בשנת 2017, עמוק בתוך כהונתו הרביעית של בנימין נתניהו כראש הממשלה, המשטמה שהוא רוחש ומשדר כלפי כלי התקשורת שאינם מתיישרים לפי רצונותיו היא אחד הפרקים המרכזיים של מורשתו הפוליטית. מאז נבחר לראשונה לתפקיד ב-1996, בבחירות שלאחר רצח רבין, לא רווה נתניהו נחת מהתקשורת, ולא פעם התלונן על יחסה אליו ומתח עליה ביקורת – מצב שהוביל לימים את מקורבו שלדון אדלסון להקים את "ישראל היום", כלי תקשורת שנבנה כדי לשרת את נתניהו.

פוליטיקאים רבים כורתים בריתות עם כלי תקשורת ונהנים מסיקור אוהד ומאתרג, אבל מאז עידן העיתונות המפלגתית ועד הקמת החינמון של אדלסון לא פעל בישראל כלי תקשורת שהציג כזו רמה של סנכרון והתמסרות לצרכיו האישיים של מנהיג פוליטי. ההקמה של "ישראל היום" העניקה לנתניהו כלי נשק מסוג חדש, כזה שליריביו לא היה וכנראה גם לא יהיה.

יחסי הקרבה של נתניהו עם "ישראל היום", שמשתקפים גם מרישומי השיחות שקיים עם אדלסון ועם העורך הראשי עמוס רגב, איפשרו לראש הממשלה להפוך את החינמון לחלק אינטגרלי מהמנגנון הפוליטי שלו. הסינרגיה הזאת התרחשה יום-יום, גיליון-גיליון, אבל היא הגיעה לשיא ברגעי קיצון – בתקופת בחירות, בעת משבר פוליטי ובעיתות של הסלמה בטרור ותהפוכות בזירה המדינית.

עיון ברישומי השיחות של נתניהו עם העורך הראשי עמוס רגב והבעלים של "ישראל היום" שלדון אלסון, לצד הגליונות שפרסם "ישראל היום" בתקופת מבצע "צוק איתן", ממחיש כיצד שימש העיתון ככלי להכשרת דעת הקהל למהלכים מבצעיים – כאלה שקרו, וגם כאלה שנולדו ומתו על דפי הנייר שחולקו מדי יום למאות אלפים מאזרחי המדינה.

מלחמת אין ברירה ועוצמה כבירה

כחודש לפני תחילת המבצע, כשהוא עוד בכלל עוד לא נראה באופק, התפרסם ב"ידיעות אחרונות" ראיון ארוך עם יועצת התקשורת אורית גלילי-צוקר, שליוותה את נתניהו ואת רעייתו שרה במשך שלוש שנים. "לנתניהו יש יכולת שאין לשום פוליטיקאי ישראלי", היא סיפרה. "קודם הוא 'שותל', או בשפה בוטה יותר 'שוטף את המוח' לאזרחים ברעיונות ובהשקפות שלו, שתמיד מתומצתים במסרים קליטים ואטרקטיביים, ואחר-כך מופיע כמי שנענה לדרישת הקהל שיצר ומספק לה את הרצונות והצרכים שלה". נתניהו כמובן לא המציא את השיטה שתיארה יועצת התקשורת, אך רק לו יש בעל ברית כמו "ישראל היום".

"ללכת עד הסוף". שער "ישראל היום" למחרת היציאה למבצע "צוק איתן", 9.7.14 (לחצו להגדלה)

על-פי רישומי השיחות שמסר משרד ראש הממשלה, במהלך מבצע "צוק איתן" שוחח נתניהו עם עמוס רגב שש פעמים במהלך חמישים ימי המבצע, ועוד פעמיים מיד לאחר סיומו. עם אדלסון שוחח חמש פעמים בתקופה זו. תדירות השיחות אינה גבוהה ביחס לתקופות אחרות, אולם מועדיהן מעלים תהיות לגבי השימוש שעשה נתניהו בחינמון ככלי לעיצוב דעת הקהל הישראלית – בנוגע להכנסת כוחות צבאיים לרצועה, בנוגע ל"תמונת הניצחון", וכדי למצב עצמו כמנהיג נערץ השרוי בעיצומו של מהלך בעל השלכות היסטוריות.

הפעם הראשונה שבה נתניהו משוחח עם עמוס רגב במהלך מבצע "צוק איתן" מתרחשת שלושה ימים לאחר תחילתו, ב-11 ביולי בשעה 11:38, יום שישי (כמובן שמדובר רק בשיחות הידועות לנו, סביר להניח שלנתניהו היו אפיקי התקשרות נוספים עם "ישראל היום", שלא נרשמו ביומן הלשכה). בשלב זה, מבחינת ישראל, המבצע מסתכם בעיקר בתקיפות אוויריות וירי ארטילרי. כמו רוב כלי התקשורת בישראל, "ישראל היום" תומך במהלך הצבאי ומתווך אותו לציבור באמצעות מידע שמקורו בממשלה ובצה"ל. אלא שמעבר לתמיכה השגורה, ב"ישראל היום" מוסיפים עוד אלמנט לסיקור: דחיקה שיטתית להסלמה ודרישה להסבת נזק כבד ככל הניתן לעזתים.

העורך הראשי רגב, במאמר שפורסם למחרת היציאה למבצע (וארבעה ימים לאחר שיחה טלפונית עם נתניהו), קרא להחזיר את עזה לתקופת האבן. "לא, לא במובן של למחוק כל בית, להרוס כל תשתית ולשלוח את התושבים לנדודים בין ההריסות", הוא ממהר להבהיר, אלא במובן שבו כלי הנשק המתוחכם ביותר שיישאר בידיהם יהיה אבנים. "את זה", הוא כותב, "אפשר לעשות רק בדרך אחת: פעולה קרקעית נרחבת. בנחישות, בחשיקת שפתיים. בהכרה כי זו מלחמת אין ברירה".

"יש רגעים בחיי אומה שבהם נעשית היסטוריה. כזה יכול להיות הרגע הזה, אם נדע לנצלו" (עמוס רגב)

למעורבים מבטיח העורך הראשי תהילת עולם. "יש רגעים בחיי אומה שבהם נעשית היסטוריה", הוא כותב. "כזה יכול להיות הרגע הזה, אם נדע לנצלו. הפעם, השיטה צריכה להיות אחרת: לא דקירות סיכה והפצצות כירורגיות, אלא ריכוז כוח מאסיבי. לא גדודים וחטיבות, אלא כמה אוגדות, כתף אל כתף, שמתגלגלות כמו 'מכבש דרכים' – לאט, אבל בעוצמה כבירה. מי שמכיר היסטוריה צבאית, מכיר את השיטה. היא הופעלה בעבר. היא הצליחה. לא 'שדה הקרב המודרני' – אלא שדה הקרב של פעם. ריכוז של כוח עצום על כל מטר של חזית. להתגלגל לתוך הרצועה, להרוס כל מוקד התנגדות, לפוצץ כל מנהרה וכל מאגר נשק. להשלים את המשימה – ולצאת".

הגיליון הראשון לאחר שיחת סוף-השבוע של נתניהו ורגב רואה אור ב-13 ביולי. "מפציצים ונערכים", מודיעה הכותרת הראשית. מה מטרת ההיערכות? כניסה קרקעית לרצועה, נמסר לקוראים. הפרשן הצבאי, יואב לימור, מוסר שישראל מגבירה את עוצמת ההפגזות, אולי לקראת הפלישה הקרקעית. עורך הכפולה הפותחת מבהיר לקוראים כי קריאת הכיוון של רגב כבר מתבצעת: "כותשים את עזה", נכתב בה לצד ארבעה תצלומים של מבנים הרוסים ברצועה, אחד מהם מסגד. "ישראל הולמת בחמאס", מובהר שוב בצמוד.

"בכל ימי המערכה עד כה גילה ראש הממשלה תבונה מדינית, שיקול דעת, מיומנות ומנהיגות" (חיים שיין)

כותבי הטורים ממשיכים ללחוץ על הדוושה, ומוסיפים גם מידה של פולחן אישיות. "ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עומד לבדו, בבדידות מזהרת, בצומת קבלת החלטה משמעותית בעניין המשך המערכה בדרום", כותב חיים שיין. "בכל ימי המערכה עד כה גילה ראש הממשלה תבונה מדינית, שיקול דעת, מיומנות ומנהיגות", מחניף הפובליציסט, ומוסיף בקשה: "בטוחני שראש הממשלה, מכוח אחריותו, יעמוד עמידה איתנה על משמר האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל. בטוחני שיקבל את ההחלטות הנכונות בנחישות ובעוז רוח, כולל החלטה על כניסה קרקעית". דרור אידר, בטור נוסף, קורא "לשטח את כל עזה".

ואולם, חרף הדרישות להחרבת הרצועה, בתוך ימים אחדים מסתמנת הפסקת אש. בהתאם לשינוי הרוח הנושבת מנתניהו, ב"ישראל היום" אורזים את התוכניות הגרנדיוזיות ומתיישרים עם המסר החדש.

ב-14 ביולי, על רקע המגעים להפסקת האש, משוחח נתניהו עם רגב ב-23:27, סמוך למועד סגירת הגיליון. למחרת, במקום למתוח עליו ביקורת על שנמנע מלשטח את עזה ולהחזירה לתקופת האבן, ב"ישראל היום" מבליטים קביעה של אדם אנונימי המכונה "גורמים מדיניים": "חמאס מוחלש ספג מכה קשה – לא הצליח בשום 'נשק יום הדין' שניסה להפעיל נגדנו; המדינה עמדה במבחן, הנזק שנגרם קטן יחסית". המסר חוזר על עצמו בכפולה הפותחת: "בלי הישג לחמאס", קוראת כותרת רוחב שמשובצת בראשה. הכותרת הראשית של החינמון אינפורמטיבית: "בדרך להפסקת אש".

"ישראל היום", הכפולה הפותחת, 15.7.14

לצד הדיווח החדשותי נדפס גם טור פרשנות מאת דן מרגלית, באותה העת הפרשן הבכיר של "ישראל היום". מרגלית חוזר על המסר שהפיצו אותם "גורמים מדיניים", ומוסר לקוראיו כי "חמאס ספג מידי צה"ל מכה קשה, אולי אפילו במשהו אנושה". הוא מצהיר שפרשנותו מבוססת על מידע שנמסר לו בשעת ערב מוקדמת, שעות אחדות לפני רדת העיתון לדפוס. לדבריו, הפסקת האש תיכנס לתוקפה בשעה תשע בבוקר. חרף התחזית הזאת, למחרת נמשך ירי הרקטות מרצועת עזה, וגם גובה את חייו של קורבן ישראלי ראשון: אזרח שהגיע לאזור מחסום ארז כדי לחלק אוכל לחיילים. המבצע נמשך.

מרדכי גילת נכנס לראש של נתניהו

בסוף חודש יולי, מבצע "צוק איתן" כבר אינו מה שציפו שיהיה בתחילתו. ב-31 ביולי מופיע בראש שער "ישראל היום" מניין עדכני של חיילים מתים: 56. בימים הבאים ימשיך המניין הזה לעלות. יום לפני כן, בשעה 12:10, שוב משוחחים נתניהו ורגב. למחרת, ב"ישראל היום" משבצים בשער בהבלטה תמצית של טור מאת מרדכי גילת, שלימים יפוטר ויטען כי הסיבה לכך היא עיסוקו בפרשיות נתניהו. בטור הזה, בכל אופן, הוא מקטין את עצמו ומתגייס לשירות ראש הממשלה בכל מאודו: "המבוגר האחראי: בנעליים של נתניהו", מסכמת הכותרת.

"לא הייתי רוצה להיות בנעליו של בנימין נתניהו, שמתנהג כמבוגר האחראי במלחמת עזה", כותב גילת בטור, שגרסתו המלאה מתפרסמת למחרת. "לא הייתי רוצה להיות בנעלי מי שנהג בזהירות ובאחריות לפני ואחרי הכניסה הקרקעית לעזה; שאינו מתלהם בתגובותיו; שאינו נסחף, נגרר ונכנע לגורמים קיצוניים. שרואה משם מה שלא רואים מכאן ומניח בצד שיקולים פוליטיים".

תמצית טורו של מרדכי גילת על שער "ישראל היום", 31.7.14

בהמשך הטור גילת בכל זאת מנסה להיכנס לנעליו של נתניהו, ומתאר את המציאות מבעד לעיניו של המנהיג. נתניהו, הוא כותב, רואה לנגד עיניו חושך. הוא רואה שנאה. במקום ידיים מושטות לשלום, ראש הממשלה נתקל בידיים מגואלות בדם. "הוא רואה מפלצות אדם, רוצחים בדם קר, אנשים מעוותים", כותב גילת ודורש מיריביו הפוליטיים לחדול מחתרנותם ולאפשר לו להמשיך בניהול המערכה.

"יואילו החברים האלה לשבת בשקט, להקשיב לרמטכ"ל, להניח לראש הממשלה לקבל החלטות ללא שיקולים זרים וללא שיקולים פוליטיים" (מרדכי גילת)

"יואילו החברים האלה לשבת בשקט, להקשיב לרמטכ"ל, להניח לראש הממשלה לקבל החלטות ללא שיקולים זרים וללא שיקולים פוליטיים", כותב גילת על השרים. "יואילו לשפר את תפקוד המשרדים שלהם במקום להכניס את אפם למקום לא להם. עם כל הכבוד, מלחמה זה לא משחק ילדים".

השיחה המתועדת הבאה בין נתניהו לרגב מתקיימת שלושה שבועות לאחר מכן, ב-22 באוגוסט, בלילה שבין שישי לשבת. שעה לפני כן משוחח נתניהו גם עם אדלסון. כמה שעות קודם כן נהרג ילד בן 4 מפיצוץ פגז מרגמה בקיבוץ נחל-עוז. ביום ראשון, כמתבקש, מעפילה התקרית לכותרות הראשיות של כל העיתונים – למעט "ישראל היום". בחינמון אמנם מדפיסים תצלום של הילד המת בשער, אך בכותרת מובלטת דווקא הנקמה בעזתים: "גם מגדלי עזה על הכוונת", נכתב בה, בעקבות הפצצה של בניין רב-קומות ברצועה.

המבצע נגמר, ב"ישראל היום" מציינים ניצחון

26 באוגוסט היה יום קדחתני עבור הדרג המדיני בישראל – וגם בעזה. אחרי 50 ימים של לחימה, למעלה מאלפיים הרוגים פלסטינים וקרוב למאה הרוגים ישראלים, הצדדים שוקדים על פרטיה האחרונים של הפסקת האש. בזמן המגעים הללו מצא נתניהו זמן לשוחח עם רגב פעמיים: פעם אחת ב-10:03, ופעם נוספת ב-11:03. הפסקת האש נכנסת לתוקף בשעות הערב, אך זמן קצר לפני כן מתרחשת תקרית קטלנית נוספת בצד הישראלי: בקיבוץ נירים מתפוצץ פגז מרגמה פלסטיני, הורג שני חברי קיבוץ ופוצע קשה חבר קיבוץ נוסף.

למחרת מדווחים העיתונים על הפסקת האש. על רקע התקרית הקשה בנירים ומניין ההרוגים הכולל בישראל, בעיתונים שאינם "ישראל היום" קובעים הפרשנים שהמבצע הסתיים במעין תיקו. ב"ישראל היום" גורסים אחרת. "למרות הכל, ניצחון", קובעת כותרת טור הפרשנות הראשי של "ישראל היום", שמתפרסם בחתימת דן מרגלית. דרור אידר, בטור משלו, ממשיל את העזתים לאביר השחור מסרטם של מונטי פייתון, שמסרב להכיר בתבוסתו גם כשהוא מוטל על הארץ ללא גפיים. "הם שמחים על עצם הפסקת האש שהתחננו אליה נואשות", הוא כותב על העזתים.

שער "ישראל היום" יומיים לאחר הפסקת האש, 28.8.14 (לחצו להגדלה)

אולי בעקבות הדיווח הפזיז על הפסקת האש שלא התממשה באמצע יולי, הסיקור החדשותי פחות חד-משמעי מטורי הדעה. בכותרת הראשית של "ישראל היום" מוגדר המצב הנוכחי כ"הפסקת אש במבחן", ובכפולה הפותחת נמנים ההישגים – של ישראל, אבל גם של חמאס. את אייל זיסר, שחתום על אחד מטורי הפרשנות, זה לא משכנע. לטענתו, מנהיגי חמאס לא הצליחו להשיג "שום הישג של ממש". בשער נדפסת "תמונת ניצחון": פלסטינים מביטים על הריסותיו של רב-קומות עזתי.

נתניהו ורגב משוחחים פעמיים גם ב-27 באוגוסט – פעם אחת ב-10:15 בבוקר, ופעם נוספת קרוב יותר למועד סגירת הגיליון, ב-21:51. בגיליון של יום המחרת מחדדים ב"ישראל היום" את המסר שהלך לאיבוד אתמול בתוך טורי הפרשנות. כעת זוהי הכותרת הראשית, והישר מפיו של ראש הממשלה: "נתניהו: חמאס הוכה, אין לו שום הישג". לדבריו, "חמאס ספג את המכה הקשה ביותר מאז הקמתו - גם צבאית וגם מדינית".

דן מרגלית, בטור הפרשנות הראשי, מותח כדרכו ביקורת רכה על היבט פרוצדורלי שולי (הפסקת האש לא אושרה בקבינט), כמו גם על עצם העובדה שנתניהו, יעלון וגנץ נאלצו להצהיר פעמיים – ולא פעם אחת – כי ישראל ניצחה במערכה. ואולם, גם הוא, הביקורתי, מאמץ את המסר של ראש הממשלה ומציג אותו כמסקנה עצמאית: "חמאס הובס פעמיים", הוא טוען, "הוכה קשות בידי צה"ל באוויר, בים ומתחת ליבשה (לבד מהפצמ"רים), ואף לא אחת מתביעותיו המדיניות זכתה למימוש".

תקופת האבן, השיטוח, מכבש הדרכים וההזדמנות ההיסטורית נשכחו בצד הדרך, עד המבצע הבא.

"ראש הממשלה על הקו" הוא פרויקט מתגלגל של "העין השביעית" המבוסס על רישומי השיחות שקיים בנימין נתניהו עם עמוס רגב ושלדון אדלסון כפי שנמסרו לידי רביב דרוקר. הרשימות שמסר נתניהו זמינות להורדה ולעיון בגנזך, מדור חופש המידע של "העין השביעית" ועמותת "הצלחה"