בחודשים האחרונים, האישיות הציבורית הפופולרית ביותר בערוץ היהדות של אתר nrg מבית "מעריב" היא אמנון אברמוביץ'. אין כמעט שבוע שעובר בלי אייטם מושחז המוקדש לאיש התקשורת הבכיר. ועל שום מה זוכה אברמוביץ' לכבוד זה? בגלל האתרוג. אף כי במדור יהדות עסקינן, אין מדובר באותו אתרוג מארבעת המינים, אלא בזה ששימש את אברמוביץ' כדימוי ליחס הרצוי מצד התקשורת כלפי ראש הממשלה שרון עד לביצוע ההתנתקות (ראו גם מאמריו בגיליון הקודם של "העין השביעית" ובגיליון זה).
קריאה שוטפת של הערוץ, המעוצב בצבעי כחול־לבן, מעלה הגדרה ייחודית לתחום העשיר הנקרא יהדות, המולאם כאן לצורך קידום אג'נדה פוליטית: יהדות = התנגדות מימין לתוכנית ההתנתקות. במסגרת המדור המרכזי בערוץ, "חמש שאלות קשות לתקשורת", הזוכה להפניה שבועית מעמוד הבית של "nrg מעריב", מציגה "המערכת" העלומה חמש ביקורות על התקשורת השמאלנית הפוסט־ציונית. כך למשל, ב-29.5.05 עסקו שניים מתוך חמשת הקטעים במדור ב"כתב האשמה החד־צדדי כנגד מפעל ההתיישבות ביש"ע" שניפק חיים יבין, ודרשו "לבצע תהליך התנתקות מהיר" בינו לבין משרת המגיש של "מבט".
כאשר מדובר בקידום אג'נדת האנטי־התנתקות של הערוץ, עורכיו אינם נרתעים מלתקוף אפילו את בכירי "מעריב". אמנון דנקנר ודן מרגלית, תומכי התנתקות ידועים, זכו בעקבות פרסום מאמרם המפורסם בנושא השחיתות לעקיצת המדור, שתהה אם המלחמה החדשה שהוכרזה על השחיתות תחול גם על הסיקור העיתונאי של משפחת שרון, או שאלה יישארו מוגנים כאותו אתרוג אברמוביצ'י, עד לאחר ההתנתקות (יהדות nrg , 22.5.05).
ההתמחות של המדור בביקורות רעננות וכתובות היטב על התמיכה הבלתי מסויגת של התקשורת בתוכנית ההתנתקות, מביאה אותנו לשאלת המקום – סוגיה מרכזית בהגות היהודית. לחלק מן הביקורת בערוץ היהדות יש מקום חשוב בבימה שעוסקת בביקורת התקשורת, אך מה עניין שמיטה להר סיני? ומה עניין התקשורת ה"שמאלנית" לערוץ היהדות?
הבעיה אינה רק התשובה המדירה של עורכי הערוץ לשאלה "מיהו יהודי"', המצטמצמת למגזר הדתי־לאומי־המתנגד־להתנתקות־ובדרך־כלל־אשכנזי, אלא "תעודת האחריות" העיתונאית שמקבל הערוץ מתוקף מיקומו באתר חדשות. העובדה שהכניסה לערוץ נעשית באמצעות אייקון בעמוד הבית של nrg" מעריב", הזהה בגודלו ובצבעו לאייקון המפנה לערוץ החדשות או לערוץ הכלכלה, דורשת מעורכי הערוץ לקחת אחריות עיתונאית על תוכנו.
יותר משני מתחריו, Ynet מבית "ידיעות אחרונות" ו"הארץ On-Line", "מעריב nrg" הוא גילום מובהק של האתגר שמציב לעורכי החדשות הפלורליזם וטשטוש הגבולות במדיום האינטרנטי. תוצרי כלאיים דוגמת ערוץ היהדות, המקדמים אג'נדה פוליטית מובהקת במסווה של ערוץ נישה, ללא התחשבות בכללי האתיקה המקובלים באתרי חדשות, הם דוגמה להתמודדות לא מספקת עם אתגר זה. ולעורכי ערוץ היהדות חשוב להזכיר שאת השנוא עליך אל תעשה לחברך: זה שאמנון אברמוביץ' חוטא בקידום מעורר מחלוקת, מבחינת כללי המשחק העיתונאיים הראויים, של אג'נדה מסוימת, לא אומר שאתם צריכים לעשות את אותו הדבר.
רלוקה גנאה היא סטודנטית לפילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב
גיליון 57, יולי 2005
תגובה: התמודדות על ההגמוניה ב־nrg / שמעון פוגל
כמו את רלוקה גנאה, גם אותי מעסיקה זה זמן מה החידה הגלומה בכותרת "יהדות" המתנוססת על אחד הערוצים באתר "nrg מעריב". במאמרה "מיהו יהודי" ("העין השביעית" 57) טענה גנאה כי הפתרון נעוץ בהיות הערוץ "תוצר כלאיים... המקדם אג'נדה פוליטית מובהקת במסווה של ערוץ נישה". מסקנתה מתבססת על ההתבוננות בערוץ, מתוקף אפיונו כ"נישה" אוטונומית – ממלכתו של העורך שמנצל אותה, ולא בצדק, לקידום האג'נדה שלו. אולם התבוננות אחרת בשאלה, בהתייחס לערוץ כחלק מאתר "מעריב" הכללי, יכולה להעלות תשובה שונה לחלוטין, שאולי תסביר מדוע מופיעה ביקורת התקשורת תחת הכותרת "יהדות".
אין מחלוקת כי "ערוץ היהדות" משקף קול שונה מהקול השולט בשאר חלקי האתר – ימני יותר, דתי יותר ואפילו, בניגוד לרוח האינטרנט, הייררכי יותר (למאמרים של רבנים מסוימים אין אפשרות לפרסם תגובות). אולם מפתיע ומאכזב לגלות כי לעתים קרובות נדחקות כתבות ל"ערוץ יהדות" רק בזכות ה"שונות" שלהן, מבלי שניתן יהיה להצביע על קשר שלהן להיותו "נישה". כך, למשל, ביקורת התקשורת במדור השנון "חמש שאלות לתקשורת העוינת" (שאגב, בוודאי אינו מרכז הערוץ) או דבריו של ינון מגל (22.6.05) נגד הלכי הרוח השולטים בדיווחי החדשות, מופיעים ב"יהדות" ולא בערוץ התקשורת "ברנז'ה". כך גם הוצבה ב"יהדות", ולא ב"תרבות", כתבה על אמנות של מתנחלים (25.2.05. בעיתון המודפס היא נכללה במוסף השבת)' ואותה החלטה נעשתה לגבי מאמריהם של פוריה גל (1.8.04) ודודו כהן (29.12.04) נגד "החגים החילוניים" ומסיבות הסילבסטר – מאמרים שנכתבו מנקודת מבט שאינה "דתית" אך הביעו ביקורת נגד הלך הרוח החילוני המקובל.
דוגמאות אלו מובילות אותי למסקנה שערוץ "יהדות" הוא שילוב של עלה תאנה ומכשיר הדרה. ראשית, כל ניסיון לכלול במסגרת nrg שיח על יהדות, כלומר על תרבות שאינה חילונית ואינה "ניו־אייג'", ינותב ל"יהדות" שהוא ערוץ נישה, קרי בלתי נגיש למי שאינו מעוניין בו באופן ספציפי. כפי שציינתי, הדברים אמורים הן בטקסטים שעוסקים בתכנים "דתיים", שבמסגרת פלורליסטית אין סיבה שלא ייכללו תחת מדורים על־פי תכנים (תרבות, תקשורת, חדשות וכיוצ"ב), וחמור מכך, בטקסטים שרק חותרים נגד הקול החילוני־שמאלי השולט ומנותבים לערוץ "יהדות" כפעולה של השתקה. שנית, ההשתקה מתבצעת מתוך אשליה של פלורליזם, שכן באתרי האינטרנט של העיתונים האחרים לא קיימת מקבילה לערוץ "יהדות", אך למעשה זהו פלורליזם ממושטר ומפוקח בידי ההגמוניה.
לסיכום, צודקת רלוקה גנאה כי בערוץ "יהדות" נשמע קול פוליטי ספציפי, אך ראוי היה לשאול לא "מדוע הוא שם?", אלא "מדוע הוא אינו מחוץ לד' אמות של 'יהדות'?". אמנם ראוי לתהות על חטאי האתיקה ועל הזהות הלא נכונה בין יהדות לבין אורתודוקסיה לאומית־ימנית־אשכנזית (ומבוססת כלכלית), אך אלו שאלות שמקומן רק לאחר שיהיה באתרי האינטרנט ערוץ נישה אמיתי, ערוץ שאמור לספק את הצרכים המיוחדים רק לציבור ספציפי, ולא כזה שנועד למנוע מתכנים אופוזיציוניים מלזלוג לתודעה הראשית.
הכותב הוא סטודנט ותלמיד בישיבת עתניאל
גיליון 58, ספטמבר 2005