במדור הדעות של "הארץ" מתפרסם מאמר של נחמיה שטרסלר תחת הכותרת "לפעמים גם האמת היא אופציה". באתר האינטרנט של העיתון המאמר מקודם בווריאציות שונות של הקביעה בדבר "השקרים של 'החברתיים'". אבל האמת היא שהכותרת מתאימה הרבה יותר לתוכן המאמר עצמו, וכיוון ששטרסלר אינו מהסס להשתמש במלה "שקרים", מן הצדק לוותר על הנימוס ולהדביקה לו עצמו.
אין לדעת מי מזין את שטרסלר במסרים – היחצנים של יצחק תשובה, של נובל-אנרג'י, פקידים אמריקאים, לשכת ראש הממשלה, יובל שטייניץ וכולי וכולי – שני דברים בטוחים: 1. עמדותיהם של מי שהוא מכנה "חברתיים" אינן מדובררות לעיתונאים על-ידי גופים עוצמתיים. 2. שטרסלר לא טרח להתעמק בסוגיית הגז, והמאמר המנוקב והרעוע שלו עושה עוול לא רק לציבור הדומם, אלא גם למי שתומכים במתווה של נובל ונתניהו.
לא צריך להיות פרופסור לגז, די לעקוב אחרי העיתונים הכלכליים כדי למצוא פרכות גסות במאמר. שטרסלר טוען למשל כי זה שקר לטעון שהממשלה נכנעה לחברות הגז – אבל האמת היא שהמתווה המוצע מגלם ויתורים רבים לחברות לעומת המתווה הקודם. אפשר לקרוא לזה "כניעה", "התקפלות", "שיפור לאחור" – אבל המהות תישאר בעינה. שטרסלר טוען שזה שקר כי "המתווה מנציח את המונופול". אבל אפילו הוא יודע שהמאגרים שהמונופול יוכרח למכור הם חלק קטן מכמות הגז הכללית וכי גם הם יישארו כבולים למונופול, שמצדו יזכה להגנות שונות ויחזיק בכ-90% מעתודות הגז של ישראל.
שטרסלר כותב ש"אם תשובה ונובל-אנרג'י ייצאו גז במחיר נמוך מ-5.4 דולרים, הם ייאלצו להוריד את המחיר גם בארץ", ומגדיר זאת "נקודת מפתח חשובה, כי המחיר האלטרנטיבי (ליצוא) הוא המחיר המקומי הנכון, וזו מדיניות הרבה יותר נבונה מפיקוח מחירים, שבסוף פועל לטובת היצרן ולרעת הצרכן". אבל בר-אלי כבר חשף ב"דה-מרקר" כי גם מגבלה זו "תרוכך". שטרסלר כותב ש"הסכומים האדירים, בסך מיליארדי דולרים, שהושקעו בתמר [...] עדיין לא כוסו". אבל גיא רולניק הציע לאחרונה ניתוח מפורט שלפיו ההשקעה תכוסה השנה והתשואה הצפויה היא פנומנלית. גם אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס", שכותב באופן עקבי הפוך מכל מה שכותב רולניק ב"דה-מרקר", כתב לאחרונה שהמונופול ייהנה מתשואה "בקצה העליון".
המשך המאמר רצוף גם הוא פרכות, כשמול הררי הטענות וההוכחות שכבר נשפכו בעיתונות הכלכלית בדיון על מונופול הגז, מה שיש לשטרסלר להציע הוא סגנון צעקני ושטחי שעוטף הרבה אוויר (אגב, בעבר כתב שטרסלר שמכירת כריש ותנין חייבת להיות "בתוך שנה לכל היותר", אחרת "אסור לחתום על המתווה". היום הוא לא כותב על כך דבר, על אף שמהמאמר אפשר להבין שהמתווה לפניו). הגם שהוא מוגדר עיתונאי כלכלי, שטרסלר אינו משתמש בכל הדברים האלה שנקראים "נתונים", "מספרים" וכיוצא באלה דברים משעממים. הוא מנופף באצבע – על גבי המסך או מעל גבי דפי "הארץ" – ולמרבה האירוניה, מאשים את כולם סביבו בפופוליזם. למרבה האימה, הוא מקבל במה בולטת במדור הדעות של "הארץ" ובמהדורת החדשות של ערוץ 2.
קשה לדמיין מתקפה חלולה יותר על המתנגדים למתווה הגז מזו שהציג היום שטרסלר ב"הארץ". למעשה, אם שטרסלר לא היה קיים, ואם אכן היה דבר כזה "החברתיים", הם היו צריכים להמציא אותו. או למכור מהר את חזי שטרנליכט ומתי טוכפלד לערוץ 2.