המודעות הציבורית ההולכת וגוברת לנושאי בריאות ותזונה צריכה ויכולה לדחוף את תעשיית המזון להציע ללקוחותיה מוצרים בריאים ומזינים יותר, גם במחיר של השקעה גדולה יותר ורווחים גדולים פחות. אלא שהמשוואה הפשוטה הזו לא תמיד מתקיימת, ובתעשייה יש מי שמשתמשים במודעות הציבורית הזו בתור גימיק פרסומי, ולעזאזל העובדות. בכתבה הקודמת בסדרה "אמת בפרסום", המשותפת ל"עין השביעית" והפורום לתזונה בת-קיימא, הדגמנו כיצד המועצה לענף הלול, גוף ציבורי הפועל במסגרת משרד החקלאות, עשתה בדיוק את זה בקמפיין שלה לעידוד אכילת בשר תרנגול הודו.

ד"ר אולגה רז, תזונאית קלינית ויועצת לשעבר של מועצת הלול, סיפקה לקמפיין נתונים פנטסטיים: בשר הודו מכיל כמות גדולה של ויטמינים ומינרלים, ובפרט ברזל, ויטמין B12 וסלניום. אלא שבדיקה שערכנו העלתה כי נתוני משרד הבריאות הרשמיים סותרים את אלו שהציגו רז ומועצת הלול: כמות ה-B12 בבשר הודו נמוכה לפחות פי שלושה מזו שמציינים במועצת הלול; כמות הברזל היא ברף התחתון של המספרים שמנפקת מועצת הלול, ולפי בדיקות חדשות יותר כנראה נמוכה הרבה יותר.

בתגובה לדברים מסרו מסוכנות היחצנות אריאלי-שטרן, בשמן של מועצת הלול ואולגה רז, כי "הערכים התזונתיים שאותם מציגה ד"ר אולגה רז מסתמכים על ערך ממוצע של טבלאות התזונה האמריקאיות המקובלות ברוב מדינות העולם". ביקשנו ממועצת הלול את המקור האמריקאי עליו הם התבססו, ובחנו את הנתונים שהועברו אלינו. ניתוח סטטיסטי של הנתונים שהועברו לנו על-ידי מועצת הלול מעלה שטענות מועצת הלול מוגזמות ואפילו מופרכות גם לפי הנתונים האמריקאים.

רז מסרה 16 עמודים של טבלאות מתוך מאגר הנתונים האמריקאי, שמתייחסות לכל מוצרי העוף. מתוכם, 114 סדרות הן של בשר הודו (סדרה היא ממוצע דגימות של מוצר עוף או חלק עוף מסויים). כזכור, על פי רז ומועצת הלול, שהודיעו כי הסתמכו על הנתונים האמריקאים, בשר הודו מכיל בין 1.7 מ"ג ל-3 מ"ג ברזל ל-100 גרם. אלא שרוב הסדרות באותם נתונים, כ-80%, מגיעות רק עד לרף התחתון של 1.7 מ"ג ברזל. רמות של מעל 2.3 מ"ג ברזל ל-100 גרם נמצאות רק באיברים פנימיים (כבד, לב, קרביים וקורקבן).

ד"ר אולגה רז על יתרונות בשר ההודו, בכתבה ב"וואלה" (צילום מסך)

עוד לפי אולגה רז ומועצת הלול, בבשר הודו יש בין 1.3 ל–1.6 מיקרוגרם ויטמין B12 ב-100 גרם בשר. לפי הנתונים האמריקאים, כמחצית מהסדרות מגיעות רק לרף התחתון של כמות ה-B12 עליה מצהירים רז והמועצה, ובשליש מהסדרות יש אף פחות מ-0.7 מיקרוגרם B12. מחצית אחרת מגיעה לטווח שמעל 1.3, ואף מעבר ל-1.6. לכאורה, הנתונים האלה מיטיבים יותר עם עמדת מועצת הלול, אלא שבחינה מקרוב מגלה כי מדובר במקרים רבים באיברים פנימיים, בעוד המועצה מתייחסת בקמפיין שלה ובמתכונים המלווים אותו בעיקר לחזה הודו, ירך ("שווארמה") ובשר טחון.

בחינה של הנתונים האמריקאיים ביחס לאיברים הללו, מעלה שוב כי מועצת הלול הפריזה והגזימה בערך התזונתי שהיא מייחסת למזון שהיא משווקת: תחת חזה הודו מופיעות בנתונים האמריקאים 14 סדרות של מוצרים. טווח הערכים לברזל נע בין 0.41 ל-1.2 מ"ג ל-100 גרם. כאשר הרוב המוחלט של הערכים אף נמוך מ-1 מ"ג ל-100 גרם. רק ב-3 מתוך 14 סדרות, כלומר כ-21%, ערכים גבוהים מ-1, והערך החציוני של הסדרות הוא 0.72 מ"ג בלבד (כלומר בחצי מהסדרות היו ערכי ברזל נמוכים מ-0.72 מ"ג ברזל ל-100 גרם). הנתונים כולם נמוכים באופן קיצוני מהערכים שעליהם מדווחות אולגה רז ומועצת הלול (1.7 עד 3 מ"ג).

המשמעות היא ברורה: חזה הודו, גם לפי נתוני משרד הבריאות הישראלי וגם לפי הנתונים האמריקאים שנמסרו לנו על-ידי מועצת הלול, הינו דל בברזל. כך גם B12 - במחצית מסדרות חזה ההודו ישנם ערכי B12 שאינם עולים על 0.42 מיקרוגרם ל-100 גרם. כזכור, מועצת הלול ואולגה רז הבטיחו 1.3 עד 1.6 מיקרוגרם B12 ל-100 גרם. בבשר טחון ערכי הברזל וה-B12 גבוהים יותר, אולם מדובר לרוב במוצר עתיר שומן, בעוד שבקמפיין אחד היתרונות המוזכרים בקשר לבשר הודו הוא היותו דל שומן. בירך הודו לפי הנתונים האמריקאיים כמות ה-B12 אכן גבוהה, אולם הברזל נמוך.

ד"ר אולגה רז על יתרונות בשר ההודו, בהודעה לעיתונות של קמפיין מועצת הלול בבלוג צרכנות (צילום מסך)

ולסיכום, כמות הברזל בבשר הודו נמוכה באופן משמעותי מההצהרות של מועצת הלול ואולגה רז, גם לפי הטבלאות האמריקאיות. כמות ה-B12 לפי הנתונים האמריקאים אכן גבוהה משמעותית מזו שבנתונים מישראל, אך עדיין בקרוב ל-50 אחוז מהסדרות האמריקאיות, הערכים נמוכים מאלו שמדווחת עליהם מועצת הלול.

בכל מקרה בעייתי להתבסס על נתונים אמריקאים, גם אם הם מובאים באופן הגון ולא מניפולטיבי, כפי שהודתה גם אולגה רז בראיון עם ניר גונטז' במוסף "הארץ": "שימוש בטבלאות מזון הוא מאוד בעייתי. הוא תלוי בדברים שהם מיקומיים, ואין ערך אחד נכון". למעשה, לאחר פרסום הכתבה הראשונה בסדרה, ביקשה סוכנות שטרן אריאלי להוסיף "תוספת חשובה לתגובה": "חשוב לציין שהערכים התזונתיים של מזונות, מהחי ומהצומח, אינם אבסולוטיים אלא תלויים בגורמים רבים, כולל גיאוגרפיים. הנתונים בהרצאה נלקחו מטבלאות מזון אמריקאיות, שהן מפורטות ומבוססות". ובמילים אחרות, אותה מומחית מטעם מועצת הלול, שבנתה קמפיין לבשר ישראלי על סמך נתונים אמריקאיים, מבקשת להדגיש כי ערכים תזונתיים הם תלויי גיאוגרפיה...

"אני בכלל לא יודעת מה הערכים הישראליים", אמרה רז לניר גונטז' ב"הארץ", "אני לא עובדת עם ערכים ישראליים". ד"ר אולגה רז לא בדקה את הערכים הישראלים, והיא אינה יודעת על מה הם מתבססים, אז אנחנו עשינו את העבודה הזו בשבילה. "צמרת" הוא מאגר הערכים התזונתיים הרשמי של משרד הבריאות. מהמשרד נמסר לנו שמדובר באותם נתונים אמריקאים (שלפי רז הם "המפורטים והמבוססים") שעברו התאמה למוצרים הישראלים הקיימים בשוק, ולכן אלו הנתונים שיש להתייחס אליהם.

השורה התחתונה היא לא פחות ממדהימה. מועצת הלול יצאה לקמפיין שמבוסס על ערכים תזונתיים, מבלי לדעת בכלל מהם הערכים התזונתיים של המוצרים אותם היא משווקת, ולמרות שמדובר בבדיקות פשוטות לביצוע שעלותן נמוכה. במקום, העדיפו במועצה להסתמך על נתונים זרים שמידת הרלוונטיות שלהם מפוקפקת, וגם אז ציטטו אותם באופן מופרז ולא מדויק.

ההטעיה בקמפיין מועצת הלול גדולה במיוחד בכל הנוגע לברזל בבשר ההודו, שכן במקרה זה משרד הבריאות ערך בדיקות מדגמיות רק לפני ארבע שנים ומצא רמות נמוכות מאוד. אם נוסיף על כך את נתוני "צמרת" לפיהם בשר ההודו הישראלי גם דל בויטמין B12,  ולאור שכיחות האנמיה הגבוהה בישראל, יצירת מצג שווא כאילו הודו הוא מקור טוב לברזל ו-B12 אינה רק הטעיה צרכנית, אלא גם עלולה לפגוע בבריאות הציבור.

ד"ר מורן בלושטיין היא חברת ועד מנהל בפורום לתזונה בת-קיימא. אלון שפון הוא מדען סביבתי וממייסדי הפורום לתזונה בת-קיימא. שוקי טאוסיג הוא עורך "העין השביעית"

* * *

"אמת בפרסום" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" והפורום לתזונה בת-קיימא ששם לו למטרה לבחון קמפיינים פרסומיים ופרסומים עיתונאיים בתחומי העיסוק של הפורום.

הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא (ע"ר) הוא גוף מקצועי המורכב ממדענים ואנשי מקצוע בתחומי תזונה, סביבה ובריאות הציבור, הפועל להעלאת המודעות לקשר בין תזונה, סביבה ובריאות האדם, ולייזום פעולות לקידום הביטחון התזונתי הלאומי.