יום שישי ה-9 במאי היה יום של אירועים עיתונאיים יוצאים מגדר הרגיל: התפרצות וולקנית של כותרות העיתונים, שהורשו לשחרר סוף-סוף את קיטור המידע שנחסם על-ידי צו איסור הפרסום בפרשת אולמרט החדשה; מהדורת יום שישי הראשונה אי-פעם של החינמון "ישראל היום"; והאירוע הנדיר מכולם: פרגון הדדי של עיתונאים מתחרים משני צדי המתרס, מוטי גילת מ"ישראל היום" וגידי וייץ ואמיר אורן מ"הארץ", שחלקו זה לזה שבחים על חלקם בחשיפת פרשת השוחד החדשה המיוחסת לראש הממשלה אהוד אולמרט, וזו שגרמה גם לנלהבים שבתומכיו לבלוע רוק.
היה גם מי שחשב שהפרגון אינו במקום. למחרת היום, בשבת, פירסם העיתונאי יואב יצחק באתר שלו, "מחלקה ראשונה", מאמר תוקפני תחת הכותרת "גנבי הקרדיטים". בשפה בוטה במיוחד טען יצחק כי מרדכי גילת, אמיר אורן וגידי וייץ לוקחים קרדיט לא להם על חשיפת הפרשיות השונות שבהן מסובך ראש הממשלה. לפי יצחק, הקרדיט על החשיפות הנ"ל מגיע למבקר המדינה ולרשויות החוק, וכתרי התהילה על נדנוד כסאו של אולמרט מגיעים לו עצמו ולפרסומים שהופיעו באתר "מחלקה ראשונה".
חלומו הרטוב של כל עיתונאי. כמה מגיבורי הפרשה החדשה, מלמעלה למטה: המתרים משה (מוריס) טלנסקי, ראש הממשלה אהוד אולמרט, היועץ המשפטי מני מזוז
בלי להפחית מערך ההישג העיתונאי המרשים שבחשיפת הפרשה, התחרות על הקרדיט מציגה חזיון קטנוני. אפשר להבין את הלהיטות לזכות בתהילה – מווטרגייט ועד לחשבון הדולרים, חשיפת פרשת שחיתות שיכולה להפיל ראש ממשלה היא ללא ספק חלומם הרטוב של עיתונאים – אבל האם לא נכון ומכובד יותר להמתין לתוצאות החקירה המשטרתית והבדיקה המשפטית לפני שמתקשטים בזרי דפנה?
האם טיוטת דו"ח המבקר היתה ידועה ל"הארץ"?
בזירת המתגוששים נמצאים אפוא שלושה: וייץ וגילת (שמקבלים סיוע מאורן) ויצחק. באופן מפתיע, מדובר במשולש שווה צלעות: וייץ וגילת מדברים בשפה דומה, ואילו יואב יצחק קורא תיגר על גרסתם, והוא עושה זאת באופן משולח רסן ואף מחשיד את וייץ בעבירה על החוק.
ההתרסה של יצחק נסבה על לוח הזמנים של הפרסומים הנוגעים לחשיפת התנהלותו של אהוד אולמרט במרכז ההשקעות. מבקר המדינה פירסם דו"ח באפריל 2007 והצביע על חשדות לניגוד עניינים מצד אולמרט: בין סמכותו לאשר מענקים לחברת סיליטק ובין העובדה שחברו הקרוב, אורי מסר, ייצג את החברה בדיוניה עם משרדו. שמונה חודשים קודם לכן, באוגוסט 2006, פירסמו גידי וייץ ואורי בלאו כתבת תחקיר במוסף "הארץ" שחשפה את התנהגותו הבעייתית של אולמרט במרכז ההשקעות. יצחק טוען שקודם לפרסום התחקיר נכתבה טיוטה של דו"ח המבקר, "שהגיעה לכמה עיתונאים", וכי לדעתו יש חשד כי התחקיר נשאב מטיוטת הדו"ח. יצחק מוסיף גם כי הסתמכות על טיוטת דו"חות המבקר אסורה על-פי החוק.
כיצד הגיע יצחק למסקנה זו? ובכן, במאמר שפירסם באתרו הוא מצטט מהדו"ח הסופי של מבקר המדינה בפרשת מרכז ההשקעות את השורות הבאות:
"בחודשים מאי-יולי 2006 בדק משרד מבקר המדינה את הליך מתן כתב האישור למפעל בבעלות החברה, הטבות שונות שניתנו לה, הקלות בתנאי כתב האישור שהכניסו בו מִנהלת מרכז ההשקעות והשר ואת מעורבות השר בפעולות אלו". על כך מוסיף יצחק כי "זמן קצר לאחר מכן הוציא המבקר, כפי שמחייב החוק, טיוטת דו"ח לתגובת המבוקרים".
מתי נשלחה הטיוטה ממשרד המבקר?
שלמה רז, דובר משרד מבקר המדינה, מסרב להשיב ישירות לשאלה ואומר: "דו"ח ביקורת על ניגוד עניינים בפעולות שר התמ"ת-חברת ת.ס. תעשיות סיליקט בע"מ, שהתפרסם ב-25.4.2007, מציין בעמ' 5 כי בחודשים מאי-יולי 2006 בדק משרד מבקר המדינה את הנושא. מעבר לכך גזרנו על עצמנו שתיקה עד לסיום הפרשה".
ליצחק עצמו יש דווקא תשובה פסקנית. אף שהוא מודה כי בכתבת התחקיר של וייץ ובלאו נכללו פרטים רבים שלא הופיעו בטיוטת הדו"ח, בשיחה עם "העין השביעית" השבוע הוא טוען כי "טיוטת הדו"ח יצאה בתחילת אוגוסט 2006”.
אלא שלפי הצהרת המבקר עצמו, סדר העניינים היה שונה ממה שמתאר יצחק.
ב-6.3.07, בעת שמבקר המדינה מסר בישיבתה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה את ממצאי הביניים על מחדלי העורף בעת מלחמת לבנון השנייה, הוא התייחס גם לבדיקה שערך במרכז ההשקעות ואמר, לפי פרוטוקול הישיבה: "לגבי מרכז ההשקעות, יצאה טיוטת דו"ח לקבלת תגובה. גם בעניין הזה אני לא יכול לומר שאני שבע רצון. מצבי מבחינה זו כדלקמן: נשלחה טיוטת דו"ח לפני כארבעה חודשים, אבל עדיין אנחנו מצפים לתשובה של המבוקר, של ראש הממשלה".
כלומר, מדבריו של המבקר עולה כי הטיוטה נשלחה למבוקרים בסביבות דצמבר 2006, כארבעה חודשים לאחר פרסום הכתבה של וייץ ובלאו, כך שהשניים לא יכלו לכלול בכתבתם ממצאים ממנה.
בכנס "סקופ" לעיתונות אזרחית, שנערך אתמול (יום רביעי) בבית-סוקולוב שבתל-אביב, דיבר וייץ על עבודתו כתחקירן. בתשובה לשאלה, אמר ביחס להאשמה זו של יצחק: "אם היה לי זמן ולאמיר אורן ולמוטי גילת, אז היינו תובעים אותו, אבל זה נראה לי השחתת זמן". בהמשך הוסיף: "אם אני יכול באוגוסט 2006 לעבוד על משהו שיוצא בדצמבר, אז יש לי יכולות מאגיות".
האם תחקיר "הארץ" הניע את החקירה?
בכך לא מסתיימת המלחמה על הקרדיטים. יואב יצחק קורא תיגר גם על פרסומים ב"הארץ" מהימים האחרונים העוסקים באותה שאלה: מי ומה הניע את החקירה על התנהלות אולמרט במרכז ההשקעות.
גידי וייץ כתב ביום שישי האחרון: "בעקבות פרסום התחקיר [הכוונה לתחקיר על מרכז ההשקעות; א"פ], פתח משרד מבקר המדינה בחקירה לבדיקת החשדות שעלו בו". אמיר אורן הוסיף באותו יום: "בעקבות התחקיר של וייץ בדק משרדו של המבקר, מיכה לינדנשטראוס, את קשריו של אולמרט עם מסר".
כיצד, שואל יצחק, ייתכן כי המבקר בדק פרשה זו "בעקבות התחקיר" של "הארץ", אם בדו"ח הסופי הוא עצמו מציין כי "בחודשים מאי-יולי 2006 בדק משרד מבקר המדינה" וכו', בעוד שהתחקיר פורסם באוגוסט?
נראה כי טענה זו של יצחק עומדת על בסיס איתן יותר מקודמתה, שכן המבקר עצמו כותב כי חקר בנושא לפני פרסום הכתבה. מובן שבאותה מידה ייתכן כי המבקר החל לחקור לפני פרסום הכתבה, ואחרי הפרסום החל לבדוק גילויים שהופיעו בכתבה של וייץ ובלאו ולא נכללו בחקירתו.
דובר המבקר, כאמור, גזר על עצמו שתיקה, אך מכל מקום ברור כי לתחקיר של וייץ ובלאו היה משקל של ממש בהחלטה של היועץ המשפטי לממשלה להורות למשטרה לפתוח בחקירה בעניין התנהלות אולמרט במרכז ההשקעות. עובדה היא כי באוקטובר 2007, כשהחלטת היועץ המשפטי פורסמה, ניתן בהצהרת משרד המשפטים קרדיט יוצא דופן לעיתונאי "הארץ": “במהלך החודשים האחרונים נבחנו בפרקליטות ואצל היועץ המשפטי ממצאי הדו"ח, והחומרים השונים שהיוו בסיס לו, וכן התגובות שהתקבלו כאמור. בנוסף לכך נבחנו חומרים נוספים שהתקבלו ממקורות אחרים ביחס לפעילות אולמרט וגורמים בלשכתו במרכז ההשקעות, וכן ממצאי תחקיר שנערך על-ידי העיתונאי גידי וייץ בעיתון 'הארץ', בו הוצגו טענות על מקרים נוספים בהם היה מעורב אולמרט בקידום פרויקטים שיוצגו על-ידי עו"ד מסר מול מרכז ההשקעות”.
ניצב (בדימוס) יעקב בורובסקי, שהיה באותה עת אחראי על חקירות שחיתות במשרד מבקר המדינה, מציע גרסת פשרה: "בבדיקת פוליגרף אתה יכול לקחת שתי גרסאות סותרות, וכל אחד יוצא אמת. זה עניין סובייקטיבי. אם עיתונאי כתב את הדברים, וכתב ראשון, אז הוא בטוח שעצם כתיבתו העלתה את הדברים; אם קדם לכך מהלך חקירתי והעיתונאי לא יודע עליו, או לא אמור לדעת עליו, אז שתי הגרסאות נכונות. האם מבקר המדינה פעל בעקבות גידי וייץ או גידי וייץ פעל בעקבות המבקר? האמת הטהורה היא שזה נעשה במקביל".
האם "ישראל היום" הביא לחשיפת טלנסקי?
המערכה השלישית במלחמה על הקרדיט עוסקת בשאלה מה היה חלקה של התקשורת בהתנעת החקירה שהובילה לחשיפת פרשת השוחד החדשה המיוחסת לאולמרט. גם בסיבוב זה ניצב יואב יצחק מול וייץ וגילת (הנתמכים על-ידי אמיר אורן), וכופר בתרומתם העיתונאית לחשיפת המקרה.
יצחק טוען שלא נכונה הגרסה שמציעים גילת ואורן, שלפיה שני פרסומים של גילת ב"ישראל היום" וסדרת שאלות מטעם וייץ למשטרה הם שהובילו את החוקרים לנתונים המחשידים את אולמרט בקבלת שוחד.
גילת כתב ב-9.5 כי "שתי כותרות ראשיות ב'ישראל היום' שפורסמו כאן לפני כחודש – כהפניה לממצאי בדיקה שפירסמתי במדורי הקבוע בפרשה הזאת – הן שהניבו את המפנה הדרמטי בחקירה המתנהלת נגד ראש הממשלה", וכי "עיתון 'הארץ' וכתביו גידי וייץ ואורי בלאו תרמו תרומה חשובה להארת האמת על מעללי ראש הממשלה". אורן ייחס את פריצת הדרך בחקירה ל"שני אירועים עיתונאיים: כתבה ביקורתית שפירסם מרדכי גילת ב'ישראל היום' והשאלות שהעביר וייץ לגורמים במערכת אכיפת החוק".
(צילום: עידו קינן, חדר 404, רשיון cc-by-sa)
בכתבות של גילת נטען כי מסמכים מסוימים לא הועברו מפרקליטות המדינה לצוות החוקרים המשטרתי, שאינם פועלים כראוי בחקירה. לפי גרסתו, רק לאחר פרסום הדברים הועברו המסמכים האמורים לידי צוות החוקרים, שהחלו לחקור את המקרה ברצינות. לדברי יצחק, לעומת זאת, המסמכים החסויים האלה היו למעשה בידי השוטרים כבר מנובמבר.
היצרים האופפים את ההתכתשות אינם מקלים על המאמץ לרדת לחקר האמת. העיתונאים הנוגעים בדבר, מלבד יצחק, אינם מעוניינים להתראיין; תת-ניצב שלומי איילון, מפקד יאח"ה, סירב להתראיין וביקש להפנות כל שאלה לדובר המשטרה בלבד; ואילו מדוברות המשטרה סירבו להגיב על שאלות מפורטות.
יעקב בורובסקי שוב מציע מעין פשרה: "המסמכים היו בידי החוקרים תקופה ארוכה, אבל אני בטוח שכשמוטי גילת כותב את הדברים, הוא כותב אותם מתוך מקום של כנות עיתונאית, וטוב שהוא כתב אותם. אין פה מישהו, אני חושב, שמנסה להתהדר בנוצות לא לו".
תגובות
גידי וייץ בתגובה: “העניין לא ראוי להתייחסות".
אמיר אורן סירב להתייחס לדברים.
את תגובתו של גילת לא ניתן היה להשיג עד לרגע זה.