באגרופים קמוצים

"זוכר אותי?", שואל קאובוי בדמותו של נשיא ארה"ב ברק אובמה, הנכנס לבר ומפתיע קאובוי אחר, בדמותו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, היושב אל הדלפק ולוגם כוסית. כל זאת בקריקטורה של יונתן וקסמן הבלתי נלאה בעמוד הפותח של "כלכליסט", המסכמת יפה את כותרות אתמול. בתקופת מערכת הבחירות בארה"ב ומיד עם סיומה הציגו העיתונים בישראל גישות סותרות מתחלפות ביחס לשאלה מה יהיה יחסו של אובמה לנתניהו על רקע העובדה כי זה האחרון תמך במועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב מיט רומני וכי זה הראשון הוא נשיא בקדנציה שנייה החופשי משיקולי בחירה מחדש. אפילו "ידיעות אחרונות", שעוינותו לנתניהו הפכה לתו היכר של עמודי השער שלו, היסס.

"עכשיו ממתין לאובמה שולחן העבודה המוכר, עם ערימה של בעיות דחופות לטיפול. ישראל היא לא אחת מהן", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות" ביום שישי שלאחר נצחונו של אובמה. "הנקמה לא תבוא", הבטיחה כותרת ההפניה למאמרו של אורי אליצור על שער "מקור ראשון". "לא יעניש" היתה כותרת ההפניה לטורו של אלוף בן, עורך "הארץ", על שער "הארץ". למרות התיעוב ההדדי בין אובמה לנתניהו, טוען בן, "לא צריך לצפות (או לקוות) שברק אובמה 'יעניש' את בנימין נתניהו". "טוב לא יהיה. השאלה היא רק כמה רע יהיה", כתב יוסי ורטר בנוגע לאותה סוגיה. "הדיווחים שלשום, לפיהם בירושלים חוששים כעת כי אובמה ינקום בנתניהו על תמיכתו המופגנת ברומני בעת מערכת הבחירות האמריקאית, נראים מופרזים במקצת".

אתמול הוכח, לכאורה, כי דווקא חזרתם של הפרשנים מאבחנתם בדבר יחסו העוין הצפוי של אובמה היתה טעות. מאמר של העיתונאי האמריקאי ג'פרי גולדברג ב"בלומברג" ציטט דברים חריפים שאמר אובמה בגנותו של נתניהו, במה שנראה כמתקפה מכוונת של הבית-הלבן. היום מגיע תור תגובתה של לשכת ראש הממשלה. העיתונים מגישים אותה בטמפרטורות משתנות. ב"ישראל היום", "מקור ראשון" וגם "הארץ" היא מוגשת פושרת, ב"ידיעות אחרונות" היא מוגשת לוהטת – היישר בחזרה למקור.

"נתניהו: 'אזרחי ישראל יקבעו מי מייצג נאמנה את האינטרסים שלהם'", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון", מתחת לכותרת גג המציגה את ההקשר ("בתגובה לדברי אובמה שאמר כי ראש הממשלה פוגע בבטחון ישראל") ומעל תצלום של נתניהו מחייך בלוויית קצין בכיר (אלוף פיקוד דרום). "רה"מ עונה לאובמה: 'אזרחי ישראל יחליטו'" ו"נתניהו לאובמה: רק אזרחי ישראל יקבעו את גורלם" הן הכותרות הראשיות הכמעט זהות, בהתאמה, של "ישראל היום" ושל "הארץ". את הכותרות מלווה תמונה זהה לגמרי, של נתניהו מכווץ אגרופיו משל היה דוגמן ידיים של תעמולת הבחירות שלו עצמו – בלוויית חיילות.

ב"ישראל היום" מציג נתניהו אגרוף קמוץ גם בכפולה הפותחת, המוקדשת לו עצמו תחת הכותרת "תנו לי את הכוח להנהיג", והכתבים שלמה צזנה ומתי טוכפלד קובעים כי מדובר ב"מערכת בחירות מכרעת", מיד לפני שהם מצטטים את קריאתו של נתניהו לכוח. הסיקור של "הארץ" את ההתרחשות שהעיתונות, והוא בתוכה, רואה כמרכזית ביותר בסדר היום אינו מוטה כמו ב"ישראל היום", אבל הוא בהחלט שטחי וחסר ערך מוסף כמותה. ידיעות הבחירות האחרות פזורות מסביב לידיעה האנמית ככבשים ללא רועה. הרועה עצמו, העורך הראשי אלוף בן, חתום על מאמר מוזר במיוחד – אפילו עבור בן, הנהנה למרוד במסכת כובד הראש שהוא אמור לחבוש מתוקף תפקידו – המודפס בפרישה רחבה בעמ' 6 של העיתון.

תחת הכותרת "שוק ההון בחר נתניהו" מדרדר עצמו העורך הראשי של "הארץ" לדרגת סוקר יומרני של החלקים האפורים של שוק אגרות החוב, אלו הממשלתיות, ומסיק מיציבותן חרף האיומים הכלכליים של החודשים האחרונים כי המשקיעים מאמינים בהנהגתו של ראש הממשלה הנוכחי. מעבר לתהייה התוכנית (הרי אג"חים ממשלתיים הם מקום מפלט עבור משקיעים דווקא בימים של תהפוכות כלכליות), מתעוררת השאלה מה צורך מצא בן לשלב בין החלק המפוקפק של העיתונות הכלכלית לבין החלק המפוקפק בסיקור מערכת בחירות, ועוד לחתום בסיכום "השוק אינו נביא". השוק אינו נביא, אבל מי שמשתמש בו לתחזיות פוליטיות מציע לקוראים מעין נבואה, שניתנה כידוע וגו'.

ב"ידיעות אחרונות" לא מסתפקים בהודעה לעיתונות של לשכת ראש הממשלה (המוצגת ב"ישראל היום" כ"ראיון מיוחד"), וממסגרים את תגובת נתניהו תחת הכותרת הראשית "סכסוך נוסף עם ארה"ב", כצעד פזיז של מדינאי הרה אסון. "הסלמה בעימות", חוגגת כותרת המשנה. "יום אחרי הביקורת הקשה של אובמה על נתניהו, הודיעה המדינה על בנייה בקריית-ארבע ובאפרת. נתניהו: רק אזרחי ישראל יקבעו מי מייצג את האינטרסים שלהם. משרד החוץ האמריקאי הגיב בגינוי רשמי".

כותרתו הראשית של "מעריב" היא נתוני סקר בחירות. "גוש הימין – 72 מנדטים, שמאל-מרכז – 48 מנדטים", נכתב בה. זו תחזית ורודה עוד יותר מזו של הסקר המתפרסם היום ב"ישראל היום".

בחירות 2013

"מתרועעת עם טייקונים ולא מתביישת בכך, לא רואה סתירה בין עמדותיה הכלכליות לאלה של עמיר פרץ, ומוכנה לשלם לחרדים מחיר גבוה בתמורה לקידום תהליך השלום. ציפי לבני לא מהססת להציב סדר עדיפויות ברור: התהליך המדיני חשוב משינוי חברתי", כך מוסרת כותרת המשנה לראיון של מירב ארלוזורוב וסיון קלינגבייל עם יו"ר מפלגת התנועה ציפי לבני ב"דה-מרקר". "יש לך קשרים חברתיים, לך ולבעלך, עם אורלי ונוחי דנקנר?", שואלות השתיים. "אנחנו מכירים. הפעם האחרונה שבה נפגשנו היתה בחתונה של אחד הילדים, ואני באתי לשם בכוונה כי ידעתי שאנשים מפחדים לבוא, ידעתי שזה לא הבון-טון וחשבתי שזה לא לעניין".

"רגע לפני הבחירות יש ילדים שמבקשים רק דבר אחד – להיות כמו כולם", נכתב בתחתית שער "המגזין", מוסף "מעריב". השער עצמו מעוצב כדף מחברת ועליו מונולוג של ילדה רעבה. בכפולת העמודים הפותחת מודפסים שני מונולוגים נוספים. שלושת הטקסטים נראים כאילו נכתבו במשרד פרסום, ולא מצוין לצדם אם הם אותנטיים אם לאו. כך או כך, תוכן העמודים הוא פרסומת להתרמה עבור ארגון צדקה. הפראזה "רגע לפני הבחירות" ("בזמן שהפוליטיקאים מפזרים הבטחות על עתיד טוב יותר") חוזרת שוב גם בכותרת המשנה בעמודים הפנימיים. בתוכן העמודים אין ביטוי לאירוניה הטמונה בכך שארגונים חשובים כאלה מאפשרים, בעקיפין, לפוליטיקאים להתחמק מקיום הבטחותיהם לעתיד טוב יותר.

כלכלת בחירות

"בעקבות הגשמים – נפעל להורדת מחירי המים", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "ישראל היום" בשבוע שעבר, ציטוט של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "אז אין קשר בין הגשמים למחירי המים?", שואלת דפנה הראל-כפיר את מנכ"ל רשות המים אלכסנדר קושניר, בראיון ל"גלובס טיווי" המודפס גם ב"גלובס על הבוקר" של "מעריב". "בהחלט אין", עונה קושניר, "חצי מהתהליך המתועש לא קשור בגשם בכלל". מחירי המים נמצאים במגמת עלייה זה שלוש שנים, נכתב עוד בידיעה. "המצב הזה לא ישתנה בקרוב [...] המדינה קיבלה החלטה להתייחס למים כאל מוצר צריכה, כזה שמחירו משקף את עלותו ומוטל עליו מע"מ".

הכותרת הראשית של "כלכליסט" – "הממשלה לא יכולה לוודא שמחיר המים לצרכן הוגן" – היא ציטוט של מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר במכתב ששלח לפורום תאגידי המים ובו הוא מלין כי קביעת התעריף אינה בסמכות הממשלה. הידיעה עצמה, של חן פונדק, מופיעה תחת כותרת הגג "בממשלה מתחמקים מאחריות לעליית התעריף". פונדק מציינת את האבסורד שבהתחמקות, מאחר שרוב חברי המועצה הקובעת את התעריף הם נציגי משרדי הממשלה. המכתב של לוקר בא בתגובה לפנייה של תאגידי המים, שביקשו שלא להעלות את התעריף, והוא אינו כולל – כך לפי הידיעה לפחות – התייחסות להבטחתו של נתניהו לפעול להורדת מחירי המים בעקבות הגשמים הרבים שירדו בשבוע שעבר. בצדק: כל זה שייך לשבוע שעבר, ומי זוכר.

ב"ממון" מנסים היום לזכור. "נוריד את מחירי המים, נטפל בתעריפי החשמל, נאיץ אישורי דיור: מה הבטיח נתניהו במהלך הקדנציה – ומה קרה בפועל", נכתב בכותרת על שער מוסף "ידיעות אחרונות", המפנה לעמוד הפותח. כתבי המוסף מזכירים את כשלון "רפורמת המרפסות" של נתניהו (והחלפתה ברפורמה אחרת, שנמצאת בתהליכים של יציאה לפועל), את הכישלון ביישום הרפורמה בנמלים, את אי-קיום ההבטחה לבנות 10,000 יחידות דיור לסטודנטים או להקים פרויקטים של שכירות מוזלת, את העיכוב הביורוקרטי באישור תשתיות תחבורה ואת הפרת ההבטחה להוזלת מחירי המים והחשמל. על צד החיוב מזכירים הכתבים את גדר הגבול בדרום וחוק חינוך חינם מגיל שלוש כהבטחות של נתניהו שגם קוימו. ב"גלובס" נמשך פרסום השאלון הכלכלי המופנה לנציגי המפלגות השונות, והפעם: מרצ וחדש. במדור הדעות כותב שי ניב על תשובותיו של יו"ר מפלגת הבית-היהודי לשאלון, תחת הכותרת "קפיטליזם חזירי נוסח בנט".

בעומק הגיליון, בין ידיעות העוסקות בנושאים שונים, מדווח חן מענית כי שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון השתחרר אתמול מהכלא, לשם נשלח אחרי שהורשע בגניבת מיליונים.

סערה ביולוגית

על שער גליון "גלובס", שיצא אתמול, מודפסת כותרת עם הלוגו "בלעדי": "הדרמה האמיתית בנמל אשדוד: המנכ"ל הגיש מסמך חסוי שלפיו יו"ר הדירקטוריון ביקש למנות מקורבים". "המסמך אכן התקבל ותשובות יינתנו לדירקטוריון", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של שי ניב. היום מגיעה התשובה בכותרת הראשית של "דה-מרקר": "המנכ"ל דרש שאכופף את הדירקטוריון – ואיים להפעיל נגדי את הוועד", נכתב בה, ציטוט של יו"ר נמל אשדוד גדעון סיטרמן. על-פי כותרת המשנה, הכתבה של אבי בר-אלי מספרת על "מאבקי הכוח שמשתקים את הנמל המרכזי של ישראל". הידיעה של ניב מתפרסמת גם בגליון "גלובס על הבוקר", המצורף ל"מעריב". גם הארומה המיושבת יותר של העיתון הכלכלי לא מנעה מהסופרלטיב האהוב כל-כך על העורכים ברחוב קרליבך לכבוש את הכותרת הראשית: "סערה בנמל אשדוד".

הכותרת הראשית של "גלובס" עצמו עוסקת בעניין אחר לגמרי: "המתעשרים של הביומד" נכתב בה ("פריחת התעשייה המקומית יצרה שכבה של מיליונרים אלמונים, החל ממדענים ועד למנהלים, שיכולים לממש בכל רגע את אחזקותיהם") והיא מובילה ל"דירוג" של אותם "מתעשרים". אם "סערה" היא הסטייה של עורכי הטבלואידים הלא מעודכנים, "מתעשרים" היא הפטיש של העורכים הכלכליים הלא מעודכנים.

סימנייה

כרגיל, כדאי לקרוא את הראיון של אורי פסובסקי במוסף "כלכליסט", הפעם עם ניל ברופסקי, מי שהיה מהאחראים לתוכנית לחילוץ הבנקים בארה"ב אחרי המשבר ב-2008.

משפט

"ג'ק טייטל הורשע ברצח שני פלסטינים", נכתב בכותרת על שער "הארץ". בית-המשפט לא קיבל את טענת עורך-דינו של טייטל כי לקוחו אינו שפוי. "סופית: תיק סיריל קרן נסגר מחוסר ראיות", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 14 של "ידיעות אחרונות". "פרקליט המדינה: 'נותר חשד כבד, אבל אין סיכוי להרשעה'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, של טובה צימוקי.

ענייני תקשורת

בסופו של מאמר של ישראל הראל שמתפרסם היום בעמודי הדעות של "הארץ" מודפס טקסט הנפתח באות מודגשת במלה "הבהרה": "בניגוד לדברים שכתבתי התברר לי כי דורון גלעזר ורות יובל, לשעבר עורכיו הראשיים של 'מעריב', מעולם לא השתייכו או הזדהו עם 'השמאל האנטי-ציוני'. כמו כן, בניגוד למה שפורסם, בתקופת כהונתם כעורכי 'מעריב' עלתה תפוצתו של העיתון וצומצמו הפסדיו. עיתון 'הארץ' ואני מצטערים על פרסום הטענות השגויות על אודות גלעזר ויובל".

"אם בית-המשפט חושב שהוא יכול להיות מושפע מ'עובדה', שיכבה את הטלוויזיה" הוא הציטוט של עורך-דינה של מגישת "עובדה" אילנה דיין, גיורא ארדינסט, המשוחח עם חן מענית ב"גלובס" על אודות פסיקת המחוזי לאסור הקרנת פרק בתוכנית העוסק בעניינו של חשוד ברצח שמשפטו מתנהל. כותרת טור הפרשנות של יובל יועז היא "חציית סף מסוכן בהגבלת חופש הביטוי".

"מכה ל'הארץ'", מכריזה כותרת ידיעה של לי-אור אברבך באותו עיתון, "בן-צבי מעביר את הדפסת 'מקור ראשון' ל'מעריב'". "הערכות: מדובר בהפסד הכנסה של 6 מיליון שקל בשנה לבית-הדפוס של שוקן".

גליון "פירמה" של "גלובס" חולק אתמול למנויים. הפעם מוקדש הגיליון לרשימת "100 המשפיעים בתקשורת".

ידיעת השער האחורי של "ידיעות אחרונות" היום היא שחזור לא לגיטימי של מדור סוף-השבוע "לאן נעלם הילד". והפעם: לאן נעלם הראש של הצבי, לאיפה נעלם העורך, ומדוע ברשות הטבע והגנים היו צריכים לזייף תמונה.

העמוד האחורי של "ידיעות אחרונות", היום (המספור אינו במקור)