעם משרד ראש הממשלה, שממומנים בידי כספי הציבור, להעביר מסרים לציבור כאילו המחאה אשמה בהתנפחות הגירעון ובפזרנות התקציבית הבלתי אחראית של הממשלה. רגע לפני שההסתה הזו מתחילה, כדאי לזכור שני דברים. ראשית, ההתחייבויות התקציביות שהממשלה לקחה על עצמה בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג מסתכמות בשנת 2013 ב-3.4 מיליארד שקל. זהו סכום לא מבוטל, אבל הוא רק חלק מתוך התחייבויות כוללות של 30 מיליארד שקל ב-2013 שהמדינה לקחה על עצמה, הרבה לפני שהמחאה הרימה ראש. שנית, המלצות ועדת טרכטנברג היו מאוזנות מבחינה תקציבית. לו ראש הממשלה היה מקשיב לפרופ' טרכטנברג ומקצץ בתקציב הביטחון, למשל, הגירעון לא היה גדל כתוצאה מאימוץ ההמלצות. אבל נתניהו קיבל החלטה אחרת, בניגוד להמלצת הוועדה, ולא קיצץ בביטחון, אלא הגדיל את תקציבו. הוא צריך לשאת באחריות הזו, לא הציבור".

האורות נדלקים

"50% מהישראלים משתכרים פחות מ-5,812 שקל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "השכר הממוצע במשק כבר נושק ל-9,000 שקל בחודש – אבל הסטטיסטיקה מטשטשת את רמת ההכנסה של מרבית העובדים", נכתב בכותרת המשנה. "רבע מהמשכורות בישראל ב-2012 היו נמוכות מ-2,451 שקל. בקרב נשים המספרים נמוכים אף יותר" (ליאור דטל).

"הביקוש לעובדים ישראלים גדל בעיקר בהודו, בסין ובאפריקה", נכתב בכותרת בעמ' 12 של "כלכליסט" (אסף גלעד ומאיר אורבך). "סיטיגרופ חתך המלצות לבנקים: 'יהיה גרוע לפני שיהיה טוב'", נכתב בכותרת בעמ' 4 (מישל אודי). "בנק ההשקעות חתך את מחיר היעד למניה ותחזיות הרווח של שלושת הבנקים הגדולים בישראל, והוריד את המלצת הקנייה למניות דיסקונט ולאומי". "פרטנר וסלקום מתקרבות להדחה מרשימת ת"א-25", מדווח עומרי כהן בעמ' 6 של מדור שוק ההון. "הבנקים איבדו 1.7% – נפלו ב-40% בשנה האחרונה", נכתב בכותרת סקירת המסחר של "דה-מרקר".

"נתניהו גנז את הפרוטוקולים של טרכטנברג", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט" (מיקי פלד). "מפנייה של התנועה לחופש המידע בבקשה לקבל את כל הפרוטוקולים נודע כי לפני כמה חודשים החליטו במשרד רה"מ להפקיד את שאר הפרוטוקולים בארכיון המדינה, ולכן חל עליהם חוק הארכיונים, שקובע חיסיון לתקופה של 15 שנה".

"לא באתי להתפלל בכנסייה; באתי בגלל כסף", כותב העיתונאי המחונן מייקל לואיס בתחילת תיאור ביקורו במנזר יווני שהפך לאימפריית נדל"ן (שקרסה), בספר המצוין "בומרנג", העוקב אחר ההתמוטטות הכלכלית של השנים האחרונות בכמה ממדינות אירופה – המשך למשבר הכלכלי העולמי שפרץ בארה"ב. "הצונמי של אשראי זול ששטף את כדור הארץ בין השנים 2002 ו-2007 יצר הזדמנות חדשה בתחום הנסיעות: תיירות אסונות פיננסיים. האשראי לא היה רק כסף, אלא גם פיתוי. הוא נתן לחברות אנושיות שלמות את ההזדמנות לחשוף היבטים מאופיין שבדרך כלל לא יכלו לבוא על סיפוקם.

"למדינות שלמות נאמר, 'האורות כבו, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים ואף אחד לא יידע על זה אף פעם'. מה שהם רצו לעשות עם הכסף בחשכה היה שונה ממקום למקום. האמריקאים רצו להפוך לבעלים של בתים הרבה יותר גדולים מכפי שיכלו להרשות לעצמם, ולאפשר לחזקים לנצל את החלשים. האיסלנדים רצו להפסיק לדוג ולהפוך לבנקאי השקעות, ולאפשר לזכרי האלפא שלהם לחשוף מגלומניה שהודחקה במשך עידנים. הגרמנים רצו להיות עוד יותר גרמנים; האירים רצו להפסיק להיות אירים. כל החברות השונות הללו עברו אותו אירוע, אבל כל אחת מהן הגיבה לו בדרכה המוזרה. אלא שאף תגובה לא היתה מוזרה כמו זו של היוונים".

בדרך שטרם ניתן לה הסבר מספק, הכלכלה הישראלית לא קרסה בעקבות המשבר הגלובלי המתמשך שפרץ ב-2008. ממילא לא זכינו לביקוריהם של עיתונאים בינלאומיים במסגרת של תיירות אסונות פיננסיים. העיתונאים המקומיים, בוודאי אלה שבכלי התקשורת המרכזיים, לא טרחו בדרך כלל למלא את החלל הזה והעדיפו לעסוק בפרטי תוכניות החירום של שר האוצר בר-און או לעקוב בחרדה אחרי צבע המסכים בבורסה.

מאז, העיתונים הכלכליים עברו התבגרות מואצת, ולאחר תקופה של הלם כללי (שהיה משותף, כמובן, לכלל חלקי החברה, לא רק לעיתונאיה), הלכו והשתכללו באופן שבו הם מסקרים את המציאות הכלכלית-חברתית. ברם, בתקופה האחרונה, עת הולך ומצטמצם הפער בין אי-הנחת הציבורית המתמשכת ממציאות החיים הכלכלית-חברתית האזרחית הממשית לבין הנתונים המקרו-כלכליים (או למצער, אופן ההסתכלות המקצועית והציבורית עליהם) והמציאות העסקית בצמרת המשק – אנו עדים למה שאפשר לכנותו ניסיון מהוסס לברר מה, לעזאזל, עשו הישראלים, כלומר ראשי המערכות הכלכליות והשלטוניות שלהם, כאשר האורות כבו. במלים אחרות: בחודשים ובשבועות האחרונים, במדינת ישראל נדלקו פתאום האורות; אפשר להתחיל לחפש מתחת לפנס.

עניינים בטחוניים

"גנץ: תקיפה של מצבורי הנשק הכימי בסוריה עלולה להוביל למערכה רחבה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "הרמטכ"ל אמר לוועדת החוץ והביטחון כי 'יש לקחת בחשבון גם מה שיישאר אחרי שנפעל'. עם זאת, לדבריו, שליטת אסד בנשק משתפרת", נכתב בכותרת המשנה.

"ישראל טוענת כי היא פועלת כך מחשש לסיכון בטחוני. מה דעתך?". זו השאלה השלישית ששואלת ורד לי את יעל ברדה במסגרת המדור המוצלח "חמש שאלות", הפותח את מוסף "ספרים" של "הארץ". ה"כך" שאליו מתייחסת לי הוא המודל הביורוקרטי המושת על פלסטינים בשטחי יהודה ושומרון אליבא דברדה, והמתואר בספרה החדש (עילת הראיון), "הביורוקרטיה של הכיבוש: משטר היתרי התנועה בגדה המערבית 2000–2006". לפי ברדה, המודל האמור מעוצב "כמו הביורוקרטיה הבריטית של ניהול אוכלוסיות נתינים בקולוניות [...] מבוסס על עקרון ההייררכיה הגזעית, שבו מתקיימת מערכת חוקית וארגונית אחת בשביל הקבוצה האתנית השלטת ומערכת אחרת בשביל הקבוצה הנשלטת".

בתשובה לשאלה דלעיל אומרת ברדה: "אחת הטענות העיקריות שלי היא שהאופן שבו מנוהלת האוכלוסייה האזרחית בגדה המערבית מסכן את הביטחון של היהודים. זאת מכיוון שהאופן שבו קובעים מהו סיכון בטחוני הופך את כל הפלסטינים לסיכון בטחוני. מודל כזה מונע שני דברים חשובים: ניהול סיכונים מבחינה בטחונית ‏(אם כולם מסוכנים, אז אני לא יכולה לקבל החלטות על הקצאת משאבים‏), אבל חשוב מכך, הוא מביא אותנו למלכוד 22 מבחינה פוליטית. אם כולם מסוכנים, אי-אפשר לחשוב על שום פתרון פוליטי, ואם אין פתרון פוליטי, יש רק פתרונות אלימים".

מתחת לכותרת הראשית של "הארץ" מתפרסמות שלוש הפניות נוספות: "צבא סוריה מפציץ את חאלב מהאוויר", "רוסיה באיום לאסד: אל תשתמש בנשק כימי", "2 גראדים נורו לעבר אשקלון". כותרת גדולה על שער "ידיעות אחרונות" מודיעה: "המומחים נוטשים את סוריה".

ענייני תקשורת

"'סדר יום' לא תשודר במחאה על השינויים", נכתב בכותרת על שער "הארץ". תוכנית הרדיו קוצצה משעתיים לשעה בשל ההחלטה של ההנהלה הנוכחית של רשות השידור להצניח לתוכנית הפופולרית והמוערכת שדרנים אורחים שישמשו משגיחי כשרות פוליטיים וימררו את חייהן של מגישות התוכנית, קרן נויבך וענת דוידוב.

"קשת לא מעבירה כסף לחדשות ערוץ 2", נכתב בכותרת ידיעה של שלי פריצקר ב"כלכליסט".

השער האחורי של "ידיעות אחרונות" מוקדש לידיעה על לידת בנה הבכור של בעלת טור בעיתון: הזמרת קרן פלס.