בתקופה האחרונה ניטש בעיתונות הכלכלית ויכוח יצרי סביב הפתרונות למשבר בשוק ההון. הכתישה העיתונאית ההדדית נעשית, כמיטב המסורת, במרומז ובלי שמות. ב"גלובס" סונטים ב"עיתונות הצדקנית", ב"דה-מרקר" כותבים טורים נגד עיתונות מגויסת.

גישה אחת, "גישת ההתערבות" נקרא לה, גורסת כי שוק האשראי החוץ-בנקאי המיובש, הקושי של חברות לממן את פעילותן השוטפת (על פיתוח ממילא אין מה לדבר כעת) והקיפאון בגיוסי החוב בבורסה ימצאו את ביטוים באבטלה ובהעדר צמיחה. לפיכך, הם אומרים, על משלם המסים להיכנס לתמונה ולסייע לתאגידים הגדולים לעבור את התקופה הקשה. מצדדי גישת ההתערבות הממשלתית הם לאו דווקא חסידים ידועים של האסכולה החברתית: הגישה הזו מוצאת את ביטויה דווקא ב"גלובס", העיתון של קהילת העסקים בישראל. העיתון גייס את כותביו ואת עמוד השער שלו לקמפיין התומך בשיטה וקורא לממשלה לאמצה. הנה, למשל, קטעים ממאמרו של אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס", שהתפרסם בעיתון ב-6 במרץ תחת הכותרת "את מי בדיוק מניפות קרנות המנוף":

"מערכת האשראי (הבנקאית והחוץ-בנקאית) למעשה משותקת [...] הבעיה קשה במיוחד בשוק החוץ-בנקאי [...] זו הסכנה הגדולה ביותר במשק הישראלי [...] עסקים אינם בנויים רק על הון עצמי, הם בנויים על אשראי ועל גלגול האשראי [...] המחיר של סגירת הברזים מתבטא מיד בצמיחה ובאבטלה [...] מאות חברות עלולות לקרוס השנה אם לא יאפשרו להן למחזר את חובותיהן, אבל באווירה הציבורית הסוחפת והפשטנית שנוצרה היום, כל נושא הסדרי ומיחזורי החוב הפך למלה מגונה [...] קריסת עסקים תשרת אולי את השמחים לאיד, אבל לא תשרת את הציבור שבשמו משתמשים השמחים לאיד. הציבור עלול להישאר קירח מכאן ומכאן: בלי חברות ובלי תעסוקה".

בעיתונות התפרסמו כמה תוכניות להצלת שוק האג"ח השייכות לגישת ההתערבות. הן כונו בשמות "תוכנית פישמן", "תוכנית האוצר", "תוכנית גושן", "תוכנית פישר" ו"תוכנית רם כספי". המסקנה של ציפורי, ושל כותבים אחרים ב"גלובס", היא שיש לאמץ את תוכניתו של זהר גושן, יו"ר הרשות לניירות ערך, שמסתמכת על ערבויות ממשלתיות, ולא – צפויות אבטלה וקטסטרופה כלכלית. המשותף לכל התוכניות הללו הוא שהן כוללות התערבות ממשלתית או ויתורים מצד החוסכים לטווח ארוך, במטרה להציל את תאגידי הענק הנשלטים על-ידי עשירי המשק.

לפי הגישה האחרת, הדוגלת באי-התערבות ממשלתית בבעיית האשראי החוץ-בנקאי, כל התוכניות שלעיל הן מכבסת מלים שנועדה לכסות את ערוותם של בעלי השליטה בחברות ציבוריות, לאחר שהסתבכו בהרפתקאות מסוכנות בחו"ל (בעיקר בנדל"ן). הווה אומר, "הצלת שוק האג"ח" היא יופימיזם אלגנטי ל"רתימת הציבור לחילוץ הטייקונים מהבוץ שבו שקעו בכוחות עצמם".

אין צורך להתערב, אומרים המצדדים בגישה זו, שכן אחת היא לנו אם חברה מסוימת תימצא בידי ה"ה לבייב-עופר-פישמן-תשובה-דנקנר, או שתעבור לידיהם של המשקיעים המוסדיים. אם הטייקונים מתקשים לעמוד בהחזרי האג"ח במועדם, יתכבדו נא ויוותרו על השליטה בחברות לטובת אלה שהשקיעו באג"ח שלהם (קרנות הפנסיה, קופות הגמל וכיוצא באלה).

שלא במפתיע, גישת האי-התערבות זוכה להד נרחב ב"דה-מרקר", האוחז באופן מסורתי באג'נדה הזו (אף שלאחרונה ניכרים בקרב הכותבים בעיתון סדקים בביטחון ביכולות השוק החופשי). הנה למשל קטעים ממאמרו של סגן עורך העיתון, רותם שטרקמן, שהתפרסם ב-7 במרץ תחת הכותרת "לא לגושן, לא לפישר, לא לכספי":

"סיוע לטייקונים, לדבריהם, הוא סיוע לתעסוקה – שכן בחברותיהם מועסקים אלפי עובדים והן עמוד השדרה של המשק. 'אם הן יתמוטטו, יהיה כאן לא נעים', הם אומרים. אלא שזוהי עמדה מופרכת שיש בה כשל לוגי משמעותי. אם הטייקונים יתמוטטו, יהיה להם אולי לא כל-כך נעים, וכך גם לכמה מהחברים ובני המשפחות שלהם (אם כי יש להניח שאפילו נכדיהם מסודרים) – אבל האמת היא שבין ההתמוטטות האפשרית שלהם למצב התעסוקה במשק אין ולו קשר מקרי. שופרסל, למשל, היא חברה מצוינת, וקיומה אינו תלוי ביכולת ההחזר של אי.די.בי, ששולטת בה, וגם לא בהישרדותו של בעל הבית, נוחי דנקנר [...] הטייקונים לקחו מהציבור הלוואות ענק של עשרות מיליארדי דולרים, ועליהם לדאוג להחזיר את מלוא החוב בדיוק במועדים שעליהם התחייבו. אם לא – שייפרדו מהחברות שלהם. אף אחד מאיתנו לא התחייב לשמור להם לנצח על המעמד הרם שבו היו לפני שנה. ודאי שתקציב המדינה לא צריך להשתתף בזה".

המסקנה של שטרקמן היא שאין צורך באף אחת מ"תוכניות החילוץ", כלשונו, ואת ההתערבות הממשלתית יש לשמור למחוזות אחרים.

גיבוי אידיאולוגי מהמו"ל

לטובת יחסי-הציבור של אחת מהגישות התגייס השבוע שחקן חיזוק מפתיע, שבא לעשות נפשות בקרב קהל היעד – עיתונאים כלכליים. כך זכו עיתונאים ב"גלובס" לפגוש את אליעזר פישמן, "טייקון", בעלים של חברות רבות ושחקן פעיל גם בשוק התקשורת. אחת מאחזקותיו בתחום זה היא העיתון "גלובס". ביום שני הגיע פישמן לשיחה עם העורך הראשי של העיתון חגי גולן, עם עורכי העיתון ועם כתבי שוק ההון שלו. השיחה לא עסקה בתהליך המדיני, בכשירותו של דניאל פרידמן לכהונה במשרד המשפטים או במועמדים להדחה מ"האח הגדול סלבס".

פישמן חלק עם כתבי האתר והעיתון שבבעלותו את תובנותיו על אודות המשבר הכלכלי במשק והדרכים לטפל בו. תובנות אלו, כשהן מכונסות, מכונות בשם "תוכנית פישמן". התוכנית, שפורסמה באמצעי התקשורת, עוסקת בבעיה הבוערת של הטייקונים – האג"ח של החברות שלהן בבורסה, שכמה מהן נסחרות בתשואת זבל דו-ספרתית, שמבטאת חשש להחזר הקרן והריבית במועד או בכלל. לדעתו של פישמן, הבנקים והמשקיעים המוסדיים צריכים לפרוס חובות לחברות עם בעיה תזרימית, בתמורה לתוספת צנועה של אחוז אחד בריבית.

עיתונאים שנכחו במפגש טוענים כי מנקודת ראותם היה מדובר בסך-הכל בשיחה נינוחה, שלא היתה תדריך מפורש באשר ל"קו מערכתי" שיש לדבוק בו. כתבי "גלובס" נפגשים אחת לזמן עם מנהלים ומנהלות במגזר העסקי (כך למשל נפגשו עם יאיר המבורגר וגיל שוויד), ומבחינתם מדובר בסך-הכל בעוד מפגש שגרתי. אמנם, הם מודים, הפעם האחרונה שפישמן הטריח עצמו לדבר בפני הכתבים היתה לפני שנתיים, סמוך להסתבכותו בהפסדי ענק בעקבות הימור עסקי על הלירה הטורקית.

חגי גולן, העורך הראשי של "גלובס" (צילום: פלאש 90)

חגי גולן, העורך הראשי של "גלובס" (צילום: פלאש 90)

גם באמצעי תקשורת אחרים המו"לים מקדמים סדר יום שקרוב ללבם, באופן גלוי וסמוי. אלא שהמקרה של פישמן, בעיתוי הנוכחי, שונה, לפחות למראית עין. לפישמן שורה של חברות שעוסקות בנדל"ן וגייסו כסף רב ממשקיעים מוסדיים (בעיקר בארץ), במניות ובאגרות חוב.

כמו כל משקיעי הנדל"ן, גם החברות של פישמן ידעו ימים יפים יותר; למעט הפרסומים על כך שאיש ההימורים טדי שגיא עשוי להשקיע בהן, הסביבה העסקית שהחברות של פישמן פועלות בה אינה מהמשופרות. לכלכלית-ירושלים, התאגיד שבשליטת פישמן, יש התחייבויות לבנקים ולמחזיקי אג"ח בסדר גודל של 20 מיליארד שקל והון עצמי של 3.7 מיליארד שקל בלבד. בחברת הדירוג מעלות אמרו לאחרונה שכלכלית-ירושלים חרגה מהמנוף הפיננסי שעליו התחייבה וסיפקו תחזית דירוג שלילית באשר לעתידה.

כל זה, כאמור, אינו יוצא דופן בענף הנדל"ן. בדומה לטייקונים אחרים, המו"ל של "גלובס" הוא בעל עניין אישי מובהק באשר לדרך הרצויה לטיפול במשבר הכלכלי בשוק ההון. בשונה מטייקונים אחרים, יש לו פוטנציאל השפעה גדול יותר על דעת הקהל.

כתבי "גלובס" מדווחים על עצמאות עיתונאית מוחלטת והעדר התערבות כלשהי מצד המו"ל באשר לתכנים. מן הסתם הם צודקים, ואין סיבה להטיל דופי ביושרתם. "גלובס" כבר היה בסרט הזה, למשל בפרשת ההתסבכות של פישמן בלירה הטורקית. למעט אנקדוטות מוזרות כמו כתבת תדמית לאיש יחסי-הציבור של פישמן, הצליחו עיתונאי "גלובס" לצאת בשלום מהפרשה ההיא.

עם זאת, ודאי לא פשוט לכתוב על משבר האג"ח כאשר המו"ל מעורב בו אישית, ואף מגיע להרביץ "דבר תורה" בנוגע לסוגיה הכואבת. האם "רוח המפקד" חילחלה לשורות העיתון והאתר? ניתן לומר רק זאת: לפישמן יש עניין רב בהתערבות ממשלתית כלשהי, ש"תמנע קריסה של חברות בישראל", או "תמנע את אובדן השליטה בחברות שלו" – תלוי את מי שואלים.

תגובת "גלובס"

מ"גלובס" נמסר בתגובה: "מו"ל 'גלובס', אליעזר פישמן, נפגש עם עורכים וכתבים בעיתון מעת לעת, כפי שאני מניח נוהגים גם מו"לים אחרים בעיתונות. בפגישה נידונו עניינים הנוגעים לעיתון ולנושאים נוספים בענייני כלכלה. 'גלובס' מארח באופן קבוע אישי משק וכלכלה לפגישות רקע בהשתתפות כתבים ועורכים מהעיתון. פישמן דיבר בפגישה על נושאים שונים ומגוונים מתוקף היותו דמות מרכזית בעולם העסקים, ולא מתוקף היותו מו"ל העיתון. 'תוכנית פישמן' נדונה בעיתון כמו שאר התוכניות. אגב, בכתבה ב'גלובס' שעסקה בנושא המשבר בשוק ההון והדרכים לטפל בו, הכותבים תמכו דווקא ב'תוכנית גושן' ולא ב'תוכנית פישמן'".

למכתב התגובה של עירן פאר, כתב "גלובס": "לא תמכנו במו"ל" >>