מזה שני עשורים כמעט מתפתחת תקשורת ערבית אותנטית בישראל. לעומת אמצעי התקשורת הממסדיים בשפה הערבית, שבאו לידי ביטוי בעיתון "אלאנבא" עד שנת 1981, בקול־ישראל בערבית ובמספר קטן של שעות שידור בערוץ הטלוויזיה הממלכתי - אנחנו עדים לצמיחת מרחב תקשורתי ערבי אותנטי הנשען על מגוון רחב של עיתונים שבועיים ויומיים, תחנת רדיו ערבית ושידורי ערוצי לוויין ערביים. התפתחות המרחב התקשורתי הזה מתרחשת בהמשך להתפתחויות במערכת התקשורתית הישראלית, אך בנפרד ממנה במישור המבני ובעיקר במישור השפה והתרבות.

עליית המרחב התקשורתי הערבי בישראל היא התפתחות אותנטית משום שהכוחות החברתיים המובילים אותה הם ערבים החותרים לשקף ולעצב את רחשי הלב של הציבור הערבי ולהביע את מגוון הקולות העולים מתוכו. האותנטיות של המרחב התקשורתי הזה נשקפת בהתעסקותם של חלק מאמצעי התקשורת הערביים בסוגיות מקומיות בעיקר, ובאספקת מידע ששום מקור תקשורתי אחר אינו מציע בצורה מעמיקה. ההמחשה הטובה ביותר להתפתחות זו הם השידורים החיים של רדיו "א־שמס" מזירות התרחשות מרכזיות בחברה הערבית, כמו בעת סיקור מלחמת לבנון השנייה, כאשר כתבי הרדיו ליוו את האירועים בכפרים הערביים בצפון ושיקפו את סבל האוכלוסייה שהיתה חסרת מקלטים ואמצעי הגנה אחרים מפני מטחי הקטיושות.

אין זה המקום לסקירה היסטורית מעמיקה של התפתחויות התקשורת הערבית בישראל. בכל זאת, קיימות מגמות בולטות בהתפתחות המרחב התקשורתי הערבי שניתן לסכם בקצרה. אתייחס לארבע מגמות עיקריות.

▪ ▪ ▪

המגמה הראשונה באה לידי ביטוי בצמיחת אשכול של שבועונים ערביים פרטיים, הפועלים על־פי הגיון השוק ומספקים חדשות ללא מחויבות אידיאולוגית או מפלגתית מובהקת. בשנת 1983 התחיל להופיע בנצרת שבועון ערבי חדש, "א־סינארה". שבועון זה סימל את תחילת התפתחותו של מרחב תקשורתי ערבי כמעט אוטונומי. "א־סינארה" החל להופיע כעלון פרסומת מטעם משרד פרסום גדול בנצרת, והפך, באופן הדרגתי, לעיתון המספק מידע וחדשות על בסיס שבועי. הצלחתו כשבועון פרטי מסחרי סללה את הדרך לצמיחתם של שני שבועונים דומים: האחד, "כל אלערב", בשנת 1987, והשני, "פאנוראמא", בשנת 1988. אליהם הצטרפו במשך השנים כמה עיתונים מקומיים, אזוריים וארציים, אשר לא הצליחו להתחרות איתם בהיקף וכמות התפוצה.

שלושת השבועונים האמורים התבססו, בהדרגה, כשלושת השבועונים הערביים המרכזיים. הם נעשו עמוד תווך בתרבות צריכת העיתונים בחברה הערבית והמחישו בכך את מגמת היחלשותו של עיתון המפלגה הקומוניסטית "אלאתחאד", שפעל מאז 1948. בניגוד לעיתון זה, שביטא קול מפלגתי מובהק, הציגו שלושת השבועונים סוג אחר של עיתונאות, ששאפה להתאים את עצמה לכללי השוק המסחרי והכלכלי־תחרותי, שהלך והתפתח בישראל. הם התפתחו כטבלואידים ששטח הפרסומות בהם תופס כמעט 50% בממוצע. למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, תפוצתם גבוהה יחסית, במיוחד אם משווים אותה לתפוצתה של העיתונות המפלגתית. הבעלות הפרטית עליהם והעדר המחויבות האידיאולוגית הפכו אותם למעין סופרמרקט של חדשות. שלושתם שואפים לייצג את מגוון הקולות והאינטרסים של האוכלוסייה הערבית, כל אחד על־פי סגנונו ותפיסתו. מצד שני, הם עיתונים רווחיים, הפועלים בעיקר על־פי הגיון השוק. קיומם של עיתונים אלה הביא להתפתחות מקצוע העיתונאות בחברה הערבית מצד אחד, אך מצד שני, תנאי ההעסקה בהם פגעו קשות במעמד מקצוע זה בחברה. על רקע חולשת שוק הפרסום הערבי, נתונה העיתונות הזו למניפולציות וללחצים חיצוניים, בעיקר מצדה של לשכת הפרסום הממשלתית, אשר שולטת בשוק הפרסומות הממשלתי ומפעילה את כוחה הכלכלי כדי לרסן את שפת העיתונים כשהיא עוסקת בסוגיות לאומיות.

▪ ▪ ▪

מגמה שנייה מתמצית בצמיחת רדיו "א־שמס", שהוא רדיו אוטונומי המחובר לצרכיו ולמאווייו של הציבור הערבי. תחנת הרדיו הזו קמה בשנת 2003 בעקבות סגירת "רדיו 2000" לאחר אירועי אוקטובר 2000. "א־שמס" היא תחנה פרטית, הפועלת על־פי חוק הרשות השנייה, ומסמלת מגמה חשובה בהתפתחות התקשורת הערבית בישראל. בהיותה תקשורת אלקטרונית המגיעה לאזורים רחבים בארץ ולמספר אנשים גדול יחסית, היא תורמת תרומה משמעותית להתפתחות המרחב התקשורתי הערבי. רדיו "א־שמס" הוא תופעה אותנטית משום שהפך להיות הקול הכמעט־רשמי של האוכלוסייה הערבית, על אף היותו בבעלות פרטית. התחנה מציעה פורמט תקשורתי מוצלח, המשלב בין החדשותי והבידורי לעיסוק בסוגיות פוליטיות, כלכליות ותרבותיות. הרדיו צמח כמי שמביא את מגוון הקולות הרחב בחברה הערבית ושואף לענות על הצרכים של כל שכבות הגיל, צעיר ברוחו אך רציני בקולו. תוכניותיו בשעות הבוקר המוקדמות הן חדשותיות־פוליטיות, ומכוונות לגילאים בוגרים. בשעות הצהריים משדרת התחנה תוכניות משפחתיות ובידוריות מגוונות. בשעות הערב - תוכניות בידור השואפות למשוך את הדור הצעיר ולספק מענה לצרכיו.

רדיו "א־שמס" הוא רדיו מקצועי דינאמי, המחובר לשטח ושואף להתלוות לאירועים החשובים בחברה הערבית. צוות החדשות של התחנה מורכב מהשורה הראשונה של העיתונאים הערבים בישראל. הצוות הזה סיקר אירועים מרכזיים מאז ראשית פעילותה של התחנה, כמו מקרה הרצח של אזרחים ערבים בשפרעם בידי חייל יהודי, אירועי מלחמת לבנון השנייה ואירועי ועידת אנאפוליס. סיקור אירועים אקטואליים מרכזיים הפך את הרדיו למספק המידע הראשי על המתרחש בחברה הערבית. העבודה המקצועית של התחנה וכתביה, והסיקור המעמיק שהיא מציעה למאזינים, לצד שיטתה לקיים דיונים אקטואליים עם אורחים באולפן ומחוצה לו בנושאים העומדים על סדר־היום של הציבורי הערבי, הפכו אותה לקול מקורי ואמיץ בנוף התקשורתי הערבי. רדיו "א־שמס" הוא עמוד התווך במרחב התקשורתי הערבי והוא תורם להחייאת משמעות המרחב הציבורי וההתדיינות הדמוקרטית בחברה הערבית. הוא שומר על מעמדו הבכיר משום שהוא ממשיך להקפיד על איכות עיתונאיו וקרייניו - החלטה שיש לה תשואה גם בשיעורי ההאזנה בקרב הדור הצעיר: מסקרים שנערכו לאחרונה בחברה הערבית ניתן לראות שאחוזי המאזינים לרדיו עולה ככל שהגיל יורד - תופעה שמבשרת על מגמת עלייה באחוזי מאזיניו גם בעתיד, כל עוד פורמט השידור יותאם לצרכים האמיתיים של דור זה.

▪ ▪ ▪

מגמה שלישית באה לידי ביטוי בצפייה המסיבית של האזרחים הערבים בערוצי טלוויזיה מהעולם הערבי המגיעים באמצעות הלוויין. אמנם, הציבור הערבי בישראל איננו שותף בעיצוב תוכנם ואופיים של שידורים אלה ואינו מיוצג בהם בצורה מספקת, אבל האילוץ הזה אינו מונע ממנו לצפות בהם בהמוניו. ההמחשה הטובה ביותר למגמה הזו נשקפת בדמיון הרב בדפוסי ההתנהגות של החברה הערבית בישראל לאלה של החברות במדינות ערב בחודש רמדאן האחרון. בחודש זה שידרו חלק מערוצי הלוויין הבידוריים סדרה בשם "באב אלחארה" (שער השכונה). אחוז הצופים בסדרה זו בעולם הערבי, כמו גם בחברה הערבית בישראל, הרקיע שחקים. דפוסי הצפייה בסדרה מייצגים מגמת התפתחות חשובה, שבה המרחב התקשורתי הערבי חוצה גבולות מדיניים, כאשר הציבור הערבי בישראל מרגיש שייך למרחב זה.

הציבור הערבי בישראל צופה בערוצי לוויין ערביים כשהם מסקרים נושאים אקטואליים וגם כשהם מגישים תוכניות בתחום הבידור והפנאי. אמנם הרגלי צפייה אלה אינם מבטלים את ההזדקקות לתקשורת ישראלית בשפה העברית, אבל זו מגמה חזקה שהופכת, במישור התקשורתי, את הציבור הערבי בארץ לחלק אינטגרלי מהעולם הערבי. התהליך הזה התפתח בעשור האחרון והוא מחבר את החברה הערבית בישראל עם מקורותיה התרבותיים והחברתיים בעולם הערבי על אף הנתק המדיני והפוליטי בין מדינת ישראל לעולם הזה. המגמה הזו משפיעה באופן מהותי על עיצוב תפיסת עולמם של האזרחים הערבים - בניגוד למגמות רשמיות ששאפו לאורך שנים לנתק אותם מסביבתם הערבית.

▪ ▪ ▪

מגמה רביעית באה לידי ביטוי בחדירת טכנולוגיה מתקדמת לשכבות מסוימות בחברה הערבית והתרחבות השימוש באינטרנט, בגילאים הצעירים בעיקר. זו מגמה שמתפתחת בקצב מהיר מאוד ומשנה את תרבות הפנאי של הצעירים הערבים. היא מואצת באמצעות הניסיון של העיתונים הערביים המרכזיים ורדיו "א־שמס" לפתח אתרים מקוונים אקטואליים. למשל, העיתון "פנורמה" היה הראשון לעשות צעד כזה והאתר Panet הפך להיות מקור מידע חשוב לצעירים ערבים בכל הנוגע לחדשות תרבותיות ובידוריות מהעולם הערבי. המגמה הזו נמשכת עם נסיונותיו של רדיו "א־שמס" לפתח אתר רדיו חדש המשלב בין שידורי חי של תוכניות הרדיו המרכזיות לבין שידור קטעי וידיאו בנושאים אקטואליים. נוסחה זו מנוסה לראשונה בחברה הערבית בישראל וקשה, לפי שעה, לעמוד על מידת הצלחתה.

▪ ▪ ▪

המגמות הללו מצביעות על התרחבות המרחב התקשורתי הערבי בישראל עד כדי הפיכתו לכמעט אוטונומי. השילוב בין עיתונים ערביים העוסקים בנושאים מקומיים, תחנת רדיו המשדרת אקטואליה, והזמינות של תוכניות חדשותיות ובידוריות מהעולם הערבי יוצרות מערכת תקשורתית המצליחה לחדור לחברה הערבית בישראל ולעצב את תודעתה כחברה בעלת ייחודיות פוליטית מצד אחד, אך המשתייכת למרחב תרבותי ולאומי רחב יותר מצד שני. מגמות אלה ישפיעו על מערכת היחסים בין החברה הערבית לסביבתה הישראלית והערבית כאחת, באופן שקשה, ברגע זה, לעמוד על עוצמתו.

ד"ר אמל ג'מאל הוא ראש החוג למדע המדינה וראש תוכנית התואר השני בתקשורת פוליטית למנהלים באוניברסיטת תל־אביב

גיליון 70, ינואר 2008