במוצאי השבת האחרונה, בשולי הסאגה ההולכת ומתרחבת של "ידיעות אחרונות" נגד כתב חדשות 10 רביב דרוקר ולהפך, טען דרוקר בבלוג האישי שלו כי אחד המצוטטים האנונימיים שהופיעו בכתבה שפורסמה על אודותיו במוסף "7 לילות" האחרון הוא לא אחר מאשר עורך "ידיעות אחרונות", שילה דה-בר, שדרוקר עבד תחתיו כששימש סמנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10.

אותו מרואיין אנונימי, המכונה בכתבה "בכיר בערוץ 10", מספר בלעג על רעיון שהציע לו דרוקר בעבר, ושבכתבה נטען כי הוא מעיד על יהירות. אם הזיהוי של דרוקר מדויק, הרי שלפנינו לא רק הצגה מטעה של האדם המצוטט, שהרי דה-בר כבר אינו עובד בערוץ 10, אלא גם דוגמה יוצאת דופן לשיתוף פעולה מוזר בין עורך עיתון לכתב. שיתוף פעולה המעיד כי יש מקום לבדוק את הכתבה בעין ביקורתית.

התקפות אנונימיות

לא בכל יום מתפרסם במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" פרופיל לא מחמיא על עיתונאי. למעשה, לא בכל שנה. כתבת הפרופיל שהכין רז שכניק על הכתב רביב דרוקר הפכה לאירוע תקשורתי בולט עוד יותר בזכות המהומה שעוררה עוד לפני פרסומה, כשדרוקר איים להגיש תביעת דיבה אם תראה אור.

הכתבה ראתה אור כמתוכנן, תחת הכותרת הבוטה "חפיף דרוקר", ועסקה רובה ככולה בביקורת על מקצועיותו, מידת האתיקה שלו ואישיותו. לאורך הכתבה פורטו טענות ואבחנות שליליות רבות על האיש ועבודתו, כולן, פרט לאחת, ממקורות עלומי שם. למען האיזון הובאו תגובותיו של דרוקר לטענות השונות, הן בגוף הכתבה והן בסיומה, כמו גם מעט עדויות חיוביות מעמיתים שהזדהו בשמם.

הכתבה מביאה כמה סיפורים בעלי עניין משתנה מאחורי הקלעים של עשיית החדשות, אך מקריאתה קשה היה להתרשם שיש מידה יוצאת מגדר הרגיל של בעייתיות בהתנהלותו המקצועית של דרוקר. פרט להאשמה הראשונה בכתבה, שלפיה דרוקר הזדהה כעורך-דין כשהשאיר הודעה במשיבון של אשת שופט ששמו לא הוזכר (האשמה שדרוקר מכחיש והכחיש מכל וכל), רוב הפרשיות שהוזכרו לא היו מחדלים חמורים במיוחד: הפסד במשפט דיבה בעקבות כתבה ששודרה בגלי-צה"ל בשנת 1999; טענה לדיווח ממקום אחד בעודו נמצא במקום אחר (דקה 55 בסרטון הווידיאו שבקישור, ויש גם תמלול); הערכות פרשניות שגויות והתנהגות כביכול יהירה. נראה כי אפשר היה למצוא מקרים דומים ואף חמורים יותר בעברו המקצועי של כל כתב בכיר אחר.

בתגובה לכתבה יזם דרוקר מהלך תקשורתי שנועד לקעקע את אמינותה: החל באיום בתביעת דיבה עוד טרם פרסומה (דרוקר טרם הגיש תביעה כזו) וכלה בשטיחת טענותיו בבלוג האישי שלו. באחד הפוסטים טען דרוקר כי הכתבה רצופת שקרים וכי תגובה אחת ששלח לעיתון לא פורסמה (אף כי יש לציין כי ניתן מקום נרחב לתגובותיו בכתבה). הוא מנה, בפירוט רב, 15 שקרים, אי-דיוקים וטעויות שפורסמו, לטענתו, בכתבה. גם רזי ברקאי, המוזכר באחת הפרשיות בכתבה, ניצל את במת הבלוג של דרוקר כדי להכחיש את הנאמר לגביו ולתקוף את הכתב שהכין את הפרופיל, על כך שלא ציטט אותו כראוי. טענתו המרכזית של דרוקר בתגובה לכתבה היתה כי המניע לכתיבתה נקמני ואישי, בעקבות ביקורת שמתח בהזדמנויות שונות על "ידיעות אחרונות", עורכו שילה דה-בר והעיתונאי נחום ברנע.

דומייה בבית "ידיעות אחרונות"

נכון להיום, ב"ידיעות אחרונות" לא מגיבים על טענותיו של דרוקר. שורה ארוכה של עורכים בכירים וכתבים בעיתון סירבו באופן מוחלט לשוחח על הנושא, ורובם הגדול גם לא הסכים לדבר שלא לציטוט או לייחוס. זו, אגב, האסטרטגיה הקבועה של העיתון. טענה שבכל זאת יצאה מבית "ידיעות אחרונות", היתה כי הכתבה אינה יוצאת דופן וכי במוסף "7 לילות" מתפרסמות דרך קבע כתבות פרופיל שליליות ומלעיגות, גם על עיתונאים.

הממצא הבולט העולה מבדיקה של טענה זו הוא כי הכתבה על דרוקר יוצאת דופן ברצף הכתבות המופיעות בדרך כלל במוסף "7 לילות". אמנם מאז נכנס עדי גולד לתפקיד עורך המוסף, באפריל 2005, הפך הטון בו להיות נשכני יותר מאשר בעבר, אך במוקד הכתבות עומדים כמעט תמיד אנשי בידור, ולא עיתונאים. גם כשמסקרים עיתונאים במוסף, הנטייה היא לאו דווקא להבליט את מחדליהם המקצועיים, אף כי, כאמור, טעויות עושים כולם. בדיקה בגליונות המוסף מהשנה האחרונה מגלה כי אכן מדי פעם מופיעה כתבה על עיתונאי בולט, בעיקר מהמהדורות הטלוויזיוניות, ולעתים אף משולבת בכתבה מידה מסוימת של ביקורת, אך בפועל מדובר כמעט תמיד בראיונות שמתפרסמים סמוך לאירוע בולט בכיכובו של העיתונאי, כשזכות הדיבור שמורה בעיקר למושא הכתבה, ולא למקטרגיו.

בשנה האחרונה, מאז תחילת יולי 2007, הופיעו ב"7 לילות" ארבע כתבות גדולות על עיתונאים בולטים: גדי סוקניק (20.7.07; רז שכניק), רפי גינת (12.10.07; רז שכניק ורביב גולן), צבי יחזקאלי (16.10.07; רז שכניק) וינון מגל (22.2.08; רז שכניק). אף אחת מהן אינה דומה לפרופיל שנעשה על דרוקר. הנושא הרגיש ביותר שלגביו נשאל סוקניק נגע לשמועות על כך שהשיער שעל ראשו אינו טבעי. את גינת (שרואיין מעט אחרי פרישתו מתפקיד עורך "ידיעות אחרונות") אמנם עימתו עם טענות על אופיה הקטנוני של תוכניתו "כלבוטק", אך הכתבה שימשה בעיקר במה להתנגחות של גינת ביריביו. צבי יחזקאלי דווקא התבקש להשיב על ציטוטים אנונימיים שעסקו בטיב עבודתו העיתונאית (ורכילויות על קשרים רומנטיים), אך שטח נרחב הוקדש לגרסתו שלו, ואילו הראיון עם ינון מגל שימש בעיקר לצורך הצגתו לציבור.

כדי למצוא כתבות בעלות מרכיב ביקורתי בולט יותר, יש להרחיק ולחפש עמוק יותר בנבכי ארכיון המוסף, ולדוג כתבות כמו זו על אופירה אסייג (29.9.06; נעמה לנסקי), שלום קיטל (24.11.06; רז שכניק ונעמה לנסקי), יונית לוי (10.2.06; רז שכניק ונעמה לנסקי), אהוד יערי (28.7.06; נעמה לנסקי ורז שכניק) או גבי גזית (1.9.06; נעמה לנסקי ורז שכניק). אך גם במקרים אלה, כיוון שכמה מהפרסומים היו בבסיסם ראיונות ולא כתבות פרופיל עצמאיות, ניתן מקום נרחב למרואיין להשיב לביקורת. למעשה בכמה מקרים הראיונות מוסגרו על-ידי המוסף בתארים כגון "העיתונאי עונה לביקורות" או "יורה לכל הכיוונים במתחריו", וכדומה.

למה דווקא עכשיו?

הפרופיל המאוד לא מחמיא על דרוקר דומה יותר לכתבות שליליות שפורסמו במוסף על בדרנים, ולא על עיתונאים, כמו הכתבה על הזמרת ריטה (28.12.07; רז שכניק ורועי בהריר), הזמר צביקה פיק (1.8.08; יפעת גליק ויהודה שוחט) או שדרני הכדורגל יורם ארבל, מאיר איינשטיין ורמי וייץ (20.6.08; יהודה נוריאל ורז שכניק). למעשה העיתונאים היחידים שעליהם פורסמו פרופילים שליליים במוסף "7 לילות" מאז תחילת שנת 2006, כלומר במשך כמעט שלוש שנים, היו אסייג וקיטל, ובמידה פחותה גם יונית לוי.

אך גם כתבות אלו שונות בכמה מובנים בסיסיים מזו שנכתבה על דרוקר. הפרופיל על לוי הציג ביקורת מועטה באופן יחסי, אך לווה גם בציטוטים חיוביים לרוב, והערכה מקיר לקיר באשר למקצועיותה.

שני הפרופילים האחרים היו ביקורתיים יותר. תחת הכותרת "ליידי טריבונה" הוקדש מקום נרחב לשרטוט הנורמות האתיות הבעייתיות ויחסי העבודה הקלוקלים של אסייג, כולל ציטוטים אנונימיים שליליים מאוד (הכתבה פורסמה כעשרה חודשים לפני שאתר ONE, בניהולה של אסייג, נרכש על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות"). בכתבה על שלום קיטל הואשם מי שהיה אז מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 בכך שהוביל את המערכת לדשדוש, ויוחסו לו כמה מחדלים מקצועיים תוך קביעה כי ימיו בתפקיד ספורים. יחד עם זאת, לעומת הכתבה על דרוקר, זו שעסקה באסייג כללה דוגמאות משכנעות ומשמעותיות יותר של התנהלות בעייתית וחוסר מקצועיות עיתונאית. ואילו הכתבה על קיטל, חשוב לציין, פורסמה זמן קצר לפני הודעתו על פרישה מחברת החדשות של ערוץ 2, כשאחד המועמדים הבולטים להחליפו היה מי שכיהן כעורך "ידיעות אחרונות" באותה תקופה, רפי גינת.

הבדל בולט נוסף בין הכתבה של דרוקר למרבית הכתבות במוסף העוסקות בעיתונאים עולה מתזמון הכתבה. לכל אחד מהראיונות שהוזכרו לעיל היה תירוץ מנומק פחות או יותר; הכתבה על דרוקר, לעומת זאת, נפתחת בפסקה אחת המאזכרת אירוע שהתרחש "לפני כחודשיים", ומשם רק צוללת עוד יותר אל העבר.

יוצא מכל זאת כי במקרה זה חובת ההוכחה באשר להחלטה לפרסם את הכתבה, לעיתויה ולסגנונה, נופלת על "ידיעות אחרונות", ועל מוסף "7 לילות". ברגע זה נודף ממנה ריח של חוסר הגינות.

קטטות אישיות בין אנשי תקשורת בכירים תמיד היו בעיתונות, ותמיד גם יהיו, אך מעצם פרסום כתבה כה בוטה וחריפה נגד עיתונאי בולט עולה חשש כי עיתונאים אחרים, שכבר עתה חושבים פעמיים לפני שימתחו ביקורת או ידווחו על המתרחש בתוככי המערכת של העיתון הנפוץ במדינה, יחשבו שלוש וארבע פעמים. דרוקר יכול להיות סמוך ובטוח שעתידו המקצועי אינו בסכנה כתוצאה מהבלטת פגמים בהתנהלותו המקצועית. עיתונאים בכירים פחות לומדים ללא הרף עם מי לא כדאי להם להתעסק.

תגובות

מ"ידיעות אחרונות" נמסר כי טרם הגיעה תביעת דיבה מטעם דרוקר וכי אין כוונה לתבוע אותו בעקבות האשמותיו. לגבי עצם טענותיו של דרוקר לשקרים ונקמנות, כמו גם לגבי זיהוי ה"בכיר בערוץ 10" כעורך "ידיעות אחרונות" שילה דה-בר, נמסר מהעיתון: "אין תגובה".

עדי גולד, עורך "7 לילות", סירב להגיב.

רביב דרוקר מסר כי את כל מה שהיה לו להגיד בנושא כתב בבלוג.