מדי יום יצאו שליחים שחילקו דפי מידע למנויים, דפים שכללו בעיקר ניתוחים בסיסיים על מצב שוק ההון, דפים שיהפכו אחר־כך לעיתון הכלכלי הראשון. אלו היו ימים של גאות בבורסה ומחירי המניות היו גבוהים. מחירי המניות היו כל־כך גבוהים עד שהם דמו להרים על בלוק ציור ילדותי, הרים בלי משהו שמחזיק אותם. אבל הגאות המדומה תדלקה את הביקוש לדפי המידע. באוקטובר 1983, סמוך למפולת מחירי המניות בבורסה, הופיעה המהדורה המודפסת הראשונה של העיתון "גלובס".
התפיסה של "גלובס" היתה שניתן להגיש ציבור מידע כלכלי כמעט במנותק מן המידע על החברה או המדינה שבה מתרחשת הפעילות הכלכלית. בעלי "גלובס" לא הסתירו, וגם לא רצו להסתיר, את כוונתם לשווק את העיתון לקהל יעד מובחן, שנמנה ברובו עם העשירון העליון במגזר העסקי. ציבור המטרה של דפי המידע, ואחר־כך של העיתון, היה צר מידות. "גלובס" היה סוג של עיתון נישה.
בשנים האחרונות, הקונספט של הגשת מידע כלכלי נטול חברה ומדינה לציבור סלקטיבי עזב את עמדת הנישה וכבש בסערה את קדמת הבמה. באופן גס ניתן לצייר שני קווי חיץ: האחד - בין כלכלה לחברה, והשני - בין קבוצות אוכלוסייה, לפי רמת הכנסה. בתחילת 2005 הפך "הארץ" את המוסף הכלכלי לעיתון כלכלי עצמאי תחת השם "דה מרקר". האחריות על עריכת המידע הכלכלי הופקעה מעורך "הארץ" שנותר לערוך את המידע החברתי והמדיני כאילו היה מנותק מן המידע הכלכלי.
ההפרדה המנהלית בין עורך "הארץ" לעורך "דה מרקר" משקפת שינוי יסודי לכיוון הקונספט של שני קווי החיץ, בין כלכלה לשאר ענייני המדינה ובין עשירוני הכנסה. המהלך שעשה "הארץ" גרר בעקבותיו תגובות מצד "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". מוספי הכלכלה של עיתוני הבוקר התרחבו ואיימו להדביק את כמות העמודים של "דה מרקר". למעשה, ההינתקות של עמודי הכלכלה משאר מדורי העיתון השתלטה על העיתונות. בימים אלה (דצמבר 2007) מפיץ העיתון "ג'רוזלם פוסט" לראשונה עיתון כלכלי בשם "ביזנס פוסט", והמו"ל של "ידיעות אחרונות" מגבש עיתון כלכלי עצמאי נוסף. העיתונות הכלכלית תוססת.
אך טבעי לנתח את התסיסה של העיתונות הכלכלית בכלים של היצע וביקוש. המעבר שעשה המשק הישראלי מכלכלה ריכוזית יחסית למשק שנשען יותר ויותר על כוחות השוק הוא הגורם המרכזי שעיצב את העיתונות הכלכלית בתצורה הנוכחית וחייב את צד ההיצע (המו"לים) להגיב להתרחבות הביקוש. הביקוש לעיתונות כלכלית גדל גם הודות לעליית רמת ההכנסה.
בעשורים הראשונים של המדינה נוהל המשק הישראלי בצורה ריכוזית, והדבר התבטא, בין השאר, במרחב תמרון מוגבל של האזרח בקבלת החלטות. בתנאים כאלה גם הצורך במידע כלכלי הוא מוגבל. כך היו פני הדברים בהחלטה על החיסכון הפנסיוני, שהוא אחד משני רכיבי הרכוש העיקריים שאדם צובר לאורך מחזור חייו. ניקח, למשל, אדם שנקלט בעבודה במגזר הציבורי. עובד כזה היה יכול לעבוד ארבעים שנה במגזר הציבורי ואז לפרוש לגמלאות, בלי לקבל ולו החלטה ממשית אחת בעניין החיסכון הפנסיוני. במצב עניינים כזה, מידת הצורך של העובד במידע פנסיוני הוא כמו הצורך של תושב עפולה במידע על מחיר גרעיני החמנייה בטהרן.
המשק הישראלי היום נראה שונה בתכלית מזה שהיה ערב תוכנית הייצוב שהונהגה בשנת 1985. המעבר לכלכלת שוק התבטא בהעתקת מוקד קבלת החלטות מן המתחם הקולקטיבי לפרטי. היום, עובד שמצטרף למגזר הציבורי חייב לבחור אחד מתוך שלושה מסלולי חיסכון פנסיוני: קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים. לאחר שהעובד בחר באחד המסלולים, עליו לבחור קרן ספציפית אחת מבין עשרות אם לא מאות. גם במהלך קריירת העבודה יהיה חייב העובד לקבל החלטות על התאמת החיסכון הפנסיוני, למשל בעקבות שינויים במצבו המשפחתי. המעבר לכלכלת השוק יצר ביקוש למידע כלכלי.
המעבר של המשק הישראלי לכלכלת שוק הביא בצדו גם שינוי יסודי באקלים החברתי. החברה הישראלית, שהיתה בימיה הראשונים של המדינה חברה מגויסת, נפרדה בהדרגה מן הנטייה לראות בקידום האינטרס האישי סוג של מידה רעה. אין יותר צורך להחביא את הדאגה לרווחה האישית. אפשר לפתוח עיתון כלכלי בלי התגנבות של נקיפות מצפון או של עין עקומה מצד השכנים.
המעבר לכלכלת שוק, יחד עם עלייתו של האינטרס האישי, דחפו בעוצמה רבה את הביקוש לעיתונות הכלכלית. אבל הביקוש לעיתונות הכלכלית לא התרחב בצורה מאוזנת בכל שכבות האוכלוסייה. הגידול באי־השוויון בהתחלקות ההכנסות, שהתלווה למעבר מכלכלה ריכוזית לכלכלת שוק, התבטא גם באי־השוויון בביקוש לעיתונות כלכלית.
עובד שאינו נהנה מזכויות סוציאליות אינו זקוק למידע בנושאי פנסיה - אם להמשיך את ההמחשה באמצעות הדוגמה הקודמת. הדרת אותו ציבור היא בעלת היגיון כלכלי מוצק. אין זה כלכלי מצד העיתונות הכלכלית לפנות לקהל יעד בעל כוח קנייה מוגבל וחסר נכסים בשוק ההון. בטווח הקצר, הפנייה של העיתונות הכלכלית אל הציבור הכללי אינה כדאית. עליונות הסיקור הממוקד אחראית לכך שתמונתו של שר האוצר, שעוסק בבעיות הכלל, תפגוש פחות ופחות דגים טריים. הדגים הטריים צפויים להיות עטופים יותר בתמונות של נוחי דנקנר ויצחק תשובה.
הכיוון שאליו נעה העיתונות הכלכלית משקף את הפיצול הכלכלי המתחדד בחברה הישראלית בין אלה שיש להם לאלה שאין להם. אבל העיתונות הכלכלית אינה רק מראה למגמות בחברה הישראלית. יש בכוחה להנציח את הפערים הכלכליים־החברתיים, ואפילו להחריף אותם.
ד"ר מומי דהן מרצה לכלכלה בבית־הספר למדיניות ציבורית, האוניברסיטה העברית, וחוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה
גיליון 70, ינואר 2008