בחודשים האחרונים הפגינו אזרחים בסביבת ביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט במחאה על המסמוס, לטענתם, של הטיפול בחקירות הפליליות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. בסוף השבוע שעבר נעצרו כמה מפגינים על-ידי המשטרה והובאו בפני שופט שלום. המפגינים גם עתרו לבג"ץ נגד המשטרה. בג"ץ דחה את העתירה, והכשיר את האופן האלים שבו פעלה משטרת פתח-תקווה.

בג"ץ קבע כי למרות שהפסיקה בישראל אינה החלטית בנושא – הפגנה או אפילו משמרת מחאה שקטה במרחק מביתו של נבחר ציבור היא הטרדה והפעלת לחץ בלתי ראוי עליו. בג"ץ שלח את המפגינים להפגין מול לשכתו הריקה של היועץ המשפטי לממשלה במזרח ירושלים. לדברי בג"ץ, זו "חלופה אפקטיבית". לכל אדם סביר ברור שזו אינה חלופה ושהיא אינה אפקטיבית.

בג"ץ בפסיקתו מאפשר – ולמעשה אף משלח – את משטרת פתח-תקווה להכות פיזית אנשים שכל פשעם הוא רצונם לממש את זכותם היסודית לחופש הבעת דעה וחופש תנועה – בפרט בסמוך למקום מגוריו של היועץ המשפטי לממשלה. אין לאיש זכות להגביל חירות זו במשטר דמוקרטי. הדמוקרטיה נמדדת במקרי קיצון שקשה לממשל לקבל.

לא שמדובר כאן במקרה קיצון כזה: כל שביקשו המוחים הוא לוודא שהיועץ המשפטי לממשלה יבצע את תפקידו החוקי. בהחלט ייתכן שאלמלא נחישותם מנדלבליט עלול למסמס את החקירות, שעל חלק מהן הבטיח מפכ"ל המשטרה לפני חודשים מספר כי הן "לקראת סיום". המוחים הם-הם הקו הדק שמגן על החוק והצדק. המוחים הם המגינים על שלטון החוק מפני הכוחניות של בג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה. המוחים הם אלו שחוטפים מכות מהמשטר בגלל רצונם לשמור על החוק.

טעות אחת עשו חלק מהמוחים, והיא שהרעישו. גם ליועץ המשפטי לממשלה יש זכות לשקט בתוך ביתו. לפיכך רצוי שבקרבת מקום מגוריו לא תהיה הפגנה רועשת, אלא משמרת מחאה שקטה בלבד. כל עוד נשמר הסדר הציבורי, לא יכולים בג"ץ והמשטרה להגביל את מיקום המחאה, תדירותה או מספר המשתתפים בה – במיוחד כאשר תוכן ההפגנה אינו נעים להם (זוהי הרי תמצית הדמוקרטיה).

לחלופין, אם המשטרה, בג"ץ או היועץ המשפטי לממשלה סבורים שלא מדובר במחאה אלא באיום – יתכבדו ויעברו למסלול פלילי פרטני כנגד כל אדם אשר לדעתם מאיים על היועץ המשפטי לממשלה, בין אם זו מורה בת 64 או מהנדס בן 60 (אלו העצורים ה"מאיימים"). פסיקת בג"ץ חצתה את תהומות האבסורד כאשר ייחסה לכלל המפגינים כוונות פליליות – וזאת ללא כל הוכחה או אף חקירה בהתאם לכללי המשפט הפלילי.

זה בדיוק מה שנקרא "guilt by association", וזוהי הכללה ששופטי בג"ץ לא היו רשאים לעשות. המוחים אינם ארגון מחתרתי. הרי אפילו החומר המודיעיני ה"סודי" שמציגה המשטרה לשופט המעצרים הם פוסטים שכתבו אזרחים בפייסבוק. ראו לאן הגענו שכך עוקבים אחרי הבעת דעה במשטר דמוקרטי.

היועץ המשפטי לממשלה שגה גם הוא. אם ברצונו להפסיק את קיום ההפגנות ולהעביר את המוקד אל משרדו, יכול היועץ להזמין אליו מדי שבוע נציגי ציבור ולעדכנם במצב החקירה. אין צורך בחשיפת פרטים מוכמנים, אלא ברמת העיקרון. כנראה ששכח שהוא עובד עבור הציבור, ולא עבור ראש הממשלה.

אם טיפול כוחני בישראלי מבוגר המניף שלט נראה לכם אבסורדי, אין מה לבוא בתלונות אל משטרת פתח-תקווה – פסיקת בג"ץ חשפה את ההתנהלות הפסולה של כל מערכת שמירת החוק במדינה: ראשית, המצב שבו ראש התביעה הכללית, האיש שממונה על כל החקירות, הוא גם יועצה המשפטי של הממשלה ולמעשה כפוף לראש הממשלה – הינו מצב פסול. ראש התביעה חייב להיות עצמאי ומופרד ממוסד היועץ המשפטי לממשלה.

שנית, כבוד היועץ מנדלבליט היה בעצמו מזכיר הממשלה בזמן שנעברו לפי החשד חלק מהעבירות. לא ייתכן שמי שהיה שותף בכיר בלשכת נתניהו יהיה כעת אחראי על חקירת אותו ראש הממשלה. חובה להוציא חקירות של ראש ממשלה מכהן לידי תובע חיצוני עצמאי – כמקובל בארצות-הברית.

שלישית, אותו בג"ץ שלא השכיל להבין את ניגוד העניינים שבו נתון מנדלבליט ואישר את מינויו ליועץ המשפטי לממשלה הוא שמקדם זה שנים מסורת של דלת מסתובבת: היועץ המשפטי לממשלה, בסיום תפקידו, מקודם להיות שופט בבג"ץ, ומצד שני כל החלטה של היועץ המשפטי לממשלה אינה מבוקרת על-ידי בג"ץ – המעדיף לא להתערב בהחלטות אלו. מסורת זו מצביעה על כך שהחלטות שיפוטיות נעשות בעצם על בסיס חברי קולגיאלי ולא על בסיס מקצועי.

התוצאה של כל אלו היא פסיקה בלתי הגיונית בעליל. בג"ץ בקביעתו כי מוחים, אזרחים מבוגרים ומיושבים, מהווים, כולם עד האחרון שבהם, "איום" על האדם החזק ביותר במערכת החוק במדינה, הביא לתוצאה אבסורדית ומסוכנת: מוחה בודד המחזיק שלט ועליו פסוק מספר ישעיהו בכיכר העיר מובל למעצר כאילו היינו אחת המדינות החשוכות בעולם.

כאשר מגיעים לתוצאה כה אבסורדית, ברור שהנחות היסוד של בג"ץ מוטעות מהיסוד. אזרחים בישראל מפגינים ליד ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, בין היתר, כי במסגרת תפקידו הוא חשוף ללחץ של נתניהו, ומצד שני הוא אינו קשוב לציבור. בוודאי שהוא אינו נפגש עם הציבור במסגרת תפקידו. זכות הציבור להישמע גוברת על זכותו של מנדלבליט לפרטיות. זה חלק מתפקידו של כל פקיד ציבור: להאזין לציבור.

המאבק הזה לא יוכרע במגדל השן של בג"ץ. בג"ץ התנתק מייעודו המקורי להגן על האזרח הקטן מפני עוולות ועריצות השלטון. בג"ץ הוא חלק מהמערכת, בג"ץ כעת מגן על השלטון מפני אזרחים הדורשים לקיים את החוק.

אייל עופר הוא יועץ לשעבר לשר אבי גבאי וממקימי תנועת "ישראל יקרה לנו"