"דן היה עיתונאי בנשמתו, עיתונאי שהעיתונאות היתה בגנים שלו", אומר רון בן-ישי על עמיתו דן סממה, כתב הערוץ הראשון ועורך מהדורת "מבט" לשעבר, שמת לפני יומיים ממחלת הסרטן ויובא היום למנוחות.
"הוא עיתונאי בן עיתונאי", נזכר בן-ישי. "הכרתי את אביו, אנדריי סממה, שהיה מופת עיתונאי, ולא התפלאתי שדן בא בעקבותיו". בן-ישי, שכמו סממה היה כתב שטח בשדות הקרב, הכיר אותו מקרוב דווקא בתפקידו כעורך מהדורת "מבט", בתחילת שנות האלפיים.
"המהדורות שלו היו מצוינות", מספר בן-ישי. "היה בהן הכל: גם עומק, וגם הבנה מה זה חדשות, מה צריך להיות בחדשות. דן הבין שכתבה צריכה לספק מידע שלא ידעת קודם, שזה לא רק כיסוי ויזואלי למלל, אלא שגם המלל וגם החומר הוויזואלי צריכים להיות מקשה אחת שתחדש לך. מאוד הערכתי אותו כעורך מהדורות".
איתן אלמוג, עד לאחרונה מנהל רשת א' בקול-ישראל, בילה עם סממה בביירות כמה שבועות במהלך מלחמת לבנון הראשונה. "הוא היה אמיץ עד טירוף", מספר אלמוג, ונזכר כיצד שניהם יחדיו, יחד עם כתב קול-ישראל בערבית שאול מנשה, החליטו לעשות את דרכם לבית-חולים במערב העיר, שם אושפז מי שנחשד ברצח באשיר ג'ומאייל.
דן סממה (צילום: פלאש 90)
באותו שלב במלחמה, מספר אלמוג, צה"ל לא שלט בחלק זה של העיר, והשלושה התחזו לכתבים אירים כדי שלא יזוהו כישראלים. אלא שבעיצומו של הראיון עם החשוד ברצח ג'ומאייל, זיהה אחד הפלסטינים בבית-החולים את קולו של כתב קול-ישראל בערבית. "הוא ניגש אליו", מספר אלמוג, "ואמר לו, 'היום הוא יום מותך'". סממה הבין כי עליהם להסתלק מהמקום במהירות. "דן בא אלי מאחורה", מתאר אלמוג, "משך אותי ואמר לי בצרפתית, 'ויט, ויט', כלומר 'מהר'. רצנו במדרגות כמו משוגעים למטה וברחנו משם".
בסופו של דבר כתבי רשות השידור השיגו את הסקופ – ראיון ראשון עם האיש החשוד ברצח באשיר ג'ומאייל, אבל תוך "סיכון מיותר ומטופש", כפי שמגדיר זאת אלמוג. "אבל זה היה דן", הוא מוסיף.
יעל חן, לשעבר עורכת "מבט" ו"יומן השבוע", זוכרת אותו כ"בן-אדם שהגדיר את עצמו קודם כל כעיתונאי, לפני כל דבר". לדבריה, "זה היה המרכיב הכי חשוב בזהות שלו. כל דבר הוא מדד לפי תפקידו העיתונאי ואיך אמור לנהוג עיתונאי. היתה לו אהבה נדירה למקצוע, ואם היו אומרים לו תגדיר את עצמך, הוא היה אומר, 'דן סממה – עיתונאי', לפני שהיה אומר ישראלי, יהודי, אבא, בעל, אוהב ואהוב. קודם כל עיתונאי".