"אם יש פה מישהו שחושב שהעצמאות העיתונאית והיכולת לעשות עבודה מקצועית, עיתונאית, משוחררת מלחצים, היא בגלל משהו שיש ב'מרקר' אז הוא טועה", כך אמר היום מו"ל "הארץ" עמוס שוקן לעובדי "דה מרקר". "[העצמאות העיתונאית] היא בגלל משהו שיש בעמדה של הנהלת העיתון הזה על איך העיתון הזה צריך להתנהל, וזה היה בו עשרות שנים לפני שאת נולדת", הוסיף בפנייה לאחת העובדות בעיתון. "אז אני מבקש קצת צניעות. המחויבות של 'הארץ' לערכים עיתונאיים מקצועיים היא אלמנט מרכזי בקיום של החברה הזו".

את דבריו נשא שוקן בפני אסיפת חירום של עובדי "דה מרקר", שנערכה על רקע הודעתו של שוקן היום על פרישת סמי פרץ מתפקיד העורך, הכפפת העיתון הכלכלי לעורך "הארץ" ולעורכו אלוף בן ומינויו של אבי בר-אלי לעורך "דה מרקר". בעקבות הודעה זו התכנסו העובדים מחוץ לחדר הישיבות בעיתון, שם שוחח המו"ל עם נציגי ועד עיתונאי "הארץ".

בשני סרטונים שהעלתה לעמוד הפייסבוק שלה עדי עמנואל, מאיירת וגרפיקאית ב"דה מרקר", נראים עובדי העיתון מתפרצים לחדר הישיבות בקריאות "שוקן שוקן, תעצור! התוכנית לא תעבור!". הקריאות הללו הובילו את שוקן לעזוב את הישיבה ולגשת אליהם כדי לשאת דברים. "התוכנית לא רק שהיא לא תעבור היא עברה כבר", אמר המו"ל לעובדיו, "זה המצב, ואני חושב שזה בסך הכל מצב לא רע למרקר".

שוקן הסביר לעובדים, שהביעו כעס על תוכנית ההתייעלות המסתמנת, כי הנהלת העיתון החליטה על המהלך על מנת "לייצר אפשרות לאסטרטגיה מערכתית אחת", כפי שהיה ב"הארץ" במשך כל שנותיו, עד להופעת "דה מרקר". כלומר, מציאות בה העורך הראשי של העיתון הוא העורך הראשי של כל חלקיו. בהמשך דבריו הסביר שוקן כי "המצב הנורמלי שקיים בכל העיתונים בעולם" הוא המצב שהיה בעבר ב"הארץ" ושיהיה מעתה ואילך. המצב הלא נורמלי, הוסיף שוקן, שבו "דה מרקר" הופרד מ"הארץ", נוצר בעשור שעבר "בגלל יריבויות אישיות ונגיד, אישיויות שונות של גיא רולניק ושל חנוך מרמרי", כהגדרת שוקן. "גיא רצה עצמאות, חנוך לא הסכים. אני בגלל האישיות המיוחדת של גיא חשבתי שלא צריך לתת לדבר הזה למנוע את האפשרות שגיא יהיה עורך המרקר והשלמתי עם זה, אולי בטעות אולי לא בטעות".

עובדי "דה מרקר" מחו וטענו כי המציאות ה"לא נורמלית" שתיאר שוקן היא שהביאה את "דה מרקר" להצלחה. שוקן השיב כי יש להתחשב בשינויים שחלו בעולם הפרסום. לדבריו, בשנת 2006 היו ל"הארץ" הכנסות של 140 מיליון שקל מפרסום ואילו בשנה שעברה הכניס העיתון רק 70 מיליון שקל מפרסום.

בתשובה לשאלה האם "דה מרקר" יצמצם את גודלו בעקבות תוכנית ההתייעלות השיב שוקן: "זה יכול להיות. נדמה לי שכרגע הסיכום בין רמי לסמי היה של 30 עמודי תוכן בעיתון היומי, יכול להיות שכן נחליט להקטין, אני לא יודע עוד. אנחנו סופרים כל הזמן את עמודי התוכן בעיתונים האחרים. אני לא רוצה לדבר פה, הכל ייצא אחר כך לתקשורת אז אני חושב שאני חייב להגביל את עצמי".

אבי בר-אלי, דיון בבית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות בתלונת מונופול הגז נגד "דה-מרקר", 25.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

אבי בר-אלי, עורך "דה מרקר" הנכנס (צילום: אורן פרסיקו)

 

כשנשאל על פיטורים השיב מו"ל "הארץ" כי אכן יהיו פיטורים אולם "עוד אין לנו על זה הערכה ברורה". לדבריו, "זה לא מספרים, הייתי אומר, עצומים". שוקן העריך כי היקף הפיטורים יהיה דומה להיקף של פיטורי שנת 2012. "אז בערך היה 40%", אמר לו אחד העובדים. שוקן הגיב בתדהמה. "40%?", שאל, "40%? מה?". גם כשהסכימו שאולי ההיקף עמד על 30% מעובדי העיתון שלל זאת שוקן מכל וכל: "מה פתאום? איזה 30% מהעובדים?". כשאחד מעיתונאי "דה מרקר" אמר: "בשוק ההון היינו 16 איש ירדנו לשישה", השיב שוקן "יכול להיות", והוסיף: "אם היינו 16 איש בשוק ההון אז באמת התנהלנו בעייתית, התנהלנו בעייתית".

לקראת סיום הסרטון טוען אחד העובדים כי "דה מרקר" אולי לא ייסגר אבל כל מה שיישאר ממנו זה הלוגו. "כי אבי בר-אלי הוא שפן", השיב שוקן בלשון סגי-נהור, "הוא יעשה תוכן שיווקי, הוא יימנע תחקירים, הוא ינהל מערכת רפיונית. בגלל זה? מה, באמת, תהיה רציני. אני חושב שזה מינוי שמשדר כמה דברים חשובים, באמת, שאנחנו רוצים עיתונות מקצועית, אגרסיבית, נלחמת".

פרץ: גאווה וסיבה לדאגה

בתוך כך, פירסם היום "דה מרקר" את המכתב של העורך היוצא, סמי פרץ, לעובדים: "יש תחושות רבות שמלוות אותי בחודשים האחרונים, אבל התחושה הכי חזקה היא גאווה. גאווה גדולה על המהפך האדיר בסיקור הכלכלי בישראל שאותו הוביל המרקר. מהפך שמתבטא בידע ומעורבות גדולה מאי פעם של הציבור בתוכן כלכלי ובריבוי תכנים כלכליים בכל גופי המדיה. גאווה גדולה על כך שבתהליך הזה המרקר יצר לעצמו מעמד ייחודי כעיתון הכלכלי המשפיע בישראל.

סמי פרץ, 29.12.13 (צילום: "העין השביעית")

עורך "דה-מרקר" היוצא סמי פרץ (צילום: "העין השביעית")

"גאווה על כך שהמרקר סיקר, ניתח, השפיע והוביל בשנים האחרונות שורה ארוכה של מאבקים לטובת האינטרס הציבורי ממחירי הסלולר, הפחתת הריכוזיות, הפרדת קופות גמל וקרנות נאמנות מהבנקים וצמצום ניגודי האינטרסים בשוק ההון, הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, מאבק לשיפור מצבם של המשקיעים מקרב הציבור בהסדרי חוב, הגדלת חלקה של המדינה בהכנסות ממשאבי טבע, הרחבת השיתוף של חרדים וערבים בשוק העבודה, הפניית זרקור לאפליה בתקצוב במערכת החינוך, חיזוק הרפואה הציבורית, הורדת יוקר המחיה, קשרי הון ושלטון, ועוד שורה ארוכה של נושאים שהמרקר מילא בהם תפקיד חשוב מאוד בהשפעה על סדר היום הכלכלי חברתי בישראל".

פרץ מונה עוד סיבות לגאווה בעיתון שהוביל בשנים האחרונות, ומסיים בכך שישנה גם "סיבה לדאגה. העיתונות השתנתה מאוד בעשור האחרון. מצד אחד, יש לנו יותר קוראים מאי פעם. מצד שני, המודל העסקי מאוים מאי פעם. העיתונות נהנתה בעבר מבלעדיות בייצור תוכן ובהפצתו וממקורות רווח גדולים של פרסום ולוחות מודעות. היא איבדה את הלוחות ואת הבלעדיות בהפצת התוכן - ונותרה רק עם בלעדיות על ייצור התוכן העיתונאי – העבודה העיתונאית הבסיסית.

"אנחנו קצת כמו מגדלי מלפפונים: מזיעים, נוטלים סיכונים, האחריות עליהם כבדה, אבל כשהמלפפונים נשלחים לשוק, יש שורה של מתווכים, משווקים ומפיצים שמרוויחים הרבה יותר מהמגדלים. כך גם אצלנו. גוגל, פייסבוק, אאוטבריין, טאבולה וכו' משווקים ומפיצים את התכנים של גופי המדיה, וזה טוב לנו כעיתונאים שרוצים להגיע לכמה שיותר קוראים, אבל לא בהכרח מאפשר למערכות עיתונות מקצועיות ואיכותיות לקיים מודל עסקי יציב לאורך זמן. לא די בכך שיש לנו את המלפפונים הכי טובים בשוק ושהם מגיעים לכל מקום ומהר. אנחנו צריכים מספיק אנשים שיהיו מוכנים לשלם עבורם וזה האתגר הגדול של העיתונות כיום".