מגישי התוכנית "המלה האחרונה" בגל"צ, המתפקדים בתוכנית גם כפובליציסטים, גם כבדרנים וגם כעיתונאים מראיינים, דנים לא פעם בנושאים מבלי שטרחו ללמוד את העובדות ולגבש עמדה על בסיס ידע. נוצר בתוכנית דפוס חוזר: קודם מושמעות בה אמירות הגורמות עוול לגורם כזה או אחר מבלי שניתנת לו היכולת להשתתף בדיון, אחר-כך מתקבל הפקס הזועם/נעלב/מתמרמר שנקרא בחצי פה תוך התנצלות והבהרה ש"לא היתה שום כוונה לפגוע".

ביום ראשון, ה-26.11, דנו אברי גלעד ואורי אורבך, במסגרת "המלה האחרונה" בגלי-צה"ל, בביקורם של אנשי עמותת "רופאים לזכויות אדם" בכפר הפלסטיני חארס שתושביו לא זכו לביקור רופא מזה חודשיים. אורבך התעקש כי "האנשים האלו הם קודם כל שמאלנים לפני שהם רופאים", ואף כינה אותם בתחילת דבריו "מאניוקים". גלעד אמנם ידע להתעקש על כך שאורבך יחזור בו מהביטוי, אבל התקשה להתמודד עם הטענות מסיבה פשוטה: "אני לא יודע בדיוק מי היה שם", הודה.

בשעה שהדברים שודרו היו אנשי העמותה בכנסת, שם קיבלו מראש הממשלה את פרס "מגן הילד" על מרפאה שהם מפעילים בדרום תל-אביב. זהו אינו תחום הפעילות היחיד שלהם. 300 הרופאים החברים בארגון מסייעים לעובדים זרים, נשים מוכות וגם אסירים. הקריטריון המנחה את עבודתם הוא סיוע לאוכלוסיות הנמצאות באחריות ישראל ואינן נהנות מביטוח בריאות ממלכתי (וכאלו הם הפלסטינים, גם בשטחי הרשות).

למחרת התנצל גלעד בפתח התוכנית וקרא את התגובה ששלחו בפקס אנשי העמותה המספרת על פעילותם. אורבך לא נתן לעובדות לבלבל אותו ("אם אתה חושב שזה רק רופאים נטו, אתה טועה, זה אקט פוליטי שנועד לפעול נגד הכיבוש הישראלי"), אבל גם לו היה וידוי קטן: "לא ראיתי את הכתבה, רק דיווחתי עליה". שני המגישים קיימו במשך יומיים דיון על כתבה שלא ראו בנוגע לארגון שעל פעילותו ידעו מעט מאוד. מה זה חשוב, העיקר שיש להם דעה.

מצפונו של גלעד כנראה ייסר אותו בכל זאת, כי באורח משונה למדי, כמה ימים אחר-כך, הכריז בתוכניתו בערוץ 2, "הפיתוי", כי התרומה שנותנת התוכנית תופנה הפעם לארגון "רופאים לזכויות אדם". ככה זה, קודם מעליבים בתוכנית אקטואליה, אחר-כך מעניקים פיצוי קטן בתוכנית בידור.

גיליון 30, ינואר 2001