מטבעי אני אכן פרשן סניגוריאלי. לא במובן שאני בעד הקלות למושחתים, אני לא. אני בעד הפעלת הגרזן הפלילי בעיקר במקרים קשים ובהינתן אינטרס ציבורי מובהק. זו גם הפרקטיקה הנהוגה בישראל בשוק העבירות הכלכליות. מרבית העבירות הכלכליות מתבררות בהליכים מנהליים (כופר, אכיפה מנהלית ברשות ניירות ערך) ובאכיפה פרטית (תביעות נגזרות וייצוגיות). רק המקרים הקשים באמת מופנים לאכיפה הפלילית. כך גם בארה"ב. המיידופים והאתי אלונים הולכים לשנים ארוכות בכלא. הרוב הגדול של המקרים מסתיים בעיצום כספי ובהרחקה מכהונה. סנקציה כספית וקלון תיפקודי בהליך מהיר ונטל הוכחה קל יותר, עדיפים על פני הליך פלילי שנמשך שנים ודורש הרשעה ברף הוכחה גבוה שמעבר לספק הסביר.

לא נרחיב בהסבר המקורות, המניעים והמחקרים שמצדדים בחלופות להליך הפלילי, בכל תחומי המשפט. אני מניח שעמדה זו היא לצנינים בעיני הילדסהיים, שמייצג סנטימנט ציבורי ותקשורתי רחב. הישראלים, ככלל, רואים בהליך הפלילי את הישועה המיטבית לכל תחלואי החברה. למעט כמובן במקרים שהגרזן הזה נוחת על קרוביהם ומכריהם.

בדרך מציין הילדסהיים שוועדת גורן "לא קמה לצורך ייצוג הציבור אלא לצרכי הבנק, על מנת לעזור לו להתמודד עם תביעה נגזרת". טענה זו סובלת מאי הבנת ההליך. תביעה נגזרת, להבדיל מייצוגית, היא נכס וזכות של הבנק, לא של הציבור. טובת הבנק היא השיקול המרכזי. הבנק הקים ועדה בראשות שני שופטים מחוזיים. מותר להילדסהיים לפקפק ביושרתם ולהציגם כמושחתים, אבל למה להסתפק רק בהם? מה עם השופט חאלד כבוב מבית המשפט הכלכלי שאישר, הן את הרכב הוועדה והן את מסקנותיה.

לא אתייחס לכל הטענות שהילדסהיים מעלה. חלקן לגיטימיות, חלקן מוטות השקפת עולם וזה בסדר. אגע רק בטיעונו לגבי הלקח ממשפט הבנקאים. הוא מסיק שמזיכוי רמון הייתי מתנגד למשפט קצב, ומזיכוי רמי דותן הייתי מתנגד לחקירת הצוללות. זו כבר דמגוגיה נחותה וכשל הבנה. הדוגמא ממשפט הבנקאים נועדה להמחיש דינמיקה ולקח אפשריים ותו לא. לכן הצבתי אותו כטיעון הששי והאחרון בסדרה. מובן שהמוקד ההשוואתי הוא בראיות. ואכן, נקודת התורפה בטיעון שלי, וכמובן שציינתי אותה במפורש, היא שאינני יודע מה היקף החשדות, חומרתם וזהות החשודים. אם יתברר שהיה כאן סיוע מסיבי, מושחת ומונחה מלמעלה להעלמת מס ללקוחות ישראלים – אצדיק הליך פלילי. אם המוקד הוא בסיוע ללקוחות אמריקאים, ניתן להסתפק בקנס האמריקאי, בתביעה הנגזרת בתל אביב, ובהרחקת האחראים מהבנק.

ובכל זאת אשיב לדוגמאות שפורטו. הרשעות אתי אלון ורמי דותן היו מוצדקות לגמרי. חיים רמון הורשע בהליך שערורייתי בעיניי. הרשעת קצב באונס כפול מפוקפקת בעיני (כך חשב גם היועץ המשפטי לממשלה מזוז שגיבש הסדר טיעון על מעשה מגונה וקצב באיוולתו נסוג ממנו). ומשפט הבנקאים, כאמור, אכן היה מיותר כפי שהוכיחה התוצאה הסופית.