סיקור דיוני ועדת וינוגרד העמיד את העיתונות במצב בעייתי: הדיונים נמשכו חודשים ולמרות זאת עקבה התקשורת ברציפות אחר מה שהתרחש מאחורי דלתיים סגורות. המדיניות התקשורתית שנקטה הוועדה, באמצעות דובריה, הקשתה על ליקוט המידע. בוועדה האמינו שניתן לדחות כל פרסום עד לחשיפת דו"ח הביניים, וכי ניתן יהיה "לדלג" מעל התקשורת ולהגיע אל הציבור ישירות. לפיכך, רוב ההודעות לעיתונות שיצאו מהוועדה היו לקוניות, ובהודעות הנרחבות הקפידו על ניסוח עמום, שגרר את העיתונאים לפרשנויות ואינספור ניחושים. זה היה האילוץ העיקרי שהניע את העיתונות לצוד הדלפות, וכתוצאה מכך למעוד ולטעות. ואולם, מרגע שהתברר שזה הנתון הבסיסי, הוא סיפק לאמצעי התקשורת תירוץ למלא דקות או עמודים שלמים בהצגה חוזרת ונשנית של השאלות שעולות מעבודת הוועדה וניחושים על תוצאותיה. הוועדה, מצדה, יצאה גם היא נשכרת: באופן זה היא הצליחה לשמור על מתח לקראת הפרסום. ככל שנמשכה פעילותה, החידה שצמחה תחת האיפול התקשורתי סייעה להעצמת חשיבותה. וכך קרה שהוועדה, שהחלה את עבודתה כעלה תאנה, הגיעה לקו האמצע כאוטוריטה שדבריה דברי אלוהים חיים.
נושאי הסיקור התפתחו ככל שעבר הזמן: תחילה עסקו העיתונאים בשאלה האם יהיו מכתבי אזהרה, אחר־כך - האם יוסקו מסקנות אישיות, ומכאן והלאה - מה תהיינה המסקנות. לכל אורך הדרך ניתן להצביע על אי דיוקים או על תוספות מיותרות, אך לא על טעויות גדולות ומביכות בדיווחי העיתונות.
לשאלה אם יישלחו מכתבי אזהרה לא ניתנה תשובה חד־משמעית בכלי התקשורת עד לפרסום דו"ח הביניים. תחילת הסיבוב התקשורתי הראשון בדיווחו של ניר חסון ב"הארץ" ב־2 בינואר: "ייתכן שדו"ח הביניים של הוועדה יכלול מכתבי אזהרה למי שעלול למצוא עצמו נפגע מהמסקנות". כמו רוב הכתבים סייג חסון את הידיעה, אך שבוע אחריו הכריז אמנון אברמוביץ', הפרשן הבכיר בערוץ 2, כי הוועדה תוציא מכתבי אזהרה לאולמרט, פרץ, חלוץ ואודי אדם. למחרת צוטט אברמוביץ' בכלי תקשורת אחרים. בגליון "העין השביעית" הקודם אמר אברמוביץ': "...בסיס הידיעה היה נכון. הוועדה בדקה את השאלה העקרונית, אם היא רשאית להוציא מכתבי אזהרה... אני מציע לחכות ולראות מה יהיו מסקנות החקירה". הוועדה אמנם בדקה את השאלה, אך בסופו של דבר לא שלחה את המכתבים ואף לא עסקה באחריותו של אדם לכשלים שאליהם התייחסה בדו"ח החלקי. בדיווח אחר, מה־20 באפריל, חזר אברמוביץ' על שמו של האלוף אדם כמי שיוסקו נגדו מסקנת קשות. מצד שני, שיער כי תא"ל גל הירש דווקא "ייצא טוב בהמשך". כוונתו ל"המשך" אינה ברורה, אך על הירש באמת לא הוטלה אחריות בדו"ח החלקי. לדברי אברמוביץ', "הכוונה היא לדו"ח הסופי. האלוף אדם 'יטופל קשה' וגל הירש עשוי 'לצאת' טוב".
כאמור, עד פרסום הדו"ח לא סיפקה הוועדה תשובה לשאלה אם תשלח מכתבי אזהרה, אך ניסתה לרמוז על כך בהודעה לעיתונות שהוציאה ב־13 במרץ. בהודעה נאמר כי הוועדה תעסוק ב"דיון בעקרונות כלליים ותפיסת הוועדה את תפקידה... ותפיסתה את כללי הצדק הטבעי". קשה היה להסיק מסקנות מהניסוח המעורפל, ומי שלא שאל מפורשות את הדוברים, נותר בערפל. וכך בפרשנות שפרסם ב"הארץ" למחרת ההודעה, כתב הפרשן המשפטי זאב סגל: "משתיקת הוועדה ניתן להניח שהיא תשלח הודעות אזהרה לשלושת בעלי התפקידים שלגביהם יפורסמו מסקנות אישיות". ב"ידיעות אחרונות" כתב יובל קרני: "חברי הוועדה... לא הוציאו עדיין מכתבי אזהרה לראש הממשלה ולשר הביטחון". קרני אומר בדיעבד: "מאחר שאיני מסקר את פעילות הוועדה, התייחסתי לנושא בעקבות פרסום קודם באמצעי התקשורת, שהינו חלק לגיטימי מעבודת העיתונאי. נכון שהיו דיווחים סותרים, אולם עד לרגע כתיבת המאמר המדובר, הוועדה אכן לא הוציאה מכתבי אזהרה לאיש. מה שהתברר כעובדה נכונה גם בהמשך".
ההודעה לעיתונות מה־13 במרץ עמדה ברקע השיא הבא שאליו הגיע העיסוק התקשורתי בוועדה. ראשיתו בדיווחו של אמנון אברמוביץ' בחדשות ערוץ 2 ב־8 במרץ, ולפיו הדו"ח יתפרסם בסוף החודש ולא יכיל מסקנות אישיות אלא מסקנות מערכתיות בלבד. אברמוביץ' סיפר כי דו"ח הביניים לא יעסוק בניהול המלחמה אלא בהתנהלות מהיציאה מלבנון ועד פרוץ המלחמה. הסקופ הזה צוטט בהרחבה. ב־12 במרץ סיפר הכתב המדיני של ערוץ 10, צ'יקו מנשה, כי הוועדה צפויה לפרסם הודעה שתזים "שלל הודעות בתקשורת" שמהן השתמע כי הדרג המדיני לא יינזק מן הדו"ח. ואכן, בצעד יוצא דופן, ובשונה מגישתה שלא לאפשר לתקשורת להשפיע על התנהלותה, פרסמה הוועדה הודעה זועפת ומפורטת: "בימים האחרונים פורסמו בתקשורת השערות, ניחושים... ו'מידע' עיתונאי לגבי הדו"ח... ומועד נתינתו. כל הפרסומים האלה לא היו על דעת הוועדה... כך פורסם מידע שאין לו יסוד". בהודעה נאמר כי הדו"ח יימסר באמצע אפריל ותואר במה יעסוק. כן הובהר כי יכיל מסקנות אישיות לגבי אחריותם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל.
כחודש מאוחר יותר, ב־20 באפריל, הופיע אברמוביץ' במה שנראה כניסיון, מרחיק לכת משהו, להסביר את דיווחו הקודם שהצית את המהומה: "כפי שחשפנו במהדורה המרכזית, ב־8 במרץ, לא יהיו המלצות או מסקנות אישיות במובן שהציבור מחכה. מה כוונתי? לא תופיע שם קביעה שאולמרט צריך לפנות את משרדו תוך תשעים יום, או למשל שעמיר פרץ צריך לפנות את משרד הביטחון ולא יוכל לחזור למשרד הביטחון עד שנת אלפיים שלושים, או אם מישהו מחכה לקביעה כמו שדן חלוץ יורד לדרגת אלוף. הוועדה תכתוב דו"ח קשה, אבל תגלגל אותו לציבור". האם התכוון גם ב־8 במרץ לדברים האלה? "מה שדיווחתי היה מדויק", אומר אברמוביץ' בדיעבד. "הוועדה הוציאה את הודעתה לאחר לחץ של העיתונות, הורים שכולים ועוד, אבל המשחק שלה היה סמנטי: מבחינה מהותית, מה שדיווחתי היה מדויק. בנוסף, דייקתי בכך שהדו"ח החלקי לא יהיה תקציר של הדו"ח הסופי, שיכיל ביקורת נוקבת על שלושת הבכירים, שלא יהיו מכתבי אזהרה ושהמסקנות תהיינה חריפות. יש לשים לב לכך שגם בפרק המסקנות של הדו"ח החלקי לא כתוב 'מסקנות אישיות', אלא 'מסקנות'".
יצוין כי כבר ב־1 בינואר פרסם אבירם זינו, כתב ynet, כי "ועדת וינוגרד תפתיע בעומקן ובהיקפן של מסקנות הביניים שיפורסמו... לא מן הנמנע שיפורסמו מסקנות אישיות, בין אם כאזהרות או בצורה של מסקנות... לגבי האחראים לכשלי המלחמה". זינו ציין כי מדובר בפרץ, אולמרט וחלוץ, ודייק גם בתיאור שאר הנושאים שבהם ידון הדו"ח. הדיווח של זינו, משום מה, לא עורר את חמת הוועדה, אולי משום שמדובר בכלי תקשורת פחות מרכזי מערוץ 2, ואולי כי כתבתו שירתה את הוועדה, שבינואר עדיין סבלה מגילויי חשדנות כלפיה.
על כל פנים, נסיונה של הוועדה לעצור את העיסוק העיתונאי נכשל. למחרת פרסום הודעתה, עסקה בה העיתונות בהרחבה. גילוי הטפח מתוך הוועדה הסתיר טפחיים וכלי התקשורת מלאו פרשנויות - על ההבדל בין מסקנות והמלצות ועל איזה סוג של אחריות ידובר. מכאן והלאה עסקו העיתונאים בתוכן המסקנות. בן כספית כתב ב"מעריב" כי "התחושה המבוססת גם על מגעים עם חברי הוועדה מאששת את ההנחה כי חברי הוועדה הולכים על הראש של ראש הממשלה ושר הביטחון - בכל הכוח... מצד שני הם לא משגרים מכתבי אזהרה, מה שיכול, אולי, לרמוז על מסקנות אישיות מרוככות". באותו גיליון כתב אורי יבלונקה את ההפך: "חבר הוועדה אמר כי 'לצערי, אנו עומדים להשתלב באווירת העליהום על הצמרת המדינית בטחונית... מקור המקורב לוועדה אמר כי הוועדה החליטה לפרסם את הדו"ח החלקי לאחר חג הפסח כדי שלא להעכיר את תחושת החג... נראה כי יש בכך כדי לרמוז על מסקנות אישיות נוקבות לגבי שלושת האישים". השימוש במלות הסתייגות מלמד כי למעשה, במקרים רבים, מה שכתבו העיתונאים היה תוצר של רסיסי מידע שאספו בצירוף פרשנות וניתוח האווירה הכללית. אחד הכתבים סיפר כי "עיתונאים שנדרשו, למשל, להביא את תוכן העדויות האזינו להתבטאויות פומביות של העדים והביאו את דבריהם כחלק מהעדויות. בנוסף, היו הדלפות מכוונות של מקורבים, שניסו להוציא את אדוניהם טוב מהוועדה, בהנחה שהעדויות לא יפורסמו. עיתונאים השתמשו בחומר רקע כעיקרי הדברים והִרבו בספקולציות".
ב"ידיעות אחרונות" ב־14 במרץ פירטה נחמה דואק מקצת המסקנות לגבי שלושת האישים, וברוב המקרים קלעה לרוח ולתוכן של הדו"ח הסופי, בעיקר בהתייחסותה לראש הממשלה ולרמטכ"ל. עם זאת, "בפרק המסקנות נגד עמיר פרץ ייכתב כנראה שלא בדק מהם יעדי המלחמה... תעלה תהייה האם בדק את כל החלופות ואת מוכנות צה"ל למלחמה, קודם שהציג את תוכניות מערכת הביטחון בפני הממשלה והמליץ לצאת למלחמה", כתבה. בפועל, בדו"ח הביניים כלל לא הוצג פרץ כמי שהמליץ על יציאה למלחמה, אלא כדמות הדומיננטית פחות במשולש הבכירים. בנוסף, הוועדה ציינה במפורש שאינה יכולה לקבוע כיצד ומתי נפלה ההחלטה לצאת למלחמה. ב־16 באפריל פרסמה דואק ביחד עם מיכל גולדברג כמסקנה מדברי בכיר המקורב לוועדה: "ככל הנראה, תפורסם בדו"ח גם דעת מיעוט", שבסופו של דבר כלל לא הופיעה ב־148 העמודים. "את כל התלונות על אי דיוקים שנפלו בדיווחים יש לזקוף לחובת הוועדה", אומרת דואק. "במקום לפתוח את דיוניה ולנהוג שקיפות, בחרה הוועדה לסגור את הדלתות ולא לענות על שאלות, בניגוד להתנהגות הראויה בעידן התקשורת הרב־ערוצית". עיתונאים רבים מצביעים על ההתנהלות התקשורתית של הוועדה כסיבה מכרעת לטעויות בדיווחים. "כשמתבססים זמן כה רב על הדלפות, טבעי שיש גם טעויות".
ב־19 באפריל דיווח רוני דניאל בערוץ 2: "יש לי יותר מיסוד להניח שמה שיתפרסם שם זו ביקורת חריפה מאוד על ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל". דניאל הכניס לראשונה לשיח את השורש כ.ש.ל, שאכן היה לאבן יסוד בדו"ח המקורי: "ייכללו שם ביטויים כמו כשלים וכשלונות. ימנו שם כשלים וכשלונות של כל השלושה וזה יהיה דו"ח חריף וקשה. גם הממשלה במליאתה תספוג חלק גדול מן הביקורת הזו". בפועל, אופן קבלת ההחלטה של הממשלה לצאת לפעולה צבאית הוגדרה ככשל חמור.
ב־26 באפריל דיווחה דואק ב"ידיעות אחרונות" כי "תימתח ביקורת חריפה על דרך התנהלותם של שר הביטחון לשעבר, מופז, והרמטכ"ל לשעבר יעלון. חברי הוועדה צפויים לומר כי מדיניות השניים היא שהביאה למצב שבו היה צה"ל ערב פרוץ המלחמה". ב־22 באפריל בישרה הכותרת הראשית של "הארץ" כי "וינוגרד יתקוף ההתנהלות לפני המלחמה", וכי "תהיה ביקורת חריפה על הממשלה וצה"ל בשנים שקדמו למלחמה". לעומתם דיווח ב־28 באפריל הפרשן הצבאי בערוץ 10, אלון בן־דוד: " אני מתקשה לראות איך הוועדה יוצרת זיקה, מתקשה לראות איך מטילים על ראשי ממשלה קודמים אחריות ולכן יצטרכו להסתפק באמירה כללית בעניין". בדיעבד התברר כי אף שהוועדה הצביעה על בעיות קשות במדיניות צה"ל והצמרת הבטחונית־מדינית בשנים שקדמו למלחמה, ותקפה את צה"ל כארגון, על איש מממלאי התפקידים בשנים האחרונות לא הוטלה אחריות ישירה לאף אחד מהכשלים שהתגלו. נחמה דואק אומרת: "אני גאה על כך שמתוך עשרות דיווחים, במהלך שבעה חודשים, על דיוני הוועדה, מצאה מערכת 'העין השביעית' רק שלוש דוגמאות לדיוק חלקי. על כך נאמר: מי שלא עושה - לא טועה".
התחרות העזה בין אמצעי התקשורת היא שהובילה, מטבע הדברים, לריבוי דיווחים על עבודת הוועדה, והשיא הגיע ביום שישי, 27 באפריל, עת הציג הכתב המדיני של ערוץ 10, צ'יקו מנשה, את מה שהגדיר כמסקנות מתוך הדו"ח. בפועל, רוב הנקודות שהציג לא היו המסקנות העיקריות, במיוחד לגבי אולמרט וחלוץ, ולמעשה ניסוחיו לא שיקפו בצורה מדויקת את חריפות המסקנות. עם זאת, הקביעות שפרסם הופיעו בדו"ח, ובמקצת המקרים היוו חלק מעיקר המסקנות. כך, למשל, לגבי פרץ: "שר הביטחון לא עשה דבר כדי לחפות על חוסר נסיונו, ולא שאף לקבל מידע".
למחרת חידד ערוץ 10 את הדברים במהדורה מיוחדת. שלא כתמיד, הגישו את מהדורת מוצאי שבת המגישים הבכירים והלוגו "בלעדי - דו"ח וינוגרד" הוביל להנחה שהדו"ח מצוי כבר בידי הערוץ. כל זאת למרות שהדו"ח לא היה בידיהם. בשידור צומצמו הפערים בין ניסוחי הדו"ח המקורי לדיווחים מהערב הקודם, אך עיקרם נשאר. רוב אמצעי התקשורת נגררו אחרי הדיווח הבלעדי והרבו לצטטו שוב ושוב, כך שלציבור היה מושג על מה שעומד להתפרסם. ניתן להניח כי איש מבין הצופים לא השווה בדיעבד את תמליל הוועדה לדיווח בערוץ 10. הרושם שהותיר הדיווח - מסקנות ואמירות נוקבות על התנהלות הנהגת המדינה - הוא ששקע בתודעת הציבור.
"מרגע שהיינו בטוחים במהימנות החומר, לא היה לנו ספק שיש לפרסמו", אומר מנשה. "פרסמנו תשע כותרות, כולן הופיעו בדו"ח. עם זאת, מהדיווח שלי נעדרו הטונים החריפים שבדו"ח ועל כך חיפיתי במהדורת השבת, כאשר ציינתי שהרטוריקה בדו"ח תהיה חריפה בהרבה ממה שפרסמתי. ההתלהמות שהיתה מצד אמצעי התקשורת לאחר הפרסום נובעת לדעתי מתסכול ומקושי לפרגן לערוץ צעיר", מסכם מנשה. למרות שקמה סערה בערוצי הברנז'ה לאחר פרסום הדו"ח, וערוץ 10 הותקף, הוויכוח על הניואנסים שבהם דייק או לא דייק ערוץ 10 קרוב לוודאי לא הגיע לציבור כלל, ולפיכך בקרב על הבלעדיות נראה שהערוץ יצא בכל זאת מנצח. העובדה שהציבור אינו יורד לפרטים ואינו נוטר טינה למי שטועה, היא שמאפשרת לעיתונות להביא עוד ועוד דיווחים, ניחושים ופרשנויות, מבלי להתרגש ממש אם בסופו של דבר מתגלים אי דיוקים.
גיליון 68, יוני 2007