אתר האינטרנט של הארץ (www.haaretz.co.il) היה אתר נוח, שימושי ופשוט. הוא הכיל את המהדורה המודפסת של העיתון, כמה "ספיישלס" למהדורת האינטרנט, פה ושם קישורים שימושיים. ברבות הימים נוספו על אלה עדכוני חדשות שוטפים. כל זה תם לפני כמה שבועות. אז החליטו ב"הארץ" - בהתאם לטרנד העולמי אשר, כרגיל, הם מצטרפים אליו באיחור - לעצב את האתר מחדש. בתחילה הופיע קישור מעמוד הבית של האתר הישן לאתר החדש, והקוראים נתבקשו לחוות דעה. כנראה שהתגובות היו חיוביות, משום שעד מהרה עברו ב"הארץ" לאתר החדש באופן בלעדי.
אך, אבוי לקוראים שלא הספיקו לחוות את דעתם! האתר החדש הוא מסורבל, אטי, ובאופן כללי מבולגן ומבלבל: לעתים צריך לחכות זמן רב מרגע שעולה הכיתוב של "הארץ" ובאנר פרסומי, ועד שעולה התוכן המבוקש; לאתר מבנה סבוך למדי של מדורים ותת-מדורים, נוסף על המהדורה המודפסת, שמקשה על הקורא. התפריטים הנפתחים בראש העמוד, האמורים לכוון את הקורא במבוכי האתר, אינם נוחים וחלקם אף מסתירים את השורות הראשונות של עמוד הבית; יותר מזה - עמוד הבית בעצמו בלתי בהיר, והוא למעשה בליל של פרסומות, הפניות, טקסטים, הודעות ועדכונים.
אבל מה שגרוע מכל בעיני באתר החדש של "הארץ" הוא העדר הכותרת הראשית. אמנם, נביאי העיתונות המקוונת הבטיחו לנו כי הרשת היא סופה של העריצות העריכתית, וכי העדר הכותרות הראשיות הוא סימפטום לעידן חדש של חופש מידע וביטוי. אך הרוב המכריע של עיתונות האינטרנט בארץ ובעולם לא שעה לנבואות השווא הללו, ועודו דבק בפורמט שיש בו מקום, גם אם מינורי יחסית, לכותרת ראשית הקובעת את סדר היום והדברים. אפילו ה"ניו-יורק טיימס", שהאתר של "הארץ" הוא כמעט בגדר העתק-שמש שלו, מציב בראש העמוד כותרת מעובה קצת, בעלת צבע שונה, המהווה תחליף פוסט-מודרני לכותרת הראשית הישנה והטובה. העדר הכותרת, בייחוד לנוכח סדר-היום הנוכחי שלנו, יוצר מצב שבו קשה מאוד להתעדכן, כלומר להציץ ולקבל מושג על ההתרחשויות המרכזיות ברגע נתון. והרי הצורך הבלתי פוסק להתעדכן הוא, כך נראה, הגיון קיומו של עיתון אינטרנט, ובייחוד של העיצוב החדש של "הארץ".
גיליון 32, מאי 2001