לקראת מחר

הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר המרכזיים, למעט "הארץ", פונות אל העתיד, כלומר אל ההווה, כלומר אל מה שברגע פרסום שורות אלה כבר יהיה העבר – הכרעת הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים באשר לשלוש פרשות שבהן הואשם ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט. "יום הדין", נכתב בכותרת "מעריב". "יום הדין של אולמרט", מרחיבה הכותרת של "ישראל היום", ואילו הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מעט אופטימית יותר: "זכאי או אשם". עיתון זה הוא גם היחיד שבחר להצמיד לכותרת הראשית תצלום של אולמרט מחייך. בכל האחרים ראש הממשלה לשעבר נראה די עגום, כיאה לאדם שעומד בפני יום הדין.

האילוץ הפרימיטיבי שמחייב את עיתונות הבוקר המודפסת להתמקד במה שהתרחש יום קודם לכן הופך את הדיווחים על אולמרט למיותרים. הם מספקים רקע על הפרשות השונות שיוכרעו היום עבור מי שמתעורר מוקדם ורוצה להשלים פערים לפני השעה 09:30, אז תוקרא הכרעת הדין, ורומזים על פרשנויות היום שאחרי. יותר משהם חוזים את פני העתיד של אולמרט, הם חוזים כיצד ייראו העיתונים עצמם, מחר.

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" תצלום של אולמרט [אלכס קולומויסקי] מחייך חיוך גדול עוד יותר מאשר בשער העיתון. "אני באמת לא רוצה להגיד כלום עד אחרי הכרעת הדין", מצטט איתמר אייכנר את ראש הממשלה לשעבר, "אבל אני מבטיח שאדבר לאחר מכן". טור פרשנות נלווה, מאת טובה צימוקי, מציין בין היתר מה צפוי להתרחש במקרה של "זיכוי מהדהד". "הדבר ייזקף לחובתו של פרקליט המדינה לדור [...] במקרה כזה ייתכן שפרקליט המדינה יצטרך ללכת הביתה [...] המשמעות תהיה מפלה מהדהדת לפרקליטות שגרמה לראש ממשלה לעזוב את תפקידו בטרם עת". במלים אחרות, אם אולמרט יזוכה, הוא ו"ידיעות אחרונות" ידרשו את ראשו של לדור, והפעם לא יסתפקו בהתנצלות.

ב"מעריב" מדווח אריק בנדר על תוכניותיו הפוליטיות של אולמרט. "חבריו במערכת הפוליטית", הוא כותב, "משוכנעים שאם יזוכה או יורשע באופן חלקי וללא קלון, הוא ייערך מיד ובלי היסוס לקאמבק פוליטי. [...] לאולמרט גרעין גדול וחזק של תומכים בקדימה, ובמערכת הפוליטית מדברים על כך שהגרעין הזה נותר נאמן לו וילך אחריו. ההערכה היא שאם יזוכה, הגרעין הזה יגדל. עוד נטען כי ידידו של אולמרט חיים רמון מכין לו תשתית פוליטית לקראת שובו האפשרי". נועם שרביט מוסיף הערכה בנוגע לשולה זקן, שדינה יוכרע היום לצד דינו של אולמרט. "אם שולה זקן תורשע, לא בטוח שתוסיף לשתוק", נכתב בכותרת הדיווח שלו.

ב"הארץ" מוקדש רוב עמ' 3 לרשימה מאת עפרה אידלמן, המשרטטת קווי דמיון בין העד משה טלנסקי, שהפרשה הקרויה על שמו עתידה להיות מוכרעת היום, לעד המדינה ש"ד, שעליו נסמכת הפרקליטות בפרשת הולילנד, שבה דנים בימים אלה בבית-המשפט. את אמינותם של שני העדים הללו ניסו פרקליטי אולמרט לקעקע. "השוואת גרסת טלנסקי לזו של העד בפרשת הולילנד מגלה קווי דמיון באשר להתנהלות רה"מ לשעבר", נכתב בכותרת המשנה לדיווחה.

אחרי הבלטת קווי הדמיון בין העדויות של השניים מגיעה אידלמן לשלב השאלות הרטוריות. "האם ש"ד למד היטב את עדותו של טלנסקי, בידיעה ששקר שמסופר פעמיים הופך לאמת? או שמא לפנינו גילוי אותנטי על אולמרט ולשכתו מפי שני אנשים שפעלו איתה באותה תקופה?".

ב"ישראל היום" מודגשים האישומים החמורים נגד אולמרט יותר מאשר גרסתו של הנאשם. החריג בעיתון זה, ועל כך יש לשבחו, הוא בהמשך סיקור המשפט שמתנהל בימים אלה בפרשת הולילנד.

טור צד בכפולה הפותחת נשמר לדיווח קצר מאת צבי הראל על המשך עדותו של ש"ד בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. למעט משה גורלי, המקבל לשם כך שטח נרחב יחסית במדור המשפטי של "כלכליסט", "ישראל היום" הוא העיתון היחיד שמתעקש להמשיך לדווח לקוראיו על הנעשה במאבק המשפטי הקשה ביותר של ראש הממשלה לשעבר. אולי ההחלטה התקבלה כתוצאה מיחס שלילי עקרוני לאולמרט ולא מתפיסה שזכות הציבור לדעת מה מתנהל במשפטו של ראש הממשלה לשעבר, אבל התוצאה היא שקוראי עיתון זה יכולים ללמוד משהו על מה שהתרחש אתמול בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.

היסטריה פסיכו-פוליטית

"חדשות טובות, אחמד, אין כיבוש!", מבשר מתנחל לערבי בקריקטורה היומית של "ידיעות אחרונות" [יותם פישביין]. "מברוק!", אומר לו חייל צה"ל וטופח על שכמו.

הכותרת הראשית ב"הארץ" מתייחסת לדו"ח שהגישה לפני כשבועיים הוועדה בראשות שופט בית-המשפט העליון (בדימוס) אדמונד לוי לבחינת הבנייה בשטחים שהגדרתם שנויה במחלוקת. "ועדת המאחזים: ישראל לא כובשת בגדה, הבנייה חוקית", נכתב בכותרת. היחס לדו"ח בעיתון זה הוא השלילי ביותר. מאמר המערכת קורא "לגנוז את הדו"ח" ושני מאמרי פרשנות תוקפים אותו.

"בניכוי הפלסטינים – אין כיבוש" היא הכותרת המצחיקה למאמר של אייל גרוס, שטוען כי מסקנות הוועדה מתעלמות מהאוכלוסייה הפלסטינית שחיה בשטחים. גרוס גם מסביר את הבעיה המשפטית במסקנות הוועדה – ישראל הסתמכה בעבר על כמה מדיני הכיבוש (תקנות האג) לשם הצדקת שליטתה הצבאית באזור. "אם לא מדובר בכיבוש, כל פעולות המפקד הצבאי בשטחים אינן בסמכות", מציין גרוס.

ברק רביד מתריע מפני הסכנות האפשריות במקרה שראש הממשלה יחליט לאמץ את מסקנות הוועדה (אינתיפאדה שלישית), ומסביר מדוע הוא מתמהמה בכך. "כבר שבועיים וחצי שוכב דו"ח המאחזים שחיברה ועדת לוי על שולחנו של נתניהו. כשהגישו חברי הוועדה את הדו"ח לראש הממשלה ב-21 ביוני, נעשה הדבר בחשאי", כותב רביד. "לשכת נתניהו אפילו לא פירסמה הודעה לקונית לעיתונות. כתבים שהתעניינו אם הדו"ח הוגש זכו אז לתשובות יבשושיות ומתחמקות מצד יועצי נתניהו. גם כשהודלפו פרטים ראשונים לעיתון 'מקור ראשון' נמנעה לשכת ראש הממשלה מלאשר את הדברים. רק אתמול, יממה אחרי שהדו"ח הופץ לשרים בממשלה ומהם לתקשורת, נזכרה לשכת נתניהו שמעמד הגשת הדו"ח בכלל צולם על-ידי לשכת העיתונות הממשלתית והפיצה באיחור של שבועיים וחצי תמונות סטילס וקטעי וידיאו של האירוע".

לפי רביד, הסיבה להשתהות היא שמסקנות הדו"ח כובלות את נתניהו. "אם הדו"ח ימוסמס – צפויה לנתניהו אינתיפאדה מצד המתנחלים ושרי הימין. אם יאומץ – צפוי נתניהו לעמוד מול ביקורת בינלאומית חריפה שאת השלכותיה קשה לצפות".

"נתניהו: 'אביא את דו"ח המאחזים לדיון בוועדת השרים להתיישבות'", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון", העיתון שחשף לראשונה את מסקנות הדו"ח. העיתון מזכיר את חשיפתו בכותרת המשנה לראשית ושוב בידיעה המרכזית. "דו"ח המאחזים החדש הוא ככל הנראה המסמך המשפטי הממלכתי החשוב ביותר שיצא במדינת ישראל מאז מלחמת ששת-הימים", כותב יהודה יפרח בטור פרשנות שנפתח בעמוד השער. "אם יצליח ראש הממשלה להתעלות מעל גלי ההדף המתוכננים היטב של השמאל ויאמץ את המלצותיו של הדו"ח במדיניותה ובפעולותיה של ממשלת ישראל", הוא כותב בהמשך המאמר, "ייצרב המסמך בפנתיאון המשפטי כמבשרו של עידן חדש בהתיישבות היהודית-ישראלית בשטחי לב הארץ".

עיתון "ישראל היום", שהתהדר בחשיפת ממצאי הדו"ח כשבועיים לאחר שנחשפו ב"מקור ראשון", ממשיך לטפוח על שכמו שלו ומצמיד לידיעה על הדו"ח גזיר עיתון מלפני כמה ימים ("החשיפה ב'ישראל היום'", נכתב תחתיו). ידיעה קצרה, מאת שישה כתבים, מסכמת את התגובות לדו"ח.

שלושה טורי דעה מתייחסים למסקנות הוועדה. דן מרגלית מזהיר כי "גם השמאל הקיצוני מעוניין שהממשלה תאמץ את דו"ח ועדת לוי" ומעריך שנתניהו ימסמס את המסקנות. או, בלשונו, "יירתע מללוש את המסקנות העיקריות שלה לחוק של ממש". נדב שרגאי מקבל בהתלהבות רבה את מסקנות הדו"ח. המשפט האחרון ברשימתו מסתיים בסימן קריאה: "לישראלים הזכות להתיישב ביהודה ושומרון וההתנחלויות אינן לוקות באי-חוקיות!". במדור הדעות קורא דרור אידר לממשלה "לאמץ את דו"ח אדמונד לוי".

בלי שמץ של קולגיאליות טוען אידר כי "רוב התקשורת התעלמה עד כה מהדו"ח, למרות שפורסם ככותרת ראשית אצלנו ביום רביעי שעבר", תוך שהוא מתעלם מהעובדה שהדו"ח פורסם שבועיים קודם לכן ככותרת ראשית ב"מקור ראשון". "אתמול נזכרו פתאום שופרות השמאל בתקשורת להזדעק", הוא כותב. "כפי שצפינו בשבוע שעבר במדויק, שוגר מטח ההתקפות הקבוע של משרד האמת של אורוול". בהמשך הטור מסביר אידר את ההיגיון המשפטי שעומד מאחורי מסקנות הדו"ח, מנתח את מה שהוא מכנה "היסטריה פסיכו-פוליטית" שאחזה בשמאל וטוען כי הישרדות מדינת ישראל מחייבת את אימוץ הדו"ח.

כמו הדו"ח, כך גם סיקור מסקנותיו הבוקר בעיתונים שאינם "הארץ" מתמקד במתנחלים ולא בפלסטינים.

ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" הסיקור שולי יחסית. "אין כיבוש ביו"ש", נכתב, בין מרכאות, בראש עמ' 6 של העיתון מעל ידיעה מאת אלי ברדנשטיין, אריק בנדר ועמיחי אתאלי. "אין כיבוש", נכתב, בין מרכאות, בראש עמ' 6 של "ידיעות אחרונות", מעל ידיעה מאת איתמר אייכנר, טובה צימוקי, צביקה ברוט ועקיבא נוביק. "ידיעות אחרונות" מצרף גם טור פרשנות מאת הכוכב העולה של העיתון, יועז הנדל, המתמקד בפן הפוליטי של הזירה המשפטית. בשערי העיתונים הללו הדו"ח מוצנע עד בלתי קיים.

להבדיל מעיתון השמאל ("הארץ") ועיתוני הימין ("מקור ראשון" ו"ישראל היום"), נראה ששני הטבלואידים הוותיקים, שרואים את עצמם כעיתוני מרכז, הגיעו למסקנה שעתיד השטחים הכבושים אינו מחייב סיקור מקיף ובולט. מבחינה זו ניתן אישוש מכריע למסקנת דו"ח לוי. הכיבוש לא מעניין. הציבור לא רוצה לדעת על אודותיו. לכן, מבחינה תכליתית, הכיבוש אכן אינו קיים.

עוד קצת על כיבוש

גיליון המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" צבוע הבוקר חאקי ומוקדש כולו לצבא ההגנה לישראל, לרגל מחזור הגיוס של יולי-אוגוסט. בכפולה הפותחת, במדור הקבוע של איתן הבר "היום לפני", נכתב הבוקר על מה שהתרחש ב-10.7.1948 – "צה"ל כובש את לוד".

"הפלוגות נתקלו באש חזקה", כותב שומר הסף של הנארטיב הציוני, "ומחשש שלוחמי 'יפתח' יכותרו פנו למשה דיין, מג"ד המשוריינים 82, בבקשה לעזרה. דיין, בלי שביקש אישור, דהר עם לוחמיו לתוך העיר. אלפי תושבים ברחו, ועד היום ניטש ויכוח בין היסטוריונים אם גורשו או נמלטו. העיר נכבשה היום לפני 64 שנים".

הבר עשה לעצמו חיים קלים כשבחר לציין את ה-10.7 כיום כיבוש לוד. יומיים לאחר מכן, מחרתיים לפני 64 שנים, פרץ "מרד" בקרב הערבים שנותרו בעיר והחיילים קיבלו פקודה "לפתוח באש על כל הנראה ברחוב" (כך לפי "ספר הפלמ"ח", שמצוטט אצל בני מוריס, "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים"). כ-250 נהרגו ועוד רבים נפצעו. כמה חודשים אחר-כך, בעיתון "דבר", כתב על כך נתן אלתרמן שיר.

חשבון, בבקשה

דיוני התקציב עומדים בפתח, חיל הים רוצה עוד שלושה מיליארד שקלים, וכדי להעביר את המסר אירגן אתמול יום כיף ותצוגה לכתבים הצבאיים.

עמ' 8 ב"ידיעות אחרונות" מוקדש לארבעה תצלומים [אלעד גרשגורן] מתרגיל שקיימו אתמול לוחמי שייטת 13 ולוחמי הסטי"לים (המופיעים תחת הכותרת "כוכבי הים"), ולידיעה מאת יוסי יהושוע על הדרישה התקציבית של חיל הים.

"המדינה הטילה על חיל הים משימה חדשה", הוא כותב. "בזמן שהטייקונים יבצעו קדיחות באסדות הגז שלהם, אתם תאבטחו את האזור. אבל ספק אם מישהו חשב גם על עלות המהלך: 3 מיליארד שקל". לפי דיווחו, הרמטכ"ל ושר הביטחון אישרו את התוכנית, וכעת ממתינים לאישור האוצר. מפקד חיל הים וכן "בכיר בחיל הים" מסבירים ליהושוע ולקוראים מדוע נדרש התקציב, ובאילו כלי שיט חדשים הם חפצים.

תרגיל יחסי-הציבור של החיל מגיע הבוקר לשער "ישראל היום" ("מגינים על הגז בלב ים"). הכותרת מפנה לדיווח ("המטרה: להגן על הגז") מאת לילך שובל, שמדבררת יפה, כמו יהושוע, את הדרישות של מושא הסיקור שלה. ב"מעריב" לא משתפים פעולה הבוקר עם דובר צה"ל, ואילו בשער "דה-מרקר" מדווחים גילי כהן ואיתי טרילניק על דרישת חיל הים מנקודת מבט הפוכה.

להבדיל ממשפט הפתיחה בידיעה של יהושוע, כהן וטרילניק יודעים לספר כי דווקא היה מי שחשב על עלות הגנת אסדות הגז, אלא שהחישוב הגיע למסקנה אחרת. "במסגרת הדיונים לאישור חוק ששינסקי, הוחלט בלחץ ראש הממשלה בנימין נתניהו שהמדינה תשתתף בעלויות אבטחת מתקני הגז, והאוצר העריך אז כי מדובר בעלויות של כ-20 מיליון דולר בשנה". עוד מזכירים השניים כי "לפני כשלושה חודשים טען תא"ל (מיל') שי ברוש, בעבר מפקד שייטת 13, כי אבטחת המתקנים אינה משימה קשה או יקרה מדי: 'אין שום קושי להגן על מתקנים בים, זה דורש רק כמה התאמות'".

ענייני תקשורת

במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווח רותם סלע כי ועדת הכלכלה אישרה אתמול תקנות המגבילות פרסום מוצרים אלכוהוליים.

ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר כי ערוץ 10 מאיים לתבוע את אתר "העין השביעית" בשל פרסום מתוך מחקר שלפיו הוצע למרואיינים פוטנציאליים להשתתף בתוכנית "לילה כלכלי" תמורת תשלום של 15 אלף שקל.

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" קורא אלון חילו להעניק חנינה לענת קם.

בראש עמוד השער של "הארץ" נכתב: "המשיח בישראל! בקרוב רעידת אדמה קשה בארץ וטילים על תל-אביב!". מעל הכותרת לא נכתב "מודעה", אך קשה להאמין שמישהו יחשוב אחרת. במקום "מודעה" נכתב שם "בס"ד".