אחרי שלוש שנות שליחות חינוכית, חזרתי לארץ לפני שבועיים, ואיתי תחושת הדה-ז׳ה-וו. היא צצה כבר בתקופת הבחירות בארה"ב, במהלכה טענתי במשך חודשים שטראמפ ינצח (ולצערי לא התערבתי עם אף אחד...). הייתי בטוח בעצמי, מכיוון שחוויתי דה-ז'ה-וו כשתופעות שהכרתי מהארץ התממשו לנגד עיניי גם בארה"ב, ועכשיו שחזרתי לארץ, דומה שהתופעות הללו רק מתחזקות.
שני נרטיבים מקבילים מסתובבים במרחב הציבורי הישראלי, בדיוק כמו בארה"ב. אלה נרטיבים שלא נפגשים, אלא ממלאים כל אחד את המרחב הציבורי של האוחזים בו. במקרים רבים, גם אנשי תקשורת אוחזים באחד מן הנרטיבים הללו, ומדווחים לאורו. הדבר ניכר בארה"ב, אך גם בישראל מדובר בתופעה.
תפיסה היסטורית, כמו גם תפיסת מציאות, בנויה מעובדות ומנרטיבים. גם כאשר אין ויכוח על העובדות, הפרשנות נקבעת על-ידי נרטיבים ומעניקה לעובדות משמעות שונה, לעיתים אפילו הפוכה. יש נרטיבים שמתרחקים מרחק רב מן העובדות ויש כאלה הקרובים יותר אליהן, אולם חשוב להפנים את ההפרדה בינן לבין העובדות – כדי להבין כיצד אנשים יכולים להתבונן על אותם אירועים ולהגיע למסקנות מנוגדות.
במהלך הבחירות בארה"ב ספג טראמפ השתלחות רבתי בשל התבטאויותיו והתנהלותו. במיוחד הקבוצות הליברליות, בתקשורת ומחוצה לה, ראו בטראמפ דמות המנוגדת לקדמה, לערכים היסודיים ביותר, כזו שלא יתכן שאדם בר דעת ישקול להצביע עבורה. תומכיו של טראמפ החזיקו בנרטיב הפוך, כזה הרואה בממסד האמריקאי גוף שמזלזל בהם, לא מכוון לצרכיהם ולא מכבד את ערכיהם ושיקול דעתם.
בכל פעם שפרשן ב-CNN הסביר שוב כמה טראמפ נלעג, הנרטיב שהוביל אותו היה הליברלי, וקהל המאזינים והמהנהנים היו חברי המחנה והנרטיב הזה. בכל פעם שאחד מתומכיו של טראמפ שמע פרשנות כזו, הנרטיב ששוב קיבל הצדקה היה הזלזול הממסדי המתמשך בו ובנציגיו.
טראמפ היה הראשון להבין זאת. הטוויטר שלו אינו מכוון לקהלים שאוחזים בנרטיב שנקרא לו "הנרטיב של ֹCNN". הוא מכוון אך ורק למחנה תומכיו, ומיועד להנציח ולהנכיח את הנרטיב שלהם – ארה"ב שנאבקת להיפטר מאחיזת האליטות והממסד הישן, אותו ממסד שמזלזל בקהלים שלמים ומנסה להנציח את השפעתו על השלטון בכל דרך, ונתמך באופן נרחב על ידי התקשורת. נשמע מוכר?
הנרטיב של טראמפ, כמו גם הנרטיב של CNN, לא תלושים מהמציאות. שניהם נשענים על עובדות, ושניהם בעלי מהימנות לא מעטה. שני הנרטיבים, המציעים ראייה מאד צרה וממוקדת של המציאות, אכן תופסים חלק ממנה – אלא שהמציאות עצמה מורכבת בהרבה. ישנה זהות כמעט מלאה בין הנרטיבים המנוגדים והמקבילים, שאף פעם לא נפגשים, בארה"ב ובישראל. נוסף להם השכנוע שכל מהלך מונע ומבוצע בכוונת מכוון, כדי לממש אג'נדה. אלא שמדובר בשתי אג'נדות פשוטות וצרות, שרחוקות מהבנה מעמיקה של מה שמתרחש באמת.
גם בארץ, כבר שנים שיש מי שנדהמים מכך ש"האוכלוסיות שהכי נפגעות על-ידי ביבי ממשיכות להצביע עבורו", כאשר מנגד האמירה הזו רק מוכיחה לאותם מצביעים עד כמה מתנשאים מעליהם ומזלזלים בשיקול דעתם.
תחקירים עיתונאיים המפרסמים עוולות שלטוניות או שחיתות, נתפסים מיד כמשרתי אג'נדה נסתרת שנועדה להשיב את השלטון לאליטה אחרת, בעוד שהמתקפות על התקשורת, הנובעות מראיה זו של המציאות, רק מוכיחות לצד שמנגד כי "המחנה הפשיסטי מנסה לסרס את אמצעי הביקורת כנגדו". שניהם גם צודקים וגם טועים.
הפרסומים בתקשורת על חקירות ראש הממשלה מחזקים בו-זמנית שתי אג'נדות – הן מחזקות את אלו הרואים בו ראש ממשלה מושחת ונהנתן, ומחזקות את אלה הרואים מסע צלב תקשורתי המנסה להפילו מהשלטון שלא דרך בחירות. מדובר בדו שיח של חרשים, בו אף צד לא מוכן להכיר במורכבות או בלגיטימיות של הצד השני – והרי אין ספק כי ראש הממשלה חי באופן ראוותני (עם סיגרים באלפי דולרים, וילה בקיסריה וכולי – אפילו אם אין בכך כל בעיה פלילית), ואין ספק כי ישנם גורמים תקשורתיים הסולדים ממנו ועושים כמיטב יכולתם להדיחו. הטרגיות היא שככל שבשני הצדדים מתבטאים באופן התואם את הנרטיב הקבוצתי שלהם, הם רק מחזקים את הנרטיב של הצד השני, ומעמיקים את הקרע.
נראה שכרגע ישנם יותר מדי גורמים, משני עברי המתרס, שמרוויחים מהמצב ומשתדלים להנציח אותו. היסטורית, להמון, לאזרח הקטן, תמיד נוח יותר עם סיפור פשוט שמסביר את התנהלות העולם סביבו. אני מאוכזב מההנהגה שלנו, בין אם מהקואליציה ובין אם מהאופוזיציה, שלא מנסה לייצר שיח אחר, לא מעודדת הקשבה, ובוודאי לא דיאלוג. הפתרון צריך היה להתחיל מלמעלה. בהבנה הדדית, שיש גבולות לשיח ולטענות זה נגד זה, שכולנו באותה סירה, שלכולנו אותן מטרות על גם אם אנחנו חלוקים על הדרך אליהן.
נסיון חיי לימד אותי שכשמישהו מציג לי פתרון מושלם לבעיה גדולה, או מציג סיטואציה באופן חד מימדי, כדאי לי מאד לקחת אותו בערבון מוגבל. אם הפתרונות לבעיות של מדינת ישראל היו פשוטים כפי שהם מוצגים על-ידי שני הצדדים, הם היו מיושמים מזמן. אנחנו חיים באחת המדינות והחברות המורכבות ביותר בעולם, וראוי שהשיח שלנו ישקף זאת. דיאלוג אמיתי, כזה הרואה, מבין ומכבד את נקודת המוצא של הצד שמנגד, הוא צעד ראשון וחשוב בדרך לשינוי המיוחל. אם לא מלמעלה, בואו נתחיל עם זה מלמטה.