האווירה הנינוחה בכנס אילת השלישי לעיתונות, שאליה התייחס הבוקר (30.11.09) יזהר באר ברשימה שפורסמה באתר זה, בהחלט ניכרה גם ביום השני במלון הרודס האילתי. לא ניתן היה להתעלם מההרגשה כי מבחינת המארגנים והמשתתפים כאחד, מטרתו העיקרית של הכנס היא להיות רקע נעים לחופשת החורף של חברי אגודות העיתונאים ונספחיהם.
יחד עם זאת, באר יכול להיות סמוך ובטוח כי המציאות הישראלית, מציאות הכיבוש והאפליה, מציאות שבה מבצע צבאי מתנהל בעזה בלי שעיתונאי העולם יורשו להגיע למקום ההתרחשות, עולה ומבצבצת בדיוני הכנס, אף שלא הוקדש לה באופן רשמי ולו רב-שיח אחד. הרבה מכך הודות לעובדה שבהכנת הכנס שותף ארגון אג'נדה, ובין העיתונאים המשתתפים בו, לפחות בכמה מהדיונים, נמצאים גם דוברים ערבים.
אפילו בדיון על עתיד הרדיו האזורי, שנסב בעיקרו על ההשלכות של מעבר אפשרי מטכנולוגיית שידור אנלוגית לטכנולוגיה דיגיטלית, ביצבצה מציאות החיים בישראל עת סוהיל כראם, מנכ"ל רדיו א-שמס, דיבר על רצונו להקים ערוץ רדיו בערבית שיגיע לא רק לכל הערבים החיים בישראל, אלא לכל מדינות המזרח התיכון.
"יש לי חלומות להיות רדיו מזרח-תיכוני", אמר כראם. "אני חושב שהגיע הזמן שרדיו שיוצא ממדינת ישראל בשפה הערבית יהיה רדיו אותנטי". מנהל רשת ב', מוטי אמיר, שישב לצד כראם, הזכיר לו את דבר קיומה של רשת ד' של קול-ישראל, אך כראם הגדיר אותה כ"רשת מטעם". "מטעם רשות השידור", אמר אמיר. "מטעם המדינה", גרס כראם, והביא לדוגמה שידור שהתקיים בא-שמס לפני כחודשיים, כאשר רואיין אזרח ערבי שבנו נהרג על-ידי משטרת ישראל.
"אני נותן לו לדבר כמו שאני אתן לאחרים לדבר. זה מה שלא עושה רשות השידור ולא עושה תחנה מטעם", טען כראם. אמיר מחה, הדגיש כי רשת ד' היא כבר מזמן לא "שידור מטעם" וציין כי רשות השידור, במסגרת מיזם "הרדיו החינוכי", פתחה באחרונה תחנה במכללה האסלאמית בבקעה אל-גרבייה.
סוהיל כראם, מנכ"ל רדיו א-שמס (צילום: "העין השביעית")
אמנם עד מהרה שב הדיון לעסוק בהשלכות הכלכליות והטכנולוגיות של שינוי שיטת השידור ("הרדיו הדיגיטלי עשוי להרוג את הרדיו האזורי", התריע דני נישליס, מנכ"ל רדיו חיפה; "הפרסומות לפלאפל באילת יישארו ברדיו של אילת", ניסה להרגיע מנשה סמירה את נציג התחנה האילתית באולם), אבל לרגע, לפחות, עלו לפני השטח גם עניינים עקרוניים יותר.
אגב, אל מול ביקורתו של באר על עצם קיומו המתוכנן של דיון בשאלה "האם העיתונות הישראלית שמאלנית" ניצבות ביקורות מן העבר השני של המפה הפוליטית. עיתונאי "מעריב" קלמן ליבסקינד ובן דרור ימיני פירסמו הבוקר בבלוגים שלהם באתר nrg מחאות על החד-צדדיות של משתתפי הפאנל.
"לדיון הזה, אם יורשה לי, מיותר בכלל להגיע אחרי שמארגני הכנס הזה עשו צחוק ממנו ומעצמם", כתב ליבסקינד. "כי דיון על השאלה האם התקשורת שמאלנית, בהשתתפות רזי ברקאי ודב אלפון ובלי שום עיתונאי שיאזן אותם, דומה לדיון בסוגיית גירוש העובדים הזרים בהשתתפות אלי ישי והרב עובדיה יוסף ובהנחיית אריאל אטיאס".
ימיני, מצדו, הגדיר את הרכב המשתתפים כ"עלבון לאינטליגנציה". "וכי באמת אין עיתונאי ימני אחד, בעל שיעור קומה, שמסוגל להופיע בפאנל?", שאל ימיני וענה: "יש שתי אופציות. אם אין אחד כזה, אז אין טעם בדיון. זו ההוכחה לכך שהתקשורת שמאלנית. ואם יש כזה, והמארגנים אינם מסוגלים להגיע אליו, אז מדובר בהטיה בהתגלמותה. גם זו הוכחה".
יוסי בר-מוחא, יו"ר הכנס, דחה בשיחה עם "העין השביעית" את הביקורת על תמהיל המשתתפים בפאנל. לדבריו, בדיון על הטייתה הפוליטית של התקשורת הישראלית "יהיה איזון". בר-מוחא הוסיף כי "אם לא יהיה איזון, אני אעלה לבמה ואתן את האיזון", וקינח בהבטחה כי "ברגע שאני רואה שאין איזון, אני מכה במי שצריך".
"בעיקרון, עיתונות עוסקת בחדשות רעות, סכסוך וצרות"
לזכות הדיונים שהתקיימו ביום השני לכנס יש לומר כי בהחלט ניכר בהם איזון בין הדוברים. דעות מנוגדות בתכלית על מבצע צה"ל בעזה ודו"ח גולדסטון שבא בעקבותיו, למשל, נשמעו בדיון על יחסה של העיתונות הזרה לישראל.
"אני לא חושב שלתקשורת הבינלאומית יש סיבה לגאווה באופן שבו היא מסקרת את ישראל", אמר דייוויד הורוויץ, עורך ה"ג'רוזלם פוסט". לדבריו, ישראל מיוצגת באופן שגוי, שטחי, ולעתים מתוך בורות. הורוויץ הביא את המבצע האחרון בעזה כדוגמה אופיינית. "מקריאת העיתונות הזרה וצפייה בערוצים הזרים עלתה תחושה שאם מאות ישראלים היו נהרגים במהלך המבצע, האשמה הישראלית היתה פוחתת, אבל לא קיבלת הסבר על כך שלישראל יש מערכת הגנה והתרעה, וכי חמאס הציב בכוונה את האוכלוסייה שלו בסכנה", אמר.
"התמונות לא תמיד מספרות את הסיפור כולו", הוסיף, "ושם נופלת האחריות על המקצוע שלנו – להרחיב, להסביר מדוע מה שאתם רואים אינו בהכרח עדות למה שבאמת קורה ומדוע. לתת מידע רקע, זו אחת המשימות של העיתונאות. ובמקרים כאלה, לדעתי, העיתונות הבינלאומית איכזבה את ישראל". הורוויץ ציין כי מניעת כניסתם של כתבים זרים לעזה הביאה לכך שהמלחמה סוקרה על-ידי עיתונאים עזתים, שלא היו חופשיים לסקר את מעשי חמאס בביקורתיות מחשש לחייהם, לעומת ההתנהלות החופשית של עיתונאים בתחומי ישראל. "ההבדל הזה לא הודגש", אמר.
איתן ברונר, שליח ה"ניו-יורק טיימס" לישראל (צילום: "העין השביעית")
בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ ב"ישראל היום", ציין כי אף שגם בשדרות סבלה האוכלוסייה האזרחית, העיתונות הזרה גילתה הבנה יתרה לעזתים, התוקפים את שדרות, ולא ניסתה לספר את סיפורם של הקורבנות בישראל. מנגד תיאר מנחה הדיון, ערד ניר, את הרדיפה המוגזמת של העיתונות הישראלית אחר הסיפור האנושי בצד הישראלי. "אנחנו בחדשות ערוץ 2", אמר, "איזו התרגשות היתה כשילד בן שלושה חודשים בגדרה נשרט. כמה צוותים רצו כדי להביא פוטאז' של תינוק בן שלושה חודשים שנשרט כתוצאה מקסאם, סוף-סוף יש לנו ילד אחד שנפצע!".
איתן ברונר, שליח ה"ניו-יורק טיימס" לישראל, טען כי באופן כללי אין להאשים את העיתונות הזרה ביחס רע במיוחד כלפי ישראל. "בעיקרון, עיתונות עוסקת בחדשות רעות, סכסוך וצרות", הסביר, והוסיף כי אין בעולם מדינה שתושביה יתמלאו סיפוק לנוכח אופן סיקורה בעיתונות הזרה, אפילו תושבי ארה"ב. "ההבדל הוא", הוסיף ברונר, "שלנו בארה"ב לא אכפת מה אתם כותבים עלינו, אבל לכם אכפת מה אנחנו כותבים עליכם".
באשר לעזה טען ברונר כי מאז תום המבצע הוא עצמו נכנס לרצועה באופן חופשי, ואינו חושש לדווח על מעשי זוועה של חמאס. "עד כמה שמשטר חמאס הוא נורא ואיום, זה לא מקום רע לעיתונאים", ציין ברונר, "והטענה של דוברים ישראלים כאילו כל מי שנכנס לשם הופך לכלבלב או למגן של הממשל היא פשוט שקרית. אני רואה את מחמוד א-זהאר כמעט בכל פעם שאני נכנס לעזה. הוא מעולם לא התלונן על סיפור שכתבתי. אולי הוא לא קורא אותם, אינני יודע, אבל העובדה היא שאני יכול לעבוד כעיתונאי בעזה כמו בגדה".
"לטייקונים לא נתנו רחמים!! חיסלו אותם!!! בגרזן!!!"
האיזון בדיון שעסק בטיב העיתונות הכלכלית נוצר דווקא בשל הביקורת שנשמעה מן הקהל, ופחות בשל ההרכב האנושי של משתתפיו, שרובם הכחישו על ימין ועל שמאל את כל הרעות החולות שבהן נוטים להאשים את העיתונות הכלכלית.
רני רהב, אחד המשתתפים בדיון ומי שמשרד יחסי-הציבור שלו מייצג כמה מאנשי העסקים המוכרים בישראל, התפרץ לאורך כל הדיון, מדי כמה דקות, ברצף של נזיפות וצעקות רמות בכל פעם שמישהו העז למתוח ביקורת על תפקודה של העיתונות הכלכלית בכלל, ועל מושאי סיקורה בפרט.
"עם כל הכבוד שכולם מנפנפים טייקונים שמטייקונים", אמר במענה לתלונת אחת הנוכחות בקהל כי העיתונות הכלכלית מתמקדת באלפיון העליון, "תבדקי את העיתונות הכלכלית בשנה האחרונה – היא כמעט הרגה כל טייקון, כל טייקון, ללא רחמים, ללא רחמים! לכל אדם בישראל היו נותנים רחמים, לטייקונים לא נתנו רחמים!! חיסלו אותם!!! בגרזן!!! הטייקונים האלה שילמו מחיר כבד, אתם אלה שהעליתם ואתם אלה שכמעט רצחתם".
רותם דנון, עורך המוסף "פירמה" של "גלובס", טען כי רוב העיתונות הכלכלית "לא שיתפה פעולה עם הטייקונים" בשנה האחרונה וקראה שלא לגייס את חסכונות הציבור לטובת כיסוי חובותיהם של אילי ההון הישראלים. דנון לא ציין כי הקריאה יצאה בראש ובראשונה דווקא מהעיתון מהמתחרה "דה-מרקר".
היחצן רני רהב ועורך "פירמה" רותם דנון
העורך הבכיר לכלכלה וחברה של "הארץ", נחמיה שטרסלר, והיחצן רני רהב
היחצן רני רהב וכתב חדשות ערוץ 2 מנחם הורוביץ (צילומים: "העין השביעית")
מנחם הורוביץ, כתב חדשות ערוץ 2, טען כי 70% מהעיתונות הכלכלית פונים דווקא לאנשים המרוויחים את השכר הממוצע במשק, ואילו נחמיה שטרסלר, עורך בכיר לכלכלה וחברה בעיתון "הארץ", טען כי אנשי יחסי-הציבור אינם שולטים בעיתונות הכלכלית, והגדיר את הטענה הזו כ"אגדה" ו"קשקוש מוחלט".
גם רהב הביע עמדה דומה. "אני עוד לא נתקלתי בהודעה שלנו שנכנסה אֶז איז לעיתון בלי בירור, בלי בדיקה, בלי הערה, בלי ביקורת, בלי פרשנות", אמר בתשובה לשאלה של מנחת הדיון אורלי וילנאי. בהמשך אמר רהב על המתנות שהוא מעניק לעיתונאים כי "מעולם לא נתנו משהו שהוא מעבר לחמישה שקלים או עשרה שקלים. יש הרבה עיתונאים בישראל שאני יכול ללמד אותם מה זו אתיקה. אנחנו נותנים דוגמה גם באתיקה כל יום, שעה-שעה, ואני חייב לומר לך ש-99% מהאנשים שעוסקים במקצוע שלך, עיתונאים, הם אתיים ברמה שחבל על הזמן".
כשאבי חפץ, מנכ"ל מכון היצוא, ביקש לטעון מעל במת הפאנל כי העיתונות הכלכלית חוטאת לתפקידה משום שאינה עורכת די תחקירים, וזאת משום ש"המו"לים לא רוצים להשקיע כספים בתחקירים", התפרץ רהב שוב ואמר: "אם אני המו"לים, אני תובע אותך, כי תדע לך שבכל העיתונים, בעיקר הכלכליים, יש תחקירים יום-יום ושעה-שעה". יש להניח שרהב התכוון בדבריו למו"לים של "דה-מרקר" ו"כלכליסט", ולא למו"ל של עיתון "גלובס", שכן עורך "גלובס", חגי גולן, הסביר בעבר כי הוא אינו מעסיק תחקירנים משום ש"משרת התחקירן בעיתון היא משרה לא משתלמת".
מבין משתתפי הדיון, נטל על עצמו נציג האקדמיה, נועם יורן, את תפקיד המבקר. לאחר שרון גרנות, עיתונאי הרכילות של "כלכליסט", הסביר מעט את הרציונל שמאחורי עבודתו העיתונאית ("החיים של שרי אריסון מעניינים אותנו כמו שמעניין אותנו באיזו מניה היא השקיעה"), העלה יורן את השאלה, "למה בעצם מעניין אותנו איך העשירים חיים?". רהב ניסה להשיב. לדבריו, מדינת ישראל אחראית להיווצרותם של עשירים רבים: "כל שבוע נכנסים לפנתיאון הזה שנקרא 'עשירים' כמאה עד מאתיים אנשים מההייטק". יורן אמר בתגובה כי "יש פנתיאון לאלים, לאנשי רוח. פנתיאון לעשירים זה סגידה לכסף, וזה חלק אימננטי מההצלחה של העיתונות הכלכלית". רהב הציע לו לעבור לחיות באיי מרשל, המדינה שהוא קונסול הכבוד שלה בישראל.