לפני חודשים אחדים עלה לרשת מגזין ספרות ושירה מקוון בשם "המוסך". ד"ר דורית שילה, עורכת, מתרגמת ומרצה בתוכנית ללימודי צרפת באוניברסיטת תל-אביב, עורכת את המגזין לצד קבוצה גדולה של נשים (וגבר אחד). בראיון ל"קול העין" סיפרה ד"ר שילה כיצד נולד "המוסך" ומה מאפיין אותו. להלן גרסה ערוכה של הראיון שקיימה עם אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל.
"המוסך" מגדיר את עצמו כ"מוסף מקוון דו-שבועי לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה" שנוצר מתוך ה"צורך בתיקון עמוק בסצנת הספרות בישראל, שחלקים מרכזיים ומבוססים בה לוקים בכוחנות, במחיקת נשים יוצרות, בהעדפת פרובוקציות, אלימות ומדנים על פני איכות, בצמצום נמשך של במות לשירה עכשווית ושל השיח על אודותיה".
"אנחנו התחלנו את 'המוסך' מתוך פסטיבל שהקמנו בשנה שעברה, פסטיבל 'תיקון'", אומרת ד"ר שילה. "הוא הוקם כמחאה על הפסטיבל במטולה. הרגשנו שאם לוקחים את אותם אנשים שבמשך עשורים מחליטים מי ייכנס ומי לא ייכנס לבימות עולם הספרות המרכזיות בישראל, אין מקום לפלורליזם. מתי נשמע אנשים ונשים אחרות שחושבות טיפה אחרת? הפסטיבל היה הצלחה מסחררת, אבל החלטנו לא לחזור עליו, כי כבר אין כוח לומר מה לא בסדר. לבקר זה תמיד קל, רצינו לעשות משהו חדש.
ד"ר דורית שילה (צילום: איציק קנטי)
"פרץ היצירה הזה גרם לנו, לשבע עורכות ועורך, מבלי שהכרנו קודם אחד את השני, להתכנס ביחד ולפתוח בימה חדשה, שתהיה טיפה יותר מאווררת, שתיתן לקולות ותיקים ויפים ואהובים להתקיים לצד קולות חדשים, שהרוח שלה לא תהיה רוח של מי-לוחץ-את-היד-למי ומי-כתב-ביקורת-על-מי אלא באמת של שיתוף ואחווה ופרגון. החלטנו לא לעשות פסטיבל מתחרה ולא לבקש לבטל שום דבר, אלא פשוט להוסיף, להרחיב, והתגובות של אותם קולגות וקולות חדשים הן כל-כך נלהבות, כי כולם הרגישו צורך באוורור והרחבת השורות".
ב"מוסך", אגב שם יפהפה...
"'המוסך', למשל, זה ריקליימינג לגמרי. הרי מוסך הוא מקום כל-כך גברי".
נכון, ב"מוסך" אפשר למצוא שירה מקורית ומתורגמת, קטעים מספרים שטרם ראו אור, סיפורים קצרים בסיפור ראשון, והוא יוצא לאור על-ידי הספרייה הלאומית, גם זה חידוש.
"כשהחלטנו שאנחנו רוצות ליצור בימה חדשה רצינו בית, רצינו מקום שיכבד אותנו ויתמוך בנו ושנרגיש בו בנוח. החיבור לספרייה הלאומית היה טבעי. יש להם אתר נפלא, והבלוג 'הספרנים' שבו אנחנו מתארחות הוא בלוג מרתק, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה מתמיד. מערכת של שמונה ראשים, לא כולל אנשי הספרייה הלאומית, ואין היררכיה. זה די פלא שזה מתקיים ועובד נפלא.
"הבחירה בפורמט מקוון בבית של הספרייה הלאומית היתה מכוונת, כי אנחנו עושים שימוש במדיום הדיגיטלי. אנחנו לא רק פונות לקהל דוברי עברית שלא נמצא בישראל ולא יכול לרכוש כתב עת. אנחנו משתמשים במדיום, כמו למשל במדור 'רעד קולך', שבו העורכות מציגות כל פעם שיר שהולחן. להקשיב לשיר שהולחן ולראות קליפ שלו זה כמו לקרוא מסה, כי הרי כל הלחנה היא אינטרפרטציה. יש לנו מדור בשם 'פופקורן', שהוא בהחלט מדור פריים-טיים, ובו ריקי כהן מציגה בכל גיליון זווית קולנועית לשירה, כולל וידיאו-קליפים. אלה דברים שאי-אפשר לעשות היום במודפס".
"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.
