פרסום כתב התביעה שהגישה ליליאן פרץ נגד חברת נתניהו ב.ש ושרה נתניהו תפס את לשכת ראש הממשלה בהפתעה. על-פי דיווחן של מזל מועלם וגילי איזיקוביץ ב"הארץ", בהתייעצות שנערכה בלשכת נתניהו ביום שישי האחרון, זמן קצר לאחר פרסום הכתבה, הוחלט בין היתר על "העברת הדיון מהתביעה למלחמה בין העיתונים".

במלים אחרות, יועצי נתניהו החליטו לנסות לייצר שינוי בנושא הדיון הציבורי ולהסיט את המוקד מתנאי ההעסקה של ליליאן פרץ לתנאי שוק העיתונות המודפסת.

בערבו של אותו יום הגיב, בנוסח שסוכם מראש, עורך-הדין של משפחת נתניהו, דוד שמרון, במסגרת ראיונות שהעניק לתקשורת. ביום ראשון השבוע תרם עיתון הבית של בנימין נתניהו, "ישראל היום", את חלקו. גם פרשנים אחרים העריכו כי את הפרסום יש לראות על רקע המאבק בשוק העיתונות המודפסת. לדברי שעיה סגל, מיועציו של נתניהו, הטענה כי הבולטות שלה זכתה התביעה נגד נתניהו ב"ידיעות אחרונות" נובעת ממאבקו של העיתון ב"ישראל היום" נסמכת על יותר מאשר ניחוש בעלמא.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים בעת ביקורו בגרמניה, 18.1.2010 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים בעת ביקורו בגרמניה, 18.1.2010 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

"אמרנו זאת על סמך מסרים שמועברים כל הזמן מהכיוון", אומר סגל. "באים אנשים ואומרים, 'אתם לא מבינים, אתם אוכלים אותה בגלל הנושא של 'ישראל היום', ידפקו אתכם בגלל זה'". סגל אינו מוכן לנקוב בשמות מעבירי המסרים, אך לדבריו מדובר באנשים הקרובים למערכות "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" ומעורים בנעשה בעיתונים אלה. "זה סיפור שמתמשך על פני חודשים", מוסיף סגל, "הם ['ידיעות אחרונות' ו'מעריב'] מנהלים מלחמת קיום, ובמלחמה כמו במלחמה".

בתשובה לשאלה על זהות שולחי מעבירי המסרים, אומר סגל כי הוא אינו יכול לדעת אם מדובר בארנון (נוני) מוזס ועופר נמרודי, בעלי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". "נוני מוזס ועופר נמרודי לא שלחו שום מכתב רשום שבו הם מודיעים X, Y, Z", הוא מבהיר ומדגיש כי האבסורד בשליחת מסרים כאלה (כלומר, אם מסרים כאלה אכן נשלחו) טמון במחשבה כי לראש הממשלה יכולת להשפיע על המהלכים העסקיים של שלדון אדלסון בכל הקשור ל"ישראל היום".

"אתה חושב שאם ראש הממשלה ירים טלפון לשלדון אדלסון ויבקש ממנו לסגור את העיתון הוא יסגור את העיתון?", שואל סגל רטורית, "אתה חושב שאנחנו מעורבים בכמה עיתונים הם הולכים להפיץ או לא? זו טעות לחשוב שבכלל מישהו מלשכת ראש הממשלה מעורב בזה. מה לנו ולתפוצה של 'ישראל היום'?".

סגל מדגיש כי מלשכת ראש הממשלה לא יצאה טענה כאילו התביעה נגד נתניהו הוגשה בתיאום עם מוזס. כל שנאמר באופן רשמי הוא שהמניע לניפוח הסיפור מעבר למה שנתפס בלשכת נתניהו כסביר הוא מניע עסקי.

אך היו אחרים שטענו כי גורמים ב"ידיעות אחרונות" היו מעורבים בתביעה במידה משמעותית יותר מאשר ההחלטה על היקף סיקורה בלבד. העיתונאי יואב יצחק טען כי התביעה "בושלה" בשיתוף עם "ידיעות אחרונות", ונוסחה באופן שיקל על פרסומה בעיתון. עוד טען יצחק כי מאחורי התביעה ושיתוף הפעולה עם העיתון עמד מקורב לנתניהו לשעבר, שביקש לנקום על הרחקתו מחוג המקורבים. דברים דומים כתבה לילך ויסמן ב"גלובס".

לדברי יצחק, הוא כתב את אשר כתב על סמך מקורות מידע שהוא אינו מעוניין לחשוף. "המידע הזה [על ליליאן פרץ] היה ידוע לאנשי 'ידיעות אחרונות' והיה סוג של שיתוף פעולה בקביעת העיתוי ובהכנת התביעה", הוא טוען. מ"ידיעות אחרונות" לא נמסרה עד לרגע זה תגובה לטענה זו.

עו"ד שי לביא, אחד מפרקליטיה של פרץ, מכחיש מכל וכל שיתוף פעולה כלשהו עם "ידיעות אחרונות". "אני כתבתי את כתב התביעה", הוא אומר, "ואני לא צריך עזרה של אף אחד". לביא מכחיש גם כי התביעה נוסחה באופן שיאפשר את פרסומה המלא מעל דפי העיתון. "הכתיבה שלי היא כתיבה משפטית", הוא אומר, "המתייחסת לגופו של עניין. כתב התביעה לא נוסח לתקשורת, הוא נוסח לבית-הדין, שיבוא ויכריע על בסיס עובדות קיימות".

לדבריו, הוא ושותפו להגשת התביעה, עו"ד אסף שרעף, הופתעו הפתעה גמורה מממדי הפרסום ב"ידיעות אחרונות" ביום שישי האחרון. לביא אומר כי לו ולשותפו לא היו מעולם קשרים עם "ידיעות אחרונות", וכי הם לא יצרו קשר עם צח שפיצן, כתב "ידיעות אחרונות" שחשף את קיום כתב התביעה.

לדבריו, רק מקרה הוא שהפרסום הראשון היה מעל דפי "ידיעות אחרונות". "התביעה הוגשה ביום רביעי", הוא אומר. "ביום חמישי ככל הנראה כבר שמו יד על התביעה, יצרו איתנו קשר, וזהו. יש עיתונאים עם היתר לעיין בכתבי בית-דין, ברגע שתביעה מוגשת היא פומבית, וזכותו של בעל היתר לעיין בה, כל אחד לפי היכולת שלו והמיומנות שלו. יש יותר ערניים ופחות ערניים".

היית מרוצה מהפרסום?
"אני לא מייחס חשיבות לזה. אני מאמין בלב מלא שאין לתקשורת שום השפעה על פסקי דין, ואם תהיה לזה השפעה, אבוי לנו. כל העיתונאים מפרשים את הסיטואציה מבחינה משפטית, כל אחד לדרכו, וזה מה שיפה, הדו-שיח הציבורי. זו התגשמות הדמוקרטיה".

נטען כי אתם משמשים כלי ניגוח נגד ראש הממשלה.
"אף אחד לא מנצל אותנו, אנחנו עורכי-דין. אנחנו לא כלי שרת בידי אף אחד".