ב-15 ביוני 2017 נסגר "יזרוס", אתר אינטרנט ישראלי. טקסי האשכבה נערכו ברוסית בלבד. לקהל הישראלי דובר העברית כמעט ולא דווח על היעלמותו של כלי תקשורת בשפה הרוסית שהיה לתופעה: הציב סטנדרט חדש לעיתונות הקופי-פייסט המגזרית, אך גם העלה את הרף של הפצת שנאה לכל מה שאינו "רוסי"; שמו נקשר בפרשיות פליליות, סיפורי ריגול ותמרונים פוליטיים חובקי עולם, עד שנפח את נשמתו כתוצאה מהשתלטות ספק ידידותית ספק עוינת של "ידיעות אחרונות".

"יזרוס" עלה לאוויר ב-1 באפריל 2008, ומיד בלט על רקע כלי תקשורת "רוסיים" אחרים ברשת הישראלית. הוא נוסד לא על-ידי מו"ל ישראלי שרצה להרחיב את פעילותו למגזר הרוסי ולא על על-ידי אוליגרך מברית-המועצות לשעבר. הבעלים של האתר וגם העורך הראשי היה "אחד משלנו", מיכאל (מישה) פלקוב, בחור צעיר, עיתונאי שעבד בעבר בעיתון "נובוסטי נידלי" ובתקופות שונות שימש יועץ תקשורת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולפני כן של ראש מפלגת ישראל-ביתנו אביגדור ליברמן.

לא רק הבעלות, גם התוכן היה שונה. "יזרוס" פרסם רק ידיעות שהיו קשורות לחיי העולים מרוסיה או ליהודים "רוסים" מחוץ לישראל. כל סכסוך בין אזרחים לרשויות, כל אירוע פלילי וכל תאונת דרכים זכו בפרסום אם היו מעורבים בהם עולים מברית-המועצות לשעבר. גם החיים הפוליטיים בארץ נסקרו דרך פעילותם של חברי-כנסת, חברי מועצות מקומיות ופעילים ציבוריים מהמגזר.

"יזרוס" עקב אחרי היחסים בין ישראל לבין מדינות ברית-המועצות לשעבר וסקר בקפידה את הפרסומים בכלי התקשורת באותן מדינות. הוא שלה מהם כל פיסת מידע הקשורה לחיי אוליגרכים, פוליטיקאים וידוענים מקומיים ממוצא יהודי. גם כל תקרית אנטישמית או אירוע משמעותי בקהילה יהודית זו או אחרת לא חמקו מאנשי "יזרוס". האתר פרסם גם ידיעות מחיי "הברנז'ה הרוסית" בארץ. גולש שהיה מעוניין בתוכן מקורי הקשור לנעשה ב"רחוב הרוסי" בא על סיפוקו ב"יזרוס". עבור אנשי ה"שכונה" הרוסית בישראל, אפשר להגיד שזה היה המקומון המושלם.

מיכאל (מישה) פלקוב, מייסד "יזרוס" שנעלם ב-2013 (צילום מסך)

היו ל"מקומון" גם חסרונות בולטים. מלכתחילה היה ברור למי שייכות הסימפתיות הפוליטיות של אנשי המערכת – למפלגת ישראל-ביתנו ולעומד בראשה. לא שהיה מדובר בהפתעה גדולה – הרי כולם ידעו שפלקוב עבד אצל ליברמן ומן הסתם גם שמר על קשרים עם הבוס שלו לשעבר. למרות ההכחשות מצד אנשי "יזרוס", זה היה סוד שידעו כולם. שנה אחרי הקמת האתר טען עורך בכיר בתקשורת הישראלית בשפה הרוסית באוזני כתבי "הארץ": "מקריאה של האתר ברור הכיוון שהוא נוקט. ברגע שפוליטיקאי מקדם משהו נגד האינטרס של ליברמן, מיד מופיעים פרסומים החושפים דברים מאוד מביכים על אותו פוליטיקאי".

לא רק הקו הפוליטי היה עקבי. פרסומים רבים באתר היו מלאי טינה כלפי החברה הישראלית בכלל והתקשורת הישראלית בפרט, ובמיוחד כלפי "האליטות המדורדרות", כהגדרתו של פלקוב. לא מדובר היה בסתם ביקורת, אלא במרירות ממש, רכובה על גבי טענות מופרכות ומלים גסות.

יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן (צילום: קובי גדעון)

"מבתי-הספר הסובייטים שלחו אותנו ל'כלובי קופים' מקומיים", כתב פלקוב במכתם אופייני, "כל הזמן דרשו מאיתנו לשכוח את השפה הרוסית וכל שאר מה שלמדנו במשטר טוטליטרי. [...] אנחנו, ילדים בני 12–13, נאלצנו לשטוף תמורת גרושים מכוניות של אנשים חשובים, לנקות את החופים בעוד ילדיהם משחקים שם. ניקינו את הביוב [...] אחר-כך ישבנו בלבנון חודש וחצי, חודשיים, בלי לצאת – כאשר ילדים של מנהלים דגולים התחמקו מהגיוס או שירתו קרוב לבית. כאשר קברו את החברים שלנו – יהודים למחצה שנפלו למען המדינה – מעבר לגדרות בתי-העלמין, כמו כלבים, הבנו שאין טעם להתלונן ואין עם מי לדבר".

וזה היה החיסרון השני של "יזרוס" – סגנון הכתיבה. בוטה, מתלהם, לא שנון, לא חינני. בדיחות המעוררות גיחוך, לא צחוק. "שפת הפרוטוקולים", כמו שאומרים ברוסית. והכל צפוי מראש: בסכסוך בין שוטרים לעולים תמיד אשמים השוטרים, אבל אם השוטרים "רוסים" והעולים "אתיופים", אשמים כמובן העולים. העולם כולו תואר כעוין כלפי היהודים ה"רוסים". סובבים אותם גויים אנטישמיים, האליטות הישראליות הרקובות שמוכרות את המולדת, החרדים הפרזיטים החשוכים, "מרוקאים" לא מתורבתים ותוקפניים שעוזרים אחד לשני להסתדר בשירות המדינה, "אתיופים" שמקבלים מענקי קליטה עצומים על חשבון "הרוסים", הומואים מעצבנים שעורכים מצעדים מופקרים, ואפילו צמחונים יפי נפש. אבל חוץ מזה, בהחלט היה אפשר למצוא שם ידיעות מקוריות שלא פורסמו בכלי תקשורת ישראליים אחרים.

בציר העולמי עם ה-FSB

מייסד "יזרוס" וחבריו הקרובים לא ראו את האתר שלהם כמקומון – להפך. החברה המציגה את "יזרוס" כפרויקט שלה נקראת Axis Globe, "ציר עולמי". לפי אתר החברה, היא רשומה בעיר הרנדון במדינת וירג'יניה, ארצות-הברית. בשנים 2005–2006 מיכאל פלקוב ושני חבריו למערכת, אלכסנדר קוגן ואלכסנדר גולדנשטיין, עבדו יחדיו באתר בשפה האנגלית בשם "Axis News" (ובקיצור: AIA), שהציג סקירות של המציאות הפוליטית והבטחונית בברית-המועצות לשעבר ובמדינות מזרח אירופה. "הפרסומים של AIA קיבלו תהודה רחבה במדינות חבר העמים, מזרח אירופה ובבלקן", הודיע האתר, שלא היה יותר מבלוג בתוך מערכת הבלוגים Blogspot.

פרסומים ב-AIA שהביכו פוליטיקאים ממדינות מזרח אירופה שירתו את האינטרסים של רוסיה. כל הכותבים באתר השתמשו בשמות בדויים. רק לפלקוב עצמו היו לפחות ארבעה כאלה. האתר לכאורה לא היה מעוניין ברווחים כספיים, ומקורות מימונו נותרו לא ברורים. כל אלה ועוד הביאו את החוקר הבריטי אדוארד לוקאס, כתב ה"אקונומיסט" לשעבר, לטעון בספרו "Spies, Lies and How Russia Dupes the West", כי הוא "נוטה לחשוב שעצם קיומו של AIA (ומר פלקוב לא בהכרח היה מודע לכך) היה מבצע של שירותי ביון". "הארגון בעל העניין הרב ביותר באתר כזה", כתב לואיס, "יכול להיות ה-FSB" – שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה, יורשו של ה-KGB הידוע לשמצה.

כדי למצוא קישור לספר של לוקאס, כמו גם את רשימת השמות הבדויים שבהם עשו שימוש פלקוב וקוגן, לא צריך לחפש קשה מדי. הם מופיעים באתר של Axis Globe, שמפנה את הגולשים למידע המפליל לכאורה. רוצה לומר, חושבים שאנחנו FSB, חושדים שאנחנו CIA, מאמינים שאנחנו מפעילים גדוד כתבים מכל העולם – רוסים, אמריקאים, צרפתים, אוזבקים – אבל האמת היא שמדובר רק בנו, מיכאל ואלכס, הכל תוצרת כחול-לבן! שום מרגלים, רק מיומנות של קוסמים!

אלכסנדר גולדנשטיין, עורך "יזרוס" אחרי פלקוב (צילום מסך)

אבל יש באתר גם מידע שמעורר שאלות נוספות. כך למשל נטען שם כי בשנים 2004–2010, כלומר גם אחרי הקמתו של "יזרוס", אלכסנדר גולדנשטיין היה עוזרו של פלקוב ב"קידום של עניינים חשאיים הקשורים ליחסים בין ישראל לאוזבקיסטן" ו"השתתף בפרויקטים הקשורים למימוש אינטרסים תקשורתיים של אוזבקיסטן". כלומר, במקביל לעבודה ב"יזרוס", לחברי המערכת היה ג'וב נוסף – יחסי-ציבור חשאיים עבור ממשלה זרה. לא בדיוק המודל המתואר בתקנונים של אתיקה עיתונאית. ומה בעצם היתה העבודה העיקרית, הפעלת אתר החדשות או יחצנות סמויה?

יוצא אם כך שגם אחרי "הנפילה" מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, כלומר מ"הציר העולמי" לשכונות העולים, עיניהם של מייסדי "יזרוס" היו עדיין נשואות הרחק מעבר לגבולות ארץ הקודש. למעשה, כל שלושת ההישגים הגדולים בהם שבחר "יזרוס" להתפאר (ומתפרסמים כעת באתר Axis Globe), קשורים למתרחש בברית-המועצות לשעבר: ב-2008 יזם פלקוב דיון בכנסת על "הפעילות של פרקליטות ליטא נגד פרטיזנים יהודים", ב-2009 ערך האתר קמפיין נגד פוליטיקאי אנטישמי באוקראינה, וב-2011 פירסם את המידע על אזרחותו הישראלית של ראש העיר קייב והביא להתפטרותו.

על הישבן ועל התחת

ב-2013 נעלם פלקוב. דבר ההיעלמות התפרסם ברבים רק שנתיים לאחר מכן, ועד היום לא פוענח. בפרסומים הלא רבים בתקשורת, כולל תחקיר של "המקור" בערוץ 10, הועלו הסברים שונים, מבריחה בשל חובות גדולים, דרך הסבה מקצועית לעבודת ביון עם אחיו השב"כניק ועד למשבר אישי בעקבות גירושיו מנטליה קנייבסקי, עיתונאית רשות השידור. גולדנשטיין החליף את פלקוב בתפקיד העורך הראשי. שנתיים אחר-כך הפכה גלויה החקירה המשטרתית שנודעה בשם "פרשת ישראל-ביתנו", "יזרוס" היה לאתר חשוד וגולדנשטיין נעצר.

במשטרה חשדו כי בעלי אינטרס השתמשו ב"יזרוס" כדי לשחד פוליטיקאים מישראל-ביתנו, שילמו לו סכומים גדולים, לכאורה כתקציבי פרסום, שחלקם נשארו בידי אנשי האתר וחלקם עברו לאנשי ישראל-ביתנו. האתר, לפי החשד, היה למעשה מכשיר להלבנת כספים. אז גם החל עיסוק תקשורתי בהיעלמותו של פלקוב, שהיה מבוקש לחקירה, ובדיווח באתר רוסי שלפיו גופתו נמצאה באוקראינה. מקורביו טענו כי מדובר בקשקוש. פלקוב לא צץ עד היום.

באותה תקופה נרכש האתר על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות", שהחזיקה בו באמצעות ידיעות-תקשורת, רשת המקומונים שלה. העורך והבעלים, גולדנשטיין, הסביר כי החשדות והחקירה בפרשת ישראל-ביתנו מוטטו כלכלית את האתר.

ל"ידיעות אחרונות" כבר היה עיתון ברוסית, "וסטי" הוותיק. הרכישה של "יזרוס" לא פורסמה על-ידי "ידיעות אחרונות" מעולם. לפני כחצי שנה השיקו ב"ידיעות אחרונות" פרויקט מקוון אחר בשפה הרוסית – אתר חדש ל"וסטי". המהדורה היומית של "וסטי" נסגרה, ובחודש שעבר נסגר גם "יזרוס". בכתובת האתר נמצאת הודעה המפנה את הגולשים לאתר "וסטי".

התקשורת הישראלית בשפה הרוסית הודיעה על סגירת "יזרוס" בנימת צער. בכל זאת, מדובר בפיטורי קולגות ובצמצום התחרות בשוק התקשורת ה"רוסית" בארץ. ידיעות על סגירת "יזרוס" התפרסמו גם אצל המתחרים ברשת, האתרים "ניוזרו" ו"דטאלי" (מיזם התקשורת החדש של האוליגרך ליאוניד נבזלין). ערוץ 9 ורדיו כאן רק"ע ריאיינו את אלכסנדר גולדנשטיין, שהוצג כבעלים והעורך לשעבר של "יזרוס" – אבל לא כמנהל הפרויקט של Axis Globe בהווה.

"חברים, האתר שלנו שינה את הכתובת. מזמינים אותכם לקרוא כל חדשות ישראל כאן". ההודעה בדף הבית של "יזרוס" מאז היסגרו, המפנה את הגולשים לאתר "וסטי" (צילום מסך)

המראיינים – יאנה בריסקמן בערוץ 9 ואנה רייבה ויבגני סובה ברדיו כאן רק"ע – ניסו לפרגן לאנשי "יזרוס" וציינו את ההישגים העיתונאיים שלהם והתחקירים שפירסמו (בלי לנקוב בנושאי התחקירים האלה). אבל המנחים גם ניסו להקשות קצת על גולדנשטיין ותהו מדוע "יזרוס", בכל שנות קיומו, לא מתח ביקורת על ישראל-ביתנו והעומד בראשה.

בשני הראיונות הציע גולדנשטיין שתי תשובות אפשריות. "גם ישבנים חשופים לא היו באתר שלנו", אמר לכאן רק"ע, "זה בטח היה מוסיף לנו פופולריות. אבל אני לא  יודע אם אתם תבואו אלי בטענות בגלל זה". המשוואה על-פי העורך והבעלים לשעבר של "יזרוס": אם אין תמונות פורנו – אין גם ביקורת על המפלגה של ליברמן.

לערוץ 9 ענה גולדנשטיין כך: "ביקורת [כלפי ישראל-ביתנו] היתה, פשוט נוח מאוד להתעלם ממנה. פשוט, ליברמן הוא מפלצת ענקית ומפחידה שהאליטות השמאלניות אוהבות לנפנף בה. אם אתה חבר של ליברמן – אתה מסומן מבחינת הברנז'ה. [...] לא היתה לנו ביקורת כלפי אף ח"כ 'רוסי'. אנחנו סיקרנו, לא הבענו את העמדות שלנו. זה ההבדל בינינו לבין התקשורת העברית. אנחנו – עיתונאים, מתארים את האירועים, הם – מפרשנים איך שבא להם".

כלומר, ביקורת על ליברמן היתה, אבל לא ראיתם אותה כי בעצם לא ביקרנו אף אחד. תבין איך שאתה רוצה. אם אתה עיתונאי אמיתי כמובן, ולא אלה ש"לא ירימו את התחת", כלשון גולדנשטיין, כדי להגן על הקולגות. כך הוא אמר לכאן רק"ע: "העניין הוא שלא אני ולא אף אחד מהקבוצה שלי – סשה קוגן, בוריה חוטינסקי ועיתונאים נהדרים רבים אחרים – מהווים חלק מהברנז'ה התל-אביבית שאליה שייכים כמעט כל העיתונאים, בעיקר עיתונאים נרפים, שלומיאליים, כאלה שרק מחשיבים את עצמם לעיתונאים, ואף אחד מהם לא ניסה להגן עלינו".

הקוד הגנטי של יהודי רוסיה

"אתר יזרוס הוא הבייבי שלי", אמר אלכסנדר גולדנשטיין בראיון לערוץ 9. כמה ימים לאחר מכן סגנו לשעבר (ולפני כן סגנו של פלקוב), אלכסנדר קוגן, פרסם בבלוג שלו מאמר ושמו "השופר של ישראל הרוסית – דברי הספד". אחד מהפרקים במאמר נקרא "הבייבי שלו". בדברי ההספד, קוגן ניסה לעשות צדק עם מייסד האתר, ששמו לא הוזכר בראיונות ברדיו ובטלוויזיה. הוא מספר על המפגש בדירה מרווחת בגבול גבעתיים-רמת-גן, שבה פלקוב אסף את הקולגות שלו ב-AIA, הקבוצה של "יזרוס" לעתיד.

אלכסנדר קוגן, סגן העורך של "יזרוס" עם סגירתו (צילום מסך)

גולדנשטיין, כאמור, טען שדעיכת "יזרוס", שהביאה אותו להחלטה למכור את האתר לידיעות-תקשורת, קשורה לפרסום השלילי בעקבות פרשת ישראל-ביתנו. לדבריו, זה מה שהבריח את המפרסמים ופגע קשות בהכנסות של האתר. "הסיבה הזאת נמצאת על פני השטח, אבל למעשה הכל הרבה יותר מורכב", כותב קוגן בבלוג שלו, "בתחילת שנת 2013 פלקוב פתאום התרחק מהעניינים [...] הניהול – גם האדמיניסטרטיבי, גם מבחינת התוכן – נפל על הכתפיים של סגנו – אלכסנדר גולדנשטיין. הוא, בעל כורחו, נכנס לנעליים גדולות מדי של קודמו, בלי האופי שלו, בלי ניסיון, בלי קשרים... אותו דבר קרה גם לפרויקטים אחרים שתכנן פלקוב – כולל 'תורת ישראל הרוסית'. [...] הפעילות המשטרתית כלפי האתר בשנים 2014–2015 כמובן עשתה את שלה, אבל לא זו היתה הסיבה העיקרית לדעיכת 'יזרוס'".

חילוקי הדעות המינוריים האלה בין שני חברים וקולגות – זה לא מה שבאמת מעניין כאן. אבל עמוד הפייסבוק "תורת ישראל הרוסית" – במסמך הזה כדאי לעיין. מעבר לכל ענייני הכסף, התאווה לשלטון ולפרסום, משחקים במרגלים ומרגלים אמיתיים, מעבר לכל אלו ישנה כאן תשוקה אמיתית, וגם ביטוי לעלבון עמוק כתוצאה מקשיי הקליטה, ומסר יהיר ומתנשא שמצלצל בדברים רבים של החברים לשעבר במערכת "יזרוס". המסמך מדבר בין השאר על "הקוד הגנטי הייחודי" של יהודי רוסיה, על כך שמדינת ישראל היא הרי פרויקט של יהודי רוסיה, מה ש"מקנה לנו זכות היסטורית לתפוס עמדה מיוחדת בחברה הישראלית".

אלכסנדר קוגן כותב שהוא מצטער על דעיכת המיזם, אבל שאין לדעת, אולי הוא עוד יקום לתחייה. זה יכול לקרות בקלות כל עוד ישנם אנשים שמנסים לדוג דגים במים עכורים של עלבונות, ליבוי יצרים והתרסה נגד "אליטות" למיניהן. מה גם שחברת Axis Globe עדיין חיה וקיימת. הסיפור של "יזרוס" תם, אבל לא נשלם.

*   *   *

אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל משוחחים עם בוריס ינטין על סגירת אתר IZRUS