כשקראתי על פיטוריו של דן מרגלית מ"ישראל היום", ממש לא נפלתי מהכיסא. לא, אינני מתיימר לטעון שאני עיתונאי ברמתו של דן מרגלית. אני כותב את עמדותי במדורי המכתבים ומציין שאני "פובליציסט בהתנדבות" ולא יותר. ככה זה מתנהל כבר כ-25 שנה ויותר. למעלה מ-1,000 פרסומים בכלל מדורי העיתונים.

בתחילת הדרך ב"ישראל היום" דעותי פורסמו כסדרם. כשכתבתי פעם מאמר ארוך בעיתון אחר, התומך בנתניהו כשר אוצר מצליח, קיבלתי מראש הממשלה לביתי "מכתב תודה" מרגש. מעולם לא דרשתי שום תשלום, התפרנסתי ככלכלן, ובעיתונים מתחרים ל"ישראל היום"פורסמו דברי כסדרם.

לאחרונה הרחתי שמשהו רע קורה ב"ישראל היום". פעם עברתי במערכת העיתון וניסיתי להיכנס לעורך הקודם, לבירור מניעי העורך לחסימת פרסומי. השומר בכניסה, בריון של  120 ק"ג, חסם את הדלת והעיף אותי החוצה. מזה שבועות שאני מנסה לקבל פגישה עם העורך החדש, בועז ביסמוט, אך נדחה.

הכל אולי כבר צפוי, אבל הרשות לא נתונה. "פראבדה" התנהל ככה במשטר שונה ומנוגד לימין. שם זה היה צפוי, אבל פה? אני מאחל לדן מרגלית הצלחה בהמשך דרכו כעיתונאי ביקורתי ומצליח. מתברר שאם לו זה קרה – אזי מדובר שם בשיטה. עצוב לי, אך זה מה יש.

מכתב תודה מבנימין נתניהו למרק בריל