ד"ר מיכאל שראל, שכיהן עד אפריל 2014 ככלכלן הראשי והממונה על הכנסות המדינה, התראיין ל"ישראל היום" כדי לדבר על המצב הכלכלי של ישראל בערב השנה החדשה. שראל מבשר לנו שמצבנו הכלכלי טוב, ובמובנים מסוימים, הוא טוען, מעולם לא היה לנו טוב יותר. לדעתו של שראל, אם אתם חושבים אחרת זה כנראה בגלל שאתם ניזונים מנתונים לא נכונים שארגונים חברתיים מפיצים, או שאתם חרדים, ערבים או סתם יוצאי דופן באוכלוסייה. אבל מה שמדהים בדברים של שראל הוא דווקא מה שהוא לא אומר.

שראל משתמש בטקטיקה שרבים מחבריו הכלכלנים נוטים להשתמש בה כדי להציג לציבור כלכלה שנקלעה לבעיה קשה ככלכלה משגשגת. הוא פורס בהרחבה את כל הנתונים שמבססים את מסקנתו, אבל מתעלם בצורה תמוהה מנתון אחד, זה של החוב. להציג את ההישגים ה"מדהימים" של כלכלת ישראל בלי להזכיר פעם אחת את המלה "חוב" דומה להצגת הישגיו יוצאי דופן של רוכב האופניים לאנס אמסטרונג בלי להזכיר פעם אחת את המלה סמים.

הרי כל הטוב הזה ששראל מספר לנו עליו לא נחת עלינו כתוצאה מיכולת ייצור יוצאת דופן של העם היושב בציון או מפטנטים שהראש היהודי המציא. הכלכלה שלנו חיה ומבוססת היום על ניפוח בועת נדל"ן וצריכה לא אחראית של משפחות שקוברות את עצמן תחת הר חובות. כך טוען לא אחר מבנק ישראל בדו"חות שלו.

בדו”ח שהוציאה ב-2015 הודתה חטיבת המחקר של בנק ישראל כי בזכות העלייה הדרמטית באשראי הנדל"ני ועליית מחירי הדירות, המשק ניצל ממיתון. "התנופה שנוצרה בענף [הבנייה] על רקע המשבר העולמי יוצא הדופן בקרב המדינות המתפתחות [...] תרמה לכך שהתוצר צמח כנגד השפל במחזור העסקים העולמי והאטת היצוא" – נכתב בדו”ח. במלים אחרות, בנק ישראל קובע שללא טירוף המשכנתאות, ישראל היתה מידרדרת למשבר גדול.

מאוחר יותר הצטרף גם ענף הרכב לשוק הנדל"ן הרותח, והפך לגורם מאיץ צמיחה. אזרחים התחילו לרכוש רכבים תוך לקיחת הלוואות שערורייתיות וחסרות אחריות, כשהרגולטור עומד מהצד ולא עוצר את הטירוף הפיננסי. לרגולטור היתה כנראה סיבה טובה לשתוק – בסוף השנה שעברה טען שר התחבורה ישראל כץ ש"מיסוי הרכב אחראי למחצית מהצמיחה במשק". גם אם הגזים והמספר הוא נמוך יותר – הרי שמדובר בנתונים מבהילים.

על-פי אחת ההערכות, בישראל נוסעים כיום 140 אלף כלי רכב פרטיים משלושת השנתונים האחרונים, כשכולם משועבדים כנגד אשראי. וזה לא הסוף – כיום חוב ממוצע של משק בית בישראל כבר חצה את רף ה-60 אלף שקל – ללא משכנתאות. סך כל חובות משקי הבית עברו בשנה האחרונה את הסכום הדמיוני של חצי טריליון שקל, עלייה חדה של 23% בתוך שלוש שנים בלבד ועלייה של יותר מ-100% מאז שנת 2009.

שראל מתעלם מהעובדה שאנחנו נמצאים על הר געש פיננסי שכבר מתחיל לרעוד. בביקורות שערך הפיקוח על הבנקים, המתייחסות לשנת 2016, הוא מצא שהסיכון הגלום בתיק האשראי הצרכני גדל. הפיקוח מעיד על התארכות התקופה לפירעון הלוואות ועליית היקף החוב של הלווים. גם בהשוואה למגזר העסקי, מצא הפיקוח, תיק האשראי הצרכני מאופיין בשיעורים גבוהים של הלוואות הניתנות ללא בטחונות ושל הלוואות בעלות תקופות פירעון ארוכות. הפיקוח יודע לספר גם כי בשנים האחרונות הסתמן גידול במספר הלקוחות המתקשים להחזיר את חובם.

שראל מתעלם גם מהפרדוקס הגדול של השיטה הכלכלית-מוניטרית שבחלק מהזמן הוביל במסגרת תפקידו הבכיר באוצר. שיטה שמצד אחד מעודדת ניפוח של בועת אשראי צרכני כדי לשמר את הצמיחה, ומצד שני מתגאה בהישגיה תוך התעלמות מהר החובות של האזרחים.

ואולי במקום לעוות את המציאות כדי להצדיק כלכלה כושלת הגיע הזמן לפתוח את הראש ולהחליף דיסקט מוניטרי. באירופה כבר הבינו את זה והחלו למשל בפיילוטים של חלוקת כסף לאזרחים (הכנסה בסיסית לכל). בבריטניה דן הפרלמנט בביטול יכולת ייצור הכסף שניתן לבנקים כאשראי, והעברתו לידי גוף ניטרלי שייצר את הכסף בעצמו בהתאם לאינטרס הציבורי. לעומת זאת, בישראל של שנת 2017 עדיין מאשימים את הארגונים החברתיים, הערבים, החרדים ו"היוצאי דופן" שהם הורסים את הסטטיסטיקה הנהדרת. בלעדיהם – אין ספק שהיה יותר קל. לכלכלנים.