"ישראל היום", 9.5.12

רגע של יציבות

ב-8 במאי 2012 התעוררו העורכים והכתבים בעיתוני הדפוס אל תוך סיוט. ליתר דיוק: בבוקרו של אותו יום הם ודאי ישנו, אחרי שבאישון ליל נאלצו לגנוז את העיתונים שעליהם עמלו במהלך היום הקודם ושעסקו בהרחבה ובלהט בהקדמת הבחירות, ולאלתר במהירות ידיעות ופרשנויות על אודות מהלך הפוך לגמרי: ביטולה של הקדמת הבחירות וחבירה מסובבת בכחש של מפלגת האופוזיציה החבוטה קדימה בראשות שאול מופז למפלגת השלטון, הליכוד, של בנימין נתניהו.

בימים הבאים הגיבו רוב העיתונאים לתסריט החדש בעוינות גלויה. אל תרבות השקר הבוטה שהדגימו מופז ונתניהו במהלך המפתיע הצטרפו הכעס על עצם ההפתעה – וגם המשטמה הקבועה של כמה מהעיתונאים (והמו"לים) לשלטון הנוכחי. כל אלה הניבו גלים של ביקורת ומהלומות מילוליות, שחלקו בעיקר ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב", למופז ולנתניהו. ב"הארץ" ליוו את הביקורת גם בטפיחה על שכם מחנה שמאל מדומיין וכתבו על "הזדמנות" ועל "שלום" (לא יוסי ורטר, שנשאר סקפטי). אולם היום, כשכותרות העיתונים מדווחות על ביטולו של הסכם האחדות בן אלף השנים, מעניין במיוחד לחזור למה שנכתב אז, בהיסטוריה הרחוקה של חודש מאי, ב"ישראל היום", עיתונו של בנימין נתניהו.

"אחדות והזדמנות", טענה הכותרת הראשית האופטימית ב-9 במאי. בעלי הטורים התפעלו מהתחכום והברק של הזוג נתניהו-מופז: "אמנם חיל האוויר הישראלי טרם קיבל מהאמריקאים את מטוס ה-F35 המתקדם, הלוא הוא מטוס החמקן, אבל נראה כי ראש הממשלה ויו"ר האופוזיציה לקחו אותו לטיסת אימון בימים האחרונים. בנימין נתניהו ושאול מופז הצליחו לעבור מתחת לכל המכ"מים שאפשר להעלות על הדעת ולבצע תרגיל פוליטי מבריק, שעוד יילמד בבתי-הספר למדע המדינה", כתב אריאל שמידברג בתמצית טור על שער העיתון.

תצלום של מופז ונתניהו מישירים מבט ולוחצים לחיצת יד אמיצה הופיע על השער והודפס על לוגו חגיגי שליווה את העמודים הרבים שהוקדשו לסיקור המהלך של הזוג המוזר. כותרות העמודים: "נתניהו ומופז: אין כאן אחדות פיקטיבית" (בתצלום: הזוג מחייך חיוכים רחבים), "עומדים מאחורי מופז" ("מממשלת אחדות לאחדות העם", כותרת טור של חברת-כנסת מקדימה, עד לאותו רגע המפלגה המושמצת תדיר על-ידי החינמון), "סער: צירוף קדימה יביא ליציבות שלטונית" ("מהלך מכונן", כותרת טור של שרה מהליכוד). כותרת הכפולה הפותחת היתה "סיכון עם סיכוי", כשהמלה "סיכוי" מודפסת בגופן גדול ומודגש ("מעמדו של נתניהו התחזק", נכתב בכותרת אחרת בעמוד). בעיתון ניתן מקום גם לביקורת על המהלך, אולם זו נדחקה לעמודים 13 ו-15.

"קו דק מפריד בין תרגיל מבריק ובין כזה הראוי להתקרא תרגיל מסריח. המבחן הראשון הוא מבחן התוצאה", כתב מתי טוכפלד בטור פרשנות שהודפס בפתח העיתון באותו יום, יום לאחר הצטרפות קדימה לקואליציה. כותרת ידיעה בחתימתו בעמ' 5 היתה "קידום חוק טל ושינוי שיטת הממשל". היום הוא כותב: "כעת, לאחר שהתמונה התבהרה אתמול, מובן לכל כי מופז לא התכוון לרגע להעביר חוק גיוס חדש. גם לא לשנות את שיטת הממשל" (וסותר עצמו בפסקה הבאה). על אף שהתמונה התבהרה ובמבחן התוצאה המהלך של נתניהו ומופז קיבל את הציון המהדהד "נכשל", טוכפלד כותב רק כי "היו שראו בכך תרגיל מבריק, ויש מי שכינה זאת תרגיל מסריח". שמו של נתניהו אינו מוזכר אפילו פעם אחת לכל אורך הטור.

טורו של עמוס רגב, עורכו הראשי של "ישראל היום", הגדיר לפני חודשיים את מלת המפתח לסיקור מהלך ההצטרפות ב"ישראל היום", במקרה אותה מלת מפתח ששימשה את דוברי ומדבררי המהלך מבין הפוליטיקאים עצמם: יציבות. "למגינת לבם של הכתבים והפרשנים, המהלך הזה גם טוב למדינת ישראל, ולציבור הישראלי, ויוצר הזדמנויות של ממש כמעט בכל תחום ותחום. יציבות תמיד עדיפה על אי-יציבות – אלא אם מישהו מעדיף לשיר 'עולם ישן נחריבה', ולהקים עולם חדש, בצלמו ובדמותו. בבקשה, אז שינסה להקים את העולם החדש הזה – בבחירות הבאות" (אגב, הטור ההוא היה מביך כבר אז, ולא רק בדיעבד, בגלל הקביעות השגויות שהכיל, אלא בשל עולם האסוציאציות של רגב, ששיבח את נתניהו ומופז על ש"חשבו מחוץ לקופסה, כמו אותו קפטן קירק", גיבור פיקטיבי של סדרת מדע בדיוני).

כעת, כחודשיים בלבד אחרי החיוכים ולחיצות הידיים, כשהמהלך הציני והמפתיע של נתניהו, מופז ויועציהם התנפץ, כצפוי וכנחזה; כשה"יציבות" הקואליציונית המפורסמת התבררה כעורבא פרח, יציבה יותר רק מהתקווה החולמנית לשידוד מערכות בתחום גיוס החרדים ושיטת הממשל – ובכן, כעת לא מתפרסם ב"ישראל היום" טור של העורך הראשי רגב. נוסעי הרכבת ועוברי הצמתים לא יוכלו להתעדכן כיצד קפטן האנטרפרייז היה מגיב לגילוי כי הספינה שלו עשויה בכלל מקרטון.

הכותרות הראשיות

"אין אחדות, (עוד) אין בחירות", נמסר בכתב החידה התורני המתחפש לכותרת ראשית של עיתון על שער "ישראל היום". כותרות הטורים: "הזדמנות שהוחמצה" (דן מרגלית), "15 שניות של תהילה" (מתי טוכפלד), "לא צריך חוק חדש" (ח"כ עינת וילף), "בידיו של שר הביטחון" (ד"ר אביעד הכהן).

"אחרי 70 יום: קדימה פרשה מהממשלה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "נתניהו יביא כבר ביום ראשון את מתווה יעלון לאישור הממשלה. ההערכה: הבחירות יוקדמו לפברואר", נכתב בכותרת המשנה. "דגל החלטורה הפוליטית במירעה" מתנוסס מעל ממשלת הליכוד-קדימה קצרת הימים, קובע ורטר. ארי שביט קובל על "ההחמצה". שניהם ממשיכים את קו הפרשנות שנקטו גם בתחילת דרכה של הממשלה המלוכדת. אלוף בן חובט במופז: "מופז גמר את הקריירה", הוא קובע. "התרגיל שעשה נתניהו לקדימה עלול לעלות לו ביוקר", כותב שביט. "נתניהו ומופז יוצאים מן המהתלה הגרועה הזו ששמה ללעג ולקלס את הדמוקרטיה הישראלית, וידיהם על ראשם", כותב ורטר, "שניהם חוזרים לנקודת האפס, בתנאים גרועים יותר".

"מופז: נתניהו מרמה הציבור", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שם לא מחמיצים הזדמנות להסב מעט נחת לנתניהו. "נתניהו הפסיד יותר" ממופז, קובע נחום ברנע בטור המכסה את עמ' 2 של העיתון. "אווירת הבחירות חוזרת", הוא מסכם. סימה קדמון מקוננת על "החמצה היסטורית". נתניהו דווקא לא יזדרז לקיים בחירות, היא חוזה. "קצר וצולע", נכתב בכותרת עמ' 4 תחת המלים "קואליציית 70 הימים".

"כך נכשלה הקואליציה הגדולה ביותר בישראל", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", שחוזר היום לעיצובו של תחילת עידן דנקנר (לפני כשנה): עמוד שער נקי (יחסית) ומעוצב בטוב טעם (יחסי). קריקטורה נאה של מושיק לין משמשת תמונה מרכזית, והכפולה הפותחת מוקדשת לניתוח רטרוספקטיבי של 70 הימים של שאול מופז – היי, הרבה יותר ממוסה דאג! מזל מועלם סבורה שמופז הוא זה ש"קם בסוף והיכה" בתגובה ל"השפלות והתעללויות" של נתניהו. "אי-אפשר להתייחס ברצינות לאנשים שלא מתייחסים ברצינות למלה שלהם", קובע עפר שלח. לצדו מודפס טור של בן כספית.

"פרישת קדימה לוקחת את הרפורמות הכלכליות צעד אחורה", קובע צבי זרחיה ב"דה-מרקר". בין הרפורמות: חוק הריכוזיות ומס העשירים, כמו גם הרפורמה בתכנון ובנייה.

"לי ולבעלי אין תחומי עניין משותפים", מתלוננת קוראת במדור "ורדה מייעצת" של ורדה רזיאל-ז'קונט במוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות". "אני ממליצה לכם לשבת יחד ולבדוק איזה סוג של בילוי משותף יכול לגרום לשניכם הנאה", ממליצה היועצת, "אבל יותר מכך, לברר לעצמכם מה אתם עושים יחד, מה מטרות החיים שלכם ומה קיים ביניכם מעבר ל'אהבה', שיכולה להיות בועות אוויר יפות, שנעלמות בקלות לחלל האוויר".

החברה האזרחית

"כך מקבלים 4% מהישראלים 7% מהתקציב", לשון הכותרת הראשית של "כלכליסט". "הממשלה מחלקת לרשויות המקומיות 15 מיליארד שקל בשנה. מבדיקת 'כלכליסט' עולה כי תושבים שמעבר לקו הירוק זוכים לנתח כמעט כפול מכספי הציבור ביחס לשיעורם באוכלוסייה", נכתב בכותרת המשנה. "כך מקבלים תושבי הר חברון פי חמישה מתושבי רמלה. פרויקט מיוחד". הפרויקטור הוא שאול אמסטרדמסקי.

"דייוויד גילה בוחן: חברות האשראי יופרדו מהבנקים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "גילה: צריך שחקנים חדשים בענף הבנקאות – כמו בענף הסלולר", לשון כותרת הכפולה הפותחת.

ובינתיים, בקיץ הגורלי

"מצג שווא" היא כותרת טורו של עמוס הראל, הנפרש לרוחב רוב עמ' 3 של "הארץ". "קלינטון יכולה להצהיר עד מחר ש'כולנו באותו דף' בעניין איראן", כך כותרת המשנה, "הרכבת האווירית של הבכירים האמריקאים לירושלים מספרת סיפור אחר: בשיחות סגורות נתניהו נחוש מתמיד באשר לצורך בתקיפה".

ענייני תקשורת

במוסף היומי של "מעריב", שאיום הסגירה המרחף עליו מוחשי מתמיד, מוקדשת ידיעה לחגיגת ברית-מילה לנכדו של דובר המחוז הצפוני של המשטרה, בליווי תמונה של הסב הטרי ובתו. זו אינה סתם ידיעות רכילות יחצנית מביכה, יש גם סיפור: הסנ"צ, כך מתברר, בירך כמה מעמיתיו עת ישב על כיסא הסנדק – וברכותיו התקיימו! "כך הפך סנ"צ יהודה ממן לא רק לדובר המחוז הצפוני, אלא גם ל'מקובל' התורן של המחוז, שיש המאמינים כי ברכה ממנו עשויה להתגשם במהירות שיא", כותב אבי אשכנזי, כתב הפלילים והמה לעזאזל? של העיתון.

במוסף הכלכלי של העיתון, "עסקים", זוכה שר השיכון אריאל אטיאס לידיעה+תמונה תחת הכותרת "אטיאס: 'יהיה כאן משבר קואליציוני'" ("נוסף לפרישת קדימה, דחיית הצעת החוק של שר השיכון בנושא ההקצאות לדיור הציבורי מאיימת על יציבות הממשלה"). "אטיאס: 'אני יכול להשפיע'", נכתב בכיתוב התמונה. ברם, שלומית צור אינה מדווחת אם ברכותיו של אטיאס מתגשמות במהירות שיא.

אגב, הכותרת על שער "ממון", מוסף "ידיעות", היא "באוצר זועמים על האשמות אטיאס בראיון ל'ממון' ומשיבים מלחמה: 'שר השיכון לא תיפקד'". גם ב"דה-מרקר" מוצגת הידיעה בסוגיה כ"מלחמת המספרים של הדיור הציבורי", ולא כמלחמתו של אטיאס בברוני האוצר.

ידיעת שער "מדור השוק" של "כלכליסט", "ההסכם הסודי של שריג והאוזר עם תעודות הסל", מלווה בלוגו "בלעדי ל'כלכליסט'", אולם התפרסמה כבר באפריל ב"גלובס".

עוד ידיעות תקשורת: "רשת: אנחנו מפסידים 50 מיליון שקל בשנה בגלל קשת", מדווחת מיה מנע ב"מעריב". גם במוסף "ממון", הנמנע בדרך כלל מלדווח על תחום המדיה, נמצא מקום לידיעה (רז שכניק) המציגה את זכיינית ערוץ 2 קשת באור שלילי: "קשת – שיאנית תלונות הציבור", "גם חברת החדשות של ערוץ 2 ספגה תלונות רבות. כל תלונה רביעית שהוגשה נגד הערוצים המסחריים נמצאה מוצדקת".

"בהרבה מובנים רון מיברג דומה לי", כותב אמנון דנקנר ב"גלובס".

תזכורת

תולדות הזיגזג / שוקי טאוסיג
גם היום מדווחים העיתונים בהרחבה על הזירה הפוליטית, כאילו לא הוכח אתמול שאין להם מושג מה, באמת, מתרחש בה