כתבת תחקיר של נדב בורנשטיין ודב גיל-הר, ששודרה השבת (5.12.09) בחדשות ערוץ 10, חשפה נוהג פסול של צלמי עיתונות המצלמים ידוענים. בכתבה הוצגו תיעודים במצלמה נסתרת של צלמי פפרצי שהסכימו לקדם בצילומיהם מותג תה סיני תמורת תשלום. מטרת התחקיר היתה לבדוק אם מוצרי צריכה הנראים בתצלומי ידוענים במדורי הרכילות, לכאורה באופן מקרי, נשתלים שם בכוונה ותמורת תשלום. ההטעיה כפולה: הן של הקוראים, הסבורים כי הם נחשפים לצילומים לא מבוימים, והן של מעסיקי הצלם, המשלמים את משכורתו ואינם מודעים להכנסה הצדדית שהוא מפיק משימוש בכלי התקשורת כפלטפורמת פרסום פרטית.

מי שנפל עמוק במלכודת התחקיר הוא ברק פכטר, צלם הפפרצי של שבועון הבידור "רייטינג", השייך לקבוצת "מעריב". פכטר צולם כשהוא נענה להצעה המפוקפקת, ואף מתאר בפני התחקירנים שהתחזו לאנשי השיווק של התה כיצד שילב בעבר מוצרים בצילומיו תמורת תשלום. הצלם הציג דוגמאות מהעיתון ותימחר את העבודה.

ביום ראשון, לאחר שידור התחקיר, נערך לפכטר שימוע ב"רייטינג", שבסיומו הופסקה עבודתו לאלתר. פכטר סירב להגיב לטענות שהועלו בתחקיר ומסר ל"העין השביעית": "התגובה היחידה כרגע שאני מגיב היא שסיימתי את עבודתי ב'מעריב' אחרי 17 שנים וב'רייטינג' אחרי עשר שנים. 'מעריב' ו'רייטינג' שימשו לי בית חם, ונפרדנו כידידים".

כואב, מאכזב, מעציב ומתסכל

הפרשה תפסה את עורך "רייטינג", ירון טן-ברינק, בחופשה שנטל לרגל ההכנות לפסטיבל ראש-פינה לטלוויזיה, שאותו הוא עורך. "אני שמח על התחקיר הזה", הוא אומר בשיחה עם "העין השביעית", "כי הוא חשף משהו שלא האמנו שיכול לקרות, ושהפקת הלקחים ממנו תהיה מהירה וזריזה במיוחד". לדבריו, העמדה העקרונית של העיתון היא לדחות הצעות מצד מפרסמים להטעיה של הקוראים. "אנחנו מתנגדים התנגדות נחרצת לפרסום סמוי בעיתון, ולגלות שנפתחה לזה דלת אחורית שלא היינו מודעים לה זה מאוד כואב, מאכזב, מעציב ומתסכל. מערכת 'רייטיינג' מקבלת כמעט כל שבוע פניות לשילוב תוכן שיווקי בתוך צילומי הפפרצי, ודוחה אותן", הוא מספר.

אתה רואה את הפניות האלה מתממשות בעיתונים אחרים?

"לעתים מאוד רחוקות, אבל התשובה היא כן".

חשיפת מעלליו של צלם המגזין כואבת במיוחד לטן-ברינק משום שלדבריו, הוא כופר בעצם קיומה של תופעת הפפרצי בישראל, דהיינו צילומים אותנטיים ולא מתואמים של ידוענים מקומיים בחיי היומיום שלהם, וממילא מפקפק בנחיצותו של מדור רכילות-פפרצי. "מתוך 100% של תמונות פפרצי שמתפרסמות בארץ בכל העיתונים, בוא נגיד שאני אעשה הנחה גדולה לתחום אם אני אגיד ש-10% מהתמונות הם צילומי פפרצי אמיתיים. כל השאר מתואם עם יחצנים או שהסלב בעצמו פונה אל הצלם כדי לתאם צילום פפרצי שלו.

"הדבר הזה ידוע", ממשיך טן-ברינק, "הוא גם נחשף בעבר בכמה הזדמנויות, וזה בדיוק מה שהופך מדור כזה לבעייתי, ולכן 'רייטינג' בחר בערך לפני שנתיים לקחת את המדור לכיוון הקומי, הסאטירי-פארודי, שמתכתב עם תופעת הפפרצי, אבל לא מתיימר להציג אותה לקוראים כאקט עיתונאי שמעביר מידע אמיתי כלשהו". לדבריו, "אין לנו כתב רכילות שמלווה את הצילומים בסיפורי רכילות, והניסוח של האייטמים במדור הוא אנטי-רכילותי".

ירון טן-ברינק (צילום: נועם וינד; עיבוד תמונה: "העין השביעית")

ירון טן-ברינק (צילום: נועם וינד; עיבוד תמונה: "העין השביעית")

את מדור הרכילות-פפרצי של "רייטינג" עורך מורן שריר, ועיקרו של המדור – כיתובים פרודיים המוצמדים לתמונות הידוענים. "מתסכל להבין שבסופו של דבר, לא רק שאין פפרצי אמיתי בישראל, אלא שגם הניסיון לעשות מזה סוג של סאטירה שמתייחסת לעובדה הזאת קצת התפוצץ לנו בפנים", אומר טן-ברינק.

"מאז כניסתי לתפקיד אני שוקל את עתידו של המדור הזה. אני יודע שמצד אחד הוא מאוד פופולרי, אולי הכי פופולרי בעיתון. מצד שני, הערך העיתונאי שלו שואף לאפס, והתחקיר הזה של ערוץ 10 יצית אצלנו ביתר שאת את הדיון במערכת". לטענתו, "אם נגלה שאנחנו לא יכולים לעשות את המדור בצורה שהולמת את הקוד האתי שאנחנו דורשים מעצמנו, אז לא יהיה מדור כזה. ואני מעדיף שלא יהיה מדור כזה ושנאבד כמה אלפי קוראים בגלל שאין לנו מדור פפרצי, מאשר שיהיה לנו מדור פפרצי ונאבד כמה אלפי קוראים בגלל שמתגלות בו שחיתויות והפרות חמורות של האתיקה".

המדור הגדול בשבועון

אלא שבחברה תאבת ליחושים ושופוני, שאפילו עיתוני הכלכלה שלה מפרסמים מדורי רכילות יומיים, ההתנערות של טן-ברינק מהמדור היא בעיקר פילוסופית. בפועל, סאטירה או לא סאטירה, מדור הפפרצי הוא המדור הגדול בשבועון שלו, בן 9-8 עמודים, פי שניים מכתבת מגזין ממוצעת בעיתון. "'רייטינג' היה קיים בלי המדור ויוכל להתקיים בלעדיו במקרה הצורך גם בעתיד", הוא טוען, אולם מיד מבהיר כי "אני לא חושב שנגיע לזה, אני חושב שכן אפשר לייצר מדור פפרצי טוב גם בלי להזדקק לקומבינות עם סלבס ועם מפרסמים נכלוליים".

האם לא נכון שרוב הצילומים מתבצעים באמצעות בעלי אינטרסים? לפי טן-ברינק, אין דין חברה המשלמת עבור חשיפת מוצר בתצלום של ידוען כדין בעל עסק המזמין צלם לצלם ידוען תמורת אזכור של העסק במדור. "יש תחום אפור", הוא אומר, של תגמול מקורות. "כתבי פלילים נותנים קרדיט נרחב לעורכי-דין שעובדים איתם בצורה בלעדית ועוזרים להם להשיג אייטמים. במובן הזה, גם לצלם פפרצי יש מקורות, בתי-קפה, בתי-עסק, שידליפו לו על הימצאותו של סלב בטריטוריה שלהם בתמורה כמובן לאזכור המקום".

יש גם מקרים שידוען רוכש מוצר, לדוגמה מכונית, והמוכר נותן לו הנחה תמורת חשיפה של המוצר במדורי הרכילות. זאת אומרת שנוצר פה אירוע תקשורת מבוים.

"זה קורה הרבה, וטובי הצלמים משתפים עם זה פעולה, והתחקיר של ערוץ 10 הראה שלנו כעורכים לא מתאפשר יותר לדעת אם הצלם עובד מול מקור תמורת קרדיט, או שאולי המקור הזה בעצם משלם לו כסף. ולכן המסקנה הבלתי נמנעת שלי היא שגם הנוהל הזה חייב להיפסק, ואין כזה דבר יותר מקור תמורת קרדיט.

"התחום האפור הוא אפור כל עוד לא השחירו אותו", אומר טן-ברינק. "ברגע שהשחירו אותו הוא מצטרף לתחום הלא-אפור, התחום האסור, וזה ללא ספק יקשה על הצלמים שיהיו לנו וידרוש מהם עבודה יותר קשה. אבל ככה זה, עבודה עיתונאית זה דבר לא קל".

אתה בעצם הורג את המדור. הרי לא תקבל את המידע כשהמקורות יודעים שהם לא מקבלים אצלך קרדיט, ושבמקום אחר הם כן יקבלו קרדיט.

"מזלנו הוא שאין במדינת ישראל כוכבים אמיתיים, ואנחנו יודעים באיזה רחובות הם מטיילים ביומיום שלהם, ואנחנו יודעים למצוא אותם גם ללא סיוע של מקורות. אנחנו יודעים באיזה בתי-קפה הם יושבים, באיזה רחובות הם מסתובבים".

כמו עירית לינור, שהביעה בעבר חרטה על כך שכתבה את מדור הרכילות "ציפורה" בעיתון "חדשות", כך טן-ברינק מציג את עצמו כמי שהחדיר את הפפרצי לעיתונות הישראלית, אבל לא זוקף זאת לזכותו.

"הייתי מהראשונים שנתנו לתופעה הזו במה, עוד ב'עיתון תל-אביב'. בתור עורך התרבות, בין המדורים שנפלו בחלקי היה גם מדור הרכילות 'סתם'. בתקופה שיובל נתן ערך את המגזין, השקנו בוקסת פפרצי שבועית, ולמיטב ידיעתי היינו הראשונים בארץ שמיתגו את זה כנוכחות קבועה במדור תחת הכותרת 'פפרצי'. סליחה אם אני לוקח למישהו את הקרדיט, אבל אני לא חושב שזה משהו שצריך להתגאות בו".