"כל קבוצה חייבת להיות חזקה יותר מאישיותו של מי שעומד בראשה. גם עיתון הוא ארגון שחייב להיות חזק יותר מהעורך שעומד בראשו", כך אמר עורך "מעריב" דורון גלעזר בכנס הייסוד של חטיבת הצעירים באגודת העיתונאים של תל-אביב, שהתקיים ביום שישי האחרון בבית סוקולוב.

אמנם מפיו לא יצאה הקריאה "עיתונאי 'מעריב' התאחדו!", אבל פרט לכך עשה גלעזר כל שביכולתו כדי לרמוז לעיתונאי העיתון שעובדים תחתיו כי כדאי שיתארגנו, דווקא בגלל מצבו הקשה של "מעריב".

רייטינג גבוה לכנס בבית  סוקולוב

רייטינג גבוה לכנס בבית סוקולוב

"המשכורות היום ב'מעריב' הן חרפה", הכריז גלעזר מעל דוכן הנואמים, ואמר כי הוא עצמו "כל יום חי עם זה רע". בהמשך דבריו טען כי "צריך ליצור מצב שבו ייחתמו הסכמי עבודה חדשים", וגילה כי מאז שקיבל לידיו את עריכת "מעריב" הוא מבזבז מדי יום שעות ארוכות בדיוני שכר. לדבריו, חוזים קיבוציים הם "יתרון ניהולי מדהים", שכן הם מאפשרים למנהל לנסח אחת לשנה, מול ועד העובדים, את הסכמי השכר. "בעיני, זה הרבה יותר פשוט, הרבה יותר נכון, הרבה יותר הגון, הרבה יותר יעיל, גם למנהלים וגם לעובדים", קבע.

גלעזר, שהודה כי בעצם הסכמתו לברך את באי הכנס יש "בעייתיות", אף לקח את קריאתו צעד אחד קדימה וביקש לנסח בדבריו את חזונו באשר לדירוג השכר שהיה רוצה לראות בקרב עיתונאי "מעריב" ויחסי עובד-מעביד שראוי כי יתקיימו בעיתון. לדבריו, חזונו משלב בין היכולת של העורכים והמנהלים "להגשים מצוינות" ובין היכולת של העובדים "לשמור על כוחם, מעמדם, מקום עבודתם ותנאי שכרם". גלעזר המליץ לבחון וללמוד את חוזה העבודה החדש של עובדי מע"צ, חוזה שהגדיר כ"חדשני" ו"מהפכני" באופן שבו הוא מייצר שורה של מנגנונים המאזנים בין הגמישות הניהולית לזכויות העובדים. לדבריו, חתימה על הסכם מסוג זה תאפשר את קיומו של חוזה קיבוצי לצד חוזים אישיים, ותאפשר את פיטוריהם של עובדים מסוימים לצד משא-ומתן שיבטיח להם כי מלוא זכויותיהם ימומשו.

בהתייחסות ישירה למצב הקשה שבו נתון "מעריב", עיתון שלדבריו הכנסותיו הנוכחיות אינן מצדיקות את המספר הגבוה של עובדיו, אמר גלעזר כי "לפעמים אין מנוס מלפטר עובדים חלשים ועובדים מיותרים".

עו"ד דיצה רפאלי, היועצת המשפטית של אגודת העיתונאים בתל-אביב, אשר עלתה לדבר אחרי גלעזר, פנתה לכל עיתונאי "מעריב" ואמרה: "זרקו לכם פה כפפה, תרימו אותה ומהר". אבל לפני שעובדי "מעריב" יוכלו להרים את הכפפה, הם יהיו חייבים להכיר זה את זה ולהחליט יחדיו לשתף פעולה. המפגש שנערך ביום שישי האחרון נועד, בין היתר, לצורך זה.

ממי פוחדת אילנה דיין

יותר מ-300 עיתונאים, שדרים, כתבים, עורכים וצלמים טרחו ובאו לבית סוקולוב, לכנס היסוד של החטיבה הצעירה של אגודת העיתונאים בתל-אביב. יאיר טרצ'יצקי, מיוזמי הכנס, הזכיר בדברי הפתיחה שנשא בכנס את ההתרגשות שאחזה בו כשמצא את עצמו בחדר אחד עם עיתונאים מהעיתון שבו הוא עובד, "הארץ", כשהחלו לפעול להקמת ועד בעיתון, שכן עד אז היכרותו עם עמיתיו לעיתון היתה מוגבלת ביותר. ואמנם, בדקות שלפני תחילת הנאומים ניכר היה כי גם בין העיתונאים שהצטופפו במבואה חסרה היכרות בסיסית. ברור היה שרבים מהנוכחים יידעו לזהות את שמותיהם של עמיתיהם שעמדו לצדם כשאלה מודפסים על נייר עיתון או מוזכרים בשידור בקלות רבה יותר משיידעו לזהות אותם לפי תווי פניהם.

פרט לגלעזר שמעו הנוכחים ברכות על היוזמה מפיה של אילנה דיין, שהקדישה את דבריה למה שהגדירה כ"נשמת אפו של המקצוע ונשמת אפה של הדמוקרטיה" – עצמאותו של העיתונאי. לדברי דיין, עצמאות זו נמצאת כיום בסכנה, משום שבעלי הכוח, בין אם אלה פוליטיקאים או אילי הון, מתערבים בשיטתיות בעבודה העיתונאית. דיין הביאה כדוגמה שחוותה על בשרה את מקרה ישראייר, שבו בעל השליטה בזכיינית קשת, מוזי ורטהיים, דרש לבטל שידור של "עובדה" שכלל תחקיר על חברת התעופה. עם זאת, ציינה דיין כי אירוע דומה "קורה מעשה יום-יום בעיתונות הכתובה, או לפחות בחלק ממנה".

לדברי דיין, ההתערבות בתכנים אינה בעיה אישית אלא מבנית, ולדעתה השלכותיה עלולות להיות הרסניות הרבה יותר מצנזור של כתבה זו או אחרת. החשש שמקנן בה הוא מהתפתחות נורמה של צנזורה עצמית, "שהיא יותר חריפה, יותר מסוכנת, יותר משחיתה מכל צנזורה שהיא". דיין אף השוותה את בעלי ההון השולטים בתקשורת לקלגסים, אשר פולשים לתחומים שבהם אסור שתהיה להם השפעה. “האנשים האלה שאני פוחדת מהם", אמרה, “משתמשים בכוחם, בממונם ובקשריהם, ומנחיתים מדרך רועם במקום שאסור לאינטרס שלהם להיות".

בסיום דבריה חיוותה דיין את דעתה כי המאבק בין העיתונאי לבעל השליטה בכלי התקשורת בלתי נמנע, אך הוסיפה כי התאגדות משותפת של עיתונאים היא פתרון אפשרי לבעיה. "אני לא יודעת עד כמה יש לכל אחד מאיתנו כאינדיבידואל הכוח ללכת נגד הזרם, לשנות את הרוח הרעה שמנשבת, אבל אני חושבת שהבעיה האמתית היא לא תמיד ברעים. אני חושבת שהבעיה שלנו היא שלפעמים אנחנו מעריכים בצורה לא נכונה את הכוח של עצמנו".