מיזם "מדד הייצוג" שמתפרסם ב"עין השביעית" מאז תחילת 2016 הצליח להביא עד היום לכמה תוצאות מרשימות. המדד, מיזם מתמשך בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי, ויחד עם המחלקה לתקשורת של אוניברסיטת בן-גוריון וחברת יפעת מחקרי מדיה, הוביל בשנה וחצי הראשונות לקיומו לעלייה במספר הדוברים והמרואיינים בתוכניות החדשות והאקטואליה המרכזיות בישראל ולעלייה בולטת עוד יותר במספר המומחים שמופיעים בתוכניות אלו. אולם ישנם גם אתגרים שעימם, נכון לעכשיו, קשה יותר להתמודד.

אחד התחומים שבהם דרוש שינוי משמעותי, אשר לא נראה באופק, הוא הייצוג שניתן לאוכלוסיה הערבית בישראל בדיונים המרכזיים שמתקיימים מדי שבוע בתוכניות האקטואליה שמשודרות בימי שישי בערב. ב"אולפן שישי" של ערוץ 2, "שישי" של ערוץ 10 ו"חדשות השבוע" של כאן 11 (עד לאחרונה "יומן" של רשות השידור) מתקבצים כל שבוע מיטב הפרשנים של הערוץ, לצד מומחים שונים ואורחים מתחלפים, כדי לסכם את אירועי השבוע ולפרשם. הדיונים הללו, סביב מה שמכונה כאן "שולחן השבת", מהווים את אחת הבמות היוקרתיות ביותר בתוכניות האקטואליה של ישראל. פעמים רבות הדיונים הופכים לויכוחים פומביים בין מי שמייצגים עמדות שונות בנושאים שעל סדר היום, בדומה לויכוחים שמתרחשים סביב שולחנות השבת של הצופים.

אולם, בעוד ששיעור הדוברים והמרואיינים הערבים יכול להגיע בבמות מרכזיות אחרות למספרים דו-ספרתיים, מבדיקת חברת יפעת מחקרי מדיה עולה כי שיעור הדוברים הערבים בפאנלים המרכזיים של התוכניות המשודרות בימי שישי בערב נמוך במיוחד, ולמעשה מתקרב לאפס.

מאז תחילת שנת 2017 השתתפו בשולחנות השבת של שלוש התוכניות המרכזיות קרוב ל-500 דוברים. רובם אנשי המערכות העיתונאיות שמפיקות כל תוכנית ותוכנית. מיעוטם אורחים ומרואיינים שהגיעו לאולפנים בהזמנת המערכות. בין אלה ובין אלה כמעט כולם היו יהודים. הציבור הערבי בישראל, יש להזכיר, מונה כחמישית מאוכלוסיית המדינה. ובכל זאת, מתוך אותם 500 דוברים רק חמישה היו ערבים, במילים אחרות, שיעור הייצוג של הערבים סביב שולחן השבת עומד על כאחוז אחד בלבד.

שלושה מתוך החמישה היו למעשה אדם אחד, ח"כ אחמד טיבי, הדובר הערבי החביב על עורכי תוכניות האקטואליה של סוף השבוע. טיבי הופיע בחודש מרץ בפאנל של "אולפן שישי" של ערוץ 2, ופעם נוספת באמצע חודש מאי. בשתי הפעמים הופיע ח"כ טיבי במשבצת השידור המוקדמת, שבין 19:30 ל-20:00, אשר באופן רשמי מכונה "סיכום השבוע" ולא "אולפן שישי" ובכל מקרה אינה זוכה לשיעורי צפייה, או יוקרה, כמו התוכנית המרכזית. הופעתו השלישית של ח"כ טיבי היתה בפאנל של "חדשות השבוע" של כאן 11, לקראת סוף חודש מאי. גם במקרה הזה הוזמן טיבי להשתתף במשבצת השידור המקדימה, של בין 19:30 ל-20:00.

מלבד ח"כ טיבי נספרו בשבעת החודשים הראשונים של השנה עוד שני דוברים ערבים, אשר הופיעו בחלק המרכזי של התוכניות. במהלך חודש ינואר הופיע פרופ' עליאן אלקירנאוי בדיון שנערך ב"יומן" של רשות השידור, על רקע אירועי אום אל-חיראן, ובאמצע מאי, באותו יום שבו ח"כ טיבי הופיע ברצועה המקדימה, בחלק של "אולפן שישי" שלאחר השעה 20:00 שותף עיתונאי חדשות ערוץ 2 פוראת נסאר ודיבר על גורלו של נער שאותר בדירה בחדרה.

שוטרים חמושים באום אל-חיראן, שעות אחדות לאחר התקרית הקטלנית. 18.1.17 (צילום: הדס פרוש)

שוטרים חמושים באום אל-חיראן, שעות אחדות לאחר התקרית הקטלנית. 18.1.17 (צילום: הדס פרוש)

למרבה הצער, המצב השורר כיום, שבו אין לצופים אפשרות לראות בפאנלים הללו דובר ערבי שהוזמן לדיון על נושא כלכלי או אזרחי שעומד במרכז סדר היום התקשורתי ואינו נוגע ישירות לחברה הערבית - כמעט מובן מאליו . אולם ההדרה הקיצונית המתמשכת של הערבים מהדיונים הפרשניים המרכזיים של תוכניות שישי בערב מגיעה לשיאים של אבסורד כשהדיונים מתמקדים באירועים שנוגעים ישירות לחברה הערבית בישראל. גם אז אין כמעט ייצוג לדוברים ערבים בפאנל הפרשנות המרכזי. רק יהודים שמדברים על ערבים.

קחו לדוגמה את חודש ינואר השנה, החודש שבו לפי מדד הייצוג השתתפו בתוכניות החדשות והאקטואליה יותר דוברים ומרואיינים ערבים מאשר בכל חודש אחר מאז תחילת המדידות, בינואר 2016. הסיבה לעלייה בייצוג באותו חודש היתה הטרגדיה הכפולה בפעולה לפינוי הכפר הלא מוכר אום אל-חיראן, שבה נהרגו תושב הכפר ושוטר. סביב המקרה של אום אל-חיראן ניצת למן הרגע הראשון ויכוח בנוגע לעובדות הבסיסיות של האירוע. האם היה ניסיון פיגוע או לא, האם תושב היישוב הוא מחבל או קורבן? זהו דיון שראוי שיתקיים בהשתתפות יהודים וערבים כאחד.

כתבות מגזין ששודרו ב"אולפן שישי", "שישי" ו"יומן" אמנם עסקו באותה התקופה באירועים שהתרחשו בכפר, וכך גם הדיונים המרכזיים באולפנים. אולם בעוד שבכתבות השטח ניתנה זכות הביטוי גם לדוברים מקרב החברה הערבית בישראל, כשהשידור חזר לאולפן שוב היו אלה יהודים בלבד שפירשו עבור הצופים את המציאות (למעט, כאמור, פרופ' אלקירנאוי שהשתתף בדיון של "יומן").

קיים הבדל משמעותי בין מתן זכות ביטוי לדובר ערבי במסגרת כתבת מגזין על אירוע כמו זה שהתרחש באום אל-חיראן לבין מתן זכות ביטוי דומה לדובר ערבי באולפן התוכנית, מיד בתום הכתבה. הראשון מדבר מהשטח, ובדרך כלל השטח הוא מקום שנמצא אי שם בנגב או בגליל, רחוק מחלק הארי של צופי המהדורה. השני מוזמן, באופן סמלי, להיכנס "הביתה", אל לב השיח, ולהשמיע שם את דעותיו. האולפן הוא הבית של כל ערוץ וערוץ, אבל הוא גם הסלון של הצופים.

כשדובר ערבי יושב לצד דני קושמרו (ערוץ 2) , אילה חסון (ערוץ 10) או תמר אלמוג ויאיר ויינרב (כאן 11), גם אם הוא סופג מיתר חברי הפאנל ביקורת תקיפה, יש בעצם נוכחותו מסר חשוב: הציבור הערבי הוא חלק בלתי נפרד מהחברה בישראל.

* * *

פרויקט "מדד הייצוג" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי ויחד עם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויפעת מחקרי מדיה