"שיטת השקשוקה", סרטם של מיקי רוזנטל ואילן עבודי, יצא אתמול להקרנות פומביות, אך נכון לעכשיו, רק מי שיטרח להגיע לסינמטק או ירכוש מכספו DVD של הסרט, יזכה לצפות בו. הסרט התיעודי מתאר את ההתנהלות העסקית של משפחת עופר, השולטת בחברות רבות וחשובות במשק הישראלי. הפקת הסרט לוותה באיומים מצד נציגי המשפחה, בטענה כי הוא מוציא את דיבתה רעה. משפחת עופר הזהירה כי תתבע למשפט כל מי שיעז להקרין את הסרט, ואף שלחה מכתבי איום ברוח זו לסינמטק תל-אביב ולעובדיו. חברת יס, שהזמינה את הסרט והיתה שותפה להפקתו, נסוגה מכוונתה לשדרו. בערוץ 1 שוקלים להקרין את הסרט, אך טרם התקבלה החלטה סופית בעניין זה, וכך גם בערוץ 10.

העיתונאי בן דרור ימיני, בעל השכלה משפטית, צפה בסרט ומעריך כי לתביעה של בני משפחת עופר אין על מה לסמוך. הוא מציין כי לא קרא את המכתבים שקיבל רוזנטל מנציגי האחים עופר, אך אומר ש"על פניו, כל המידע המופיע בסרט פורסם, כך שלא נראה שיש עילה לתביעה". ימיני מוסיף כי "מיקי רוזנטל צריך לשלוח למשפחת עופר פרחים. בזכותם, רבים וטובים רוצים לדעת במה הסרט שלו עוסק. האחים עופר חזרו בדיוק על הטעויות של מוזי ורטהיים במקרה של התוכנית 'עובדה' ועל הטעות של יוסי מימן במקרה של אושרת קוטלר. ברגע שאתה נגד, אתה רק יוצר סקרנות ומגביר את הרייטינג".

אולם אף שמרבית המידע בסרט אינו חדש, לדעת ימיני יש חשיבות עצומה לריכוזו בסרט באופן שלהגדרתו "מעורר חלחלה". ימיני מצביע על הבדל גדול בין פרסום בסרט תיעודי ובין "מה שמתפרסם בעמודים הכלכליים על עוד עסקה כזו או אחרת של המדינה". לדבריו, בעניין התנהלותם של האחים עופר "לא קיבלנו מהתקשורת את הפטיש בפנים, ולתקשורת יש הכוח הזה לתת את הפטיש".

אורית שוחט, עיתונאית "הארץ", סבורה שעדיין לא נאמרה המלה האחרונה בעניין הקרנתו של הסרט. "יכול להיות שאי-אפשר לסקר את ההון בישראל, ויכול להיות שתכף יתברר שאפשר – אם רק עושים רעש ומתאחדים סביב הרעיון שאי-אפשר למנוע שידור", אומרת שוחט. לדבריה, היא שואבת עידוד מהעובדה שהסינמטק מקרין את הסרט, מכך שכתב ערוץ 10 ישראל רוזנר נשלח להכין כתבה על הסרט, ומכך שב"ידיעות אחרונות" הופיעה ביקורת "מאוד לא אופיינית" על הסרט ועל אי-שידורו (של מבקר הטלוויזיה ירון טן-ברינק).

"אני לא רואה שמצליחים פה לטשטש את עצם עשיית הסרט. כדי שיראו אותו עוד כמה אנשים צריך עוד דחיפה. אני לא מאמינה שתהיה כתבה בערוץ 10 ובזה זה ייגמר, אני מאמינה שייווצר לחץ לשדר את הסרט עצמו בערוץ, מצד אנשים כמו רביב דרוקר ועופר שלח שהם 'טאלנטים', מה שנקרא, אבל לא ויתרו על העקרונות העיתונאיים שלהם", אמרה שוחט ל"העין השביעית" עוד לפני שפורסם כי ערוץ 10 שוקל אכן לשדר את הסרט. בעיניה, הלקח מהקשיים שבהם נתקל רוזנטל הוא ש"קשה להיות עיתונאי, ומי שרוצה חיים קלים שיכתוב על מה שאנשי יחסי-הציבור מוכרים לו".

אף שטרם צפה בסרט, מצטרף ח"כ אריה אלדד (האיחוד-לאומי) לדעה כי איומי התביעה של משפחת עופר הם מקרה ברור של סתימת פיות. "אין לי ספק שיש פה ניסיון של ההון לסתום פה לסרט תחקיר", אומר ח"כ אלדד, "הניסיון הוא בוטה, גס, אפילו לא מנסה להיות מתוחכם או להתכסות באצטלה עדינה במיוחד. לכאורה, היותו של אדם עשיר לא צריכה להפריע לו להגן על שמו הטוב, אבל ברור שיש צעדים נכונים יותר. לפני שמאיימים בתביעה של מיליון אם הסרט ישודר, וחוסמים אותו בערוץ 2 וחוסמים אותו בסינמטק, נכון לבוא ולראות את הסרט ולהגיד ליוצר מה נכון ומה לא. מראש לבוא ולאיים עם כל הכוח, עם ההון שבאמצעותו קונים שלטון בארץ, בזה יש טעם לפגם".

אלדד מבקש להדגיש גם כי לדעתו, הבמה הראויה להקרנת סרט היא הערוץ הראשון. "אני מוטרד", אומר אלדד, "מכך שהערוץ הממלכתי לא תבע מיד לשדר את הסרט הזה אף על פי שהוא נפסל לשידור בערוץ 2, כי אם יש איזושהי הצדקה לערוץ ציבורי בלתי תלוי בפרסומות, בבעלי הון ובבעלי זיכיון – זה לשדר סרטים כאלה. אם ערוץ 1 לא משדר את הסרט הזה, אפשר לסגור מחר את רוממה ולא ייגרם נזק למדינת ישראל".