באופן לא מפתיע, התפטרותו של בועז כהן, עורך המוזיקה והשדר המוערך, מתאגיד השידור הציבורי "כאן", מעוררת סערה. בראיון ארוך לעיתון "הארץ" הסביר כהן כי עזב את 88FM בעקבות מעורבות בלתי מידתית ולא מוצדקת בשגרת העבודה שלו, תוך כדי פגיעה בעצמאותו כעורך מוזיקלי.
קל להתייחס להתפטרותו של כהן, ולסערה שנוצרה בעקבותיה, כאל עוד דוגמה לסוגייה ברנז'איסטית שלא מעניינת אף אחד ומקבלת סיקור מוגזם, לאור נטיית התקשורת לסקר את עצמה ואת המתרחש בה. הרי מדובר "רק" במוזיקה ובהבדלים בין רוק פרוגרסיבי בן זמננו למוזיקת שוליים משנות השמונים. אולם זוהי תפיסה פשטנית של המציאות.
תיאוריו של כהן חשובים וראויים לדיון ביקורתי. אם מה שהוא מפרט נכון, ואין סיבה לחשוב אחרת, ודאי לאור העובדה כי בתגובה הרשמית של תאגיד "כאן" לטענותיו לא נעשה ניסיון לסתור את דבריו, הרי שמדובר במידע חשוב במיוחד על תפקודו של השידור הציבורי במתכונתו החדשה והתפיסות המנחות את אלו המובילים אותו.
במהותו, שידור ציבורי הוא מרחב שיחה ותרבות המנוטרל (עד כמה שניתן) מהשפעות חיצוניות ולא ענייניות. אם בשידור המסחרי התוכן הוא אמצעי ליצירת רווחים עבור בעלי הערוצים, השידור הציבורי הוא המקום שבו התוכן הוא מטרה בפני עצמה. שידורי איכות שלא מחויבים באתנן למולך הרייטינג הם ליבת השידור הציבורי ומעניקים לו את זכות קיומו. מימון ציבורי ועצמאות העיתונאים הם החמצן המאפשר עשייה איכותית זו.
במתכונתו הקודמת סבל השידור הציבורי בישראל מהתערבות בוטה ולא עניינית של פוליטיקאים שביקשו לעצמם זמן מסך וסיקור אוהד. כה עמוקה היתה מעורבות זו עד כי לא נותרה ברירה אלא להרוס עד היסוד את הגוף הישן ולבנות במקומו שידור ציבורי אחר, אשר תפקודו ועצמאותו מעוגנים בחוק מנוסח היטב. תיאוריו של כהן, לדאבוננו, מעלים חשש כי את מעורבות בעלי השררה הפוליטיים החליפה התערבות מסוג אחר.
לפי כהן, קברניטי השידור הציבורי החדש פוגעים בעצמאות השדרים כדי להציע לציבור תוכן מוזיקלי הומוגני יותר. הומוגניות זו אמורה לקלוע לטעמו של קהל גדול ככל הניתן, וזו על מנת להפוך את השידור לפופולרי יותר. במלים אחרות, אלו המובילים את השידור הציבורי המחודש מוכנים לפגוע בעצמאות העיתונאים ואנשי המקצוע העובדים תחתם כדי ליהנות מאחוזי האזנה גבוהים יותר.
זוהי תפיסה שגויה של תפקיד השידור הציבורי בחברה מתוקנת, ופרקטיקה מסוכנת שצריכה להטריד את כל מי שעצמאות התקשורת הישראלית חשובה לו. התערבות דומה בדסק החדשות של השידור הציבורי היתה נתפסת, בצדק, כפגיעה חמורה ואנטי-דמוקרטית.
הסערה סביב התפטרותו של בועז כהן, אם כך, אינה רק התבוססות בביצה התקשורתית התל-אביבית. משמעותה של פגיעה בעצמאות שדרים, תוך כדי אימוץ תפיסה שגויה של תפקיד השידור הציבורי, חורגת הרבה מעבר למוזיקה.
ד"ר נועם תירוש הוא מרצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב