לחצו להאזנה לתוכנית המלאה
* * *
בתוכנית ה-98 של "קול העין", הפעם בהגשת עו"ד אלעד מן ונמרוד הלברטל, מתארח שדרן הרדיו נועם גיל-אור, לשעבר מנהל רשת ג' ומי שהפך לאחד הקולות המזוהים ביותר עם השידור הציבורי. גיל-אור מספר על תקופתו ברשות השידור ועל ההתמודדות עם סגירתה. להלן גרסה ערוכה של חלקים מהראיון.
נועם, אתה כבר חודש עכשיו מחוץ למים הרדיופוניים, דג על היבשה. איך ההרגשה?
"זאת תחושה משונה, אני משדר המון שנים. התחלתי לשדר בקול-ישראל ב-1986 ושידרתי קודם במסגרות אחרות. בבית-הספר התיכון הייתי משדר בהפסקות מוזיקה לתלמידים. זו מין מחלה שיש לי אותה הרבה שנים, ואני מרגיש עכשיו שזה סוג של הפסקה. זה כמו רכיבה על אופניים, אתה מפסיק קצת ובקרוב זה יחזור, השאלה היא איפה ומתי".
אולי נתחיל את השיחה שלנו בפרק שהיה. צברת הרבה קילומטראז' ברדיו. הרבה שינויי מיתוג בתוך רשות השידור, תהליכים שעברו הרשתות בקול-ישראל, היית בפוזיציה ניהולית – ניהלת את רשת ג'. הגשת גם טלוויזיה בשנות השמונים והתשעים, "להיט בראש", מצעד הפזמונים. רוח רשת ג' נשחקה מזמן?
"דברים משתנים. ארגונים משתנים. החיים של רשות השידור ושל קול-ישראל הסתיימו. נגזר מוות בטרם עת על הארגון הזה, שהוא חלק מהתרבות הישראלית. אני חושב שהמהלך של הסגירה הוא מהלך שגוי. רשת ג' התפתחה עם הזמן, היא הוקמה ב-1976. שידרה בהצלחה רבה, היתה בתחרות קשה מול גלי-צה"ל. קנאת סופרים הרבתה חוכמה, והמוזיקה פרחה באותן שנים. כשהוקם הרדיו האזורי רשת ג' ירדה בהאזנה, והתשובה היתה מיתוג מחדש לרשת העברית. אני חושב שהרשת היתה הצלחה מאוד-מאוד גדולה, עד לפני חודש היא היתה הרשת הרביעית בהאזנה בארץ מבחינת שיעורי החשיפה, שזו האזנה מאוד יפה לרשת נישה של מוזיקה ישראלית. היא קיבעה הרגלי האזנה של קהל גדול, שעכשיו נמצא מול שוקת שבורה".
המעבר ל"כאן", תאגיד השידור הישראלי, יצר שינויים של מיתוג ותמהיל. קראתי מאמר של יורם טהרלב, שכתב שהבית של הזמר העברי הקלאסי כבר איננו ביתו ושצריך לשמר גם את התרבות הזו. השינויים האלה שנעשים ברשת ג' הם שינויים שלדעתך היו מחויבי המציאות?
"בואו נתחיל מזה שכל החוק הזה, שבו הוחלט על סגירת רשות השידור ופתיחתה, כמובן לא נועד כדי לשנות את המיתוג של רשת ג'. להפך, בכל הדיבורים שהיו על תחנות המוזיקה של קול-ישראל נאמר במפורש שאין שום כוונה לשנות כלום. אולי לעשות יותר טוב את מה שעושים עכשיו, זה תמיד טוב. אבל מבחינת המונחים האלה של מיתוג ותמהיל – לא היתה כוונה, לא של המחוקק ולא של הוועדות. התיקון שנדרש ברשות השידור הוא תיקון מבני, של הרבה תקלות, של פוליטיזציה, של מינויים בעייתיים, של ריקבון שפשה בחלק מהעובדים. אבל זה לא נגע לרשת ג', למעט חלק קטן שהיה צריך לתקן. למשל העבודה באולפנים עם טכנאים שלפעמים עיכבו את ההתפתחות של רשת ג' בתחומים מסוימים. אבל מעבר לזה, אני חושב שכל השינויים ברמת התוכן היו שינויים מיותרים שאיש לא ביקש אותם, איש לא דרש אותם, איש לא כיוון אליהם".
יו"ר תאגיד השידור הישראלי גיל עומר (מימין) והמנכ"ל אלדד קובלנץ בישיבת ועדת הכלכלה בכנסת, 2.8.16 (צילום: יונתן זינדל)
יכול להיות שאלה פשוט תהליכים טבעיים. גוף עובר שינוי והאנשים החדשים רוצים להטביע את חותמם.
"זה בדיוק העניין – האנשים החדשים רוצים להטביע חותם".
אבל זה טבעי. נגיד בצבא, מגיע מפקד חדש...
"אין דבר כזה. מג"ד לא סוגר חטיבה ופותחים חטיבה חדשה. בדיוק נתת דוגמה למה לא עושים את זה בשום ארגון נורמלי ולא במדינה מתוקנת. כשה-BBC היו בבעיות מאוד קשות בתחילת שנות התשעים לא סגרו את ה-BBC, אלא חשבו איך מתקנים. קחו למשל את המשטרה, המשטרה זה גוף שפשה בו ריקבון נוראי. אתה רואה ניצבים נאשמים בהאשמות חמורות ונוראיות. אז מה, סוגרים את המשטרה? פותחים את המשטרה מחדש? קוראים לה תאגיד השיטור הישראלי? לא סביר".
מי שנכנס לתפקיד ניהולי ברשת ג' קיבל מנדט, גם לגבי התוכן. זה קורה בתחנות רדיו וטלוויזיה, שמנהל מתחלף ואומר "אוקיי, אני מביא איזשהו כיוון חדש, איזשהו מיקוד". זה לא משהו לגיטימי?
"ממש לא. לא לזה התכוונו. גם הציבור עכשיו אומר 'מה לקחתם לנו?'. היו לנו הרגלי האזנה, שזה נכס ציבורי. אדם רגיל לעשות כל יום אותו דבר בשעה שתיים בצהריים, לקבל איזושהי רגיעה של זמר עברי או של משהו אחר שהוא רגיל לקבל בתחנה אחרת. פתאום הוא מקבל משהו שהוא לא ביקש, הוא לא רגיל, הוא לא מעוניין בזה".
אבל שינויים קורים. ומתרגלים.
"שינויים קורים בחברות שיש בהן פוליטיזציה, בחברות שיש בהן שתלטנות של אנשים שקיבלו את המינויים שלהם, והם מחליטים להרוס את מה שהיה לפניהם. קחו את הדוגמה הכי קלאסית, של גימנסיה הרצליה בתל-אביב. מישהו קיבל החלטה להוריד את הבניין, לבנות במקומו את מגדל שלום. זה בדיוק העניין. הריסת הבניין היתה אסון תרבותי מכל אספקט שלא תסתכל עליו, ובנייתו של מגדל שלום היא גם אסון תרבותי. אסון אורבני. אתה רואה את מגדל שלום, ואת מה שהיה שם לפניו – אני חושב שזו אנלוגיה לא רעה למה שקורה, ואני מקווה שאתבדה, כי אני חושב שהשידור הציבורי חשוב מאוד. הוא מייצג ערכים של דמוקרטיה וחופש שאני עדיין לא מרגיש שמנשבים במסדרונות התאגיד".
השינוי שעורר מחאה ציבורית בולטת הוא זה שקורה ב-88FM. גם אתה שידרת שם. בסך הכל חלק מהשדרנים וחלק מהתוכניות עדיין שם. למה אנשים קפצו כל-כך גבוה באוויר ואמרו, "לקחתם לנו משהו שהיה שכיית חמדה והרסתם אותו"?
"כי יש בהחלטות משהו שרירותי ולא ברור. אני אתן לך דוגמה, היתה לנו – אלי לפיד, עורך מוזיקלי מעולה שזכה בפרסים בינלאומיים, ואני העני ממעש – תוכנית בכל יום שישי, ועשינו באמת תוכנית איכותית עם קהילה אדירה של מאזינים שאוהבת אותנו ואת התוכנית אהבת אמת. הם באו ל'הלוויה' שלה לפני חודש בצער נוראי. והתוכנית הזאת הורדה מלוח השידורים, שום דבר לא נכנס במקומה.
"ואני באמת לא מצליח להבין מה הועילו חכמים בתקנתם. למה היה צריך לשלוף את התוכנית הזו, שהיא כולה איכות, כולה טעם טוב, כולה אהבה למוזיקה. אנחנו גם לא השמענו דברים בלתי מתקבלים על הדעת או נורא איזוטריים. להפך, רוב הדברים היו כמעט המיינסטרים של הרוק הקלאסי. מה הקטע? לא ברור. אני מנסה לפענח, ושאלנו. ויש עוד איזשהו ערך שלא מתקיים בעולם התאגיד 'כאן' – לפעול בשקיפות. הורדתם תוכנית, אתם צריכים להסביר, גם למאזינים שלכם, גם למי שהגיש אותה במשך 11 שנה – למה?".
מה התשובות שקיבלתם?
"לא קיבלנו. אני יכול להציג את כל הניירת, את כל התכתובות. פשוט לא קיבלנו תשובה. פנינו באמצעים שונים ומשונים. אמר גיל עומר, יו"ר התאגיד, באחת מישיבות ועדת הכלכלה, שעובדי רשות השידור ניגשו לח"כים כדי לדבר איתם, והוסיף: 'למה אתם לא פונים אלינו?'. אז הנה, לפניכם יושב דוגמה של שדר ועורך שלא ניגש לאף חבר-כנסת, שניגש לתאגיד, פניתי אליהם בעל פה ובכתב, ולא קיבלתי תשובה. ולא רק על השאלה הזאת, גם על הרבה שאלות אחרות. פשוט לא קיבלתי תשובה. באופן עקבי לא עונים".
יכול להיות שהתשובה מאוד פשוטה אבל לא נעים להגיד אותה, כי אין מה לעשות – מישהו היה צריך לשלם את המחיר.
"למה? בוא תסביר לי את ההיגיון מאחורי זה שמישהו צריך לשלם את המחיר. עזוב אותי, המאזינים זכאים שיהיה להם מושג. הם הרי הבעלים, הם 'שלחו' באמצעות המחוקק או מי שזה לא יהיה את מי שמנהל את המוסד הזה עכשיו".
אם שינוי כזה בליין-אפ או שיבוצים בלוח משדרים היה קורה בתוך רשות השידור, התגובה היתה דרמטית באותה מידה? כנראה שלא.
"כן. היתה דרמטית. אני יכול להגיד לך בתור מי שניהל את רשת ג' – אם אני רציתי להחליף תוכנית, המסע היה מפרך. אתה צריך לנמק מדוע. לעשות מהלך. זה לא צעצוע של איש אחד, רשת ג'. זה צעצוע של הציבור. ישבו במוסדות רשות השידור, היית צריך להביא את ההצעה בפניהם. אם הצלחת לשכנע אותם – התוכנית שלך התקבלה".
אבל להם אנחנו יודעים שהיו גם שיקולים אחרים, אז לכל דבר יש פלוס ומינוס.
"נכון, ומה השיקולים עכשיו בהורדת תוכנית? לפחות הם נימקו, לפחות היה דיון פתוח, מסודר, עם פרוטוקול, הועלו טענות בעד ונגד. עכשיו הכל נעשה בחושך, אף אחד לא יכול... אומרים שבתאגיד יש קומה ש'שם יושבים המנהלים'. חברים שלי שנמצאים שם לא רואים את המנהלים. הם חיים די בפחד, די בחשש.
"יש מקומות, גם בשידור הציבורי, להפעיל פלייליסט. אני לא באופן גורף נגד פלייליסט. ויש אנשים שלא יכולים לשדר פלייליסט. אתה לא יכול להביא למומחה בתחומו ולהגיד לו – אתה פועל בתוך הגבולות הצרים שאני נותן לך. אתה לא יכול לחנוק אנשים ולהגיד להם 'תהיו אמנים, תהיו יצירתיים, תהיו מובילים חברתיים'".
בהכת הידיעה השתתף איתמר מרגלית
"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.