ב-1 באוגוסט התפרסמה באחד העמודים האחרונים של "ידיעות אחרונות" ידיעה קטנה: המשטרה פתחה בחקירה נגד בעלי מקומון בטירת-הכרמל, שראש העירייה שלה התלונן כי נסחט על-ידיו. לטענתו, איים עליו העורך כי אם לא יפרסם מודעות במקומון, יפרסם עליו כתבות שליליות. אף שהידיעה הציעה ערבוביה מזיעה של עיתונות, פוליטיקה ופלילים, היא לא עוררה הדים ולא זכתה למעקב מצד התקשורת הארצית. ככה זה כשמדובר בעיתונות מקומית, פוליטיקה עירונית ופליליות מתונה בלבד (שום ראשי ממשלה מושחתים או ילדים רצוחים).

אלא שהסיפור הזה, של הקרב בין בעלי המקומון "פוקוס" לראש עיריית טירת-הכרמל, ראוי לחצות את קו הגבול הבלתי נראה של עיתונות גוש דן. הוא לא רק סיפור עיתונאי ראוי, אלא גם סיפור על עיתונות. עיתונות שפועלת הרחק מאור הזרקורים, אבל בתחום הצר שבו היא פועלת היא יכולה להשפיע יותר מזו הארצית; עיתונות שכמו כלכלת בחירות, צצה אחת לכמה שנים, מבטיחה הרבה ולא תמיד מקיימת.

מאחורי הקלעים של הבחירות לרשויות המקומיות, במיוחד אלו המרוחקות מהמרכז ומעינה הבוחנת של התקשורת המרכזית, קמים מדי בחירות פרסומים עיתונאיים חדשים שמטרתם לעשות קופה על גבם של המועמדים, המחפשים כל במה כדי להשמיע את קולם ולהוציא את כספי הקמפיין שלהם. המקומון "פוקוס", לטענת העירייה, הוא בדיוק כזה: צץ בכל כמה שנים, בדיוק לפני הבחירות, כדי להרוויח כסף ולהיעלם. כאמור, ראש העיר וצוותו טענו כי משסירבו לפרסם מודעות ב"פוקוס", איים בעל המקומון לפרסם עליהם פרסומים משמיצים בעיתונו.

אם תשאלו את יוסי רביבו, הבעלים של "פוקוס", העורך שלו, הכותב המרכזי, עורך הסקרים של העיתון וגם המפיץ שלו – התמונה הפוכה לגמרי. בתמונה שלו רביבו הוא דון קישוט שמשתמש בעיתונו כדי להילחם בעוולות שגורם השלטון העירוני וכדי להעלות לסדר היום את הבעיות והטרדות של תושבי טירת-הכרמל.

חופש דעה הוא בבחינת המלצה בלבד

ומה אומרים התושבים? "עיתון 'פוקוס' הוא הדבר הכי אמיתי שיש בעיר הזאת", אומר ערן שרמייסטר, הבעלים של מינימרקט ברחוב הראשי בעיר, "יש פה עוד מקומון אחד, והכל בו חארטה. רביבו נלחם בראש העיר, שהגיע הזמן שיחליפו אותו. הוא כותב מה שיש לאנשים על הלב. אני מקבל אותו ביום חמישי בבוקר, ועד יום שישי לא נשאר פה עותק אחד. אנשים חוטפים את זה".

טירת-הכרמל, טירה בפי התושבים, היא עיר לא גדולה בפאתי חיפה. האוכלוסייה מגוונת: עולים ותיקים וחדשים. הנוף האורבני: בתים ישנים בני שלוש-ארבע קומות, מרכז מסחרי ישן וקטן. לב לבה של העיר הוא רחוב הרצל, עמוס בחנויות קטנות, מינימרקטים, מספרות ותחנות טוטו. "לא רע לנו פה", אומרת סימי בן-שימחון, תושבת המקום זה חמישים שנה. "זה יישוב טוב ושקט. אין פה פשיעה, החינוך מקום שלישי בארץ. פה כולם מכירים את כולם. אם אתה רעב, אתה בא למישהו ואוכל. לא כמו בתל-אביב או בהרצליה. יש פה צניעות וטוב לב".

במינימרקט של שרמייסטר כולם מכירים את יוסי רביבו. בכל העיר כולם מכירים את יוסי רביבו. כל אחד מנדב פרט קטן מעברו של העיתונאי המקומי. לטענת אחדים, הוא בעצמו התמודד פעם לראשות העיר. "הוא לא שותה מעטיני העירייה", אומר משה יצחקוב, המציג את עצמו כ"יועץ המלמד אנשים לעשות כסף". "'פוקוס' הוא העיתון היחיד ביישוב שיכול לבקר את הדברים הנכשלים פה. הוא מאוד ישר היהודי הזה, יוסי רביבו. הוא מוציא את כל מה שרע החוצה, ולא בשביל הכסף, אלא מהלב שלו".

בתחנת הטוטו שבמרכז המסחרי יושב אברהם כהן, תושב טירת-הכרמל זה 56 שנה. "רביבו היחיד פה שמביא מה שיש לאנשים על הלב, והעירייה כל-כך שונאת אותו, שאפילו העיפו אותו מהבית של ההורים שלו לרחוב. זאת היתה דירה של עמידר, והיה שם בלגן גדול".

אבל לא כולם בעיר חושבים שרביבו הוא דון-קישוט של העיר. שני אנשי עסקים שסירבו ששמותיהם יפורסמו סיפרו כיצד הציעו שוחד לפרג'ון לפני שנבחר בפעם הקודמת לראשות העיר, אך הוא סירב. "הוא גבר גבר, פרג'ון. היתה לנו בעיה והצענו לו כסף שיסדר לנו את הרישוי עסקים. אבל הוא אמר לנו: 'חבר'ה, אני לא יכול לעשות את זה. תתמכו בי עכשיו, ואחר-כך נחשוב על פתרון חוקי לעזור לכם'. תמכנו בו, והוא באמת מצא פתרון טוב. מאז אנחנו שלו, וברור שנצביע לו שוב. רביבו מלכלך אותו כל הזמן כי הוא עושה מלחמה אישית נגדו. האיש הזה היו לו חיים מאוד מסובכים, ואת כל הכאב שלו נגד העירייה הוא מוציא בעיתון, אבל אני אומר, מה אתה מוציא את זה בעיתון. תלך לראש העיר ודבר איתו. מה כל העיר צריכה לקרוא על הסכסוך שלכם? רביבו, אני אוהב את הבנאדם, אבל לא את הדרך שלו".

בין הבתים הישנים והחנויות הקטנות תלויים מאות שלטי בחירות. "בעיר כזאת קטנה יש לנו הכי הרבה מתמודדים. הכי הרבה מפלגות. עיר עם שמונה סגנים", אומר בעליה של חנות פירות וירקות בעיר. "בפעם הבאה גם אני רץ להיות סגן, מה אכפת לי לעבוד בקושי ארבע שנים ולקבל פנסיה לכל החיים? בגלל זה פה הכל שלטים, תעמולה, כאילו ייצא מפה ראש הממשלה הבא".

מכון אינטואיטיבי לסקרי דעת קהל

תחילתו של הסיפור כבר לפני 15 שנה. רביבו הוציא לאור בפעם הראשונה את "פוקוס – מקומון לקוראים חופשיים". "הכוונה היתה לעשות עיתון חופשי במקום קשה", הוא מספר. "החזקתי מעמד שלוש שנים. באותה תקופה אריה טל היה ראש העיר, אבל חצי שנה אחרי שהוא נבחר פירסמתי את שכרם של הבכירים בעירייה. זמן קצר אחרי זה הוא קנה אצלי שני עמודי מודעה גדולים בצבע שבהם התפאר במעלליו. בגלל שהכל במודעה היה לא נכון, כתבתי בטור שלי, 'דבר העורך', באותו גיליון, שהדברים האלה לא היו ולא נבראו. בעקבות זה הוא הפסיק לפרסם, ואני נאלצתי לסגור את העיתון".

גורל זהה פקד את העיתון גם כשקם מחדש בפעם השנייה, לפני עשר שנים (והחזיק מעמד שבעה חודשים), ובפעם השלישית, לפני חמש שנים. תמיד לפני מערכת בחירות.

רביבו מודה שכדי להתפרנס הוא פותח את המקומון שלו בכל פעם לפני הבחירות לעירייה, "כשיש אפשרות להתפרנס מהפוליטיקאים", אולם תקוותו הגדולה היא להמשיך לקיים את העיתון גם בין המערכות. למרבה האבסורד, כדי לממש את תקוותו נדרש, לדבריו, שיתוף פעולה של העירייה, שהיא המפרסם החשוב באזור. אלא שלפי רביבו, שיתוף פעולה כזה, המתקיים לפני הבחירות, נפסק מיד לאחריהן, עם פרסום דבר הביקורת הראשון על העירייה בעיתון. "אחרי שראש העיר נבחר אני מבקש שימשיך לפרסם ואני מודיע לו שאני ממשיך להיות ביקורתי כלפי כל מי שעומד בראש הממסד. אני חושב שמי שיושב בראש הרשות, אותו צריך לבקר, בלי שום קשר לאיזו מפלגה הוא שייך, אלא לעצם העובדה שהוא יושב בראש הרשות. בעיר קטנה כזאת יש כוח עצום לראש העיר. אבל אף אחד מהם לא ממשיך לפרסם אצלי אחרי הבחירות", מסכם רביבו.

יוסי רביבו, עורך "פוקוס", טירת-הכרמל

האם אכן מדובר במקומון דעתן וחף מפחדים, או במוצר מסחרי שנולד רק כדי לנצל את תקציבי הפרסום של המועמדים לפני בחירות? האם אין בטירת-הכרמל שחיתויות, אי-סדרים, בעיות של תושבים או שלל סיפורי צבע עירוניים שתפקידו של מקומון לסקר במשך כל השנה? והאם אכן לא ניתן לקיים מקומון כזה במהלך כל השנה בלי להישען כלכלית אך ורק על העירייה ומוסדותיה? רביבו טוען כי הוא נלחם על חופש העיתונות וחופש הביטוי, בעירייה טוענים כי מדובר באדם ללא כישורי עיתונות ממשיים, שמצא דרך מהירה וקלה לעשות כסף, ושמשתמש בבמה שהקים כדי לפגוע במי שאינם מוכנים לשלם לו.

אריה טל מתמודד כיום על ראשות עיריית טירת-הכרמל לאחר שהפסיד לפני כמה שנים לראש העיר המכהן, אריה פרג'ון. לדברי רביבו, אף שמהלכיו של טל אילצו אותו בזמנו לסגור את העיתון, כיום הוא מתפרנס בזכותו מאחר שטל מקפיד לפרסם מודעות ב"פוקוס". "כשאני הייתי ראש הרשות, גם כשהתרגזתי הוא המשיך לכתוב כתבות, ואין מה לעשות", אומר היום טל. לדבריו, הסיבה שבגללה לא פירסם מודעות של העירייה ב"פוקוס" כשכיהן כראש העיר אינה קשורה לפרסומים הביקורתיים במקומון. "זה לא היה כהחלטה לפגוע בו. היועצים שלי באותה עת פשוט עבדו עם עיתונים אחרים. היו אז ארבעה מקומונים בטירת-הכרמל, והיום נשארו שניים", אומר טל. לפני הבחירות שבהן הפסיד טל, פירסם רביבו ב"פוקוס" סקר שניבא את ההפסד. "כשהוא פירסם שאני הולך להפסיד וללכת הביתה נפגעתי, אבל לא נלחמתי בעיתונות עצמה", אומר טל, "וחוץ מזה שהסקרים שלו היו מדויקים".

רביבו ממשיך לעשות בעצמו, ולפרסם בעיתונו, אותם סקרים שטל מעיד כי הם מדויקים, ושניבאו את נצחונו של פרג'ון בבחירות הקודמות. סיפורם של הסקרים מלמד משהו על טיבו של העיתון "פוקוס", ואולי גם על טיבם של הסקרים שעורכים מכוני מחקר נחשבים ומתפרסמים בהבלטה בעיתונות הארצית. רביבו: "לי בתור דיסלקט יש מכון אינטואיטיבי לסקרי דעת קהל. נולדתי עם כישורי סטטיסטיקה שאנשים צריכים ללמוד מאות שנים. בבחירות הקודמות עשינו סקר 21 יום לפני מועד הבחירות. הסקר צפה 29 פרמטרים מתוך 30. ועשיתי את זה דלת-דלת, על-פי תפיסתי שמי שפותח את דלתו לא משקר לי". לטענת רביבו, אחרי שנבחר פרג'ון, הוא "הבטיח לו בלחיצת יד" שפרסום המודעות העירוניות יימשך גם אחרי הבחירות, אך רביבו שוב הושאר בצד ונאלץ לסגור את "פוקוס". "אחרי מאה ימי חסד בתפקיד הצגתי בעיתון דרישות לפרג'ון, כתושב העיר, ואז נסגרו הברזים".

כמה עולה מודעת עמוד

מה שקרה מאז הפעם האחרונה שבה החליט רביבו לפתוח שוב את "פוקוס" – שוב לפני הבחירות לרשויות המקומיות – ועד היום נמצא בחקירת משטרה. רביבו טוען שלפני כמה חודשים ולקראת מערכת הבחירות הנוכחית, דפק על דלתו של פרג'ון וביקש ממנו שיפרסם אצלו מודעות לקראת הבחירות. פרג'ון טוען כי רביבו איים עליו ואף ניסה לסחוט אותו ודרש כי ישלם לו יותר מאשר למקומונים המתחרים, בטענה כי העיתון שהוא מוציא לאור משובח יותר. לגרסת דובר העירייה, השיחה בין השניים נערכה לפני ארבעה חודשים, הוקלטה, ובעקבותיה הוגשה תלונה במשטרה. מנגד טוען רביבו כי השיחה הוקלטה כבר לפני שנתיים, וכי אין בה דברי איום. "יש לי פה גדול", מעיד רביבו על עצמו, "ואני אומר מה שעל הלב שלי, ואמרתי לו שגם אם הוא יפרסם אצלי, אני אמשיך לכתוב את האמת ולחפש מה לא בסדר בטירת-הכרמל".

השיחה המוקלטת הוגשה על-ידי ראש העיר למשטרה כראיה לאיומים ולסחיטה מצד רביבו. "כמה ימים לפני שקראו לי למשטרה אני שומע מסר מחבר שאומר שתוך שבועיים-שלושה אין רביבו, 'פוקוס' נמחק. לקחתי את זה ברצינות", מספר רביבו. "לפני חודש קיבלתי טלפון ממחלק הונאה בחיפה והזמינו אותי לחקירה. אני מתיישב שם ואומרים לי שאני חשוד בסחיטה באיומים נגד ראש העיר. ואני מתחיל לשמוע קלטת שבה אין לא איום ולא סחיטה ולא קדחת. קלטת מלפני שנתיים. אני יודע, כי אני מדבר שם על גיסי שקיבל התקף לב ועל הפינוי שלי מבית הורי – שני אירועים שהתרחשו לפני שנתיים. בקלטת אני אומר שגם אם תפרסם ב'פוקוס' אני אמשיך לבקר אותך".

"כך מוציאים חוזה כתוב על עיתונאי", מתוך "פוקוס"

דובר עיריית טירת-הכרמל, יובל פלג, טוען כי "כלל לא מדובר בעיתון או בעיתונאי. אין אתיקה, אין תגובות, אין שום דבר. מהרגע שאמרנו לו שאנחנו לא מוכנים לשלם את הסכום שהוא דורש, הוא התחיל ללכלך בעיתון. פעם אחת ויחידה הוא ביקש תגובה, גם את זה הוא שלח למייל האישי שלי הביתה, דרש תגובה תוך שעתיים, וזה בזמן שהייתי במשרד ולא פתחתי את המייל האישי שלי בכלל עד הערב בבית. מדובר בבנאדם שהולך לעשות כסף לפני בחירות ופותח מקומון ומאיים על אנשים שיפרסמו אצלו מודעות או שהוא יכתוב עליהם מה שהוא רוצה. מה שהוא עושה זה לא עיתונות. אני הייתי 35 שנה עיתונאי ומרצה באוניברסיטת חיפה, ואף אחד לא יוכל להגיד לי מה זה עיתונות".

פלג מספר שיש שני מקומונים נוספים בטירת-הכרמל, ועימם עובדת העירייה בתשלום קבוע של 1,600 שקל עבור מודעת עמוד. "הוא בא ודרש יותר, 1,850 שקל לפני מע"מ, ולא הסכים לקבל לא כתשובה. אני מעריך שהוא מפיץ איזה מאתיים עותקים, לא יותר. חיפשנו כדי להביא למשטרה עותקים של עיתונים שיראו איך הוא משמיץ ומלכלך, אבל פשוט לא מצאנו. יש הרבה מאוד דיבה בכל הדברים שהוא כותב, ולא מן הנמנע שנגיש נגדו גם תביעת דיבה".

על-פי מסמכים שהשיג, טוען רביבו כי ב-3 באוגוסט התקיימה ישיבה בעירייה תחת הכותרת "תלונה נגד עיתון 'פוקוס'. יש להיזהר כי הנ"ל נכנס לחדרים, מקליט, מחטט ומצלם". מדובר באזהרה שהוצאה בעקבות מקרה שבו נתפס רביבו על-ידי קצין הביטחון כשהוא מחטט בשולחנו של הדובר. לרביבו גרסה משלו: "באתי לפגישה והדובר לא היה בחדר, ואז הסתכלתי על העיתונים שהיו על השולחן, כי אני תמיד מופלה לרעה. פתאום הפקידה באה והתחילה לצעוק עלי, ואחרי זה הגבתי קצת בגסות, אז בא קצין הביטחון ואמר לי שבפעם הבאה הוא יגיש תלונה. אמרתי: אם אתה חושב שעשיתי משהו רע, תגיש עכשיו תלונה".

רביבו טוען שהוא מחלק 6,000 עותקים של "פוקוס", והתפוצה הרחבה מרגיזה את ראש העיר. לשאלה מדוע הוא ממשיך לנסות לפתוח את העיתון בכל פעם, הוא עונה: "אני כנראה אדם שאוהב לחיות מכישלון לכישלון. אני לא נשבר אלא מוצא כוחות חדשים. הפה שלי לפעמים עושה בעיות כי אני אומר כל מה שעל לבי. אילו הייתי שותק הייתי עשיר. במקרה הזה השתיקה שלי שווה זהב, ואני לא מוכן לשתוק, למרות כל הכאב ראש. ברוב הלילות אני ישן טוב כי אני מרגיש שאני עושה עבודה נכונה".

את פרק הסיום בסיפור הזה, או לפחות את סופו של הפרק הנוכחי, תכתוב כנראה הפרקליטות כאשר תחליט בימים הקרובים אם להאשים את יוסי רביבו באיומים ובניסיון סחיטה או לסגור את התיק ובכך, אולי, להכתיר אותו כדון-קישוט של טירת-הכרמל, לפחות עד למערכת הבחירות הבאה.

טוב מראה עיניים

גליון "פוקוס" מה-22 במאי | גליון "פוקוס" מה-19 ביוני | גליון "פוקוס" מה-8 באוגוסט