העיתונאי יאסר עוקבי, שפוטר מעריכת המקומון "שבע" לאחר שפרסם כתבה על קורבנות בדואים בזמן מבצע "צוק איתן", ערער על החלטת בית-הדין האזורי לעבודה שקבעה כי פיטוריו נעשו כדין.

עוקבי עבד כעורך המקומון "שבע" במשך שנים ארוכות עד אשר בקיץ 2014, לקראת סיום מבצע "צוק איתן", פרסם במקומון כתבה על משפחה בדואית מיישוב בלתי מוכר שנפגעה קשות מרקטה שנורתה מרצועת עזה. אב המשפחה, עודה אל-וואג', נהרג כתוצאה מפגיעת הרקטה, ובתו התינוקת נפצעה קשה. בעקבות האירוע ריאיין עוקבי את האלמנה חיתאם אל-וואג' ופרסם את הראיון עמה על פני שלושה עמודים במקומון. בדבריה לעוקבי ביקרה אל-וואג' את העובדה שביישוב הלא מוכר לא היו כל אמצעי הגנה מפני רקטות. עוד באותו היום זומן לשימוע על-ידי מנכ"ל רשת המקומונים, אודי פרידמן, ובהמשך פוטר מתפקידו.

עוקבי הגיש, באמצעות עורכי-הדין גילת ויזל-סבן ושי גלי ובסיוע הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי באוניברסיטת חיפה, תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע וטען כי פוטר בשל הכתבה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לתביעתו הצטרף ארגון העיתונאים, שטען באמצעות עורכי-הדין ד"ר מורן סבוראי ואמיר בשה כי אין לקבל את פיטוריו של עוקבי, שכן אלה נעשו בעקבות ביצוע חובתו העיתונאית.

בחברת שבע תקשורת בע"מ, המוציאה לאור של המקומון, טענו באמצעות עו"ד רועי פוליאק, טליה יונתן-דגן ורון דינור כי עוקבי לא פוטר בשל הכתבה אלא בשל אי-התאמתו לשינויים שנדרש לבצע במקומון. לטענתם, הכתבה על הנפגעים הבדואים היתה רק חוליה אחת בשרשרת של התנהלות פגומה מצדו. בנוסף נטען כי בכל מקרה יש לעיתון זכות להחליט כי לא ראוי לבקר את השלטון בזמן מלחמה ולהנחות את העיתונאים שלה לפעול לפי עמדה זו.

השופט צבי פרנקל קיבל את טענת העיתון שלפיה הפיטורים לא נבעו מהכתבה אלא מאי-שביעות רצון מתפקודו של עוקבי כעורך. בנוסף נכתב בפסק הדין כי "לנתבעת הזכות להכתיב קו סיקור מסוים לקהל היעד שאליו מכוון המקומון, לרבות שאין לבקר את רשויות המדינה בזמן לוחמה, בייחוד מול אויבים מבחוץ [...] זכותה של הנתבעת להחליט כי המקומון מיועד לקהל יעד מסוים, ועל כן הכתבות ועיתוי פרסומן צריך לענות על דרישותיו של קהל היעד וצרכיו ושלא בסתירה למדיניות המקומון".

עם זאת נפסקו לעוקבי פיצויים בסך 40 אלף שקל משום שלא הובהר לו מראש ובאופן ראוי כי עליו להתמקד בעיתון בנושאים הנוגעים לתושבי באר-שבע בלבד וכי המדיניות היא שלא לדווח על מה שמתרחש, לדוגמה, ביישוב בדואי בלתי מוכר שנמצא מחוץ לעיר.

מנכ"ל שבע תקשורת אודי פרידמן, בית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, 6.2.2017 (צילום: אורן פרסיקו)

כעת מערערים ארגון העיתונאים ועוקבי על פסיקה זו, ובעיקר על הטענה כי זכותה של הנהלת העיתון לקבוע כי אין לבקר את הרשויות בזמן מלחמה, או כפי שקביעה זו מנוסחת בערעור: "הפררוגטיבה הניהולית גוברת על האתיקה העיתונאית". לדברי המערערים, "קביעה זו לא רק פוגעת במערער אלא פוגעת בכל העיתונאים באשר הם וביכולתם לשרת את הציבור הישראלי בהתאם לחובתם הציבורית ולכללי האתיקה".

בבקשת הערעור מוזכר כי בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות קיים פרק הנושא את הכותרת "אתיקה בימי לחימה" ובו, בין היתר, סעיף המורה כי "עיתון, מו"ל של עיתון ובעליו יפעלו לסיקור הוגן, אמין ושוויוני של המתרחש בעורף, בצד הדיווח על המתרחש בחזית הלחימה". מנכ"ל עיתון "שבע", אודי פרידמן, כתב לעוקבי בעקבות הכתבה שפרסם על הקורבנות הבדואים ביישוב הבלתי מוכר, כי הכתבה "הסבה לנו נזק ציבורי ומסחרי". "לב הערעור", טוענים ארגון העיתונאים ועוקבי, "הוא על כן בשאלה האם יכולה החברה לפטר עורך שפרסם את הכתבה הנזכרת, על מותו של אזרח ועל פציעת בני משפחתו בשל העדר מיגון, משום הנזק ה'ציבורי ומסחרי' שעל-פי תפיסתם היא גרמה".

"הותרת קביעותיו השגויות, בכל הכבוד, של בית-הדין האזורי הנכבד, על כנן, נושאת עמה נזק לאתיקה העיתונאית ולחופש העיתונות"

בבקשת הערעור נטען כי עוקבי "פעל על-פי צו מצפונו המקצועי-עיתונאי, ועשה את הדבר הנכון והראוי בהביאו ידיעה חדשותית בפני ציבור הקוראים, וכי לא יעלה על הדעת שמעסיק יראה כעילה לגיטימית לפיטורים את הכתבה מושא הליך זה [...] משמצא המערער, שהוא עורך העיתון והגורם המקצועי הבכיר ביותר בו, כי ראיון בלעדי עם האלמנה הבדווית הפצועה, המאושפזת לצד התינוקת שלה, והשמעת ביקורתה על הסלקטיביות שבה נוהגת המדינה בהגנה על אזרחיה השונים, הם נושא חדשותי ראוי, הרי שחובתו האתית היתה לפרסם את הראיון".

ארגון העיתונאים ועוקבי מדגישים כי גם ללא קשר לקביעה של בית-הדין האזורי שלפיה עוקבי לא פוטר בשל הכתבה אלא בגלל אי-שביעות רצון מתמשכת מתפקודו כעורך המקומון, הם מבקשים מבית-הדין הארצי להתערב בקביעה הנוגעת לזכותה של הנהלת העיתון לאסור פרסומים ביקורתיים בזמן מלחמה, שכן "הותרת קביעותיו השגויות, בכל הכבוד, של בית-הדין האזורי הנכבד, על כנן, נושאת עמה נזק לאתיקה העיתונאית ולחופש העיתונות".

"אכן, הפררוגטיבה הניהולית חשובה היא", נכתב בבקשת הערעור, "ולמעסיק מרחב תמרון וסמכות לנהל את עסקו ולפקח ולהנחות את עובדיו ביחס לדרך ההתנהלות בעסקו. בתוך כך רשאי מעסיק שהוא עיתון גם להתוות קו סיקור מסוים או קהל יעד מסוים אליו הוא מבקש לפנות. ואולם, הפררוגטיבה הניהולית אינה חזות הכל. [...] מעסיק שהוא עיתון אינו רשאי לפעול ללא מעצורים ביחס לקו הסיקור שהוא בוחר. הוא כפוף לאתיקה העיתונאית בהיותו עיתון – שהרי כאמור לעיל גם העיתון ולא רק העיתונאים כפופים לאתיקה זו. הוא גם מחויב לאפשר לעיתונאים לפעול בהתאם לכללי האתיקה של מקצועם. וכפי שלא ייתכן לאפשר לבית-חולים (גם אם הוא פרטי, מכוון למטרות עסקיות, ומקומי – מכוון לאוכלוסייה מסוימת) לפעול כראות עיניו ולפטר רופא שפעל על-פי כללי האתיקה של מקצועו, כן אין להלום התנהלות כזו של מעסיק שהוא עיתון. התנהלות כזו של עיתון היא מחוסרת תום לב, בלתי סבירה, ובכל מקרה אסורה".

37124-04-15
60463-09-17

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 4.85MB)