הכותרות הראשיות

"המשטרה: נתניהו חשוד בשוחד ומרמה", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ". "המשטרה: נתניהו חשוד בשוחד", מצטרף אליה עמוד השער של "מעריב". "שוחד", נכתב באותיות שמנות וגדולות בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" על רקע תצלום של נתניהו מחייך בחליפה, צועד קדימה בביטחון. מאחוריו עומד מאבטח ומישיר למצלמה מבט חמור סבר.

ב"מעריב" מבקשים להמחיש לקוראים את מצבו של ראש הממשלה שלהם באמצעות תצלום בלתי מחמיא בעליל: דיוקן של נתניהו בפנים נפוחות, עיניים לאות ופה פעור למחצה. "הוא גמור", אפשר לדמיין את בן כספית לוחש דרך הנייר הדק, בין השורות. "זו כבר לא קונספירציה או פנטזיה", כותב בכיר עיתונאי "מעריב" בקטע המתפרסם בעמוד השער, בחירת מלים שמעלה תהייה שמא טוריו הקודמים בנושא דווקא כן הכילו מינון כלשהו של קונספירציות ופנטזיות.

"זה חשד אמיתי, בשרני, מתפתח", מסביר כספית, "חשד שהולך וקורם עור וגידים. מפרשה לפרשה, מעד לעד, ממעצר לחקירה. האמת פשוטה: אין מסע ציד. אין רדיפה. החקירות נגד ראש הממשלה לא מגיעות משמאל, ולא מימין. אין בהן גרם אחד של פוליטיקה. מקורביו, עוזריו וסייעניו של בנימין נתניהו נופלים שדודים, אחד-אחד, בשיטת חבר מביא חבר. האמת הולכת ומבצבצת לה מתוך חומת השתיקה".

היום בצהריים פורסם כי הסתיים המשא-ומתן עם ארי הרו, ראש הסגל לשעבר של נתניהו, שחתם סוף-סוף על הסכם עד מדינה. "עד ליום חמישי בערב, המלה 'שוחד', כחלק מתשתית החשדות נגד ראש הממשלה נהגתה על-ידי הכתבים בזהירות, בהסתייגות, ולצדה סימן שאלה", כותב ב"הארץ" יוסי ורטר. "השלב הזה מאחורינו. מעתה זה כאן, על השולחן. נתניהו הוא ראש ממשלה מכהן שחשוד בקבלת שוחד. גם המערכת הפוליטית תתחיל בקרוב להפנים את ההתפתחות הזו".

לרגל המאורע החגיגי שולף ורטר את התיבה של הדימויים המיוחדים, ומתחיל לחטט בה. "על שולחן החוקרים נערמו – וממשיכים להיערם – ראיות בהיקף עצום, עדויות של מאות נחקרים ומוסרי עדות, מסמכים וקלטות", הוא כותב, ושולף דימוי ראשון, סטנדרטי: "הפרטים שפורסמו עד כה הם קצה-קצהו של הקרחון הגדול".

"הציבור מכיר את הפרומו, או ה'טיזר'. החוקרים והפרקליטים כבר ראו את הסרט כולו, או כמעט כולו, ואוי לעיניים שכך ראו", מלהיט ורטר את קוראיו, וממחיש זאת באמצעות דימוי מדמם: "פרשיות נתניהו פרושות בפניהם לאורך ולרוחב, על כרעיהן וקרביהן, כמו דג טונה ענקי שהועלה ממעמקי הים ובותר ביד אמונה. גם הריח מזכיר להם דג מת". עופות הטרף, הוא כותב, כבר חגים ממעל. מה בדיוק ראו החוקרים בתוך הקישקע המרקיב של דג הטונה? מדוע אוי לעיניהם? ורטר לא מפרט. ייתכן שהוא מנוע. ייתכן שאינו יודע. ייתכן שהוא רק מפנטז.

ארנון (נוני) מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", מחוץ למטה יחידת להב 433 של המשטרה, לשם זומן כדי לתת עדות בפרשת "תיק 2000". לוד, 17.1.17 (צילום: רועי אלומה)

ארנון (נוני) מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", מחוץ למטה יחידת להב 433 של המשטרה, לשם זומן כדי לתת עדות בפרשת "תיק 2000". לוד, 17.1.17 (צילום: רועי אלומה)

נחום ברנע, ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", מנסה לעשות סדר בדברים. "לבד מהתיקים 1000 ו-2000 אין כרגע חקירה שמחשידה את נתניהו בפלילים. הבעיה שלו היא הנזק הסביבתי", הוא כותב, וחולק ספקולציה: "הסוכן מיקי גנור חתום על עסקת טיעון שמיועדת לחלץ אותו ממאסר ממושך. בתמורה הוא מסגיר את דוד שמרון, עורך-הדין המשפחתי, בן הדוד ואיש הסוד. אם שמרון הבטיח לסדר החלטות בממשלה וסידר, מה זה אומר על ראש הממשלה; מה יגיד שמרון כשעורך-הדין שלו ימליץ לו על עסקת טיעון".

חתיכה נוספת בתצרף של ברנע היא ארי הרו. "הרו נחקר בעבר. מה יש לו להציע עכשיו שלא סיפר בחקירתו בעבר. על מי הוא יכול לספר סיפור שיצדיק עסקה, אם לא על ראש הממשלה", הוא כותב עליו. "מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, מקורבו של ראש הממשלה, נחקר על החלטות מוזרות שהעניקו מאות מיליונים לידידו של ראש הממשלה; לא לקחתי כסף הוא אומר, על-פי הידיעות שמתפרסמות. מילאתי פקודות". סימה קדמון, באותו מוסף, מכנה את ההסכם עם הרו "גיים צ'יינג'ר". "גם מי שרצה להאמין שלא היה כלום כי אין כלום, מתחיל להבין שהיה גם היה", היא טוענת, אך כמו עמיתיה אינה מפרטת מעבר למה שכבר פורסם.

גם בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" חוגגים את ההתפתחויות. "שוחד", נכתב באותיות שמנות וגדולות בכותרת הראשית של העיתון (שבפעם האחרונה שראש ממשלה בישראל נחשד בשוחד הקפיד לגונן עליו עד כדי התקרנפות). מתחת למלה "שוחד", באותיות שמנות אך קטנות יותר, מופיע שם של עבירה שהמו"ל, ארנון (נוני) מוזס ממעיט בחומרתה: "מרמה והפרת אמונים". כשמדובר בנתניהו, ולא באולמרט, אלו חשדות חמורים. לשם המחשת חשיבות המאורע נדפסו בשער תמציות של ארבעה טורים: ברנע, קדמון, יועז הנדל ובן-דרור ימיני.

שער "ידיעות אחרונות", 11.7.12

"הזיכוי", שער "ידיעות אחרונות" אחרי הרשעתו של אהוד אולמרט בהפרת אמונים, 11.7.12

בסך הכל, כך נראה, זווית הסיקור של "ידיעות אחרונות" זהה לזו שנקטו ב"מעריב" ו"הארץ". ובכל זאת, היא שונה מהם בדבר אחד. מי שיחפש בשער את המלה "מוזס" ימצא אותה רק ליד הלוגו, בתיבת הקרדיטים, שם מתנוסס השם "ארנון מוזס" לצד ההגדרה "העורך האחראי". המעלעל התמים יסיק שבעיתון הדחיקו את הזעזוע שאחז במערכת רק לפני חצי שנה, כשהתגלה לציבור שמוזס ספסר בעיתונאי "ידיעות" והציע לשנות את האג'נדה המערכתית ולשכור כותבים מטעם ראש הממשלה במסגרת עסקה מושחתת שניסה לכרות עמו – משא-ומתן שפרטיו מוזכרים הבוקר בדיווחים של עיתונים שאינם "ידיעות אחרונות".

בדיווח עצמו על פרשיות נתניהו (אלי סניור ואיתמר אייכנר), שתופס את כל השטח המערכתי בעמוד 3 של "ידיעות אחרונות", מתחבא שמו של המו"ל במעבה הפִסקה השנייה: "תיק 2000 מתייחס לשיחות שניהל נתניהו עם נוני מוזס", הם כותבים, וזהו. מה נדון בשיחות? לא כתוב. מיהו נוני מוזס? לא כתוב. האם גם הוא חשוד במשהו? גם זה לא כתוב. כנראה דיברו על מזג האוויר.

גם ארבעת הפובליציסטים הבכירים ששמותיהם מתנוססים על השער מחרישים: ברנע, קדמון, הנדל וימיני אמנם כותבים על החקירות ועל השלכותיהן המשוערות, אך השבוע נמנעים מלהזכיר את האיש החזק שמשלם את משכורתם ואת האפשרות שמפלתו הפוטנציאלית של נתניהו תהיה גם המפלה שלו.

שובו של הביביתון

"נתניהו במצוקה חריפה מאי פעם", כותב יאיר שרקי, כתב הדתות של חדשות ערוץ 2, בטור שבועי חדש המתפרסם ב"בשבע". "אין לו עם מי להתייעץ. חלק מאנשי אמונו עזבו, אחרים יוצאים ונכנסים בחדרי החקירות ונאסר עליהם לשוחח עמו. גם היחסים עם עיתון הבית 'ישראל היום' כבר לא מה שהיו, אולי על רקע החשדות בתיק 2000. חגיגות העשור לעיתון של אדלסון היו במובנים רבים גם חגיגות העצמאות שלו".

הבוקר, חרף הכותרת החד-פעמית מהשבוע שעבר ("מפגן חוסר האונים של נתניהו"), הישראל-היומים שבים לסורם. אל מול שלוש הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות", "הארץ", ו"מעריב" – המכריזות בגאון על החשדות החמורים נגד ביבי – ב"ישראל היום" בוחרים להצניע. דווקא בחינמון, שנוטה לקפח את הזירה הכלכלית ומחזיק בדסק הכלכלה האנמי ביותר מבין היומונים, מעניקים היום את הכותרת הראשית לקריסת מניית חברת התרופות טבע.

שער "ישראל היום" (בניכוי מודעה). לחצו להגדלה

שער "ישראל היום" (בניכוי מודעה). לחצו להגדלה

כמו בימים הטובים של העורך עמוס רגב, ההפניה לחדשות המרעישות על ראש הממשלה נדחקת לפינת השער, בלי תמונה ואפילו בלי שיופיע בה השם המפורש: "נתניהו". "המשטרה: חשד לשוחד בתיקים 1000 ו-2000", נכתב בהפניית השער, ובכותרת המשנה מודגש: "בבקשת המשטרה מבית-המשפט לא פורט החשד נגד כל אחד מהמעורבים. מטעם רה"מ נמסר: 'טענות מופרכות'". הדיווח עצמו נדחק לעמוד 7, שם נדפסת ידיעה בינונית (חצי עמוד מעל פרסומת לחבילת סלולר) – ללא טור פרשנות או אפילו תזכורת לגבי החשדות עצמם, כלומר קבלת מתנות במאות אלפי שקלים וסִרסור בעיתון "ישראל היום" לשם קבלת שלמונים ממו"ל "ידיעות אחרונות".

מה קרה לבועז ביסמוט, העורך הראשי שגמר אומר לעניין את קוראיו, שרק אתמול הכריז על החינמון כ"חבר הכי טוב של האזרח הישראלי" והבטיח לספק סיקור ענייני של המנהיג? כרגע, "תיק 2000" מסתמן עבורו כנקודה של חולשה. לפני כחצי שנה, כשהתקשרנו אליו וביקשנו לשמוע מה דעתו על הפרשה רגע אחרי התפוצצותה, התחמק העיתונאי הבכיר בטענה כי אינו רשאי להתראיין ללא אישור של הדוברת. אתמול, בתוכנית "תיק תקשורת", הרגע שבו נשאל שאלה (קלה) על הפרשה היה גם הרגע היחיד שבו שבקה זמנית מכונת הדמגוגיה, והמרואיין הרהוט והחלקלק גלש לגמגום זמני שבסופו התעשת ואמר שכדי להתייחס לסוגיה יש להמתין ולראות מה יקרה.

במקום פרשנות, ב"ישראל היום" מנסים להסיט את הדיון. אמנון לורד, בטור הראשי של "ישראל השבוע", פותח את מסכת הקונספירציה השבועית שלו עם ציטוט מפי "ידידים של רה"מ נתניהו" שמתייחסים למשא-ומתן עם ארי הרו. לדברי אותם ידידים, שמי יודע אם אינם מישהו במערכת "ישראל היום", הם אינם קונים "את זה שיש לו משהו".

אלא שלהרו כבר היה משהו על נתניהו, וחלק מהמשהו הזה פורסם: תיעוד מוקלט ושומט לסתות של שיחות שקיימו ראש הממשלה ומו"ל "ידיעות אחרונות". במשטרה סבורים שמדובר בראיות כבדות משקל, וכך גם במשרד היועץ המשפטי לממשלה, לפרקליטות זה הספיק כדי להפוך אותו לעד מדינה – אבל הידידים שמדברים עם לורד לא קונים את זה. מבחינתם, וגם מבחינתו, מדובר בעלילה. מה מקורה? לורד מציין טריגר מפתיע: פרשת אלאור אזריה.

"המרחשה המשטרתית סביב הסכם עד המדינה עם הרו היא איתות לתקשורת: לא שכחנו אתכם, אנחנו ממשיכים במסע הציד נגד נתניהו, שקיבל את עוצמתו בעקבות פרשת אזריה", כותב הפובליציסט, אך לא מסביר כיצד בדיוק קשורה פרשת הוצאתו להורג של המחבל בחברון למוטיבציה המוגזמת של חוקרי נתניהו.

אמנון לורד (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של אתר nrg)

אמנון לורד (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של אתר nrg)

לורד, יצרן תיאוריות קשר שלרוע מזלו ניחן בשתי ידיים שמאליות, לא מצליח להשתמש כראוי בטריק הדמגוגי של הסטת הדיון לסוגיה אחרת וגיוסה למציאת פרשנות מפתיעה ומשכנעת שתסביר הכל אחת ולתמיד. מפרשת אזריה כטריגר הוא עובר לסערה הציבורית שעורר נאום סגן הרמטכ"ל ("תהליכים מעוררי חלחלה"), לחילופי הגברי במשרד הביטחון, שהולידו טור ביקורתי של תומאס פרידמן ב"ניו-יורק טיימס", שבו הופיע ציטוט של פרופ' משה הלברטל – שהתריע מפני הקצנה מסוכנת בקרב הנהגת הליכוד. איך זה קשור לפרשות שבגינן נחקר ראש הממשלה? לורד אפילו לא מתאמץ עבור קוראיו: "השמאל הוא זה שנכשל בהבאת השלום עם הפלשתינים ולכן הפך את המתנחלים, את הימין ואת בנימין נתניהו לאויב". החוליה החסרה: כיצד שולט השמאל במשטרה. פרטים, אולי, בשבוע הבא.

מתי טוכפלד, הכתב הפוליטי ואחד מגדולי משרתיו של נתניהו ב"ישראל היום" של עידן רגב – וגם האיש שניפק את המאמר התקדימי על רפיסותו של המנהיג – נקלע למצוקה תודעתית. את טורו הפוליטי השבועי הוא פותח, כמתבקש, ביחסים הקרובים שקיימו נתניהו והרו בתקופה שבה עבדו באותה לשכה. "ארי הרו ובנימין נתניהו הלכו יחד כברת דרך לא מעטה", כותב טוכפלד. "משנת 2002 משמש הרו בשורה של תפקידים לצד נתניהו, כשהשיא היה כשהתמנה לראש הסגל בלשכת ראש הממשלה במרץ 2014, כשבו בזמן מילא את תפקיד מנהל הלשכה, מה שהפך אותו לאיש רב-עוצמה בצמרת המדינה.

"הרו לא ניצל את מעמדו הרם לתככים ומזימות או למאבקי כוח. להפך. במהלך כהונתו דאג לתנאי עבודה נוחים עד כמה שאפשר עבור ראש הממשלה, שפעל כל העת להרגיע את הכוחות הנציים בתוך הלשכה, לגשר ולתווך, ואף להשליט סדר כשהיה צורך בכך. את זאת תמיד עשה בדרכו השקטה, הטומנת בחובה עוצמה רבה. כמעט אף פעם לא תבע לעצמו קרדיט וכמוציא והמביא העיקרי של נתניהו, לא נהג לקרב או להרחיק אנשים מהלשכה על-פי אינטרס אישי, אלא האינטרס של הבוס. הרו היה אחד הבודדים מבכירי לשכת ראש הממשלה שלא עזב בטריקת דלת ובלי שהקים עליו אויבים מבית.

ארי הרו בכנסת, 2014 (צילום: מרים אלסטר)

ארי הרו בכנסת, 2014 (צילום: מרים אלסטר)

"נאמנותו לנתניהו לא ידעה גבולות. הרו האמין בנתניהו אמונה אידיאולוגית צרופה וראה בהצלחתו את המפתח להצלחת המדינה כולה. הוא היה ממעט מאוד לדבר עם עיתונאים והיה איש סוד במלוא מובן המלה. בכל ימיו בלשכה היה משתף את בני שיחו אך ורק במה שחשב שעליהם לדעת על מנת לבצע את מלאכתם נאמנה, ולא הוסיף מלה אחת מיותרת. לכן, מצד אחד, אם יש מישהו בעולם כעת שיכול להפיל את נתניהו מצד הידע שצבר והסודות שאליהם נחשף, הרי זה ארי הרו. מנגד, האפשרות שיפנה לו עורף ויתחיל לזמר נגדו זמירות בחדרי החקירות כמעט לא מתקבלת על הדעת".

לא מתקבלת על הדעת? מזל שטוכפלד הוסיף את המלה "כמעט". גם בלי לדעת שהיום תיחתם העסקה עם הרו, טוכפלד אמור היה לדעת שהאיש שכר עורך-דין וכבר מזמן שלח אותו להשיג לו עסקת טיעון ומעמד של עד מדינה. הרו מעוניין לדבר עם החוקרים. הוא משקיע בכך מאמצים. הוא שרף את עצמו אצל ראש הממשלה. הוא חשוד בעצמו בחקירה אחרת. אין לו מה להפסיד.

ל"ישראל היום", שקרביו עשויים להיחשף במסגרת החקירה וההליך המשפטי שאולי יבוא בעקבותיה, יש כמובן הרבה מה להפסיד. טוכפלד לא מזכיר זאת. "הרו יודע על העברות המתנות מארנון מילצ'ן (פרשה 1000) יותר מכל אחד, וכן יודע על נסיבות ותוכן הפגישות בין נתניהו למו"ל 'ידיעות אחרונות' נוני מוזס (פרשה 2000) יותר מכל אחד", הוא כותב. "הפיכתו לעד מדינה היא בוודאי התפתחות מטרידה מבחינת נתניהו, אולם גם למהר להסיק שראש הממשלה מחוסל עם הפיכתו של הרו לעד מדינה תהיה זו מסקנה נמהרת למדי". ב"ישראל היום", נכון לאמש, עדיין מחזיקים אצבעות.

אידר על ביבי: אולי בשבוע הבא

דרור אידר כותב השבוע ב"ישראל היום" על נסיעה לסיאטל שבשיאה צפה כיצד מרכיבים מטוס נוסעים ובהמשכה פגש את ההיסטוריון של חברת בואינג וסיפר לו על המהר"ל מפראג. ב"לשון הרע", מדור הקומיקס החד של תמר בלומנפלד ב"גלריה" מצאו לו חבר – עטלף טרנסג'נדר פצוע שיודע לנבא את העתיד: "ביבי ראש ממשלה לנצח נצחים".

משילות כהכרזת מלחמה

כותרת הטור הקונספירטיבי של אמנון לורד, זה שקושר בין וידוא ההריגה המתוקשר לפוטש המדומיין, היא "משילות כהכרזת מלחמה". לורד סבור שאנו שרויים בתחילת עידן המשילות של ממשלות הימין, מצב שהרתיח את "מתנגדי הממשלה" והפך עבורם ל"עילת מלחמה". ב"הארץ", בטור הפרשנות השבועי של עמוס הראל, מתראיין פרופ' משה הלברטל וקושר את הקצוות שלורד פורם.

"לא דעת הקהל השתנתה, אלא המערכת הפוליטית", אומר הלברטל, ממנסחי מסמך "רוח צה"ל". "קורה משהו שלא אירע מעולם. חלק ניכר מהמערכת הפוליטית מתייצב מאחורי מי שפעל בניגוד לערכים הבסיסיים של צה"ל. מה שהשתנה הוא השימוש בסנטימנט הציבורי לרווח פוליטי, מבנימין נתניהו ועד נפתלי בנט. הקולות הללו הופכים לקולות של המיינסטרים, של המנהיגות הפוליטית.

"קיים קשר ישיר בין ההתנהגות הזאת למשהו גדול יותר – ההתקפה השיטתית על המוסדות המרכזיים, מבית-המשפט, דרך העיתונות ועד צמרת צה"ל והשב"כ. יש כאן קבוצת פוליטיקאים שרוצה לשדר לבוחרים שהמוסדות הללו לא מאפשרים לה לשלוט. היא צוברת בכך רווחים משלושה סוגים: ראשית, זה תירוץ לכשלונות שלה. שנית, היא משמרת כך תמיכה בשלטון בקרב ציבור שיש לו עדיין תפיסת עולם אופוזיציונית. ושלישית, זהו מענה לתחושת המצור של נתניהו, שמרגיש שהאליטות, ובהן זו הצבאית, סוגרות עליו ופועלות נגדו".

הדינמיקה הפופוליסטית החדשה, גורס הלברטל, עלולה לזלוג גם לדרגים המקצועיים במערכת הביטחון – שלטענתו עדיין מתנהלים בצורה עניינית. "הרווחים הקלים דומים למשחק באש", הוא אומר להראל. "לאורך זמן, הנזק מצטבר. נתניהו בקושי בולם התבטאויות נגד המוסדות הללו מצד אנשים בסביבתו. הבעיה היא שראשי מערכת הביטחון עלולים לחשוש להביע את דעתם גם בדיונים פנימיים. קצינים יתחילו לשתוק, לרסן את עצמם, כדי לא להיפגע. השיטות הללו עלולות לעלות במחיר חמור. זו פגיעה עמוקה במקצועיות. ואנחנו זקוקים לדרג מקצועי ענייני".

שיטת "ידיעות אחרונות"

התגובית של יאיר נתניהו (צילום מסך, לחצו להגדלה)

התגובית של יאיר נתניהו (צילום מסך, לחצו להגדלה)

סימה קדמון מקדישה השבוע חלק ניכר מטורה להשתלחות ביאיר נתניהו בגין התבטאותו הבוטה בפייסבוק (קדמון מגזימה ומכנה אותה "אחד הפוסטים המרושעים והשפלים שנכתבו אי פעם").

דבריו של נתניהו הצעיר, שכבר נכתשו והופרכו מכל הכיוונים (ואף הולידו איום בתביעת דיבה), נכתשים ומופרכים גם בטורה של קדמון, שמנצלת את ההזדמנות כדי לטפוח לעיתונה על השכם: אל מול טענתו של נתניהו על היעדר תחקירים על יוני פרס, בנו של שמעון פרס שבמהלך שירותו הצבאי פלט כדור והרג חייל בשוגג, כותבת קדמון כי "ידיעות אחרונות" פרסם זמן קצר לפני הבחירות לנשיאות "תחקיר רחב היקף" על התקרית בשער המוסף "7 ימים".

אבנר הופשטיין, בפוסט שפרסם השבוע, הרחיב לגבי התחקיר ההוא, שאותו ביצע יחד עם הכתבת אמירה לם: עורכי העיתון, כתב, "ניסו לאתרג את פרס כמו שהם מאתרגים כל מיני אנשים – מימין ומשמאל בלי קשר לכלום ולשום דבר, סתם כי הם לא מכירים אחרת – ואנחנו לא ויתרנו להם". בהמשך, בהתייחס לעורכת המוסף דאז רותי יובל, הוסיף: "בזכות העמידה של העורכת הסמולנית המשוקצת והאיומה (שבטח ממומנת על-ידי הקרן החדשה לישראל ועל-ידי רודולף הס ועל-ידי עוגיפלצת), שלמיטב זכרוני גם איימה להתפטר אם הכתבה החשובה הזאת לא תתפרסם – הצלחנו".

נבואה

"שרת התרבות תימחק מדפי ההיסטוריה" (רבקה מיכאלי, "מעריב").

פוביה

כל העיתונים מסקרים הבוקר את מצעד הגאווה שהתקיים אתמול בירושלים. ב"הארץ", שבדרך כלל מסקר בהבלטה ענייני גאווה (ומקדיש היום את כתבת השער של מוספו השבועי לאוונגרד המגדרי של ארצות-הברית), מוותרים על הפניית שער ומקדישים למצעד רק ידיעת תצלום, הנדפסת לצד פסק הדין האחרון של שופט בית-המשפט העליון סלים ג'ובראן: "מניעת הליך פונדקאות מחד-מיניים מהווה אפליה". בכותרת על המצעד מבליטים נתון חיובי: "22 אלף איש השתתפו במצעד הגאווה הגדול אי פעם בירושלים".

"י-ם של גאווה", נכתב בשער "ידיעות אחרונות", בהפניה בינונית בגודלה שבה משובץ תצלום של הצועדים. "גאווה ירושלמית", נכתב בגדול בראש הדיווח, שבו מובלטים דברים שאמר אורי בנקי, שבתו שירה נרצחה במצעד הגאווה שהתקיים בעיר ב-2015. בפתח הידיעה מודגש מספרם של הצועדים – 25 אלף (ב"ידיעות אחרונות", כידוע, הכל גדול יותר). גם ב"מעריב" מקצים לאירוע הפניית שער ("זוכרים בגאווה"), ובידיעה עצמה מבליטים את מספר המשתתפים (22 אלף) וגם מסר אופטימי מטעמם: "לא נאפשר לשנאה לנצח".

מצעד הגאווה בירושלים, 3.8.17 (צילום: יונתן זינדל)

צועדים במצעד הגאווה בירושלים, אתמול (צילום: יונתן זינדל)

ב"ישראל היום", הטבלואיד השלישי של ישראל, לא מקצים לאירוע הפניית שער. הדיווח בנושא מתפרסם רק בעמוד 19, בידיעה מאת אפרת פורשר ונועם (דבול) דביר. "22 חשודים נעצרו; אחד מהם עם סכין", נכתב בכותרת, שיוצרת רושם שהמצעד היה אירוע אלים ומסוכן. זוהי לא הפעם הראשונה שבה עורכי החינמון מעניקים מסגור כזה לאירוע של הקהילה הגאה ותומכיה. רק לפני שבועיים, למחרת הפגנה למען הענקת זכויות אימוץ להומואים ולסביות, היה "ישראל היום" היומון היחיד שסיקר את האירוע ההמוני דרך עדשת האיומים והעימותים. "אלפים הפגינו, 9 נעצרו: עימותים בהפגנת הלהט"ב", מסרה אז הכותרת.

תעמולה

בעמודי החדשות של "ישראל היום" נדפס טור מאת תא"ל צביקה חיימוביץ, "מפקד מערך ההגנה האווירית" בצה"ל, שקורא לצעירים העומדים בפני גיוס להצטרף לשורותיה של הזרוע הצבאית שבראשה הוא עומד. גם השנה התגייס העיתון לפרסם טורים יחצניים מסוג זה, שבהם קצינים בכירים מציגים את מרכולתם לרגל גיוס הקיץ. שם המדור: "צבא העתיד".

"המערך מפעיל מערכות מתקדמות וטכנולוגיה פורצת דרך, אך את ההבדל במבחן התוצאה עושים האנשים – מפקדים ולוחמים, אשר בתגובה מהירה ובמקצוענות של שניות מזיהוי האיום ועד להשמדתו מבטיחים את ביצוע המשימה והגנת המדינה", כותב התת-אלוף, ומוסיף: "מתגייסים ומתגייסות יקרים, למערך הזה אתם מצטרפים. למערך פורץ דרך, ייחודי במשימתו, מרכזי בעשייתו המבצעית. למערך השוקד כל העת לשנות ולהשתנות, להתאים את עצמו להתמודד מול איומי העתיד ואתגריו. מערך הממצה ומכשיר את לוחמיו להיות המחסום הראשון להגנת שמי המדינה, להיות אחראיים ומיומנים במשימתם ולפעול באומץ לנטרול ולהשמדה של כל איום מהאוויר".

כלי התקשורת הישראליים רגילים להתבטל בפני צבא ההגנה לישראל, לפרסם ספינים ומידע חלקי מטעמו, להכפיף ראיונות לפיקוח של דובר צה"ל ולהעטיר פרגונים חסרי פרופורציות. במסגרת הריקוד הצמוד הזה, פרסומים מעודדי גיוס הם חלק ותיק וידוע מהתמהיל. ובכל זאת, הפרויקטים לעידוד הגיוס של "ישראל היום" צורמים. לא בגלל התוכן שלהם, אלא בשל הסרת המסיכה. אם בכלי תקשורת אחרים מי שמבצעים את היחצנות הם עיתונאים, כלומר סוכני מידע שהציבור מאמין שעשו עבורו עבודת סינון וביקורת, ב"ישראל היום" זה הצבא עצמו שמתנחל בין העמודים, מציב סככה ופודיום, שולף מגפון וצועק לקורא בפנים: "בחור צעיר, צה"ל זקוק לך".

הטור של תא"ל חיימוביץ ב"ישראל היום", היום

הטור של תא"ל חיימוביץ ב"ישראל היום", היום

אגב, דובר צה"ל לשעבר, מוטי אלמוז, נשאל לפני שנה וחצי אם מדובר בתוכן שיווקי במימון הצבא. תשובתו היתה שלילית.

ייצוא נשק

"ישראל בעשירייה הפותחת במכירות הבטחוניות בעולם", מדווח יובל אזולאי ב"גלובס". לפי דיווחו, שמבוסס על נתוני השבועון "דיפנס ניוז", חברות הנשק הממשלתיות אלביט, התעשייה-האווירית, רפאל ותעש-מערכות מכרו ב-2016 ציוד בהיקף כולל של 8.6 מיליארד דולר, שהם למעלה מ-30 מיליארד שקל. הסכום עצום, אך הוא מספק תמונה חלקית בלבד של הכנסותיה של התעשייה אפופת הסוד: אזולאי מציין כי הנתונים מתייחסים למכירת ציוד ל"שווקים הבטחוניים", כלומר לא כולל המגזר האזרחי.

סימנייה

כתבת השער של "G", מוסף סוף השבוע של "גלובס", עוסקת בערבה-מיינס, חברה ישראלית המוחזקת על-ידי תאגיד מתכות ממקסיקו. בשנים האחרונות מנסה החברה לקבל מימון ממשלתי נכבד לכרייה ועיבוד של נחושת בתמנע ולחדש את הפעילות במכרה ההיסטורי. הכתבת הדס מגן מנסה להתחקות אחר מסעה של החברה אל עבר הכסף הציבורי – ומעלה כמה פרטים מחשידים: נסיונותיה לקבל החרגה מתשלום תמלוגים למדינה, מעורבותו של משרד עורכי-הדין של דוד שמרון ויצחק מולכו, מקורביו של ראש הממשלה, והמלצה של משרד ראש הממשלה להקצות לחברה 80 מיליון שקל באופן שבמשרד האוצר הגדירו כ"מענק מתחת לשולחן".

עושים לביתם

במערכת "ידיעות אחרונות" שוב מנצלים את גליון סוף השבוע כדי להזריק לקוראים מנה גדושה של יחצנות לעסקיה האחרים של קבוצת מוזס. בעמוד 12 של קונטרס החדשות נדפסת היום ידיעת תצלום של חבצלת דמארי על פגישה שקיים נשיא המדינה עם יהורם גאון ודב איכנולד, מו"ל ידיעות-ספרים (ושותף עסקי של נוני מוזס). הנשיא ריבלין אוחז בידו את ספרו האוטוביוגרפי של גאון, שיצא כמובן בהוצאת "ידיעות אחרונות", והמו"ל מבהיר כי "ספרו של יהורם הוא רב-מכר ענק".

בעמוד הבא מתפרסמת ידיעת תצלום משולשת (כלומר, עם שלושה תצלומים), גם היא בחתימת דמארי, על הסרט "מועדון החנונים" – מוצר מבית היוצר של ADD, חברת ההפקה של בתו של ארנון מוזס ובעלה.

ענייני תקשורת

"גלובס". שלשום התווסף לתיבת הקרדיטים של "גלובס" שמה של העורכת הראשית החדשה, נעמה סיקולר. גליון סוף השבוע הנוכחי, הראשון בעריכתה, עדיין אינו כולל שינויים בולטים בתוכן ובמבנה, למעט שינוי אחד: טורו הקבוע של סגן העורך לשעבר, אלי ציפורי, נעדר. האם הטור יפסיק להתפרסם, או שמא רק יצא לחופשה? "אלי ציפורי כותב וימשיך לכתוב ב'גלובס', כפרשן כלכלי בכיר. טקסטים שלו התפרסמו ויתפרסמו בכפוף לשיקולי המערכת", מסרה סיקולר ל"העין השביעית".

רוסיה. "ב"מוסף הארץ" מראיינת ליזה רוזובסקי את ארקדי בבצ'נקו, עיתונאי אופוזיציוני מרוסיה, ש"הפך לאחד ממתנגדיו הבולטים (והבוטים) ביותר של ולדימיר פוטין". בסוף הראיון, שבו מספר בבצ'נקו על המלחמה בצ'צ'ניה, על בריונים מחוץ לדלת הבית (לדבריו, הוא לא יודע אם מדובר בעבריינים או בשירות הביטחון הפדרלי), על בישול מהפכה אזרחית במימון פוליטי ועל החלטתו להימלט מרוסיה ולהשאיר מאחור את אשתו ובתו, שואלת אותו רוזובסקי: "אתה הרפתקן?".

"ממש לא", משיב בבצ'נקו. "החלום שלי זה לכתוב טקסטים לתוכנית הילדים 'לילה טוב, זאטוטים!'. כל המדינה הזאת מפריעה לי להגשים את החלום הזה שלי. אני פשוט מסיר חסמים בדרך להגשמתו".

"מוכנים!". שער "ממון", היום

"מוכנים!". שער "ממון", היום

הצנזורה מתרחבת. "ועדת החוץ והביטחון החליטה לאשר צו המטיל חיסיון מוחלט על זהותם של עובדי המוסד וכן על זהות בני משפחותיהם ועל המתקנים שבהם הם עובדים", מדווח גדעון אלון בידיעה קצרצרה המתפרסמת ב"ישראל היום".

תלמידים הישמרו. עיטור השער המדכא של השבוע מוענק בזאת ל"ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות", שנכבש כבר היום – 4 באוגוסט, אמצע החופש הגדול – על-ידי פרויקט היערכות לשנת הלימודים שבפתח.

התנתקות. במוסף "G" מתפרסם ראיון שערך מתיו שייר מ"פאסט קומפני" עם היוצר הטלוויזיוני דונלד גלובר ("אטלנטה"). "רציתי שכשאני אגיד משהו, אנשים יידעו שהתכוונתי לזה", הוא אומר על החלטתו למחוק את תוכן חשבונות המדיה החברתית שלו. "במקום 140 תווים בלי פרטים, אני מעדיף להגיד 'הנה מחשבה. עשיתי ממנה משהו, ויש בו עולם שלם'. אני רוצה שאנשים יוכלו לשקוע בזה".

בכוורת. בקריקטורה היומית של "הארץ" מתאר ערן וולקובסקי ישיבה של מקורבי נתניהו שהתכנסו עמו מסביב לשולחן כדי לחשוב יחד כיצד לחלצו מהחקירות. "יש לי!", אומר אחד מהם לראש הממשלה, "למה שלא תהיה גם אתה עד מדינה?". בצלע אחרת של השולחן, מול נתניהו, הושיב וולקובסקי את עמיתו לעיתון בני ציפר, בעניבת פרפר ומשקפיים עבי מסגרת. שפתיו חתומות וארשת פניו עגמומית.