"מי זה הווייס הזה?", שאל לפני כשנה טוקבקיסט עלום בתגובה לידיעה באחד ממדורי הברנז'ה, שעסקה באחד ממהלכיו הראשונים של אבי וייס כמנכ"ל זמני של חברת החדשות של ערוץ 2. גם אם המגיב האלמוני ביקש למחות נגד המינוי יותר מאשר לבקש מידע על המנכ"ל הזמני, נדמה כי שאלתו ראויה לתשובה, במיוחד עתה, כשווייס מונה למנכ"ל של קבע: בחמש השנים הקרובות יכהן וייס באחד התפקידים הבכירים ביותר בתקשורת הישראלית, וזאת בלי שמרבית הציבור, ואפילו מרבית הקוראים של מדורי הברנז'ה, יודעים עליו הרבה מעבר לשמועה שגדל בחדרה.

מעט מאוד פורסם על וייס האיש. הוא כמעט שאינו מתראיין, ובארכיוני העיתונים ניתן למצוא לכל היותר תשובה קצרה שנתן בנוגע לתחום ספציפי שתחת אחריותו, לא יותר. וייס לא שינה ממנהגו זה גם בשנה האחרונה, עת עלה שמו לכותרות לעתים מזומנות, וזאת כחלק מהסאגה המתוקשרת סביב מינוי מנכ"ל לחברת החדשות של ערוץ 2. תזכורת: במאי 2007 פרש מתפקידו המנכ"ל הקודם, שלום קיטל, לאחר כתריסר שנות כהונה. מאחר שוועדת האיתור שהקים דירקטוריון החברה לא הצליחה למצוא מועמד מוסכם, נתמנה אבי וייס, אז סמנכ"ל התוכן בחברה, לממלא-מקום זמני. המינוי, אגב, יצא אל הפועל רק לאחר שעודד בן-עמי סירב לתפקיד.

אבי וייס (צילום: מיכל פתאל)

אם הבחירה של וייס למנכ"ל זמני הרימה כמה גבות, הרי שבחירתו למנכ"ל קבוע התממשה רק לאחר קרב שנראה לעתים חסר סיכוי. אף שווייס זכה לתמיכה עקבית ממנכ"ל הזכיינית קשת, אבי ניר, הוא מצא את עצמו מתמודד מול מועמדים מפורסמים הרבה יותר כרפי גינת ונסים משעל, כשברקע פועלים ובוחשים גורמים שונים בעלי עוצמה; מיו"ר הכנסת דליה איציק ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס ועד לבעל המניות המרכזי של קשת, מוזי ורטהיים, מבעלי המניות ברשת אודי אנג'ל ובשלבים מסוימים גם יוחנן צנגן, מנכ"ל רשת. למרות כל זאת הצליח וייס לזכות באמון בעלי המניות וחברי הדירקטוריון, ולהיבחר פה אחד לתפקיד. הישג לא קטן, במיוחד אם לוקחים בחשבון שווייס הגיע לתחום העיתונות, ולעולם התקשורת בכלל, רק במקרה.

איך הצליח הסמנכ"ל הכמעט אלמוני לגבור על יריביו המפורסמים והמקושרים? איך הצליח מי שהתחיל בתחתית הסולם להגיע עד לשלב העליון? למרבה הבנאליות, סיפורו של וייס הוא סיפור שבמרכזו עבודה קשה, שאפתנות, והיכולת לשמור על יחסי אנוש טובים בכל מקום שבו עבד.

בקר השידור מקבל קידום

בשנת 1990 חיפשה חברת הכבלים גוונים, בעלת זכיון השידורים באזור ראשון-לציון, לוד-רמלה, כרמיאל והקריות, בקרי שידור. היום אולי יישמע הדבר דמיוני, אבל לפני שנים לא רבות, בתקופה הקדם-דיגיטלית, תוכן השידורים לא נפלט אוטומטית מכונני מחשב, אלא בקע ממכשירי וידיאו, והיה צורך באדם שיישב באופן קבוע בחדר הבקרה, יחליף באופן ידני קלטת וידיאו אחת בחברתה וילחץ על הכפתור "נגן". כמו באולפנים אחרים, גם במשרדי חברת גוונים, בקומה הראשונה של המרכז המסחרי בשכונת רמת-אליהו שבראשון-לציון, נעשתה העבודה במשמרות, בדרך-כלל על-ידי סטודנטים. אחד הסטודנטים היה אבי וייס.

אילון אוקרייניץ, לימים ראש מחלקת הפרומו בקשת ומי שהכיר את וייס עוד מתקופת ילדותו בחדרה, עבד באותה תקופה בגוונים ככתב במהדורת החדשות המקומיות. כשנודע לו כי בחברה מחפשים בקרי שידור למשמרות לילה, גייס את אחיו הצעיר, אמיר (לימים במאי טלוויזיה בכיר), וזה, חברו של וייס מגיל 13, פנה לווייס וצירף גם אותו למשימה. באותה תקופה היה וייס סטודנט למדע המדינה, ומבחינתו היתה זו עוד עבודה מזדמנת לשעות שלאחר הלימודים. ממש כמו מלצרות, שגם בה עסק. לווייס לא היה כל ניסיון קודם בעיתונות או בתקשורת, ולמרבה המזל, לעבודה זו לא היה כל צורך בניסיון עיתונאי, רק בזוג ידיים וביכולת להישאר ער.

זזי שביט, שניהלה בגוונים את ערוץ הילדים והערוץ המקומי, מתארת את התקופה בצבעים עזים: "ישבנו במקום מאוד מצחיק שנראה כמו משהו שיצא מסרט של סאלח שבתי. בערך חצי מהקומה הראשונה של המרכז המסחרי היה תפוס על-ידי המשרדים של גוונים, בקצה בקצה היה חדר השידור, ושם ישבו אבי וייס ואמיר אוקרייניץ". לדברי שביט, כדי לזכור אילו קלטות להחליף ומתי, השתמשו וייס ואוקרייניץ בפתקים ושעונים מעוררים – בכל פתק נכתב איזו קלטת יש להכניס לשידור, וכל שעון מעורר היה מזכיר את המועד המדויק. "זה היה הזוי לגמרי, אבל זה עבד", היא אומרת.

בחדר השכן לחדר הבקרה שבו ישב וייס מוקמה מערכת החדשות של גוונים. מערכת החדשות היתה המתחרה הראשונה לערוץ הראשון בכל הנוגע לשידורי אקטואליה בטלוויזיה. חברת גוונים ייצרה מהדורת חדשות מקומיות ששודרה מדי יום, בשידור חי, ונמשכה כ-15 דקות. עבודתו של וייס כבקר איפשרה לו לצפות מקרוב בנעשה במערכת החדשות, ובזמנים שבהם החלה משמרתו בשעה שבה שודרה מהדורת החדשות, הפך מצופה למשתתף פעיל. לדברי שביט, מאחר שמהדורת החדשות המקומית שודרה בשידור חי, מי שהיה הבקר בחדר השידור בעת צילום המהדורה עבד למעשה כנתב. "לפעמים היו סצינות כמו בסרט 'רשת שידור'", היא נזכרת, "שאנשים רצים עם קלטת לאבי כדי שיכניס אותה בדיוק בשנייה האחרונה". היתה זו ההתחככות הראשונה של וייס במלאכת עשיית החדשות. עד אז הכיר את תעשיית האקטואליה כצרכן בלבד, גם אם צרכן נאמן.

וייס נולד בחדרה בשנת 1965, שם, למעט כמה שנים שבהן גר עם משפחתו בבאר-שבע, עברה עליו מרבית ילדותו. אביו עבד בתעשייה האווירית, אמו בעלת חנות לכלי בית ומתנות בעיר, והוא בן זקונים ולו שני אחים ואחות. לדברי חברו מאותם הימים, אמיר אוקרייניץ, כבר כשהיה נער הציג תפיסת עולם ותודעה פוליטית מגובשת, ו"היה תומך בגין נלהב". אוקרייניץ, שהכיר את וייס לראשונה במסגרת פעילותו בתנועת הצופים, אומר כי הדבר לאו דווקא הפך אותו לאיש ימין, וייס פשוט "ראה דברים שילדים אחרים בני גילו לא ראו".

וייס היה מדריך בצופים, ולדברי אוקרייניץ, "כמעט תמיד היה מסמר הכיתה". בכל פעילות הפקתית התגלה כ"מאוד דומיננטי", וניכרה בו כבר אז חדות לשון – הוא הרשה לעצמו להגיד דברים נוקבים בלי ללכת סחור-סחור, תכונה שישמור עליה גם כשיתקדם לתפקידי ניהול בכירים, כפי שמעידים מי שעבדו איתו במהלך השנים. לאחר שירות בחיל המודיעין וטיול ארוך בדרום אמריקה, חזר ארצה והחל ללמוד יחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה. בתוך כך, כאמור, התקבל לעבודה בחברת גוונים.

יום אחד, מספר אוקרייניץ, בשלב שבו הוא עצמו כבר הפך לעורך מהדורת החדשות היומית של גוונים, פנה אליו יורם שווגר, ממקימי החברה ומי ששימש מנהל התוכן שלה, ואמר לו, "שמע, אני דיברתי עם אבי וייס, בקר הלילה שלנו, והוא עושה רושם של בן-אדם מאוד-מאוד אינטליגנטי ורציני". על כך השיב אוקרייניץ כי הוא מסכים איתו בהחלט. שווגר שאל: "נראה לך ששווה לתת לו איזשהו ניסיון לעשות איזו כתבה?", ונענה חיש קל בחיוב ללא סייג, ואז ביקש מאוקרייניץ לדבר עם וייס כדי לתאם את כתבת הניסיון.

"התרשמתי מעבודתו כבקר שידור, למרות שזו עבודה סתמית", מודה שווגר, ומסביר את הסתירה, לכאורה: "אני פסיכולוג קליני, אולי זה קשור". יהיו הסיבות אשר יהיו, לאחר חודשים אחדים כבקר הצטרף וייס למערכת החדשות, תחילה ככתב. "הוא לא בא עם ידע בעיתונות", מספר שווגר, "הוא עשה בעצם און דה ג'וב טריינינג". למזלו של וייס, מערכת החדשות בגוונים היתה מצומצמת ביותר, כך שכל כתב עסק בתחומים מגוונים, וכל עובד יכול היה להתפתח בקלות יחסית לכיוונים חדשים שתאמו את יכולותיו. לאחר חודשים מספר שבהם שימש כתב מוניציפלי, עבר וייס מדיווח החדשות להפקתן. אז התגלו לראשונה יכולות הארגון שלו. בתנאי ההפקה של החדשות המקומיות היה צורך פעמים רבות לאלתר פתרונות בלי להיתמך בתקציב או בסביבה טכנית מתקדמת, והמפיק המתחיל מצא פעם אחר פעם פתרונות יצירתיים.

שווגר מספר כי כישוריו של וייס כמנהל היו "מאוד בולטים". אפילו עמוס לסקר, מנכ"ל חברת החשמל ומי ששימש בעבר מנכ"ל גוונים, זוכר כי בקר הלילה שהפך למפיק היה "בחור מאוד מוכשר, שבהחלט התבלט ברמה המקצועית וברמת הדרייב שהיתה לו". בעת הבחירות המקומיות של שנת 1993, למשל, לקראת סוף תקופת עבודתו של וייס בגוונים, הפיקה חברת הכבלים משדר מיוחד, מורכב ביותר יחסית לשידוריה, שכלל כמה מוקדי שידור בשידור ישיר. המשדר הוכתר בהצלחה, ושווגר נותן את הקרדיט על כך לעבודת ההפקה של וייס.

מקימים את חברת החדשות של ערוץ 2

באותה שנה התבצעה ההתארגנות המהירה להקמת חברת החדשות של ערוץ 2. צוות ההקמה כלל, בין היתר, את אלון שליו, גיא זוהר ויוסי עוזרד, כשהראשונים אמונים על הצד העיתונאי והאחרון על הצד ההפקתי. יחדיו התבקשו להרים בתוך זמן קצר ביותר מערכת חדשות מתפקדת שתוכל להתחרות בחדשות הערוץ הראשון.

המודל שנבחר היה יוצא דופן: לצד העיתונאי נבחרו בעלי מקצוע מנוסים בתחומם (עמנואל רוזן, אהרון ברנע, רינה מצליח ואחרים), שנראה היה כי יוכלו לעבור מסך באופן מוצלח, אף שלא היה להם כל ניסיון קודם בעבודה בטלוויזיה. לאנשי ההפקה היתה, אם כן, חשיבות יתרה, והיה צורך חיוני לוודא שיוכלו לתמוך כראוי בצוות העיתונאים חסרי הניסיון הטלוויזיוני.

עוזרד, שהיה מנהל התוכן בחברת התקשורת תבל, גייס עובדים רבים למערך ההפקה – מחברת תבל וממערכות חדשות בחברות כבלים אחרות, וביניהם גוונים. הוא פנה לדליה בודינגר, המפיקה והעורכת הראשית של מהדורת החדשות בגוונים, וביקש ממנה להצטרף למיזם החדש. בודינגר נענתה והמליצה לגייס גם את וייס.

וייס הצטרף לחברת החדשות של ערוץ 2 עוד בטרם שודרה המהדורה הראשונה. תחילה שימש בתפקיד המכונה "מבצעים", כלומר, האדם שמתאם את יציאת הצוותים לשטח וזרימת החומר למערכת. לא תפקיד הכרוך בקבלת החלטות, אלא הזרוע המבצעת של המפיקים: יוסי אבישי ויוסי מולא. עבודתו של וייס נחלקה בין משרדי המערכת, חדרי העריכה ואולפן השידורים, ובעת מבצעי שידור – גם בשטח.

מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, אבי וייס, בטקס חנוכת אולפן חדש. נובמבר 2007 (צילום: מיכל פתאל)

האחריות המוטלת על המערך ההפקתי היתה, כאמור, גדולה. בעוד שלערוץ הראשון היה ניסיון טלוויזיוני רב-שנים ואפשרות לשדר מרחבי הארץ בעזרת תשתית של סיבים אופטיים – כשחברת החדשות של ערוץ 2 ביקשה להפיק שידור חי מחוץ לאולפן היא נאלצה להסתפק בניידות שידור לווייניות, טכנולוגיה שבאותה תקופה היתה מסובכת בהרבה מהיום. בתנאים אלה נדרש צוות ההפקה לספק לכוכבי המסך החדשים בסיס איתן, עד שיצברו בעצמם די ביטחון וניסיון טלוויזיוני. הניסיון של וייס כמפיק טלוויזיוני התגלה כרב-ערך.

סביבת העבודה בימיה הראשונים של חברת החדשות של ערוץ 2, עם צוות קטן בשלבי התגבשות ועובדים הנדרשים דרך קבע לחרוג מתפקידם המוגדר, היתה הזדמנות מעולה לבעלי כישרון להתבלט ולהתקדם. עוזרד מספר כי אחת התכונות שהוא ויתר מקימי חברת החדשות חיפשו במיוחד במהלך הליהוק והסינון של העובדים לחברה היתה טיב יחסי העבודה. "רצינו למצוא קבוצת אנשים שיהיו בה גם יחסי אנוש טובים ולא רק עיתונאים טובים. נבחרת שיהיה תענוג לעבוד בה", הוא נזכר. לפי הקריטריון הזה, וייס היה כוכב מהרגע הראשון. "שמעתי עליו דברים מצוינים והוא נקלט אוטומטית, היתה כימיה מצוינת", אומר עוזרד.

אלון שליו, כיום יזם ודירקטור בכמה חברות תקשורת ובעבר העורך הראשי של "ידיעות אחרונות", התרשם אף הוא לטובה מווייס כבר מהרגע הראשון: "עבודה טלוויזיונית כרוכה בהרבה לחצים והרבה עצבים ודד-ליין, ולא ראית את אבי אף פעם מאבד את שלוותו. הוא נתן להם השקט הנפשי של 'אני אפתור לכם את הבעיה'. אבי עבד מהשלב הראשון באלגנטיות, בשקט נפשי, וזה גרם לכך שאהבו אותו מהרגע הראשון. מאוד בלט שאנשים נורא נהנו ורצו לעבוד איתו".

יש לציין כי כל האנשים שרואיינו לצורך כתבה זו, ללא יוצא מן הכלל, הרעיפו מחמאות על וייס ודרשו בשלומו. נראה כי בכל תחנה מקצועית שעבר בה רכש חברים. בין היתר נאמר עליו כי הוא "אדם סקרן ויסודי ומעמיק"; "פיקח ונעים וכיפי"; "מבדיל מהר בין עיקר לטפל ומקבל החלטה במהירות"; "מנהל משכמו ומעלה, לא פחות מאיש חדשות"; "מולטי-טאלנט"; "מאוד אהוב"; "אין בו טיפה של רוע"; "חמוד אמיתי"; "קסם של בחור"; "איש סוד"; "חרוץ ואינטיליגנטי ומקסים ונעים הליכות וחבר ומצחיק"; "שובה לב", "מקצוען" ו"מענטש".

בתוך כשנה עבר וייס מתפקיד ה"מבצעים" למפיק המהדורה המרכזית, תפקיד שחלק בשנים הבאות עם דליה בודינגר, עמיתתו ממערכת החדשות בגוונים. לדברי עמיתיו למערכת החדשות בערוץ 2, וייס בלט בכך שהיה לא רק מפיק, אלא מפיק החושב כעיתונאי. כלומר לא רק מי שמשקיע מחשבה באופן הטכני של השגת החומר העיתונאי, אלא גם במשמעות של אותו חומר.

אושרת קוטלר פגשה את וייס לראשונה בשנת 1992, כשהפכה למגישה במהדורת החדשות המקומיות של גוונים ("מגוונים אני בעיקר זוכרת חדרים מעופשים, תקציב אפס ושפגטים הפקתיים כדי להרים מהדורה יומית לאוויר בתנאים בלתי אפשריים. כנראה שכבר אז הוא היה קוסם בלרבע את המעגל הזה"). קוטלר מספרת שווייס היה מפיק-עורך, במובן האמריקאי של הביטוי, כבר מראשית הדרך.

קוטלר: "יש מפיקים שהם רק מפיקים. שולחים את הצוותים לפה, שולחים את הצוותים לשם, לוח זמנים, תיאומים. אצל אבי זה תמיד היה מעבר. אבי תמיד היה מפיק מזן אחר, מפיק שהוא לא רק מפיק, אלא תמיד בא עם רעיונות והצעות ועם מחשבה עיתונאית. לכן הוא היה מפיק טוב, כי הוא הבין את הצרכים של המפיק בשטח ושל העיתונאי בשטח. הוא היה מפיק שראה גם את הצרכים התוכניים של המהדורה וגם יזם ראיונות למהדורה. במובן הזה הוא היה יותר מפיק אמריקאי מאשר מפיק ישראלי. מפיקים בארה"ב, גם בחדשות, הם בעצם מפיקים-עורכים, כלומר הם מפיקים גם את התוכן ולא רק את הפרוצדורה, ואבי היה כזה. לכן בכלל לא הפליא אותי שבמשך השנים, אחרי כמה שנים טובות בחברת החדשות, הוא שינה זווית מהפקה לעריכה".

וייס המשיך בתפקיד ההפקה עד לאפריל 2000, כשהחליף את גיא זוהר בתפקיד רכז המערכת. בשנת 2002 כבר היה לעורך המהדורה והחליף את ערן בן-פורת, שעבר לארצות-הברית. וייס קיבל את עריכת המהדורה לידיו בתקופה שבה הצטרף שחקן חדש לזירה – ערוץ 10 – שגייס לשורותיו את המגיש הבכיר של מהדורת ערוץ 2, יעקב אילון, ובהמשך גם את מיקי חיימוביץ' ודני רופ. מערכת החדשות של ערוץ 10 הציעה אלטרנטיבה בגישה, באולפן ואף באיכות השידור. חרף זאת שמרה מהדורת חדשות ערוץ 2 על הובלה ברורה בטבלאות המדרוג, עד לימים אלה.

בתקופתו כעורך, מספרים עמיתיו, הוא היה מחויב לחלוטין לעבודה. במערכת בילה לפחות מחצית מהיממה, כשהיכרותו עם כל דרגי הביצוע איפשרה לו להבין ולפקח ביעילות על העובדים. הוא נעשה לבן-טיפוחיו של המנכ"ל קיטל, שתמך בו בחברת החדשות למן תחילת דרכו ועד למאבק על כיסא המנכ"ל.

במאי 2004 צורף וייס להנהלת החברה והפך לסמנכ"ל התוכן שלה. במקביל החל לערוך את המהדורה המרכזית פעמיים בשבוע בלבד במקום ארבע. בתפקיד זה שימש שלוש שנים, עד שהחליף את קיטל.

כמנכ"ל זמני ספג ביקורת נוקבת על שידור ראיון חד-צדדי עם נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, וחטף קריאות בוז ממבקרי טלוויזיה על שמינה את יאיר לפיד להנחות את המשדר המרכזי של חברת החדשות בימי שישי (מינוי שבינתיים לא מצדיק את עצמו גם מבחינת מספר הצופים). מצד אחר, וייס הצליח לגרום לעורך המהדורה המרכזית של חדשות 10, גיא סודרי, לערוק ולהצטרף לחברת החדשות של ערוץ 2, וזכה להערכה מצד דירקטוריון החברה על שהצליח להביא אותה לאיזון תקציבי.

בכל הקשור לקו המנחה את עבודתה העיתונאית של חברת החדשות, אפשר לראות בווייס את ממשיך דרכו של קיטל. במלים אחרות, חדשות ערוץ 2 לא התאמצו בשנים האחרונות לנענע את הסירה בתחקירים על נושאים רגישים (על אף כמה וכמה חשיפות וידיעות בלעדיות), וגם כיום עולה הרושם כי לא זה הדבר העומד בראש סדר העדיפויות בחברה. לעתים, כמו במקרה התאבדותו של רופא השיניים הירושלמי, הם מנענעים את הסירה שלא מרצון. על הקו השולט במהדורות החדשות שתחת ניהולו תעיד הטענה של גיא פינס כי התקבלה החלטה אסטרטגית לכלול בכל מהדורה אייטם אחד על כוכב בידור.

לפני כשבועיים, בלילה של ה-12 במאי, נערך שולחן חגיגי במיוחד במסעדה איטלקית ברחוב אלנבי בתל-אביב. מעט לפני השעה עשר הגיע למקום אבי וייס, במצב רוח מעולה, כשאליו מצטרפים כמה מעובדי חברת החדשות, ביניהם יונית לוי, עמית סגל, וגם שלום קיטל, המנכ"ל לשעבר. הם התקבצו במקום כדי לחגוג את ההחלטה של דירקטוריון החברה – וייס עשה את כל הדרך מ"מבצעים" למנכ"לות.

לא ניתן לדעת מי היו מצטרפים לחגיגה של נסים משעל לו היה הוא זוכה בתפקיד, אבל אפשר להניח שלא היה ניתן למצוא שם את עובדי החברה, כוכביה ואחד ממקימיה.