ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ימסור לפרסום מידע על שיחות שקיים עם מו"ל "ישראל היום", שלדון אדלסון, ועם העורך הראשי לשעבר עמוס רגב – כך הורה היום (7.8) בית-המשפט העליון בעקבות ערעור שהגישו רביב דרוקר וחברת החדשות של ערוץ 10. המידע שיימסר אינו כולל את תוכן השיחות, אלא רק את מועדיהן – פרטים המתועדים באופן סדיר על-ידי צוות הלשכה.

מסירת המידע תאפשר לבדוק את נכונותה של הטענה שלפיה עמוס רגב – לאורך העשור שבו ערך את העיתון, עד החלפתו בבועז ביסמוט – נהג לקיים שיחת טלפון לילית קבועה עם נתניהו או עם אדם מטעמו, ובעקבותיה לשנות את תוכן הגיליון שהופץ למחרת.

"כשעשיתי את התחקיר על 'ישראל היום'", אמר דרוקר בראיון לתוכנית "קול העין", "סיפרו שם אנשים מתוך העיתון שלעמוס רגב יש שיחת טלפון קבועה ברבע לשתיים-עשרה בלילה – ממש לפני סגירת העיתון הוא סוגר את הדלת ומנהל שיחת טלפון מסתורית, אף אחד לא יודע עם מי, לכאורה יכול להיות שעם אשתו, וכשהוא יוצא לפעמים משתנה הכותרת הראשית, לפעמים משתנה איזה כיתוב תמונה, לפעמים משתנה איזה [כותרת] משנה".

המסע לחשיפת המידע החל בחודש פברואר 2015, בבקשת חופש מידע שהגיש דרוקר למשרד ראש הממשלה בדרישה לקבל נתונים על שיחות משלוש השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה. במשרד סירבו למסור את המידע. כמה חודשים לאחר מכן עתרו דרוקר וחברת החדשות לבית-המשפט המחוזי בירושלים בדרישה שיחייב את נתניהו ואנשיו להיענות לבקשה – הליך שבעקבותיו הורה השופט דוד מינץ למסור להם את המידע.

בנימין נתניהו ושלדון אדלסון. ירושלים, 12.8.07 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

בנימין נתניהו ושלדון אדלסון. ירושלים, 12.8.07 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

אדלסון ורגב ערערו על ההחלטה לבית-המשפט העליון, וזה הורה לערוך דיון נוסף במחוזי – ובסופו החליט השופט מינץ לדחות את הבקשה של דרוקר. דרוקר וחברת החדשות הגישו בשנה שעברה ערעור משלהם לבית-המשפט העליון. ההחלטה שהתקבלה היום, שעליה חתומים השופטים מני מזוז, ניל הנדל ואורי שהם, התקבלה בעקבות ערעור זה. לדברי השופט מזוז, שכתב את פסק הדין – החלטתו הראשונה של השופט מינץ היתה נכונה, ואילו השנייה, זו שבה חזר בו מהוראתו למסור את המידע, היתה שגויה.

עמוס רגב, עורך "ישראל היום" לשעבר, מחוץ למטה יחידת להב 433 של המשטרה, לשם זומן כדי לתת עדות בפרשת "תיק 2000". לוד, 17.1.17 (צילום: רועי אלומה)

עמוס רגב, עורך "ישראל היום" לשעבר (צילום: רועי אלומה)

לאורך ההליכים המשפטיים העלו נציגיו של נתניהו ונציגי "ישראל היום" שורה של טענות, לעתים סותרות, שנועדו לשכנע את בית-המשפט לאסור על מסירת המידע. נתניהו טען כי מסירת המידע תפגע בפרטיותו, שכן אדלסון ורגב הם "חברים אישיים" שלו ושיחותיו עמם אינן קשורות לתפקידיו הרשמיים. רגב ואדלסון, מצדם, הביעו התנגדות לחשיפת המידע בטענה כי הדבר יסיר את חסיון המקורות שכביכול חל עליהם ויפגע בחופש העיתונות – ובד בבד טענו כי מדובר בשיחות אישיות. "חבר זכאי לפרטיות; עיתונאי זכאי לחיסיון; חבר שהוא עיתונאי ‒ זכאי לשניהם", טען עורך-דינם, אביגדור קלגסבלד.

בחדשות ערוץ 10, מנגד, טענו בערעור כי אם מדובר בשיחות חבריות בלבד, הרי שמסירת מועדיהן ומשכן – ללא התוכן – אינה יכולה להזיק לאדלסון ורגב. "אם אכן שיחות אלה נסבות רק על עניינים אישיים, לא ברור עם אילו פרטים הידועים לציבור ניתן להצליב את מועדי השיחות", הסבירו עורכי-הדין שייצגו את ערוץ 10, יונתן ברמן ואורי אדלשטיין.

"אם, לעומת זאת, מטרת השיחות היא לתאם בין ראש הממשלה לבין מערכת 'ישראל היום' את תוכנן של ידיעות בעניין ראש הממשלה, בעלי בריתו ויריביו, או אז מועדי השיחות אכן עשויים להצביע על תיאום כזה באמצעות 'הצלבה' של מועדים אלה עם פרסומים בסמוך לאחר מכן ב'ישראל היום'", כתבו עורכי-הדין, והוסיפו: "במקרה כזה אין מדובר בשיחות בעלות תוכן אישי בין חברים, אלא בשיחות בין אישיות ציבורית לבין מי שפועל לקידום ענייניה הפוליטיים".

"בעל החיסיון הינו המקור ולא העיתונאי"

השופט מני מזוז, בפסק הדין שפורסם היום, מתח ביקורת על הטיעונים שהציג עו"ד קלגסבלד, ולפיהם מסירת המידע תפגע בפרטיותם של אדלסון ורגב וגם בחיסיון העיתונאי. "לטענתם", כתב השופט על אדלסון ורגב, "נתוני תקשורת של עיתונאי עם מקור פוטנציאלי הם הגרעין של החיסיון העיתונאי. טענה זו מעוררת תמיהה, שכן מעבר לבעייתיות הטענה לגופה, היא גם אינה מתיישבת כלל ועיקר עם טענתם המרכזית של המשיבים כולם לפיה מדובר בשיחות פרטיות בין חברים שאינן עוסקות כלל בעיתון".

"יש לזכור כי אדלסון ורגב אינם אנשים פרטיים, וכאשר הם שוחחו עם ראש הממשלה חזקה עליהם שידעו גם שהם משוחחים עם נושא משרה הכפוף לדיני חופש מידע"

"חיסיון עיתונאי חל ככלל על מידע המצוי בידי עיתונאי, ולא על מידע המצוי בידי הרשות", הוסיף מזוז. "בעל החיסיון הינו המקור ולא העיתונאי. בענייננו, נוכח טענת אדלסון ורגב כי שיחותיהם עם ראש הממשלה לא היו בכובעם כאנשי העיתון אלא כחברים משכבר הימים ובעניינים שאינם נוגעים לעיתון, לא ברור כלל מיהו העיתונאי ומיהו המקור ומהו המידע הנהנה מחיסיון עיתונאי. לא למותר להוסיף כי הטענה לחיסיון עיתונאי לא הועלתה על-ידי ראש הממשלה, וגם לא נתמכה על-ידו בטיעון מטעמו בכתב או בעל פה".

על טענתם של אדלסון ורגב שלפיה אין למסור את המידע משום שמדובר בהפרה של חוק הגנת הפרטיות כתב השופט מזוז כי קבלת הטענה "משמעה ריקון מתוכן של חוק חופש המידע". "יש לזכור כי אדלסון ורגב אינם אנשים פרטיים, וכאשר הם שוחחו עם ראש הממשלה חזקה עליהם שידעו גם שהם משוחחים עם נושא משרה הכפוף לדיני חופש מידע, וממילא גם שהם חושפים עצמם לדיני חופש המידע", הוסיף השופט בעניין המו"ל והעורך הראשי של "ישראל היום".

"שקיפות ציבורית באשר לקשרים ולאינטרסים של נושא משרה שלטונית אל מול גורמים פרטיים היא בעלת חשיבות שקשה להפריז במשקלה לתקינות שלטונית, לטוהר המידות ברשויות השלטון, כמו גם לאמון הציבור ברשויות השלטון"

עוד הוסיף השופט כי הוא דוחה את קביעתם של אדלסון ורגב שלפיה מסירת המידע תגרום לשיבוש תפקודו התקין של משרד ראש הממשלה. טיעון זה, ציין, אינו מעניינם כי אם מעניינו של המשרד – ונציגי המשרד לא טרחו להעלותו.

לדברי מזוז, מסירת המידע לחדשות ערוץ 10 אכן עלולה לפגוע בפרטיותם של נתניהו, אדלסון ורגב – אך מדובר בפגיעה קלה בלבד, "בשוליה של הזכות לפרטיות". "כאמור, גם לדברי המשיבים [נתניהו, אדלסון ורגב] אין מדובר בשיחות חשאיות או בעלות רגישות כלשהי, אלא בשיחות חולין שבין ידידים ותיקים, המצהירים בריש גלי על ידידותם ארוכת השנים ועל כך שהם נוהגים לקיים קשר טלפוני, וכאשר המידע המבוקש אינו כולל כמובן את תוכן השיחות אלא רק רישום עצם קיום השיחות ומועדיהן", כתב השופט בפסק הדין.

את עצם העניין שמבקשים דרוקר וחדשות 10 לברר – הקשרים בין נתניהו לאנשי "ישראל היום" – הגדיר השופט מזוז כ"שאלה בעלת חשיבות ציבורית רבה". "לקיומם של קשרים כאלה עשויות להיות השלכות משמעותיות שונות, ובהן לעניין מגבלות בגין ניגוד עניינים שעל נושא המשרה ליטול על עצמו בטיפול בעניינים הנוגעים לחבריו, וכן השלכות בהיבטים של טוהר המידות, והדברים ידועים", נימק.

השופט מני מזוז (צילום: יונתן זינדל)

השופט מני מזוז (צילום: יונתן זינדל)

"שקיפות ציבורית באשר לקשרים ולאינטרסים של נושא משרה שלטונית אל מול גורמים פרטיים היא אפוא בעלת חשיבות שקשה להפריז במשקלה לתקינות שלטונית, לטוהר המידות ברשויות השלטון, כמו גם לאמון הציבור ברשויות השלטון. כאשר מדובר בגורם שהוא 'שחקן בזירה הציבורית', היינו אדם שיש לו אינטרסים – בין כלכליים ובין אחרים – בהחלטות של גורמי שלטון מסוימים, מעבר לאלה של כל אזרח מן השורה, קיים אינטרס ציבורי מובהק בחשיפת עצם הקשר של גורם כזה עם גורמי השלטון, כמו גם מהות הקשר ועוצמתו", הוסיף, והדגיש כי במקרה זה אותם "שחקנים בזירה הציבורית" הם אדלסון ורגב.

"גם בעצם קיומו של קשר אישי בין ראש הממשלה לבין בעל השליטה והעורך הראשי של העיתון, ומידת האינטנסיביות של קשר כזה, יש עניין ציבורי רב", כתב השופט מזוז. לדבריו, לא מדובר בסוגיה רכילותית. "הקשר שבין ראש הממשלה לעיתון 'ישראל היום' – עיתון יומי נפוץ ורב השפעה – מצוי על סדר היום הציבורי ומעסיק את הציבור ואת המערכת הפוליטית כמעט מיום הקמתו של העיתון ב-2007", כתב בפסק הדין.

"השיח הציבורי האינטנסיבי והמתמשך בשאלת מהות הזיקה שבין ראש הממשלה לעיתון ובאשר למטרות העומדות ברקע ייסודו של העיתון הובילו בין היתר גם לבדיקה של מבקר המדינה, לעתירה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית לקראת הבחירות לכנסת ה-20, ליוזמות חקיקה להגבלת פעילות העיתון, ויש אף הקושרים בין יוזמות אלה למהלכים שהובילו להקדמת הבחירות.

"תחקיר עיתונאי הוא כלי שלא ניתן להפריז בחשיבותו הן כאמצעי פיקוח וביקורת על רשויות השלטון והן כאמצעי להשגת מידע וחשיפתו לציבור כבסיס לשיח ציבורי"

"כמו כן יש לתת משקל גם לעובדה כי בענייננו מדובר מחד גיסא, בראש הממשלה, היינו הגורם השלטוני הבכיר ביותר, שבתקופה הרלבנטית החזיק גם בסמכויות מיניסטריאליות במשרדים נוספים, כולל משרד התקשורת; ומאידך גיסא, מבקשי המידע אינם 'אזרח סקרן' גרידא אלא עיתונאי בכיר וכלי תקשורת מרכזי שערכו בשעתם תחקיר בסוגיית הקשרים שבין ראש הממשלה לבין העיתון 'ישראל היום' ובעליו, בו הוצג העיתון כ'שופר לקידום העמדות והאינטרסים של ראש הממשלה', והמבקשים להעמיק ולאשש את ממצאי התחקיר".

בהמשך פסק הדין מצא לנכון השופט להדגיש את חשיבותה של עיתונות חוקרת. "אמצעי התקשורת ההמונית, על סוגיהם הרבים והמגוונים, הם 'כיכר העיר' של העת החדשה והזירה העיקרית בחברה דמוקרטית לקיומו של שיח ציבורי בסוגיות המעסיקות את הציבור", כתב מזוז. "כדי לקיים שיח אפקטיבי על כלי התקשורת להשיג מידע מהימן ולהפיצו לציבור הרחב, ולהציב על סדר היום הציבורי סוגיות המחייבות בירור ודיון. לשם כך נדרש לעתים כלי התקשורת לערוך תחקירים. תחקיר עיתונאי הוא כלי שלא ניתן להפריז בחשיבותו הן כאמצעי פיקוח וביקורת על רשויות השלטון והן כאמצעי להשגת מידע וחשיפתו לציבור כבסיס לשיח ציבורי".

על-פי פסק הדין, משרד ראש הממשלה ו"ישראל היום" ישלמו לדרוקר ולחברת החדשות 20 אלף שקל לכיסוי הוצאותיהם המשפטיות.

עע"מ 7678/16

לקריאת פסק הדין של בית-המשפט העליון

להורדת הקובץ (PDF, 265KB)