כל מי שקורא עיתונים בארץ יכול להבחין בתמימות הדעים הקפיטליסטית, שלא לומר התאצ'ריסטית, המאפיינת את העיתונות הכלכלית. בפני עצמו, מצב זה הוא צרה צרורה המעוורת באופן עקבי את עיני הציבור לאפשרות של חשיבה כלכלית אחרת -­ כזו שבה הקיצוץ בתקציב איננו בהכרח חלומו הרטוב של כל שר אוצר.

אבל אפילו גדולי הקפיטליסטים יסכימו שרובנו איננו בנקאים, ברוקרים או נוסעים מתמידים במחלקת העסקים, ושאיננו אמורים להיות כאלה (שהרי גם התאצ'ריסטים זקוקים לפועלים ולאנשי שירות, ובעצם, במיוחד הם זקוקים להם). והנה, העיתונות הכלכלית מתעלמת כמעט לחלוטין מהמוני בית ישראל העסוקים בענייניהם הפרולטריים ואינם מבינים מהם בדיוק - או אפילו בערך - "גיוסים", "פקדונות" ו"אופציות". במקום זה מלאות כותרות מדורי הכלכלה בידיעות על כך שקונצרן זה רכש X ממניותיו של הקונצרן ההוא, או על כך שחברה זו גייסה Y מיליוני דולרים בבורסה בניו-יורק. לשיא משעשע הגיעה הנטייה הזו בימים שבהם הגישה נועה קולפ את הפינה הכלכלית ב"בוקר טוב ישראל" של גל"צ: היא נהגה לחתום את הדיווח, מדי בוקר, בברכה "יום עסקים מוצלח".

במבט ראשון קשה להבין מדוע מקדישים עצמם מדורי הכלכלה באופן בוטה כל-כך לענייניה של קהילת העסקים. הרי ברור שמספר האנשים המסוגלים להבין את המתרחש בדיווחי הכלכלה הוא מועט אם לא זניח לגמרי. אבל כשמביאים בחשבון את כוח הקנייה של הקהל הזה, ובייחוד את השפעתו הכלכלית-ציבורית, ולצד זה את הבסיס ההיפר-מסחרי של מרבית כלי התקשורת בארץ, מתחילה התמונה להתבהר (או שמא, להיעכר).

תארו לכם שהכתיבה בנושאי ביטחון היתה מלאה בדיווחים על מינויים בצה"ל, תרגולות טקטיות ופקודות מטכ"ל חדשות, ותארו לכם שהידיעות המשמימות האלו היו נכתבות בז'רגון צבאי בלתי מובן וחסר חן. משהו דומה לזה מתרחש במוספי הכלכלה של העיתונים היומיים, ובמידת-מה גם באינטרנט. עלי, באופן אישי, זה מאוס, ולכן כמעט ואינני קורא את מוספי הכלכלה. מדי פעם אני מנסה, ובדרך-כלל אני מוצא את עצמי אחרי כמה דקות באחד משני מצבים: רדום ומשועמם או נרגן ומתוסכל. נדמה לי שמוסף כלכלה שטווח נושאיו היה רחב יותר משוק ההון-מיזוגי-על-נבכי הסטארט-אפ היה מרתק אותי. נדמה לי גם שמוסף שהיה מסביר באופן מעניין, ולהדיוטות, את הסוגיות הכלכליות שעל הפרק היה מעלה את הרייטינג של העיתון שהיה מנפיק אותו. חוץ מזה, נדמה לי שזה היה עושה רק טוב לכלכלה הישראלית.

גיליון 36, ינואר 2002