"אני מאשים את כלי התקשורת בנסיונות חוזרים ונשנים לרצוח את אסי דיין", כתב לפני כחודשיים ב"מעריב" יהונתן גפן, בן דודו של דיין, לאחר שהאחרון הספיק תוך כמה ימים להצטלם בעירום מעל דפי "ידיעות אחרונות" ולהופיע בערוץ 10 כשהוא מוטל בחדרו מוקף בערימות זבל. "אני מאשים את המראיינים החסודים, הצלמים אטומי הלב והעורכים שיעשו הכל כדי להראות כאב ודם, לתפארת גלי הרייטינג של הצהוב הגדול", הפנה גפן אצבע מאשימה לעבר עמיתיו בעיתונים ובטלוויזיה.
מאז הספיק גם המקומון "העיר" לרכוב על שולי הגל, ופירסם בהרחבה יתרה שני מונולוגים תלושים של דיין. כי ככה זה, כמו גלי הים, גם ההתמסרות ההדדית של אסי דיין והעיתונות נשברת שוב ושוב אל חופי הטעם הטוב, ובכלי התקשורת מופיעה עוד כתבת ז'אנר מסוג אסי דיין מדבר על הכל, אסי דיין יורק על הכל, ולאחרונה גם אסי דיין מראה את הכל.
שחקנים ואמנים ובדרנים וסופרים ופוליטיקאים ומי לא תורמים לתקשורת דרך קבע את לטרת הבשר של החשיפה האישית תמורת קידומם העצמי, אבל אצל דיין מדובר בהתערטלות מוחלטת. צרפו לזה כישרון צרוף מהול בראייה ביקורתית אסוציאטיבית המתנסחת בקקי-פיפי במקום בפסיקים ונקודות; תבלו באלכוהול, ריטלין וקוקאין הזורמים בדמו המלכותי של הצבר המיתולוגי – וקבלו את התחושה המלווה תמיד את ההופעות של אסי דיין בתקשורת, תחושת הציפייה להחלקה הידועה מראש של אדם הפוסע לתוך מגרש מרוצף קליפות בננה. משטח החלקה צהוב שמעלה את רף הפרובוקציה מראיון לראיון.
האם הפרסומים האלה הם ניסיון לרצח, כמו שגפן טוען, ניצול צהוב במיוחד של אדם במצוקתו, או שאולי דיין הוא זה שמנצל את התקשורת? מה שבטוח, העיתונאים מוכנים בהחלט למתוח את גבולות המקובל כדי להשיג פיסת דיין. למשל, בכך שהם משלמים לו תמורת הראיונות והכתבות שבכיכובו, תשלום שמן הסתם משמש, בין היתר, לתחזוק הרגלי צריכת הסמים שלו. דיין הכריז כמה פעמים בריש גלי שהוא אינו מתראיין ללא תשלום. "אם המנחה מקבל כסף, אז אין סיבה שאני לא אקבל כסף. הרי חצי מהתוכנית זה אני", אומר דיין בראיון ל"העין השביעית". "אני לא מרואיין כמו אולמרט, אני לא חייב לאף אחד כלום. אני לא איש ציבור. באמריקה כך נהוג, זו נורמה: חייבים לשלם למרואיין".
"לעשות על הגב שלי כאילו אני פסיכוטי"
לא בטוח שדיין חקר את הנורמות העיתונאיות בארצות-הברית, אבל בישראל נוהג כזה הוא לפחות בעייתי. "שבירת הערכים העיתונאיים", כינה מוטי שקלאר, אז יו"ר הרשות השנייה, את התשלום של ערוץ 10 ב-2005 בעבור ראיון עם עזאם עזאם. בעקבות המקרה אסרה הרשות השנייה על תשלום עבור ראיונות מסוג זה. מבדיקת ההתנהלות התקשורתית של דיין, נראה כי הוא אכן מצליח להנחיל סטנדרטים אחרים.
ביוני 2006 הקדימה אילנה דיין את המתחרים ושידרה בתוכנית "עובדה" כתבה על אסי דיין, ששוחרר מאשפוז בעקבות נטילת מנת יתר של סמים. המרואיין טען אז כי קיבל עבור הכתבה אלפי דולרים. במערכת "עובדה" הכחישו, אבל בדוברות קשת, זכיינית ערוץ 2 שבמסגרתה משודרת התוכנית, הודו שאכן שילמו לדיין, אך טענו כי התשלום ניתן עבור סרט עתידי שיופק לקשת. לשון התגובה היתה: "קשת אכן העבירה תשלום למר דיין עבור סרט תיעודי שעליו מופקד בנו ליאור, אך לא עבור הראיון. הסרט אמור להיות משודר לפני הקרנת הסדרה 'בטיפול' בערוץ 2 בקיץ הקרוב". אלא שמאז קיץ 2006 ועד כה, אף סרט תיעודי מעין זה, בהפקתם או בבימוים של ליאור או אסי דיין, לא שודר. מקשת נמסר כעת כי "אכן נכנסו לתהליך עבודה עם ליאור דיין, אך לצערנו בשל אי-הסכמה לגבי תוכני הסרט, הפרויקט לא צלח. מערכת 'עובדה' מעולם לא שילמה עבור ראיון במהלך כל 15 שנות קיומה".
אסי דיין, מתוך הכתבה בחדשות ערוץ 10
לפרשה הזו מוסיף כעת אסי דיין בראיון ל"העין השביעית" את הטענה כי ערב שידור הכתבה ב"עובדה", הוא פנה באמצעות עורך-דינו והפסיכיאטרית המטפלת בו למערכת התוכנית כדי לעצור את שידורה, בטענה כי נוצל כאשר היה במצב קשה. "הרופאה שלי אמרה, תורידו את הכל, ואני שיכנעתי אותה שתיתן לשדר לפחות חלק, אחרי כל הפרסום המקדים שכבר רץ בטלוויזיה. הם הכינו את עצמם לעשות על הגב שלי כאלו אני פסיכוטי. אמרתי לבמאי: אני יפרק את השיניים התותבות, ונפעיל את המזגן. אילנה היא קרובת משפחה, ואני שחקן לא רע. עובדה שבסוף לא אישפזו אותי, ועברתי את זה בשלום עם חמשת אלפים דולר". יהא זה תשלום בעד ראיון ב"עובדה" כפי שטוען המרואיין דיין, או תשלום בעד סרט שלא התממש כפי שטוענים בקשת – דיין דורש ודיין מקבל.
"העיר" עוזר להשיג קוקאין
זהו אינו הגבול היחיד שנחצה בכל הקשור לכיסוי התקשורתי של דיין. העיתונאים הנבנים מהופעותיו הפרובוקטיביות של דיין אינם מתעלמים מהעובדה שהכסף שהם משלמים לו משמש לתחזוק הרגלי צריכת הסמים שלו. כך, מצד אחד, הם יכולים לגלגל עיניים ולקונן על מצבו הנפשי העגום, ומצד שני לעזור לו להמשיך להחריף את ההתמכרות שלו לסמים קשים. רק השבוע, בראיון ששודר בתוכניתו של ארז טל "איפה צדקנו", נשאל דיין על-ידי טל: "גם כאן כשבאת לתוכנית ביקשת כסף ושיהיה במזומן ביד מיד, למה? כי צריך לממן את הסם?". ל"העין השביעית" סיפר דיין כי קיבל עבור הראיון אלפי דולרים. מקשת מוסרים כי "תוכניות מחויבות בתשלום אמ"י, ואנו מכבדים את ההסכם הזה".
בשבועות האחרונים מתגייס המקומון "העיר" למימון צרכיו הנרקוטיים של דיין. בסוף השבוע האחרון הקדיש העיתון ארבעה עמודים לציורים ולטור של דיין תחת כותרת המשנה: "כנראה לאסי דיין שוב נגמר הכסף לריטלין, אז הוא שלח עוד ציורים לפרסום ומכר בזול את הסודות של אבא. העורך שוב עשה ג'סטה".
ה"ג'סטה" הקודמת אירעה שבועיים קודם לכן, עת התפרסמו ב"העיר" ציוריו של דיין, בצירוף מכתב שלו "לזלמן שוקן" תחת הכותרת "מכתב לעורך מנרקומן באגוטריפ". בכותרת המשנה נכתב: "מהערצת המונים ומגאונות אי-אפשר להשיג פה שורה קולומביאנית, ולאסי דיין יש תערוכה בספטמבר, אז העורך עשה ג'סטה". בתוך הטקסט המבולבל, שספק אם עיתון כלשהו היה מפרסם לולא היה חתום עליו מי שחתום, מסביר דיין את ציוריו, בפני עצמם אוסף קווים לא לגמרי ברור. הנה שורה לדוגמה: "פורטרט צדי ומדויק של אודי אולמרט המקבל מעטפה של קוקאין מפרו, ככה שהוא לא שלח כספים לכיסו, אבל הסניף מעטפות באפו". בהערת הסיום מציע דיין לשוקן להוסיף למדורי הביקורת גם ביקורת קוקאין, שאותה הוא מתנדב לכתוב.
הטקסטים והציורים של דיין פורסמו במדור "ויטרינה", המוקדש לחשיפה של תערוכות. אמנים אינם מקבלים תשלום עבור הצגת עבודותיהם במדור, כמקובל במדור שאינו מדור מודעות; שכרם הוא בעצם הפרסום. אלון עידן, העורך הטרי של המקומון מבית "הארץ", אינו מכחיש כי דיין קיבל תשלום על הפרסום. "אנחנו קרקע להשכרה עבורו", הוא אומר, "אסי דיין הוא יוצר מאוד מוכשר, וכל עבודה שהוא עושה אני רוצה שיהיה לה מקום אצלנו".
עורך התרבות של "העיר", איתמר הנדלמן, הוא מהגולשים הוותיקים על גל "בואו תראו את אסי דיין מסומם ואומר דברים לא יפים". כתבה שלו על דיין התפרסמה בהבלטה גדולה בעיתון הפנאי התל-אביבי "טיים אאוט" במרץ 2006. הכתבה התחילה כך: "פגשתי את אסי דיין לראשונה בשלוש לפנות בוקר בבראסרי, רגע לפני יום הולדתו השישים [...] אסי שתה יין לבן וסירב כשהצעתי לו ג'וינט קטן של חשיש. 'לא, לא תודה, תעיף את הדבר הזה ממני. אני נגד סמים קלים... אני בעד עלה לבן, מפלגת לבן עולה. אני תמיד אמרתי, רק סמים קשים, רק דרך האף'". הכתבה תיארה את חוויות הסנפת הקוקאין המשותפות לכותב ולדיין, וכיצד הנדלמן הפך לספק סמים לעת מצוא של דיין. תגובתו של הנדלמן, השוהה בחו"ל, לא התקבלה עד להעלאת כתבה זו לאתר.
"זה מוכר עיתונים, אני לא יודע למה"
בעבר היתה עילת החשיפה הדיינית הצהובה בעיקר סגירת חשבונות אגרסיבית בין בני משפחת דיין. ב-1988 כתב דיין במוסף "7 ימים": "משפחת דיין היא השכבה העליונה בערימת התרבות הישראלית, היא מיצג אדיר בארץ השטות והפנאי. היא עונה על משאלתו העיקרית של צרכן המותרות ל'הופעה חיה'. הדיינים הם התשובה לפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית הגורסת: חרדה, בדידות ואנונימיות. עם דיין אתה אינך לבד. אנחנו מצמצמים את העולם עבורך, משתפים אותך במיטב הסודות, גוררים את העם אל הביוגרפיות שלנו, דואגים שהכביסה תישאר מלוכלכת".
מאז, אם בשל חילופי הדורות וירידת קרנן של משפחות האצולה הצבריות ואם בשל התמכרותו של דיין לסמים, תפסה התנהגותו המבולבלת את עיקר הבמה. אולם גם הכביסה המשפחתית המלוכלכת נותרה סחורה אטרקטיבית בעיני עורכי העיתונים. כך למשל בפברואר האחרון קיבל דיין מ"ידיעות אחרונות" במה נרחבת לטקסט מרושע על אמו, רות דיין. העובדה שמדובר בריטואל קבוע שאחריו מגיעה בדרך-כלל התנצלות, ריטואל שנמשך כבר כמעט שנות דור, לא השפיעה על החלטות העורכים ב"ידיעות אחרונות".
משפחת דיין. משמאל בכיוון השעון: רות, משה, יעל, ליאור (צילומים: פלאש 90, יחס"צ)
לא רק העיתונים, גם הטלוויזיה אינה מושכת ידה מהצגה מביכה ומגוחכת של דיין. כך, לדוגמה, ב-2006, בתוכנית "פעם בחיים" שהפיקה חברת הלוויין יס, הספיק דיין לעבור חוקן קפה, לפצוח בדיאטת מיצים, לעבור טיפול פסיכותראפי קבוצתי, לטבול עירום במעיין, לפרק את שיניו התותבות ולנופף בהן מול הקבוצה, לשחזר את טראומת הלידה שלו כשהוא צורח כתינוק, ולהיקבר חי על-ידי בנו ליאור כשרק צינורית קטנה מאפשרת לו לנשום אוויר מתחת לאדמה. אולי כדי להמשיך להעלות את הרף הופיע דיין לפני כחודשיים בסדרת צילומי עירום במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". הצילומים לוו בטקסט של גיבור הכתבה, שהמשיל את קמילת גופו להידרדרותה של המדינה.
"אני מביט בעצמי ורואה את המדינה, בת 60, שנתיים מתחתי וכבר מזדקנת. שמנה ולא מאושרת, נטולת שיניים לא בגלל גילה ולא מחוכמתה". במעין הספד עצמי כותב דיין, בין השאר: "כבר היה ניכר שהצבר המיתולוגי שהלך בשדות, יפה ובלוריתי, החל בהליכה אל שדות הקנביס ומטעי הקוקה, ומשם לכרוניקה של נרקומן ההולך שלוותה". גורמים ב"ידיעות אחרונות" מספרים על מחלוקת שעוררו הצילומים, גם בקרב אנשי המערכת. גורמים במערכת גם מאשרים, באופן בלתי רשמי, את טענתו של דיין שקיבל תשלום עבור הצילומים והמאמר.
מה הביא אותך להחלטה להצטלם בעירום?
"אני יזמתי את הכתבה. זו החלטה שלי שמוסברת במאמר. אני חבר טוב של ניר חפץ (עורך "7 ימים"; י"ק), אמרתי, נמאסתי על הציבור, אז מה אתם באים להוסיף לו. הוא בזמנו היה סחבק ואמר לי: 'תן לי רשימת קניות שלך, אני אפרסם אותה'. זה מוכר עיתונים, אני לא יודע למה. חשבתי שיהיה שער. מ-3,000 מלה המאמר ירד ל-1000 מלה, בגלל כתבה על דודו טופז. אמרתי לחפץ, אתה הופך את העיתון ל'לאשה'".
"אם היה רייטינג ללכלוך שלי, היו עושים מזה סדרה"
כתב ערוץ 10 חיים אתגר באולפן "תיק תקשורת"
כשבוע לאחר פרסום הצילומים ב"7 ימים", פירסם ערוץ 10 כתבה מציצנית של חיים אתגר, שהציגה את דיין במצב נפשי ופיזי קשה. אתגר הראה את דיין שוכב בדירתו בתחתונים בלבד, מוקף בערימות זבל, כשעל אפו מרוחה אבקה לבנה והוא מתאר את מצבו האנוש במלמולים. כתבתו של אתגר גררה תגובות קשות בשל התמונות הבוטות ומה שנראה כניצול של אדם במצוקה. בראיון לתוכנית "תיק תקשורת" טען אתגר כי מטרת הראיון לא היתה צבירת רייטינג אלא הושטת עזרה לדיין, ואף השווה אותו ואת מצבו לזה של המשורר דוד אבידן בסוף ימיו. "האם ייתכן שדיין עשה מניפולציה?", שאל המנחה חיים זיסוביץ', ואתגר ענה: "לתחושתי, יש כאן משהו שהוא על גבול הסופני".
כעת אומר דיין ל"העין השביעית" (אגב, ללא בקשת תשלום) כי הוא מתחרט בדיעבד על הכתבה ומצהיר שביים אותה כדי להקצין בצורה קולנועית את מצבו הכלכלי הקשה.
איך נולדה הכתבה בערוץ 10?
"באותו שבוע, היה מצב שחזרתי מניתוח ולא עבדתי חודש. אני OCD, מנקה באובססיביות את הבית, והבן שלי הפוך, מבלגן את כל הבית. הוא מוציא הכל, מפזר את כל הספרים, ועל זה הוא מבשל. לא הייתי בבית, וכשנכנסתי נדהמתי. הזמנתי את חיים אתגר, שהוא ידיד, וזה נראה כאילו אני חי ככה. גם הריטלין, שהוא תרופה חוקית שאני מסניף, היה על האף כאילו זה קוקאין. נראה כאילו אני סמרטוט. זו הצגה. צולם יענו באווירה של שכונת עוני בדרום תל-אביב. השפה של העין יותר חשובה מהשפה המדוברת. להסביר את מצבו הכלכלי הקשה של בנאדם במלים זה לא מעניין, לא תראה דיאגרמות. הרבה יותר מעניין מלהסביר לאנשים שיש לי מינוס גדול בבנק ושמס הכנסה עיקל את התגמולים. זה קולנוע והייתי באמת במצב חמור, לא ייתכן שאני מתקרב לאבידן, שמת בחוסר כל. אם אתם מעריכים אותי תעזרו לי בתור אמן. זו רמאות, הונאה במובן הטוב של המלה. כדי להסביר לקהל איך אתה חי, בראש שלהם, לא משנה שהבן שלי עשה את זה. מיד אחר-כך, 14 שעות ניקיתי את הבית כאילו לא היה כלום, אבל זה לא שינה את החובות שלי".
מה רצית להשיג בכתבה הזו?
"הייתי אז במצב נפשי רע. אני חייב להבין למה אנשים מתייחסים אלי כאילו אני עשיר מיליונר. מסתבר שאני נצלן לא קטן של התקשורת, כשאני צריך משהו אני עושה את זה דרכם. אני מצטער על הכתבה, הייתי צריך להגיד לחיים, כי הוא בחור טוב. הוא לא ריאיין אותי. דיברתי למצלמה כי הוא הלך ואמר לצלם להישאר ולקחת זוויות. תקפו אותו כאילו הוא מנצל אותי, ואני בכלל הזמנתי אותו. אני חושב שזה לא היה חכם. לא יפה כלפי חיים אתגר. אני מתנצל בפניו כבר עכשיו. אני מתחרט על הכתבה. אני לא רוצה להיות נתמך – כל חיי עבדתי. באותו לילה אזרחים רצו לשלוח כסף, ואמ"י רוצים לעזור לי. אמרתי, זה לא שירותרום, אני רוצה לעבוד".
במבט לאחור, אתה לא חושב שזו היתה כתבה פולשנית מדי, שניצלה אותך?
"אין דבר כזה. אבל אולי עוד שבוע אני אתנצל ואגיד שכן. לא מכיר את ערוץ 10, אין לי טלוויזיה, אבל אני מבין שהם בענייני הישרדות. אם היה רייטינג ללכלוך שלי הם היו עושים סדרה מזה. אם היו רואים שהעוני של אסי תפס הם היו עושים סדרה, משהו כמו 'הבטלנים' של פליני. אני לא כזה מניפולטור. לא מנצלים אותי. מנצלים אותי כי אני מוכר".
תגובות
מ"חדשות 10" נמסר: "התלבטנו לא מעט בטרם הוחלט על שידור הכתבה, והחלטנו לשדר אותה רק לאחר שהשתכנענו שמצד אחד מצבו של דיין אכן קשה ואותנטי, ומצד שני, הוא מודע לעצמו בבקשותיו החוזרות ונשנות כי נציג אותו במצב זה. דיין רצה שצוות של 'חדשות 10' יגיע לביתו עם מצלמה. לדבריו, הוא לא הצליח לצאת לבד מהתסבוכת הנפשית והפיזית שנקלע אליה, ורק טלטלה חיצונית בדמות חשיפה לציבור תוכל אולי להזיז משהו. בשלב העריכה, לאחר שראינו את חומרת החומרים, פנינו שוב לדיין והסברנו לו עד כמה קשות התמונות. דיין ביקש שוב שלא נגנוז את החומר. אחרי התייעצות נוספת הוחלט לשדר את הכתבה. העריכה נעשתה מתוך רגישות למצבו של דיין, וחלקים קשים הרבה יותר מאלה ששודרו נשארו בחוץ. אחרי שידור הכתבה יצרו גורמים רבים קשר עם 'חדשות 10'. ציבור רחב הציע לעזור בדרכים שונות ומגוונות: מסיוע כלכלי, דרך חברים ועד למוסדות גמילה. מפאת כבודו של דיין לא ניכנס עימו לוויכוח. רק נאמר שאנחנו מאחלים לו בריאות".
מ"ידיעות אחרונות" לא נמסרה תגובה עד לפרסום הכתבה.