הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תל-אביב אישרה בשבוע שעבר להפקדה תוכנית לפיה בית "מעריב", המבנה הישן והמוזנח ששימש את מערכת עיתון "מעריב" במשך עשרות שנים עד להעברת הבעלות האחרונה, ייהרס ובמקומו יוקם מגדל בן 60 קומות. העיתונאי שי שלו, עורך מוסף "שוק ההון" ב"גלובס", העריך כי בעקבות אישור תוכנית זו יקפוץ שוויו של הנכס אל מעל 100 מיליון ואולי אף יותר מ-200 מיליון שקל.

עופר נמרודי, בעל השליטה לשעבר ב"מעריב" וכיום הבעלים של בית "מעריב" באמצעות חברת הכשרת היישוב, יכול להיות מרוצה. הכשרת היישוב רכשה את הנכס לפני כשמונה שנים ב-32.5 מיליון שקל בלבד וזאת במסגרת עסקת בעלי עניין - כלומר, חברה אחת בשליטת נמרודי (הכשרת היישוב) קנתה את הנכס מחברה אחרת בשליטתו (מעריב). הרכישה התבצעה בתקופה שבה "מעריב" היה שרוי במשבר פיננסי עמוק וזקוק נואשות לכסף.

כבר בזמן אמת נשמעו טענות כי הליך המכירה לא בוצע כראוי ונועד להשיא לנמרודי ולהכשרת היישוב רווחים גדולים ככל שניתן, על חשבון טובת "מעריב" ועובדיו. אחד הטוענים בזמן אמת היה העורך הראשי דאז, דורון גלעזר. בשנים שחלפו הצטרפו לגלעזר קולות נוספים שהביעו ספקות לגבי כשרות המהלך. עו"ד אלעד מן, בעל מניות מיעוט בחברה (וכיום יו"ר העין השביעית) הגיש בשנת 2012, במהלך הליך הפירוק של חברת מעריב החזקות בע"מ, בקשה לבית המשפט כי ימנה בעל תפקיד לצורך ביצוע חקירה מקיפה של החברה בשל כמה מקרים מהם עולה חשש להתנהלות פסולה.המקרה הראשון שציין עו"ד מן בבקשתו היה הליך מכירת בית "מעריב".

בתחילת השנה שעברה, לאחר חקירה מקיפה שערכו, הגישו נאמני "מעריב", עורכי-הדין ירון ארבל ושלמה נס, דו"ח מטעמם ובו ממצאי חקירתם. הנאמנים התייחסו בין היתר גם לעסקת בעלי העניין למכירת בית "מעריב". מהתיאורים שסיפקו לבית המשפט עו"ד מן ונאמני החברה עלתה תמונה מטרידה, גם אם השורה התחתונה לא היתה מרשיעה.

בית "מעריב" בתל-אביב, בחזית: הריסות גשר מעריב, 21.8.2015 (צילום: מרים אלסטר)

בית "מעריב" בתל-אביב, בחזית: הריסות גשר מעריב, 21.8.2015 (צילום: מרים אלסטר)

לקראת סוף 2008, כשנמרודי עדיין היה הבעלים של "מעריב" ועורכיו היו גלעזר ורותי יובל, הידרדר עוד יותר מצבו הכלכלי של העיתון. דירוג האג"ח של חברת מעריב החזקות בע"מ ירד מספר פעמים ורואי החשבון איימו לרשום לחברה הערת עסק חי. על מנת למנוע זאת התחייבה בעלת השליטה בעיתון באותה תקופה, חברת הכשרת היישוב, לרכוש את בית "מעריב" אם לא יימצא קונה אחר. כעבור זמן קצר הרכישה אכן בוצעה - אך במחיר נמוך פי כמה מהשווי המוערך כיום. ב-2011 הצליח נמרודי למכור את השליטה בעיתון הכושל - שמאז הספיק לפשוט את הרגל פעמיים.

ב-2008, כך לפי תיאורי עו"ד מן והנאמנים, קידם גלעזר תוכנית למכירת בית "מעריב". הרעיון היה ליזום פרויקט שיביא להשבחת הנכס ומימוש הפוטנציאל העסקי והנדל"ני שלו עד תום, ובמקביל העברת מערכת העיתון והמנהלה למשרדים שיושכרו באזור רמת החי"ל. "לאחר שנתקבלה תוכנית זו עקרונית", כתב עו"ד מן בבקשתו, "הוקמה ככל הידוע למבקש ועדת 'שלושה' בהשתתפותם של גלעזר, מר נדב כספי, ששימש באותה עת סמנכ"ל תפעול של מעריב-אחזקות, ונציג נוסף מטעמה של הכשרת-היישוב".

הוועדה היתה אמורה לקדם את התוכנית והכשרת-היישוב הודיעה פומבית כי היא דורשת סכום של 70 מיליון שקל עבור הנכס. ב"גלובס" דווח באותה העת: "בעיתון אומרים כי הם לא ימכרו את הבניין בכל מחיר, 'רק מחיר ראוי יתקבל'". חברת מעריב החזקות בע"מ פרסמה הודעה רשמית שבה הזמינה הצעות לרכישת זכויות בנכס כש"במקביל לפרסום זה נעשו פניות שונות, בין השאר על ידי חברי ועדת השלושה שאוזכרה לעיל לגורמים שונים, כדי לעניינם בעסקה האפשרית", כתב עו"ד מן.

"נמרודי, דנקנר, פושעי מעריב לדין", הפגנת עובדי "מעריב", 20.9.2012 (צילום: "העין השביעית")

"נמרודי, דנקנר, פושעי מעריב לדין", הפגנת עובדי "מעריב", 20.9.2012 (צילום: "העין השביעית")

עוד טען עו"ד מן כי "מספר גורמים עסקיים אף הביעו עניין באפשרות לרכישת הנכס [...] ואולם בסופו של דבר לא הוגשו הצעות לרכישת בית 'מעריב', מלבד זו של בעלת השליטה, הכשרת-היישוב". עו"ד מן טוען כי "עניין זה [נבע] מקשיים שהערימו נציגי הכשרת-היישוב ושלוחיהם ב'מעריב' על קבלת פרטים מלאים ומתאימים לשם הגשת הצעה לרכישת הנכס". לדבריו, "עולה החשש שהכשרת-היישוב ונציגיה ביקשו להותיר עצמם במצב של מציע יחיד בנוגע לנכס זה".

ואמנם, לפי הבקשה של עו"ד מן, בתחילת 2009 "נרקמה בלא ידיעתם של מי שהופקדו על הנושא (ועדת השלושה) עסקת בעלי עניין לרכישת הנכס על-ידי בעלת השליטה, הכשרת-היישוב. זאת בעת שאנשי הוועדה נמצאים במגעים עם גורמים עסקיים שונים ונציגיהם לשם גיבוש הצעותיהם".

בדו"ח הנאמנים מצוין כי על אף שדירקטוריון "מעריב" אישר לפרסם מודעה על ההחלטה למכור את הנכס ולדרוש עבורו 70 מיליון שקל, המודעה עצמה פורסמה רק כעבור חודש, "כאשר הזמן להגשת הצעות לנכס עם רישום מסובך במיוחד, הוגדר כשלושה שבועות". בהמשך הדו"ח נכתב כי "לאחראי על ביצוע המכרז התמנה דח"צ במעריב, מר עופר מרום. יחד עם זאת, הורה עופר נמרודי כי כל הצעה שתוצע תועבר אליו".

דורון גלעזר, עורך "מעריב" לשעבר (צילום: "העין השביעית")

דורון גלעזר, עורך "מעריב" לשעבר (צילום: "העין השביעית")

ב-2.3.2009 נמכר בית "מעריב" לבעלת השליטה תמורת 32.5 מיליון שקל, כמחצית מהסכום שדרשו בחברה רק שבועות אחדים קודם לכן, וזאת בהתבסס על שומה שערך השמאי דוד סגל. השמאי סגל הוגדר כ"שמאי בלתי תלוי", אולם עו"ד מן מציין כי "אותו שמאי ביצע שומות נוספות בעבור הכשרת-היישוב", עניין שלדבריו "מעמיד בספק את אי תלותו".

עו"ד מן צירף לבקשה שהגיש בזמנו לבית-המשפט חוות דעת מטעם השמאי אבי מנדלסון, שלפיה בשומה שערך סגל נפלו "כשלים רבים [...] בין השאר לעניין שטחי הנכס, ירידת ערכו בהשוואה לשומה קודמת, מצבו התכנוני של הנכס, פוטנציאל תוספת הבנייה שלו, דרכי תחשיב ערכו של הנכס ועוד". בין היתר הזכיר השמאי מנדלסון כי "באזור בו נמצא הנכס פוטנציאל לתוספת בנייה לה ערך כלכלי", עניין שכלל לא הוזכר בחוות הדעת של השמאי סגל. לפי השמאי מנדלסון, "דרך עריכת השומה מביאה באופן מגמתי להפחתת שוויו של הנכס. באומדן ראשוני ניתן להסיק כי השווי האמיתי של הנכס הינו גבוה יותר בגבולות 25% מהאמור בחוות הדעת". כלומר, הנזק שנגרם לקופת "מעריב" כתוצאה מהעסקה עמד אז לפי הערכות השמאי מנדלסון על לפחות 8 מיליון שקל.

ואמנם, לפי דו"ח הנאמנים, כבר באוגוסט 2009 שועבדו ארבע חלקות מבית "מעריב" לקרנות שונות. "השמאות שהוצגה לצורך זה", מעריכים הנאמנים, "הייתה בסכומים גבוהים מסכום השמאות של השמאי דוד סגל". "חשש כבד עולה נוכח הנתונים שנסקרו", כתב בשנת 2012 עו"ד מן. "כי התנהגות בעלת השליטה דאז, בכל הנוגע לעסקה זו – חרגה משורת הדין ומן המצופה מבעל שליטה בנסיבות אלו".

"מעריב על כל שלוחותיו עבר לביתו", 17.2.1957

"מעריב על כל שלוחותיו עבר לביתו", 17.2.1957

עו"ד מן לא היה היחיד שהעלה ספקות לגבי עסקת המכירה של בית "מעריב". ב"דה מרקר" התפרסמה לקראת סוף 2012 רשימה מאת רואה החשבון שלומי שוב שהעריך גם הוא כי הנכס נמכר במחיר נמוך מדי. לפי שוב, מהספרים של הכשרת היישוב עצמה עולה כי כבר בשנת 2010 קפץ שוויו המוערך של הנכס ל-40 מיליון שקל ובתחילת 2011 עלה ל-53 מיליון שקל. אגב, עופר נמרודי ביקש באותה תקופה להקים במקום מגדל בן 27 קומות בלבד.

בדו"ח שהגישו לבית-המשפט התייחסו הנאמנים לטענותיו של עו"ד מן בדבר הרצון של הכשרת היישוב להיות המציע היחיד לרכישת הנכס וקבעו כי "נבדקו טענות כאילו השפיע עופר נמרודי על מציעים פוטנציאליים והרתיע אותם מלהגיש הצעה, אך לא נמצאו סימוכין לטענות אלו". הפרק בדו"ח הנאמנים שהוקדש לעסקת מכירת בית "מעריב" הסתיים בקביעה כי "יכול להיות שמכירת בית מעריב לפני המפולת של 2008 או בתקופה מאוחרת יותר ובמהלך עסקים רגיל היתה מניבה מחיר טוב יותר, אך נראה כי מדובר על חכמה בדיעבד".

עם זאת, פרטים אחרים בדו"ח הנאמנים נטענים משמעות חדשה לאור אישור התוכנית להקמת מגדל בן 60 קומות במקום, והגידול העצום בשווי הנכס. הנאמנים, למשל, קבעו כי "בניגוד להליך מכירת בית מעריב שהתנהל באיטיות רבה [עד להחלטה למכור אותו להכשרת היישוב], הליך אישור המכירה היה מאוד מהיר". ב-20 בינואר 2009, לאחר שלא התקבלה כל הצעה לרכישת הבניין, החליט דירקטוריון מעריב החזקות כי יש למכור את הנכס להכשרת היישוב, לפי שווי של 30 מיליון שקל במימוש מהיר. כעבור חמישה ימים אישר הדירקטוריון של "מעריב" את המכירה.

"לאחר ישיבת הדירקטוריון", הוסיפו הנאמנים בדו"ח שלהם, "קיבל עופר מרום טלפון מדורון גלעזר, שהיה באותו זמן העורך הראשי של מעריב, אשר טען כי מעריב מסייעת לעופר נמרודי לגנוב את החברה על-ידי מכירת הבניין במחיר לא ריאלי". לדברי גלעזר, היתה בידו הצעה לרכוש את הנכס ב-50 מיליון שקל, אולם בסופו של דבר הצעה זו נפלה. גלעזר אף הופיע בישיבה מאוחרת יותר של הדירקטוריון וטען כי הנכס שווה הרבה יותר מ-32.5 מיליון שקל. עם זאת, לדבריו, הפרסום כאילו הנכס שווה 70 מיליון שקל הרתיע קונים פוטנציאליים.

המונים מתאספים בחזית בית "מעריב" בתל-אביב לחזות במצעד יום-העצמאות, 9.5.1962 (צילום: לע"מ)

המונים מתאספים בחזית בית "מעריב" בתל-אביב לחזות במצעד יום-העצמאות, 9.5.1962 (צילום: לע"מ)

באותה ישיבת דירקטוריון של "מעריב", מה-19.2.2009, דחפו שני משתתפים, בעלי אינטרס כפול, לקדם את ביצוע העסקה. אלי כהן, ששימש במקביל כדירקטור ב"מעריב" ובהכשרת היישוב, ושמשון מרפוגל, שהיה דירקטור ב"מעריב" ובו-זמנית משנה למנכ"ל בהכשרת היישוב.

כהן טען בפני דירקטוריון "מעריב" כי העסקה כדאית בעיקר לעיתון ופחות להכשרת היישוב, שכן זו מנסה להיפטר מנכסי נדל"ן ולא לרכוש נכסים חדשים. מרפוגל החזיק בעמדה דומה. מרפוגל הודיע כי בהכשרת היישוב בחנו את הנכס "ואין הוא מציאה כה גדולה", שכן התב"ע (תוכנית בניין עיר) באזור מטילה מגבלות רבות על אפשרות הבנייה ויהיה קשה לקבל אישורים בשל העובדה שהנכס מורכב מחלקות רבות. עוד הוסיף מרפוגל באותה ישיבה כי בעיתון "מעריב", שיהפוך לאחר המכירה לשוכר של הנכס, יוכלו לעזוב בכל עת ולהשאיר את הכשרת היישוב בחיפוש נואש אחר שוכרים. מרפוגל טען כי להכשרת היישוב היו השקעות משתלמות יותר.

כיום, לנוכח העובדה שערכו של הנכס שנרכש ב-32.5 מיליון שקל עלה למעל 100 ואולי מעל 200 מיליון שקל, הטיעונים של כהן ומרפוגל נראים מוזרים, אבל אולי גם זו רק חוכמה שבדיעבד.

הפגנת עובדי "מעריב" מול בית "מעריב" בתל-אביב, 11.9.2012 (צילום: רוני שיצר)

הפגנת עובדי "מעריב" מול בית "מעריב" בתל-אביב, 11.9.2012 (צילום: רוני שיצר)

הכשרת היישוב: רכילויות וסברות

מהכשרת היישוב נמסר באמצעות משרד יחסי הציבור אייזנברג-אליאש: "ראשית אנו מצרים על הניסיון למחזר טענות אשר נחקרו ונבדקו על ידי מספר אורגנים שונים, ובכלל זה כאלה שהוזכרו בפנייתך, ואשר נמצאו בסופו של יום כטענות סרק של ממש. חבל שאף החלטת בית המשפט בעניין זה ממש לא מספקת את חורשי המזימות.

"זה המקום להזכיר כי בהליך בבית המשפט אשר קיבל את עמדת נאמני מעריב, לפיה לא נפל רבב בהתנהלות הכשרת הישוב ומר עופר נמרודי, הופיע יו"ר העין השביעית עו"ד אלעד מן, כצד בהליך. מוטב היה, לו היית מתייעץ עימו טרם שפנית אלינו בעניין זה.

"ולגופם של דברים -  על פי החלטת בית המשפט המחוזי תל-אביב טענותיך כולם נבדקו על ידי חוקרים שמינה בית המשפט ובפיקוח כונס הנכסים הרשמי. בדו"ח ממצאי הנאמנים שחקרו בין היתר סוגיה זו קבעו הם (סעיף 149) כך:  'לכן, נראה כי האופציות שהוצעו על ידי הכשרת הישוב היו הקורצות ביותר באותה תקופה...'. טרם שגיבש את החלטותיו, בית המשפט פתח את ההליך והעמיד את מסקנות החוקרים לקבלת עמדת כלל הנושים של קבוצת מעריב בכדי שיחוו את דעתם.

"החלטת השופט אף פורסמה בהרחבה בכלי התקשורת השונים וכל מי שסבר שיש באמתחתו טענה או ראיה, במובחן מרכילות או סברה, הוזמן לפנות לבית המשפט.  לא למרבה הפלא, בבית המשפט לא התקבלה ולו טענה אחת בעניין בית המעריב ולא בכדי. היות וכך, אישר בית המשפט את מסקנות החוקרים ונתן תוקף של פסק דין להסכם שבין הנאמנים והכשרת הישוב.

"אין לפעולות שנעשו בהכשרת הישוב להשבחת בית מעריב והעלאת ערכו, לאורך שמונה השנים מאז שנרכש על ידי הכשרת הישוב, ולעובדה כי פעולות אלה מתבצעות בהצלחה, כדי לשנות את השתלשלות העניינים המתוארת לעיל".