עורך "הארץ" לשעבר, דייוויד לנדאו, יצא אתמול להגנת הקו המערכתי של העיתון שערך עד לפני כשנה, וזאת בעקבות ביקורת שנמתחה על פרסום עדויות חיילים על מעשים קשים שעשה צה"ל במלחמת עזה והאשמות כי הפרסומים חוללו נזק תדמיתי בינלאומי לישראל.

"'הארץ' הוא עיתון ישראלי אשר משחק תפקיד מכריע במשחק הפוליטי הישראלי וחושף זוועות כדי שהזוועות האלה ישמשו לקחים לבאות, וזה התפקיד של עיתון", אמר לנדאו. "המדיניות הנקוטה בידי המו"ל היא להתעלם התעלמות מוחלטת מכך שעיתון 'הארץ' מופיע גם באנגלית. השאלה התעוררה כאשר הקמנו בזמנו את המהדורה האנגלית ואת האתר באנגלית, וההחלטה היתה שאין לנו אלא להמשיך לתפקד כעיתון ישראלי לכל דבר, ועל כך תפארתנו".

לנדאו המשיך ואמר כי "זה שאנחנו מבאישים, במרכאות או לא במרכאות, את ריחה של ישראל בעיני הגויים, ובמיוחד מצוטטים סלקטיבית על-ידי שונאינו, זה תוצאת לוואי שאין מנוס ממנה, אבל אין לקחת אותה בחשבון. זו המדיניות ואני תומך בה לחלוטין".

לנדאו אמר את הדברים במסגרת רב-שיח על התקשורת הישראלית ויהדות התפוצות שהתקיים אתמול לרגל חלוקת פרס סמולר על-ידי ארגון הג'וינט העולמי לעיתונאי שמואל רוזנר, לשעבר כתב "הארץ" וכיום בעל טור ב"מעריב" וב"ג'רוזלם פוסט".

שמואל רוזנר, אתמול בטקס קבלת פרס סמולר

שמואל רוזנר, אתמול בטקס קבלת פרס סמולר

רוזנר עצמו התבטא אף הוא בעד המשך מדיניות זו של "הארץ", אולם הדגיש את הנזק הטמון בה. "יש לי מעט מאוד סימפטיה לחלק גדול מהמאמרים שמתפרסמים ב'הארץ', והמהדורה האנגלית של 'הארץ' אכן גורמת לישראל נזק חסר תקנה", אמר, אך מיד הוסיף כי המהדורה באנגלית "גם מביאה לישראל תועלת שאין לה שיעור. בצד העובדה שהיא משמשת את כל שונאי ישראל כדי להוכיח שישראל היא מדינה איומה שעושה זוועות, היא משמשת את כל אוהבי ישראל כדי להוכיח שישראל היא מדינה דמוקרטית, שיש בה חופש ביטוי לכל הדעות".

חמי שלו, עורך המשנה של "ישראל היום", ציין כי "הבעיה של עיתון 'הארץ' היא כאן, ולא באיזה נזק הוא עושה או לא עושה בחו"ל". לדבריו, מטרידה יותר הסגירות של הציבור הישראלי לגילויים שחושף "הארץ" מאשר תגובות הזעם בחו"ל. "אני רואה קשר ישיר בין הסגירות של הציבור בישראל והרצון שלו להתמקד בעצמו ולהתעלם ממה שקורה סביבו ובין הבעייתיות המסוימת שעיתון 'הארץ' נמצא בה עכשיו", ציין שלו, והסביר כי מדובר ב"פחות ופחות רצון להתעניין לא רק בגדעון לוי, אלא בכלל בכל הדברים ש'הארץ' מייצג".

"לא מצאנו אפילו סיפור כיסוי"

לא במקרה הפך דיון על התקשורת הישראלית ויהדות התפוצות לדיון על עיתון "הארץ". הפרס ניתן לרוזנר על סדרת כתבות שפירסם בעיתון (בתקופת כהונתו של לנדאו כעורך ראשי), וגם מרבית הזוכים בפרס בעבר היו כתבי "הארץ".

חמי שלו הסביר בהקשר זה מדוע אין ליהדות התפוצות מקום של קבע בעיתונות ההמון הישראלית. "אני מייצג עיתון שמנסה לתפוס את הקורא הישראלי הממוצע, ושכל עניינו, או יותר נכון בסיס קיומו, מסחרי", אמר. "אין שום דרך להצדיק היום מבחינה מסחרית, וכתוצאה מזה גם מבחינה עיתונאית, הכנסת תכנים שקשורים ליהדות התפוצות. זה לא מעניין אף אחד מבין קוראי, ולצערי זה גם לא מעניין אף אחד מבין הקולגות שלי".

במסגרת ההכנות להוצאת מהדורת סוף השבוע של עיתון "ישראל היום", סיפר שלו, בילה שעות ארוכות בקבוצות מיקוד ("כך היום בונים עיתון", הסביר, "פונים לקבוצות מיקוד על מנת שנדע איזה תכנים יהיו פופולריים אצל הציבור שאת אמונו אנחנו רוצים לרכוש"). כיוון שהוא אישית מתעניין ביהדות התפוצות, ביקש לברר בקבוצות המיקוד עד כמה יש עניין בתוכני דת ומסורת ובתחום יהדות התפוצות בפרט.

חמי שלו (מימין) ודייוויד לנדאו, אתמול בטקס חלוקת פרס סמולר

חמי שלו (מימין) ודייוויד לנדאו, אתמול בטקס חלוקת פרס סמולר

"הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח", אמר. "רק בגלל שלא רצו להעליב אותי הסכימו להכניס את השאלות הללו לקבוצות המיקוד. המסקנה החד-משמעית היתה שחיים דתיים אפשר איכשהו להצדיק, ובתנאי שהם יוסוו בתור משהו אחר, וליהדות התפוצות לא מצאנו אפילו סיפור כיסוי". שלו הוסיף כי אין לו אפילו "הצעות מעשיות כיצד אפשר לשכנע את העיתונות החילונית להתחיל להתעניין ביהדות של התפוצות".

גם זוכה הפרס, שמואל רוזנר, טען בהתייחסו למצב העגום של סיקור יהדות התפוצות בעיתונות הישראלית כי הוא "לא רואה איך זה משתנה". בדברי התודה שלו לרגל קבלת הפרס על סדרת הכתבות שהכין רמז לכך שאפילו בעיתון "הארץ" הנושא כבר אינו מקבל את המרכזיות שלה זכה בתקופת לנדאו. "אני לא משוכנע שעורכי 'הארץ' לפניו [לפני לנדאו] או אחריו היו מקבלים את הסדרה הזו באותה מידה של פתיחות ומפרסמים אותה באותה מידה של בולטות. מהבחינה הזו נדמה לי שפרצתי לאיזשהו חלון הזדמנויות שהיה מאוד צר וגם מאוד קצר בזמן".

ארגון הג'וינט העולמי, לעומת זאת, לא אמר נואש. בפתח הטקס הוכרז כי החל מהשנה הבאה לא יינתן הפרס בדיעבד, על פרסומים בולטים וראויים להערכה, אלא כמלגה לעידוד פרסומים עתידיים בעיתונות הישראלית על יהדות התפוצות.