ח"כ יוחנן פלסנר, אתמול בכנסת (צילום: דוד ועקנין)
פקירים
בכנס שנערך לאחרונה במכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל שותף של אתר זה) סיפר העיתונאי נדב איל, עורך חדשות החוץ בערוץ 10, על דוגמה שהוא מציג מדי שנה בפני משתתפי הקורס הקדם-צבאי של גלי-צה"ל: השוואה של הכותרות הראשיות בעיתונים השונים, שמעלה לעתים קרובות כי הנושא שנבחר לעמוד במרכז תשומת הלב היומית זהה. לעתים אף נוסח הכותרת הראשית זהה.
לכאורה, אמר איל, אפשר לראות בכך עדות לכישלון של העיתונות, לאחדות הדעות בשיח התקשורתי. בפועל, טען, זו הוכחה לכך שהעיתונאות היא פרקטיקה יישומית, הדומה במובן מסוים לסנדלרות. יש כללי עבודה המוסכמים על הכל, ועל כן התוצאה היא פעמים רבות דומה ואף זהה. כפי שבסנדלרות אין ספר הוראות שמסביר היכן בדיוק יש לתקוע כל מסמר בסולייה, כך גם בעיתונאות: על שולחן העורך אין חוברת כללים נוקשים, ובכל זאת העוסקים במלאכה יודעים מה לבחור לכותרת הראשית וכיצד לנסחה.
"קדימה מאיימת לפרוש בשל פירוק ועדת פלסנר", לשון הכותרת הראשית הבוקר ב"הארץ". "מופז תוקף: 'נתניהו הפר את ההסכם הקואליציוני'", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "נתניהו הונה אותי ובחר בחרדים", מצוטט מופז בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "מופז מאיים: 'אם ועדת פלסנר תפורק, הממשלה תגיע לסוף דרכה'", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון".
ב"ישראל היום" הכותרת הראשית הבוקר מנוסחת כך: "גם חרדים, גם ערבים".
שתי אפשרויות עשויות להסביר את הפער בין כותרות כל העיתונים לכותרת "ישראל היום": א. כל העיתונים, מ"הארץ" ועד "מקור ראשון", עוינים את נתניהו (ורעייתו) ומעוניינים בנפילת ממשלתו. ב. "ישראל היום" אינו מסוגל לספק דיווח הגון על ראש ממשלת ישראל.
כשבחר איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון להקים עיתון יומי חדש המחולק חינם בכל רחבי מדינת ישראל, הוא הסביר זאת בצורך לדווח על מציאות החיים פה כראוי, לא מבעד למנסרה מעוותת. בפועל, דווקא המנסרה של "ישראל היום" היא שמעוותת פעמים רבות את המציאות, בעיקר מאז שנתניהו נבחר לראשות הממשלה. אם לחזור לרגע לדימוי הסנדלרות של איל, בולטת עוד יותר הבעייתיות בעיתונות כמו זו שמציע "ישראל היום". מי שקונה נעל פגומה אצל סנדלר, כזו שהמסמרים נתקעו בה במקומות שגויים, יגלה עד מהרה שכף רגלו נפצעת עם כל דריכה. בתוך זמן קצר ייפטר מהנעל ויבחר חדשה. מי שקונה עיתון שמעוות את הסיקור של ראש הממשלה יתקשה יותר להבחין כי בידיו מוצר פגום. הוא עשוי להמשיך לקרוא בעיתון יום אחר יום.
בישראל אפילו לא צריך לקנות עיתון פגום, הוא מחולק חינם. אם לסמוך על נתוני סקרי TGI האחרונים, מרבית הישראלים מסתובבים כיום כשלרגליהם נעליים פגומות, הפוצעות אותם מדי יום.
דף המסרים היומי
"מכר את המחר", נכתב בראש שער "ידיעות אחרונות", מעל תמצית טורו של הפרשן הבכיר נחום ברנע. "נתניהו, כך נדמה, עשה את הבחירה שלו. בין קדימה לחרדים הוא בחר בחרדים". "נתניהו בחר בחרדים" הוא גם הציטוט שהופך לכותרת ידיעה בעמ' 4 של העיתון. יובל קרני מדווח שכך אמר ח"כ יוחנן פלסנר, שעל שמו נקראה הוועדה שהיתה אמורה למצוא נוסח לחוק שיביא לגיוס חרדים. כאמור לעיל, מסר הבחירה בחרדים עולה גם מהכותרת הראשית בעיתון. אם ב"ידיעות אחרונות" יש דף מסרים, הרי שעובדיו עשו הלילה את עבודתם נאמנה.
"בחירתו של נתניהו", נכתב מעל לטור פרשנות של יוסי ורטר המתפרסם הבוקר ב"הארץ". "ברגע האמת נתניהו בחר, שוב, ב'שותפים הטבעיים'", כותב ורטר. הפרשן הפוליטי מסביר כי נתניהו מביט קדימה, אל עבר ימי הכנסת הבאה, ושואל את עצמו מי ימליץ עליו לעמוד בראשות הממשלה: "קדימה, שספק אם תישאר ממנה אבן על אבן, או ש"ס ויהדות-התורה וישראל-ביתנו?".
ורטר מעריך שאם בחודש הקרוב לא יימצא פתרון מוסכם, קדימה תפרוש מהממשלה והבחירות לכנסת ייערכו בתחילת 2013. ב"מעריב" מעריך בן כספית כי הסיכוי להקדמת הבחירות אינו גדול ומעלה את האפשרות שנתניהו יתקוף באיראן כדי להעמיד את החרדה לעצם קיום המדינה במרכז מערכת הבחירות.
דף המסרים היומי ב"ישראל היום" עוסק בחיפוש אחר פתרון מוסכם. "מחפשים פתרון", נכתב בפתח כותרת הגג לראשית. "מחפשים סולם לרדת מעץ המשבר", נכתב בתחילת כותרת המשנה לראשית. "בוא נביא לפתרון", מצוטט נתניהו בכותרת המשנה של הידיעה הפותחת את העיתון.
הפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית, כותב שנתניהו "מעד" וקורא לו לאמץ בכל זאת את מסקנות ועדת פלסנר. טורו, משום מה, מתפרסם תחת הכותרת "זה לא נגמר עד שזה נגמר". טור פרשנות נוסף, מאת מתי טוכפלד, מונה את "הטעויות של פלסנר", לשון כותרתו.
כותרות שתי הידיעות המרכזיות בעיתון הן כתבי חידה. "משבר – ו'חוק משולב'", נכתב לרוחב הכפולה הפותחת של "ישראל היום". "פירוק, חצי פירוק", נכתב בראש עמ' 5 בעיתון. הפותרים נכונה את החידות יזכו בעותקים מחוברת הכללים הנוקשים לכתיבת כותרות על בנימין נתניהו בתקופות משבר, הוצאת ישראל-היום, 2012.
נוהל אולמרט
אם נקודת החולשה של "ישראל היום" נוגעת לסיקור ראש הממשלה בנימין נתניהו, נקודת חולשה שאופיינית ל"ידיעות אחרונות" קשורה לראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט. מהבחינה הזו נוהג "ידיעות אחרונות" באולמרט כפי שנוהג בו ידידו ובעל הטור בעיתון יאיר לפיד. היחס אינו כאל בעל-ברית, שעשוי להשיב לעיתון, ביום מן הימים, טובה תחת טובה. ספק רב אם אולמרט, גם אם יזוכה מכל החשדות, יחזור לתפקיד בכיר במערכת הפוליטית. היחס אליו מצד העיתון הוא כאל חבר. וחבר, כידוע, לא נוטשים בעת צרה.
סיקור משפט הולילנד ב"ידיעות אחרונות" הוא דוגמה טובה ליחס הזה. אתמול היה הסיקור בעיתון מוטה במידה מגוחכת. הבוקר ניכר שיפור. אמנם הידיעה על המשך עדות עד המדינה מתפרסמת רק בעמ' 14, אך כותרת הגג וכותרת הידיעה מוקדשות להאשמות של העד ולא לאיזו הערה שפלט על רצונו לנוח בביתו. "עד המדינה בפרשת הולילנד: העברתי לאולמרט מיליונים", נכתב בכותרת הגג. "אהוד ביקש, אני נתתי", מצוטט העד בכותרת הידיעה. יורם ירקוני מספק דיווח ענייני יותר מזה שפורסם תחת שמו אתמול. בסיום פועל העיתון על-פי נוהל אולמרט ומביא את תגובת יועץ התקשורת של ראש הממשלה לשעבר. הפניה לסיקור המשפט אינה מופיעה בעמוד השער של העיתון.
בשער "מעריב" תצלום ישן של אולמרט מחובק עם עד המדינה. סיקור המשפט תופס כשני שלישים מהכפולה השלישית. חצי העמוד הנוסף מאפשר ל"מעריב" לספק לקוראיו לא רק דיווח ארוך יותר, מאת נעם שרביט, אלא גם להדגיש בצד הידיעה חמישה ציטוטים בולטים מדברי העד. בין היתר מודגשים הציטוטים הבאים:
"שולה אמרה לי שרק למעני אולמרט השתתף בישיבות של הוועדה המחוזית. גם אולמרט אמר לי שהשתתף במיוחד בישיבה כדי לשכנע שהתוכנית תאושר"; "הוא אמר שיש לו בקשה אישית גדולה, שאחיו הסתבך בחובות כבדים עם העולם התחתון ושהמשפחה לא יכולה לעזור עוד. הוא ביקש שאדבר עם צ'רני ונזרים לאחיו 500 אלף שקל"; "אורי שטרית התנגד לפרויקט, אבל מרגע שהחל לקבל כספים התחיל להתייחס אליו בחיוב וכל בקשותינו אושרו. מדי פעם שולה פגשה אותי ושאלה אם אורי עומד בציפיות". העיתון מביא את תגובת עורך-דינו של אולמרט וכן את תגובת הנאשם הלל צ'רני.
"אולמרט ואני – שני גנבי סוסים", נכתב בתחתית שער "ישראל היום". צבי הראל מביא בעמ' 11 את עיקרי העדות. במקום להגדיל כמה ציטוטים ולהדגישם בצד, ממורקרים דברי מפתח בגוף הידיעה. להבדיל מעיתונים אחרים, עמדת הנאשמים מוזכרת בסיום, אך אינה מקבלת מקום בכותרת המשנה של הידיעה.
ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה קצרה יחסית מאת עפרה אידלמן, בעמ' 5 של העיתון, ומסתיימת אף היא בנוהל אולמרט. משום מה אין צמוד לה הפניה ל"דה-מרקר", שם מתפרסם הבוקר, בכפולה הפותחת, טור פרשנות נרחב מאת הילה רז ועידו באום. "אסטרטגיית ההגנה של שורת הנאשמים [...] פשוטה ובסיסית: לכתוש עד דק את אמינותו של עד המדינה, להציגו כתאב בצע, עבריין משחד ומושחת שממשיך במעלליו, שקרן פתולוגי שסוחט את כספי המדינה", הם כותבים. "השלבים הבאים יהיו אגרסיביים יותר: בימים ארוכים של חקירות ינסו עורכי-הדין לערער את נפשו ואמינותו של עד המדינה. כל פסיק ישמש נגדו. התחושה תהיה שעד המדינה הוא שעומד לדין, ולא לקוחותיהם".
אפשר לצפות שעם תחילת החקירה הנגדית גם היחס של העיתונים למשפט ישתנה. מי יודע, אולי אף יימצא מקום בשער "ידיעות אחרונות" להפניה לסיקור המשפט.
בעיתוני הכלכלה
שאול אמסטרדמסקי ועיתון "כלכליסט" ממשיכים לספק את הטקסטים הרלבנטיים ביותר לרבים מקוראיהם. הבוקר, בכפולה הפותחת של העיתון, מצביע אמסטרדמסקי על הקשיים ברכישת דירה בישראל. לצד תצלום של שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, מוצג גרף המבליט את הפער הגדול שנפער בשנים האחרונות בין מחירי הדירות לשכר החציוני. בעוד שהמחירים עלו ב-44%, השכר נשחק ב-15%.
אמסטרדמסקי מציין כי לפי נתוני מחקר שערכה ניצן צור ממכון גזית-גלוב לנדל"ן במרכז הבינתחומי, "משנת 1990 לערך, מספר המשכורות הממוצע שהיה דרוש לרכישת דירה ממוצעת בישראל היה קבוע, פחות או יותר, ונע סביב 100 משכורות ברוטו לדירה. אבל אז, ב-2008, חלה נקודת שבר, והמספר זינק משום שמחירי הדירות זינקו והשכר החודשי לא. כך ב-2010 כבר נדרשו בממוצע 126 משכורות ברוטו לרכישת דירה ממוצעת".
"נתונים אלו שעולים מתוך העבודה של צור לא היו ידועים לציבור", מציין אמסטרדמסקי, "עובדה שהקלה על משרד השיכון לפרסם רק בחודש שעבר 'בשורה אופטימית': לפי תחשיבי משרד השיכון, ברבעון הראשון של 2012 נדרשו רק 127 משכורות חודשיות (לפי השכר הממוצע במשק) לרכישת דירה ממוצעת. לטענת משרד השיכון, זהו שיפור במצבם של רוכשי הדירות, שנדרשו ל-134 משכורות ברבעון הראשון של 2011".
תצלום גדול של השר אטיאס מתפרסם על פני מרבית שער מוסף "עסקים" של "מעריב", אך להבדיל מהכתבה של אמסטרדמסקי, התצלום ב"עסקים" מקדם ידיעה שנראית כאילו יצאה מדוברות משרד הבינוי והשיכון.
"כאן ייבנו דירות להשכרה", מכריזה הכותרת על השער, על רקע תצלום של אטיאס כשקסדת פועל בניין לראשו. בעמ' 3 מדווחת שלומית צור על כנס שנערך אתמול במלון דן-פנורמה בתל-אביב ונועד לקדם את תוכניתם של משרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון למשוך יזמים וגופים מוסדיים להשקעה בפרויקטים להשכרה. מרבית הידיעה מוקדשת לציטוטים מפי שר האוצר ושר הבינוי והשיכון. מי שיקרא אותה בעיון ימצא כי שולבה בה (כמעט הוחבאה) גם עמדת הספקנים.
ב"דה-מרקר" מוקדשות שתי כפולות עמודים למחאה החברתית. אשר שכטר מראיין ארבעה פעילים מרכזיים ואילו עידו באום מספק, בעקבות גליון כתב-העת "משפטים", ניתוח של "האופן שבו הכרעות משפטיות הביאו לבעיות שהציתו את המחאה – וכיצד הן יכולות לפתור אותן".
בכותרת הראשית של "גלובס" מדווחים אדריאן פילוט ועדי בן-ישראל על תוכנית להעלות את מס ההכנסה ליחידים ב-2%.
בשולי החדשות
א. על פני המחצית העליונה של עמ' 13 ב"ישראל היום" מדווח [אלי לאון וסוכנויות הידיעות] כי מי שצפוי להיות המועמד הרפובליקאי לנשיאת ארה"ב, מיט רומני, מתכוון לבוא לביקור בישראל. ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" הידיעה פחות בולטת. ב"הארץ" אין מדווח על כך כלל. בהסתמך על העבר, אפשר להניח שהסיקור של ביקור רומני ב"ישראל היום" יהיה הבולט והממלכתי ביותר מבין כל העיתונים. תהא זו הזדמנות טובה לעיתון לגלות לקוראיו כי מי שיזם והקים ומממן את העיתון, שלדון אדלסון, מעורב מאוד במסע הבחירות של רומני לנשיאות ארה"ב, ואף תרם מיליונים רבים של דולרים למען בחירתו לתפקיד.
ב. ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" מתפרסמות הבוקר ידיעות קצרות על ביקורה של הצנזורית הצבאית הראשית, סימה ואקנין-גיל, בבית נשיא המדינה שמעון פרס. לידיעה נלווה תצלום [רותם סלומון] של הצנזורית לוחצת את יד הנשיא.
"הצנזורית הראשית עידכנה את הנשיא על פעילות הצנזורה במציאות התקשורתית רבת הערוצים ועתירת הטכנולוגיה והדגישה כי לצד השמירה על בטחון המדינה, מקפידה הצנזורה לשמר את חופש הביטוי במדינת ישראל", כותב איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות". "אני גאה שיש בישראל סגל פיקוד בכיר, שמודע היטב לצורך החשוב של שמירה על בטחון המדינה מצד אחד, ומצד אחר לחופש הביטוי, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה", מצוטטת תשובת נשיא המדינה בידיעה של יורי ילון ב"ישראל היום".
קיומה של צנזורה צבאית הבוחנת מראש את כל פרסומים בנושאים מסוימים הוא שערורייה. כלי תקשורת שמדווחים על פגישה בין הצנזורית לנשיא, ומצטטים את מחויבותם לחופש הביטוי, תורמים לכך שהשערורייה המתמשכת הזו נחשבת במדינת ישראל לנורמה.
ג. בראש עמ' 30 של "ידיעות אחרונות" שוב מתפרסמת מודעה לחברת קוקה-קולה, המתחזה לידיעה חדשותית. "כתב 'ידיעות אחרונות'" מדווח על "קיץ של כיף" שמארגנת החברה, ועל המתנה שיקבלו קוראי העיתון. שם המותג מופיע בכותרת המשנה של המודעה, במשפט הפותח, וכן כמה פעמים בתצלום הנלווה [שאול גולן]. מתחת למודעה הנחזית לידיעה מתפרסמת מודעה הנראית כמודעה, מאת אותו המפרסם ועם אותו המסר: קוראי "ידיעות אחרונות" יכולים לזכות במתנה הקשורה לאירועי הקיץ שמארגנת חברת קוקה-קולה.
ענייני תקשורת
מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי רשות השידור נערכת לקצץ 140 מיליון שקל מתקציבה.
ירון דורון מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי המתלונן המרכזי בפרשת "בחדרי חרדים", שעל סמך תלונתו נעצר מנהל האתר בחשד לסחיטה, נעצר בעצמו בחשד לאונס.
ב"דה-מרקר" מתפרסמת ידיעה מתורגמת ["גרדיאן", "ניו-יורק טיימס"] על חלקה של רשת השידור המקסיקאית טלוויסה בנצחונו של אנריקה פניה נייטו בבחירות שנערכו במדינה השבוע.