לבד מ"מבט", הנכס השידורי היחיד שמחזיק ערוץ 1 בידו הוא שידורי ספורט. ליתר דיוק, משחקי הכדורסל של מכבי תל-אביב בגביע אירופה (ה"סופרוליג"). את ליגת-העל בכדורגל מאוד רצו שם בתחילת העונה, אבל מסיבות שונות זה לא יצא.
אה, ויש גם משחקי נבחרת ישראל במוקדמות הגביע העולמי, נושא שעוד נגיע אליו, אבל קודם, ברשותכם, כמה מלים על הכדורסל. תמורת זכויות השידור של מכבי תל-אביב ב"סופרוליג" העונה שילם ערוץ 1 כ-6.1 מיליון דולר - סכום חסר תקדים, הגבוה בערך פי שלושה מסכומים ששולמו בעונות קודמות.
במבט ראשון זה נראה קצת תמוה, היות שדווקא העונה פוצלה אליפות אירופה בכדורסל לשתי ליגות שונות - "סופרוליג" ו"יורוליג" - וכמה מאריות הכדורסל של היבשת (הקבוצות הספרדיות, הקבוצות האיטלקיות החזקות וכמעט כל היווניות) ערקו ל"יורוליג". כך, חלק ניכר ממשחקי מכבי תל-אביב בשלב המוקדם ב"סופרוליג" הפכו לחסרי עניין, שכן רוב יריבותיה היו קבוצות חלשות, לעתים אלמוניות (על "לוליו" משבדיה שמעתם?), במשחקים שנגמרו בהפרשים אסטרונומיים.
וראה זה פלא, דווקא בעונה הזו שידורי מכבי מניבים רייטינג משובח. מה זה "משובח"? קחו לדוגמה את משחקה האחרון בבית המוקדם, מול פרטיזן בלגרד. המשחק לא יכול היה לשנות דבר, כי מכבי כבר הבטיחה את המקום הראשון הרבה לפניו, ובנוסף לכך, כבר ברבע השני למשחק יצרה לעצמה מכבי יתרון בלתי ניתן למחיקה, מה שהפך את שארית המשחק למה שמכונה "גארבג' טיים". המשחק זכה לרייטינג של 15 אחוז. לשם ההשוואה, באותו שבוע שודר בערוץ 2 משחק הכדורגל בין שתי הקבוצות הפופולריות במדינה - בית"ר ירושלים ומכבי תל-אביב - ורשם רק 13.5 אחוזי צפייה. וזה כדורגל, וזה ערוץ 2!
את המסקנה ניסח לי איש המקורב להנהלת מכבי תל-אביב: "בישראל אוהבים לראות את היהודים נותנים לגויים בראש". זו גם הסיבה שמכבי תל-אביב מכרה העונה יותר מנויים ליד-אליהו מאשר אי פעם.
ומכאן לכדורגל, לא לפני שנזכיר עוד עובדה קטנה: את הזכויות למשחקי הסופרוליג רכש ערוץ 1 מאביב גלעדי, שקנה אותן באירופה. רכישה נוספת שביצע גלעדי באירופה היתה של שלושת משחקי החוץ של נבחרת הכדורגל במוקדמות הגביע העולמי, מול אוסטריה, ליכטנשטיין ובוסניה. לדבריו, יום אחד הוא גילה להפתעתו "שהן שוכבות שם ואף אחד אפילו לא מתעניין". אז הוא לקח אותן ב-850 אלף דולר.
על הסאגה שקדמה לשידור המשחק באוסטריה (בערוץ 2, בסופו של דבר) כבר קראנו בהרחבה בעיתונים, ונראה שאנו צפויים לסיפור דומה לפני ליכטנשטיין (או-טו-טו ביוני) ובוסניה (בספטמבר). אלא שעל רקע עסקת מכבי תל-אביב בסופרוליג נראים טיעוניו של מנכ"ל רשות השידור, אורי פורת ,באשר לסירובו לרכוש את זכויות המשחק מאוסטריה מוזרים משהו. פורת טען שלא יעלה על הדעת לשלם מהקופה הציבורית לאיש עסקים פרטי - והרי מאותו איש עסקים פרטי נקנו משחקי מכבי תל-אביב.
פורת טען שזו חוצפה לדרוש ממנו לקנות חבילה מלאה של שלושה משחקים (מה שניסה גלעדי לעשות בתחילה) - וזה בדיוק מה שעשה פורת בעסקת מכבי תל-אביב. פורת (או ליתר דיוק הדובר, יובל גנור, בשמו של פורת) טען שמדובר ב"משחקים לא מעניינים" - ואנחנו שואלים אם לוליו, אוסטנד ולברקוזן מעניינות יותר מאוסטריה, ליכטנשטיין ובוסניה.
פורת הגדיר את הסכום שגלעדי דרש תמורת שלושת המשחקים (כמיליון דולר בסה"כ) כ"דמיוני" - וחישוב פשוט מראה שבעסקת הסופרוליג שילם ערוץ 1 כ-250 אלף דולר למשחק, ועל זה יש להוסיף את עלויות ההפקה. זאת ועוד, מתברר שלפני שנרכשו על-ידי גלעדי הוצעו הזכויות ישירות לערוץ 1 בפחות ממה ששילם גלעדי. איפה היה פורת אז?
אז כשסאגת אוסטריה מאחורינו, ורגע לפני שמתרגשת על ראשנו סאגת ליכטנשטיין, אנחנו שבים ומזכירים לאורי פורת: בישראל אוהבים לראות את היהודים נותנים לגויים בראש. ואם לא מול ליכטנשטיין, אימתי?
גיליון 32, מאי 2001