שלשום (שבת) נהרגו אסתר ויהודה שמחוני ממושב ירדנה בתאונת דרכים, שבה נפצעו גם שמונה אנשים. ברכב נהגה בתם בת ה-26, נופר, שפונתה למרכז הרפואי העמק בעפולה. שם, במסדרון חדר המיון, כשהיא אבלה וחבולה, מצאו אותה צלמים של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", שהזדרזו להנציח את פניה ההמומים. עורכי העיתונים היומיים פירסמו את סיפור התאונה המזעזע על השערים, ובהבלטה. עורכי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" פירסמו על שעריהם גם את תצלומה של שמחוני כשהיא מוטלת על מיטת בית-החולים.

פרסום התצלום, וגם מעשה הצילום עצמו, מעוררים אי-נחת. שמחוני לא הואשמה בעבירה כלשהי. על-פי הערכות המשטרה, הגורם לתאונה היה כתם סולר שנשפך ממשאית. לנהג השאית, שנעצר כמה שעות אחר-כך, מיוחסת עבירה של פגע וברח.

לפי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, מעשה הצילום היה, ככל הנראה, אסור ופסול. בסעיף 9 של התקנון נקבע כי "בקבלת החלטה בעניין פרסום שם, צילום או פרטים מזהים אחרים של אדם [...] שנפגע באופן חמור [...] בתאונה [...] יתחשבו העיתון והעיתונאי בבקשת בני משפחת הקורבן שלא ליתן פרסום לפרטים אלה וישקלוה כנגד העניין הציבורי בפרסומם. הפרסום יהיה באופן, במידה וברגישות הראויים". גם אם מוסכם שבמקרה הנדון יש עניין לציבור, קשה לומר שהפרסום נעשה "באופן, במידה או ברגישות הראויים". וגם, לפי עדויות של אנשים שנכחו במקום, נופר שמחוני הביעה התנגדות מפורשת לצילומים, ובשלב מסוים אף הטיחה קללות בצלמים שעטו עליה. אורי מנחם, חבר המשפחה, אישר כי למיטב ידיעתו התמונות אכן צולמו ללא הסכמה.

צילום פולשני בבתי-חולים אינו מחזה נדיר, אבל עיתונאים מעידים כי סיטואציות כאלה עדיין בעייתיות, והשאלה אם להגיש לבוס את מנת הרייטינג הנדרשת או לשמור על פרטיות המסוקרים היא להם דילמה יומיומית. שלא לייחוס, עיתונאי ותיק המכסה את התחום אומר כי הנחיות המערכת הן לצלם, לא משנה מה ואיך. אחר-כך יגיע תורם של היועצים המשפטים להכריע בשאלת הפרסום. לדבריו, "יש הרבה מצבים לא נעימים. זה תמיד אנשים במצוקה, לפעמים אחרי אסון. ברור שהם חסרי ישע. לפעמים מצלמים אותם למרות שהם מבקשים באופן מפורש לא לצלם". לדבריו, בתי-החולים אינם פועלים למנוע את מה שהוא פעמים רבות הפרה בוטה של זכויות הפרט ושל סודיות רפואית, הנעשית בתחומם.

תקנון האתיקה הוא מסמך שאין לו רייטינג גבוה במיוחד, ולגוף הממונה על אכיפתו אין כמעט שיניים, אולם מה אומר על כך החוק? חוק הגנת הפרטיות התשמ"א 1981 קובע כי פגיעה בפרטיות היא, בין השאר, "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד", או "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו", או "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד". עו"ד יהונתן קלינגר, העוסק בדיני מידע, קניין רוחני ופרטיות, סבור שהפרסום הוא הפרה ברורה של הסעיפים הללו. "חדר מיון זה מקום שיש בו אלמנטים של רשות היחיד. בית-החולים אחראי לשמירה על הסודיות הרפואית של המטופלת ומחויב להגן על מי שנמצא בתחומו. אם התמונה אכן צולמה ללא הסכמתה והיא הביעה התנגדות מפורשת, היא יכולה לתבוע פיצויים".

לדבריו, העובדה שהצילומים נעשו במסדרון אין בה כדי לקבוע כי מדובר ברשות הרבים. "כיוון שיש פסיקה של בית-המשפט שדוכן פיצה, למשל, אינו רשות הרבים, אנחנו תוהים אם בית-חולים הוא רשות רבים או יחיד. זה מקום ציבורי, אבל זה לא אומר שמותר לצלם כל מי שמגיע לחדר מיון. הרי לא ייתנו לך להיכנס סתם כך לבית-חולים ולצלם את כל מי שנמצא שם", הבהיר, בציינו כי הבעיה החמורה ביותר היא ההשפלה המיותרת וחוסר הרגישות.

מבית-החולים נמסר כי "צילומיה של הבחורה בוצעו ללא אישור בית-החולים ובניגוד למדיניות המפורשת. הצלמים, ככל הנראה, ניצלו פרצה בשטח ציבורי פתוח כדי לצלם את הבחורה בשעתה הקשה. בית-החולים מקפיד הקפדת יתר על צנעת הפרט וזכויותיו ועל זכויות מטופליו". אך בשיחה עימו מודה ד"ר אשר פרסמן, סגן מנהלת המרכז הרפואי העמק, כי הוא ועובדיו אינם מסוגלים לספק למאושפזים הגנה. "אנחנו לא מנסים ולא יכולים למנוע מצלמים להיכנס לבית-חולים. אנחנו לא יכולים להיות אחראים ולדעת מה קורה בכל פינה. הצלמים עושים מה שהם רוצים; הם הגיעו וצילמו למרות שהגברת לא הסכימה ולמרות שאמרו להם מראש לא לצלם.

"הם ארבו לה בפרוזדור וצילמו אותה כשהיא עברה על כיסא גלגלים מחדר הרנטגן, למרות שהיא הביעה התנגדות, צעקה וקיללה ואמרה להם שלא יעזו לפרסם את התמונה. אבל מה אנחנו יכולים לעשות? להרביץ לו? עיתונאי שקיבל הוראה לא לצלם צריך לדעת שיש לו אחריות. לא אישרו להם לצלם או לראיין, הם החליטו לצלם על דעת עצמם, למרות התנגדותה המפורשת. אני מניח שהם יודעים את הכללים, ואם הם עשו את זה בכל זאת, הם עבריינים".

ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" בחרו שלא להגיב תגובה רשמית.